לפני בקשה שכותרתה "בקשה להוספת מסמכים להתנגדות". תמצית כתבי הטענות מדובר בתביעה על סכום קצוב, בסך של 8,378 ₪, לתשלום חובות ארנונה, שהוגשה להוצל"פ על ידי המשיבה, כנגד שתי חברות בע"מ (שייקראו להלן בתמצית "אדיר משלוחים" ו"אדיר הנהלה מרכזית") וכנגד המבקש, אשר שימש כבעל שליטה בהן. עילת התביעה כנגד המבקש מתבססת על סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992 וסעיף 119א' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. ב"קליפת האגוז", ניתן לומר כי הוראות אלה (סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים בשילוב עם סעיף 119א'(ג) לפקודה), מאפשרות לחייב בעל מניות ששימש גם כבעל שליטה, לשלם באופן אישי את חובות הארנונה של החברה, ובלבד שפעילות החברה הופסקה וכי הוכח שהועברו נכסים כלשהם מהחברה אל אותו בעל המניות בלא תמורה. סעיף 119א', שחל בשינויים המחויבים על חובות ארנונה מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים הנ"ל, קובע חזקה שלפיה, אם פעילות החברה הופסקה ולא שולם חוב הארנונה, משמע כי הועברו נכסים מהחברה אל בעל המניות בלא תמורה, אלא אם כן הוכח אחרת. הפסיקה קבעה כי הנטל להוכחת הפסקת הפעילות חלה על התובעת ואילו הנטל להפריך את החזקה חל על בעל המניות. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן הגיש התנגדות לגופו של עניין. טענות ההגנה העיקריות של המבקש, כפי שהועלו בהתנגדות, היו כי אדיר משלוחים הנה פעילה, אין לה נכסים אלא רק הפסדים, היא לא העבירה נכסים כלשהם, ללא תמורה או בתמורה, גם לא למבקש או לבעל מניות אחר או לחברה אחרת הקשורה למבקש וכי אין לה נכסים שנותרו בידי המבקש או בידי אדיר הנהלה מרכזית. ההתנגדות נתכמה בתצהירו של המבקש. לתצהיר צורף, בין היתר, מכתב של רו"ח חברת אדיר משלוחים, אבי שדאור, המאשר כי דו"ח כספי 2005 הראה הפסד של כ-739,000 ₪, כי דו"חות 2006 טרם נערכו וכי אין לחברה אמצעים לפרוע את התחייבויותיה. עוד צוין במכתב כי למיטב הידיעה, לא ניתנה החלטה על ידי רשויות המס בהתאם לסעיף 119א' לפקודה. למכתב זה צירף המבקש מסמך בן עמוד אחד, שכותרתו "דו"ח תיאום מס לשנת 2005", המעיד על ההפסדים הנטענים. הדיון בהתנגדות ביום 12.1.10 התקיים דיון בהתנגדות. המבקש נחקר על תצהירו. במהלך החקירה, הסתבר שלא צורף מלוא הדו"ח הכספי של שנת 2005. בתם החקירה ביקש בא כוח התובעת למחוק את מכתב רו"ח, שלא הגיע להעיד ולא הוגש תצהיר מטעמו וכן את המסמך מתוך דו"ח 2005, אשר המבקש לא ידע להסבירו. כמו כן, בתם הדיון ביקש בא כוח המבקש, לצרף את מלוא הדו"ח הכספי של שנת 2005. בא כוח המשיבה התנגד מהטעם שניתן היה לצרפו קודם לכן והדו"ח לא צורף. בהחלטתי בעניין זה, שניתנה בתם הדיון, קבעתי כי אי צירוף הדו"ח המלא יכול לפגוע בסיכויי ההתנגדות ויחד עם זאת, לא קיבלתי הסבר מניח את הדעת, מדוע לא ביקש המבקש עוד קודם לכן לתקן את ההתנגדות על ידי צירוף הדו"ח. לבסוף, אפשרתי הגשת בקשה מסודרת בכתב בעניין זה ככל שירצה בכך המבקש. לאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם ובמקביל להגשת סיכומי התשובה של המבקש, הוגשה הבקשה נשוא החלטתי זו, להוספת מסמכים להתנגדות. תמצית טענות הצדדים במסגרת הבקשה להוספת מסמכים בבקשה שהוגשה, המבקש אינו עותר להצגת הדו"ח הכספי המלא של שנת 2005 כפי שביקש בתם הדיון. המבקש עותר להוספת מסמך אחר, מאזן שנת 2007, אשר לפי הטענה טרם נערך בעת הגשת ההתנגדות. לבקשה צורף תצהיר של רו"ח שדאור, אשר בו מצהיר הוא, בין היתר, כי בסוף שנת 2006 נמכרה פעילותה של חברת אדיר משלוחים לחברת צ'יטה שליחויות. עוד נטען כי במסגרת המכירה הועבר לצ'יטה כל ציודה המשרדי של אדיר ומרבית ציוד ביצוע השליחויות וכי חלק מכלי הרכב הועברו חזרה לחברות הליסינג. המשיבה מתנגדת להוספת המאזן להתנגדות. בין היתר, טוענת המשיבה כי לפי גרסת המבקש, המאזן היה ערוך ומוכן כבר ביום 27.8.09. לפיכך, לא היה דבר שמנע לבקש את תיקון ההתנגדות ולהוסיף את המאזן האמור, עוד הרבה לפני הדיון של יום 12.1.10. עוד טוענת המשיבה כי הגשת הבקשה בשיהוי ניכר ובפרט לאחר שכבר הוגשו סיכומי המשיבה, הנו ניסיון לצרף מסמכים ב"דלת האחורית". דיון לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, הבקשה אכן הוגשה בשיהוי ניכר. לא היה דבר שמנע את הגשת הבקשה להוספת המאזן זמן רב לפני הדיון, עוד בחודש ספטמבר 2009. לא ניתן כל הסבר מדוע הדבר לא נעשה. כמו כן, יש טעם נפגם בעיתוי שבו הוגשה הבקשה בסופו של דבר, היינו לאחר הגשת סיכומי המשיבה, אשר במסגרתם תקפה היא את המבקש על אי הגשת תצהיר או חוות דעת של רואה החשבון. כבר נאמר כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן" (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479), אולם מנגד, נקבע כי, "אמנם אין הפרוצדורה מיטת סדום, אך גם מזרן סתם אין היא, שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום" (ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320, 325) ועוד נקבע כי "אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, לא רוצה - אינו מקיימן" (ע"א 103/71 הנ"ל). זאת ועוד: בעל דין מחויב לעשות שימוש בתקנות בתם לב, כפי שנקבע בבר"ע 305/80 רפאל שילה נ' שלמה רצקובסקי, פד"י לה(3) 449: "חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי (בג"צ 59/80 [5]; ע"א 701/79 [4] הנ"ל). המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים". זאת ועוד: קיים טעם נוסף, מהותי ועיקרי לדחיית הבקשה. הבקשה הוכתרה אמנם כ"בקשה להוספת מסמכים", אולם לבקשה צורף תצהיר של רו"ח שדאור. בתצהיר זה, מועלות לראשונה טענות שלא בא זכרן בהתנגדות ואשר אף סותרות את האמור בהתנגדות, היינו כי פעילותה של חברת אדיר נמכרה בסוף שנת 2006 לחברה אחרת. מדובר בהרחבת חזית מהותית בטיעוני ההגנה, אשר לא הזכירו קודם לכן, כל מכירה של פעילות כאמור. גם לא ניתן כל הסבר במסגרת הבקשה, מדוע טיעונים אלה לא הועלו קודם לכן והרי לכל הדעות המבקש היה מודע להן היטב. אם לא די בכך, בתצהירו של רו"ח שדאור, נאמר גם כי נכסי החברה הועברו ברובם לאותה חברה, טענה שסותרת את תצהיר המבקש, שלפיו לא הועברו נכסים כלשהם של החברה ללא תמורה או בתמורה (סעיף 6.1.1). בכל מקרה, וכאמור, העברת הפעילות לחברת צ'יטה, לא הוזכרה כלל בתצהיר המבקש. בנסיבות אלה, בוודאי שאין מקום לאפשר את הגשת מאזן 2007, אשר מטרתו העיקרית, להוכיח טענת הגנה שלא בא זכרה בהתנגדות, ומבלי שניתן כל הסבר מדוע טענות אלה לא הועלו עד היום ובפרט אין להתיר את הגשת המאזן כאשר האמור בתצהיר רו"ח שדאור סותר את האמור בהתנגדות. למעלה מן הדרוש, יצוין כי דווקא תצהירו של רו"ח שדאור, מחזק לעניות דעתי את טענות המשיבה, שכן גם לפי דבריו, רק "רוב" הציוד לביצוע שליחויות הועבר לחברת צ'יטה ורק "חלק" מרכבי החברה הוחזרו לחברות הליסינג, כאשר אין בתצהיר כל התייחסות לגבי השאלה מה נעשה עם הציוד והרכבים שנותרו ואשר לא הועברו כאמור. סוף דבר אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 750 ₪ + מע"מ ללא קשר לתוצאות המשפט ותוך 30 יום מהיום. התיק יישאר בלשכה לצורך מתן החלטה בהתנגדות. ארנונהמסמכיםארנונה (חובות)חובהוצאה לפועל