מבוא בפני בקשתו של התובע לקבוע שמגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן- "חברת הביטוח") הינה נתבעת בתיק התובענה שבפני. התובע לא תמך את בקשתו בטיעון משפטי סדור אלא הסתפק בהצגת השתלשלות האירועים בתיק, וטען באופן כללי שיש לראות את חברת הביטוח כנתבעת בתיק מכוח כתב תביעה מתוקן שבה נרשמה חברת הביטוח כנתבעת 4. בא כוחו של התובע טען שכתב התביעה המתוקן הומצא למשרדי באי כוחה של חברת הביטוח, והודה שאין בידו אישור מסירה של כתב התביעה המתוקן. חברת הביטוח הכחישה את המצאת כתב התביעה המתוקן וטענה שהוא לא הומצא למשרדי עורכי דינה. כמו כן חזרה וטענה שעל התובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולאפשר לה להביע את התנגדותה לכך. חרף עמדתה זו נמנע התובע מלהגיש בקשה כאמור, אף לא הגיש בקשה מפורשת להוספת בעל דין מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי"). אקדים ואציין שלאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובשים לב לנסיבות מצאתי שיש להיעתר לבקשה. העובדות וההליכים לשם הכרעה במחלוקת שבין הצדדים אסקור את ההליכים שננקטו בתיק זה בפירוט. בכתב התביעה שהגיש התובע ביום 16.5.10 פירט התובע שביום 30.6.05 בשעה שעבד בנגרייה שבבעלות הנתבעים או בניהולם, נחבל באצבע השלישית ביד ימין, תוך כדי עבודתו בממסרת לחיתוך עצים. התביעה הוגשה נגד שתי חברות (נתבעת 1 ונתבעת 3), שלגבי שתיהן נטען שהיו מעבידותיו של התובע בעת התאונה, הקבלן הראשי או מזמינות העבודה. כמו כן הוגשה התביעה נגד נתבע 2, שעל פי הנטען בכתב התביעה הינו בעל המניות והמנהל של נתבעת 1. ביום 14.11.10 הוגש כתב הגנה שעל פי כותרתו הינו כתב הגנה מטעם נתבעים 1 ו-2, ואולם בחתימה של באת כוח הנתבעים (ממשרד עו"ד בייניש -איבצן) צוין שמדובר בבאת כוחם של נתבעים 1, 2 ו-4 (וזאת אף שבאותה עת לא צוינה כאמור בכתב התביעה נתבעת 4). בהחלטתי מיום 12.1.11 נמחקה התביעה נגד נתבעת 3, לאחר שלא הוגש על ידה כתב הגנה. עוד ביום 13.1.11 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה. בכותרת הבקשה צוינו 4 נתבעים, שלושת הנתבעים שהיו נתבעים בכתב התביעה המקורי, לרבות נתבעת 3 שכתב התביעה נגדה נמחק אך יום קודם לכן, וכן חברת הביטוח אשר צוינה כנתבעת 4 . בבקשה לתיקון כתב התביעה בואר שמספר ח.פ. של נתבעת 3 בכתב התביעה המקורי היה שגוי, וכי לאחר התיקון תבוצע המצאה חוזרת לנתבעת 3 של כתב התביעה המתוקן, וזאת במסירה אישית. בסעיף 3 לבקשה צוין שהבקשה לתיקון כתב התביעה מוסכמת על שני הצדדים ולפיכך מתבקש בית המשפט "לאשר את תיקון כתב התביעה ע"י הוספת הנתבעת 3 עם הנתונים הנכונים". לאחר שניתנה החלטתי באשר לתיקון כתב התביעה, הוגש ביום 18.1.11 כתב תביעה מתוקן הכולל את 4 הנתבעים שצוינו בבקשה. לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן לא הוגש כתב הגנה כלשהו, אף לא הוגשה כל הודעה או בקשה באשר לתיקון. ביום 2.5.11 הוגשה בקשה מטעם נתבעים 1 ו-2 להאריך את המועד להגשת חוות דעת רפואית. חוות דעת רפואית כאמור הוגשה ביום 13.6.11, ביום 7.7.11 הודיעו הצדדים על הסכמתם שלפיה לצורך תחשיבי הנזק תעמוד הנכות שנותרה לתובע בעקבות התאונה על 7%. ביום 7.9.11 הוגש תחשיב נזק מטעם התובע, ואילו תחשיב נזק מטעם נתבעים 1 ו-2 הוגש ביום 15.11.11. בפתח תחשיב הנזק מטעם נתבעים 1 ו- 2, צוין במילים מודגשות שבתחשיב הנזק מטעם התובע צורפה חברת הביטוח כנתבעת 4. הודגש שכתב התביעה לא הוגש נגד חברת הביטוח, התובע לא ביקש מעולם לצרפה לכתב התביעה, והנתבעים מתנגדים לצירופה. עוד נטען שאין כל דרך לצרף נתבע נוסף כלאחר יד בכותרת כתבי בי- דין, ובית המשפט התבקש להתעלם מ"נתבעת" זו שלמעשה אינה נתבעת בתיק. התובע לא הגיש כל תגובה לאמירה זו, אף לא הוגשה כל הודעה או בקשה. ביום 28.11.11 ניתנה הצעתי לסיום התיק בפשרה. לאחר שהצדדים ביקשו בהסכמה את פירוט ראשי הנזק, נקבע דיון אשר התקיים בפני ביום 23.2.12. שבמהלכו התקיים דיון בתחשיבי הנזק. ב"כ התובע הבהיר שהתובע עבד בנתבעת 1 עד שנת 2010, ואולם הוא לא עזב את נתבעת 1 מיוזמתו, אלא החברה נקלעה לקשיים כלכליים ולהליכי פירוק, ובעקבות זאת הגיש התובע גם תביעה לבית הדין לעבודה. בסיום הדיון נקבע תיק התובענה להגשת תצהירים, ותצהירי התובע הוגשו לתיק בית המשפט ביום 29.5.12. ביום 3.7.12 הגישו נתבעים 1 ו-2 בקשה לעיין בתביעה שהגיש התובע לבית הדין לעבודה, שאותה הזכיר כאמור במהלך הדיון שהתקיים ביום 23.2.12. במקביל הוגשה גם בקשה לארכה להגשת תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש את תגובתו לבקשה ביום 29.8.12, שבגדרה טען שבסופו של יום הוא לא הגיש תביעה לבית הדין לעבודה, ורק חבריו לעבודה עשו זאת. נטען שהתובע החליט להימנע מהגשת תביעה לבית הדין לאחר שנוכח לדעת שהחברה מצויה בהליכי פירוק, והוא ביקש להימנע מהוצאות נוספות הכרוכות בהגשת תביעה שאין בה תועלת. התובע דרש בתגובתו להורות לנתבעים להמציא את כל תלושי השכר מתקופת העסקתו, לרבות דפי נוכחות בעבודה וכל מסמך אחר שיש בו כדי לשפוך אור על יחסי עובד ומעביד ביניהם. ביום 9.10.12 הוגשה לבית המשפט בקשה לעיכוב הליכים נגד נתבעת 1. הבקשה הוגשה על ידי עו"ד יגאל ספרבר בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי נתבעת 1. בתגובה מיום 11.11.12 התנגד התובע למחיקת התביעה נגד נתבעת 1 בטענה שהתאונה אירעה לפני תחילת הליכי הפירוק, וכי נתבעת 1 מבוטחת על ידי נתבעת 4. עוד הפנה התובע לתביעת עמיתו אשר התבררה בת"א 43515-03-11 שם הוגשה התביעה נגד אותם נתבעים והתיק הסתיים בפשרה, ללא עיכובים. (במאמר מוסגר אציין שהדברים אינם מדויקים שכן התביעה בתיק האמור הוגשה מלכתחילה גם נגד חברת הביטוח). ב"כ התובע ביקש להותיר את נתבעת 1 כנתבעת פורמאלית, על מנת לשמר את הזיקה בינה לבין נתבעת 4- מבטחתה. ביום 14.11.12 הודיעה באת כוחם של נתבעים 1 ו-2 שמשרדה קיבל את ייצוג נתבעת 1, ועל כן נטל על עצמו גם את ייצוגו של נתבע 2, אף שלא קיימת כל יריבות בין התובע לבינו. עוד פורט שלאור הודעת המנהל המיוחד מנוע משרדה של ב"כ הנתבעים מלייצג את הנתבעים. ביום 24.12.12 הודיע ב"כ התובעים שהוא שוחח עם המנהל המיוחד וביאר בפניו את מהות התביעה. הובהר לו במהלך השיחה שהמנהל המיוחד עתיד לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה באשר להמשך ההלכים בתיק. ביום 7.3.13 הוגשה הודעה שלפיה אישר כב' השופט ד' מינץ את המשך ניהול ההליך שבפני נגד נתבעת 1. (אציין במאמר מוסגר שבבקשתו לבית -המשפט הדן בפירוק ביאר המנהל המיוחד שנתבעת 1 אינה אלא נתבעת פורמאלית בתביעה שבפני, בעוד שהתביעה עצמה הוגשה נגד חברת הביטוח). ביום 20.4.13 הודיעה באת כוחם של נתבעים 1 ו-2 שכתבי בי-דין המוגשים על ידי התובע לבית -המשפט אינם מועברים אליה, והיא אינה מעודכנת בהתפתחויות שבתיק. כמו כן פורט שלאחר שב"כ התובע המציא לידיה את הודעות המנהל המיוחד וכן את העמוד הראשון של כתב התביעה המתוקן, אשר לא ברור לנתבעים מתי הותר לתובע לתקנו, פנתה ללקוחתה לשם קבלת הוראות. ביום 24.4.13 הגיש ב"כ התובע את תגובתו שבגדרה טען שכתב התביעה המתוקן, שבו צורפה נתבעת 4 כנתבעת נוספת, הוגש עוד ביום 17.1.11. ב"כ התובע ציין שההמצאה בוצעה במשרדי באת כוחה של נתבעת 4, ושנוהלו עמה מגעים לסיום התיק בפשרה. בתגובה מיום 24.4.13 עמדה באת כוחם של הנתבעים שחברת הביטוח לא צורפה לתיק כנתבעת, וטענה שמעולם לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה לשם הוספתה, וממילא טרם נשמעה התנגדותה. נטען שב"כ התובע מנסה להטעות את בית- המשפט שכן המסמכים שהעביר הועברו אך לאחרונה. נטען שהוספת מגדל כנתבעת נודעה לנתבעים רק במהלך חודש אפריל 2013, הדבר לא נעשה ברשות בית המשפט, וכי ככל שהתובע מבקש לתקן את כתב התביעה עליו להגיש בקשה והנתבעים שומרים על זכותם להתנגד לה. ביום 24.4.13 ניתנה החלטתי שבה הפניתי להחלטה מיום 13.1.11 המאשרת את תיקון כתב התביעה כמבוקש, שבו רשומה כזכור חברת הביטוח כנתבעת 4. ציינתי שהבקשה הוגשה לבית- המשפט כבקשה מוסכמת, ומשלא הוגש כתב הגנה מתוקן הנחתי שיש לראות את כתב ההגנה המקורי ככתב ההגנה המתוקן. (כזכור צוין בכתב ההגנה, בחתימה, שבאת כוחם של נתבעים 1 ו-2 הינה גם באת כוחה של נתבעת 4). בשל כך הריתי לצדדים להבהיר עמדתם. בתגובה מיום 2.5.13 הודיעה הנתבעת שהבקשה לתיקון כתב התביעה לא הייתה בפניה. בכל מקרה נטען שהבקשה התייחסה להוספת נתבעת 3 שמספרה היה שגוי, וכי מעולם לא ניתנה הסכמתה להוספת נתבעת 4 לכתב התביעה. עוד נטען שכיון שלא ניתנה רשות להוסיף את נתבעת 4, הרשות שניתנה לתיקון כתב התביעה אינה כוללת את הוספתה. ביום 5.5.13 הוגשה תגובה מטעם התובע. בתגובה צוין שבאותו היום קיים שיחה עם עו"ד ליסצקי, על מנת לברר את זהות המייצג. נטען שעורכת הדין הייתה מופתעת מפנייתו, והסבירה שמשרד עו"ד בינייש נטל על עצמו מזמן את ייצוגה של נתבעת 4, הוגש מטעמה של נתבעת 4 כתב הגנה, ובימים אלו נשקלת על ידי נתבעת 4 הצעת פשרה. בתגובה מיום 5.5.13 חזרה באת כוחם של הנתבעים על עמדתה, טענה שלא בוצעה המצאה של כתב התביעה המתוקן למשרדה או לחברת הביטוח, שהוספת חברת הביטוח נעשתה ללא אישור של בית המשפט, וכן טענה שעל התובע להציג אישור מסירה. עוד נטען שאין כל מקום להתיר את צירוף חברת הביטוח כנתבעת 4, ובית המשפט התבקש לקבוע שחברת הביטוח אינה נתבעת בתיק. בואר שאמנם משרד עורכי הדין מייצג את חברת הביטוח, ואולם היא עצמה אינה נתבעת בתיק, ומעולם לא הומצא לה העתק של כתב התביעה. ביום 7.5.13 הוגשה בקשת התובע להורות לעו"ד ליסיצקי להשיב בתצהיר על מספר שאלות, על מנת להוכיח את טענותיו של התובע באשר לצירופה של חברת הביטוח לתביעה. ביום 12.5.13 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים. ביום 20.5.13 התקיים דיון קד"מ נוסף, שבמהלכו נדונו הטענות באשר לצירופה של חברת הביטוח וכן תחשיבי הנזק. בא כוחו של התובע ביקש פסק דין בהעדר הגנה נגד חברת הביטוח, וטען שחברת הביטוח ידעה אודות ההליך. בתום הדיון ניתנה לצדדים הזדמנות לסיים את התיק בהסכם פשרה. לתובע ניתנה הזדמנות להגיש אישורי מסירה. כמו כן נקבע שככל שלא יעלה בידי הצדדים לסיים את התיק בפשרה, תינתן החלטת בית המשפט באשר לצירוף נתבעת 4. ביום 10.6.13 ניתנה הסכמתו של התובע להצעה המעודכנת שניתנה על ידי בית המשפט לסיום התיק בפשרה. ביום 30.9.13 הודיעו הנתבעים שאין באפשרותם להסכים להצעת הפשרה, והפנו לתלושי השכר שצורפו לתצהיריהם. ביום 30.9.10 ביקש בא כוחו של התובע מבית המשפט לקבוע מה מעמדה של חברת הביטוח בתיק. התובע הודיע לבית המשפט שאכן לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה המתוקן לחברת הביטוח. לטענת ב"כ התובע הוא היה בקשר עם חברת הביטוח ועורכי דינה מתחילת ההליך, ועל כן יש לקבוע שחברת הביטוח היא נתבעת בתיק. חברת הביטוח הסתפקה מצידה בטענה שכיון שכתב התביעה המתוקן מעולם לא הומצא לה, מעולם אף לא התבקשה בקשה מפורשת לצרפה כנתבעת, והיא בוודאי לא הסכימה לכך, יש לקבוע שהיא אינה נתבעת בתיק התובענה. דיון והכרעה בראש ובראשונה ראוי לציין שמקורה של המחלוקת באי הבנה בין באי כוח הצדדים, בחוסר הקפדה על הפרוצדורה, ובמספר טעויות דיוניות. המחלוקת שבפני, כמו גם ההליכים שמניתי, היו נמנעים אילו הייתה מוגשת התביעה מלכתחילה גם נגד חברת הביטוח כנדרש. כמו כן ראוי היה לציין כבר בכתב התביעה (או בהזדמנות הראשונה שהדבר נודע) שנתבעת 1 מצויה בהליכי פירוק, שכן לסטטוס זה נפקויות הן באשר לקבלת אישור לניהול התביעה מבית המשפט שלפירוק, והן באשר לציון פורמאלי של בעלי הדין. התרשמתי שבא כוחו של התובע, שהיה בקשר עם חברת הביטוח עוד לפני הגשת כתב ההגנה, ושנתן הסכמתו לארכה להגשת כתב הגנה, אכן טעה לחשוב שהתביעה הוגשה גם נגד חברת הביטוח, ועל כן בבקשתו לתיקון כתב התביעה לא התייחס גם להוספת חברת הביטוח ומנה אותה כנתבעת 4 כמובן מאליו. חברת הביטוח הייתה נוכחת בהליך מראשיתו, בהעניקה כיסוי ביטוחי לנתבעים 1 ו-2 ואף ייצוג משפטי. כפי שציינתי, בכתב ההגנה נכתב בטעות שבאת כוחם של נתבעים 1 ו-2 היא גם באת כוחה של נתבעת 4. לא זו אף זו. בבקשה לתיקון כתב התביעה, וכן בכתב התביעה המתוקן, צוינה חברת הביטוח במפורש כנתבעת, ולא נשמעה כל טענה או מחאה על כך. הנתבעים לא הביעו התנגדותם לצירוף נתבעת 4, לא טענו שהוספתה לא הייתה מוסכמת, בניגוד לאמור בבקשה. יתכן שבאותה עת לא הייתה חשיבות רבה לתיקון טכני זה, ייתכן שאכן נשמט התיקון בטעות. הטענה שלפיה חברת הביטוח לא צורפה באופן פורמאלי הועלתה כאמור רק בתחשיבי הנזק. טענתה זו של חברת הביטוח הינה טענה פורמליסטית במידה רבה, שכן במצב שבו ניתן על ידה כיסוי ביטוחי, והיא מצויה בקשר ישיר עם בא כוחו של התובע עוד לפני הגשת כתב ההגנה, נוכחותה בתיק ברורה מאליה, וכאמור שמה מופיע הן בבקשה מוסכמת לתיקון כתב התביעה, בקשה שלא הובעה לגביה כל התנגדות, הן בכתב התביעה המתוקן. כשם שהנתבעים לא הגישו כל הודעה, התנגדות או תגובה לבקשה לתיקון ולכתב התביעה המתוקן, גם התובע לא הגיש כל הודעה, התנגדות או תגובה לאחר שנתבעים 1 ו-2 טענו במפורש בתחשיבי הנזק שלא הוגש מעולם כתב תביעה נגד חברת הביטוח. התובע אף לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, חרף העובדה שנתבעים 1 ו-2 שבו וטענו שיש להגישה, אף לא הוגשה בקשה לצירוף נתבעת. טוב היה אילו היו הצדדים מקפידים על כללי הפרוצדורה ומביעים את התנגדות או את דעתם במועדים הרלוונטיים להעלאת טענותיהם. בכל מקרה לא מצאתי שיש לקבל את הטענה שכתב התביעה המתוקן כלל לא הגיעה למשרדי באת כוחה של חברת הביטוח. בא כוחו של התובע הודיע שכתב התביעה הומצא למשרד בא כוחה של חברת הביטוח. לכל היותר נשלח כתב התביעה למשרדי בא כוחה של חברת הביטוח על ידי מזכירות בית המשפט, בשעה שנשלחה לצדדים החלטתי מיום 22.3.11, שניתנה על גבי כתב התביעה המתוקן, שבה נקבע שככל שלא יוגש כתב הגנה על ידי נתבעת 3, תמחק התביעה נגדה. בנסיבות האמורות מצאתי שמתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר אינה דורשת אישור מסירה או המצאה אישית לעורך הדין. כפי שציינתי, מבחינת בית המשפט אושרה הבקשה לתיקון כתב התביעה שבה הוזכרה חברת הביטוח כנתבעת 4. חרף העובדה שלא צוין בבקשה בפירוש שהתיקון הוא גם להוספת חברת הביטוח, לא הייתה כל מניעה לתקן באותה עת את כתב התביעה ולהוסיף את חברת הביטוח. היה זה בשלב ראשוני של ההליכים, לא נגרם לחברת הביטוח, אשר הוזכרה במפורש בבקשה, כל עיוות דין או פגיעה בהגנתה, שכן היא יוצגה בידי אותם מייצגים שייצגו את נתבעים 1 ו-2, טענות ההגנה שלה היו זהות לטענות ההגנה של נתבעים 1 ו-2, ובמידה רבה היה זה תיקון טכני. ככל שחברת הביטוח בקשה להתנגד לתיקון היה עליה לעשות זאת מיד עם הגשת הבקשה, או לכל המאוחר בהגשת כתב התביעה המתוקן, או בעת קבלת החלטתי מיום 22.3.11, אשר ניתנה כאמור על כתב התביעה המתוקן. "כבישת" הטענה למועדים מאוחרים יותר עלולה לגרום לעיוות דין חמור לתובע, הן מבחינת טענותיו המהותיות, הן מבחינת העיכובים בבירור תביעתו. אציין שבהעדר כל התנגדות, וכיון שהבקשה הוגשה כבקשה מוסכמת, הניח בית המשפט לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן שחברת הביטוח הינה נתבעת 4 בתיק זה, המעניקה לנתבעים 1 ו-2 כיסוי ביטוחי וכן ייצוג משפטי. הוספת חברת הביטוח כנתבעת מעבר לדרוש אציין שגם אילו הייתי מוצאת שיש לקבוע שמסיבה כלשהי חברת הביטוח אינה נתבעת בתיק, הייתי קובעת שמתקיימים בענייננו התנאים להורות על צירופה של חברת הביטוח כנתבעת, וזאת מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי אמנם בא כוחו של התובע לא ביקש במפורש להורות על צירופה של חברת הביטוח כנתבעת מכוח התקנות האמורות, אלא הסתפק בבקשה להורות שחברת הביטוח הינה נתבעת בתיק זה. יחד עם זאת ניתן לקבוע שמהות בקשתו הינה גם להורות על צירופה של חברת הביטוח כנתבעת. זאת ועוד, סמכות בית המשפט להורות על הוספת בעלי דין אינה מותנית בהגשת בקשה מטעם אחד הצדדים, ובית המשפט רשאי להורות על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו מיוזמתו. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט יהיה רשאי בכל אחד משלבי הדיון, "לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו", להורות על "הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". בענייננו מדובר במקרה מובהק שבו יש להורות על הוספת שמה של חברת הביטוח כנתבעת, בראש ובראשונה מהטעם שחברת הביטוח נוכחת כאמור בדיון מראשיתו, היא ידעה על התביעה והייתה בקשר רצוף עם בא כוחו של התובע עוד בטרם הוגש כתב ההגנה. המבחן לצירוף בעל דין הוא האם נוכחותו דרושה כדי שבית המשפט יפסוק ביעילות ובשלמות בפלוגתאות שבין הצדדים (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית סיגא- הוצאה לאור בע"מ, תשס"ט- 2009, עמ' 96). חברת הביטוח דרושה בענייננו לא רק לאור השתלשלות העניינים בתיק זה, אשר הייתה רצופה בחוסר הבנה בין הצדדים ובשגיאות דיוניות, אלא גם לשם הגשמת תכליתו של סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן- "חוק חוזה הביטוח") הקובע כדלקמן- "...(א) ארע במבוטח בביטוח אחריות אחד מהאירועים המפורטים להלן ולפני ארועו או לאחריו התחייב המבוטח כלפי צד שלישי בחבות המכוסה בביטוח, לא יהיו זכויותיו של המבוטח כלפי המבטח בשל אותה חבות חלק מנכסיו, אלא יעברו לצד השלישי והוא יהא רשאי לתבוע את המבטח על פי זכויות אלה; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי. (ב) ואלה הארועים: (...) (3) במבוטח שהוא תאגיד - ניתן עליו צו פרוק, או נתמנה לו כונס נכסים או מנהל לעסקיו או למפעלו, או נתקבלה בו החלטה לפרוק מרצון, למעט פרוק מרצון לשם שינוי מבנה או לשם התמזגות עם תאגיד אחר..." עיון בסעיף מלמד על כך שנקבעה בו הוראה שנועדה להבטיח את זכויותיו של הנפגע בנסיבות של פירוק המבוטח, בכך שהיא מקנה עדיפות לתביעתו על פני תביעות נושים אחרים. על פי הוראת הסעיף, כספי הביטוח אינם מהווים חלק מנכסי החייב, ואינם מוקנים לקופת הפירוק לצורך חלוקתם בין כלל הנושים, אלא הם "משוריינים" להבטחת צרכיו של הנפגע. כפי שציינתי לעיל, בית המשפט המחוזי התיר את ניהול התביעה בין היתר על יסוד המצגים שהוצגו לו על ידי המנהל המיוחד לפיהם התביעה בעיקרה הינה נגד חברת הביטוח. גם על כך לא הוגשה כל הודעה, הבהרה או מחאה מצד חברת הביטוח. יצוין שאין בצירוף חברת הביטוח בשלב זה של הדיון כדי לגרום לחברת הביטוח משום עיוות דין או לפגוע בהגנתה שכן ייצוג נתבעים 1 ו-2 נעשה בידי חברת הביטוח, ועל כן סביר להניח שקו ההגנה הוא זהה. כמו כן מצאתי שלא עומדת לחברת הביטוח בענייננו טענת התיישנות, שיש בה אולי כדי למנוע את צירופה כנתבעת וזאת בין היתר לאור הוראת תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ראשית יש לציין שבשום שלב לא נטען על ידי חברת הביטוח שאין אפשרות לצרפה מחמת התיישנות, אף שמדובר בטענה שיש להעלותה בהזדמנות הראשונה, כפי שנקבע בסעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958 (להלן- "חוק ההתיישנות"). גם מבחינה עניינית לכאורה לא עומדת לחברת הביטוח בענייננו טענת התיישנות. סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, העוסק בהתיישנות הרלוונטית לענייננו, קובע כי "בביטוח אחריות התביעה לתגמולי ביטוח אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי נגד המבוטח". מטרתה של הוראת הסעיף הייתה למנוע את התיישנות תביעת המבוטח נגד המבטח (העומדת על 3 שנים לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח), לפני שהתיישנה תביעתו של הצד השלישי נגד המבוטח (העומדת על 7 שנים לפי הוראת סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות). עיון בסעיף 70 לחוק חוזה הביטוח מלמד על כך שהמחוקק ביקש ליצור הקבלה מלאה בין תקופת ההתיישנות שנקבעה לתביעת הצד השלישי לבין תקופת ההתיישנות נגד המבטח, ועל כן לא הסתפק בקביעת תקופת התיישנות בת 7 שנים, או בהפניה לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, כי אם קבע במפורש ובאופן קטגורי שכל עוד לא קיימת התיישנות של תביעת צד ג' נגד המבוטח, לא קיימת התיישנות גם באשר לתביעה נגד המבטח. מטעם זה, ככל שמרוץ ההתיישנות בתביעת צד ג' נעצר מסיבה כזו או אחרת, נעצר גם מרוץ ההתיישנות נגד חברת הביטוח. בענייננו הוגשה תביעת הניזוק נגד המבוטח כאמור ביום 16.5.10, בטרם חלפה תקופת ההתיישנות. על פי הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, הקובע שלא תבוא במניין תקופת ההתיישנות התקופה שבין הגשת תובענה לבין דחייתה, נעצר מרוץ ההתיישנות נגד המבוטח במועד הגשת התביעה, ומטעם זה נעצר ביום הגשת התביעה שבפני גם מועד ההתיישנות נגד חברת הביטוח, מכוח סעיף 70 הנ"ל לחוק חוזה הביטוח (ראו לעניין זה: שחר ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשס"ז -2007, כרך שני עמ' 417; והשוו לעמדה אחרת: ירון אליאס, דיני ביטוח, דין וביטוח הוצאה לאור בע"מ, תשס"ט- 2009, כרך ב' עמ'1217 ואילך, וכן הפסיקה המוזכרת בשני הספרים). לפיכך מצאתי שכיון שבמועד הגשת התביעה טרם חלפה לכאורה תקופת ההתיישנות, מרוץ ההתיישנות נעצר, ועל כן גם מטעם זה לא עומדת לחברת הביטוח טענת ההתיישנות. לאור האמור לעיל, אילו הייתי מוצאת שחברת הביטוח אינה נתבעת בתיק מטעם כזה או אחר, הייתי מוצאת לנכון להוסיף אותה כנתבעת. סיכום אשר על כן אני קובעת שחברת הביטוח היא נתבעת 4 בתיק שבפני, מכוח כתב התביעה המתוקן שהוגש בתיק זה. נוכח הנסיבות שפירטתי, והטעויות הפרוצדוראליות ההדדיות, אינני מוצאת מקום למתן צו להוצאות. נוכח הנסיבות וטענותיה של חברת הביטוח, חברת הביטוח רשאית להגיש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה מתוקן, תוך 21 ימים. צירוף / החלפת בעלי דין