לפניי בקשה להוצאת ראיה מתיק המוצגים שהגישו המערערות, ולמחיקת קטעים מסיכומיהן המתייחסים לראיה זו. הבקשה הוגשה במסגרת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שבו נקבע בין היתר כי על המערערות לבצע דרך גישה וכן לפצות את המשיבים. בפסק-הדין נקבע כי "סכום הפיצוי יחושב על ידי רו"ח כץ בדרך המותווית בחוות דעתו, ותוך ביצוע ההתאמות הבאות..." (להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת ההליך בבית משפט קמא הגישו המשיבים חוות-דעת מומחה מטעמם, הוא רו"ח כץ). עוד יצוין כי בהתאם להוראת פסק-הדין, הגיש רו"ח כץ חוות-דעת לעניין סכום הפיצוי. בערעור עצמו מעלות המערערות טענות באשר לקביעות שונות בפסק-הדין, ובין היתר משיגות הן על הקביעה כי המומחה מטעם המשיבים הוא שיקבע את גובה הפיצוי הכספי. המערערות סבורות כי חוות-דעתו של כץ מוטעית ומגמתית, ולשם ביסוס טענה זו צירפו לתיק המוצגים, במעטפה, חוות-דעת של מומחים מטעמן. את הראיה הזו, הכמוסה במעטפה, מבקשים המשיבים לסלק מן התיק, וכן מבקשים הם, כאמור, למחוק את הטענות שבסיכומים המתייחסות לאותה ראיה. המערערות מתנגדות להוצאת הראיה מתיק המוצגים. דין הבקשה להתקבל. בתיק המוצגים המוגש בערעור מותר לכלול "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות" (תקנה 437(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; להלן: התקנות). בהקשר זה נפסק לא פעם כי בעל-דין רשאי לכלול בתיק המוצגים אך ורק מסמכים אשר התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין התקבלו כראיה על-פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ראו ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 345 (1986)). ודוק: על-פי תקנה 457 לתקנות, בעל-דין בערעור אינו רשאי להציג ראיות נוספות שלא הוגשו והתקבלו על-ידי הערכאה הדיונית, אלא אם הדבר הותר במפורש על-ידי ערכאת הערעור. כמו-כן, לפי הנחיה 7(ב) להנחיות נשיאת בית-המשפט העליון, "לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראיה שהגשתה התבקשה ולא ניתן יהיה לצרפה לתיק המוצגים" (ראו גם ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (לא פורסם, 13.12.2010)). בתגובה שהגישו המערערות - כמו-גם בערעור גופו - מעלות הן טענות כאלה ואחרות כלפי חוות-הדעת שהוגשה על-ידי רו"ח כץ, וכלפי עצם ההוראה של בית המשפט המחוזי כי רו"ח כץ יחשב את סכום הפיצוי. אולם, ברי כי טענות אלה תתבררנה לפני ההרכב והן למעשה לא רלוונטיות לשאלה המונחת לפניי. השאלה שעל המדוכה כעת היא אם רשאיות היו המערערות לצרף חוות-דעת מטעמן, לראשונה בשלב הערעור, וזאת בלי להגיש בקשה מתאימה לצירוף ראיה בהתאם לדין ולהנחיות כבוד הנשיאה. התשובה לכך היא שלילית. המערערות אינן רשאיות לבסס טענות ערעוריות - כולל טענות שהן מאמינות בהן בכל ליבן - על ראיות חדשות, ללא בקשה לצירוף ראיות, והדברים ברורים. טענתן של המערערות כי חוות הדעת שכללו בתיק המוצגים "איננה בגדר ראיה חדשה" כי אם "יישום הוראות ביהמ"ש קמא בפסק דינו" - היא חסרת-יסוד. בית המשפט המחוזי לא הורה על הגשת חוות-דעת מטעם המערערות, אלא על חישוב סכום הפיצוי על-ידי רו"ח כץ (תוך ביצוע התאמות מסוימות), הא ותוּ לא. אין כל ספק כי מטרת הצירוף של חוות-הדעת לסיכומים לא נועדה אלא כדי לבסס - לפי שיטתן של המערערות - את טענותיהן בערעור. כאן המקום להתייחס לשלושה עניינים נוספים. ראשית, המערערות הגישו את חוות-הדעת במעטפה סגורה, אולם אין בכך כדי להכשיר את המהלך ולייתר הגשת בקשה ערוכה כדין להוספת ראיה, מה גם שבסיכומים קיימת כאמור התייחסות מפורשת לחוות-הדעת ולמסקנותיהן. שנית, המערערות טוענות כי לא ניתן היה להגיש את חוות-הדעת עובר לפסק-הדין של בית המשפט המחוזי. טענה זו לכל היותר יכולה להוות נימוק במסגרת בקשה להוספת ראיות, אך בוודאי אינה מכשירה הגשת ראיות נוספות ללא רשותו של בית המשפט שלערעור. כאמור, ככל שחפץ בעל-דין להגיש ראיות נוספות אשר לא היו לפני הערכאה המבררת, עליו להגיש מראש בקשה מתאימה, תוך הקפדה על הנחיות הנשיאה, ובכלל זה ההנחיה כי אין לצרף לבקשה להוספת ראיה את הראיה עצמה, אלא לציין את "עיקר מהותה של הראיה", וכי אין להתייחס בסיכומים לראיות שהגשתן טרם אושרה. יובהר כי בקשות מסוג זה מובאות בדרך-כלל לפני ההרכב במסגרת הדיון בערעור. ושלישית, המערערות סבורות כי סילוק חוות-הדעת מטעמן מוביל מניה וביה גם לסיווג חוות הדעת של רו"ח כץ כ"ראיה חדשה" שדינה פסלות. גם טענה זו דינה להידחות. ברי כי לא הרי חוות-הדעת שבית המשפט המחוזי הורה על הגשתה בפסק-הדין כהרי חוות-דעת שנוצרה ביוזמתן של המערערות לאחר פסק-הדין. הנה כי כן, דין הבקשה להתקבל. המזכירות תחזיר למערערות את סיכומיהן ואת תיק המוצגים, והן יגישו סיכומים מתוקנים ותיק מוצגים מתוקן עד ליום 25.10.2012. תוך אותו מועד יוכלו להגיש גם בקשה ערוכה כדין להוספת ראיה. המשיבים יגישו את סיכומיהם עד ליום 5.11.2012. המערערות יישאו בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך 4,000 ₪. החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה. הוספת ראיותערעור