בפנינו תביעתו של מר פרייריך צבי (להלן - התובע) לתשלום שווי ימי מחלה מתקופת עבודתו בנתבעת 1, אשר לשיטתו נמנע ממנו, שלא כדין, מל"גרור" אותם לתקופת עבודתו בנתבעת 2 ולנצלם, בתוספת פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו, עקב התנהלות הנתבעות. מנגד טוענות הנתבעות כי לא קמה לתובע הזכות ל"גרירת" אותם ימי מחלה נשוא תביעתו, ועל כן דין התביעה להדחות. לחילופין טוענת כל נתבעת כי גם אם ייקבע כי קמה לתובע אותה זכות, הרי שעל הנתבעת האחרת לשאת בסכום התביעה, ככל שתיפסק לזכותו של התובע, והכל בכפוף לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת 1 בעניין התביעה כנגדה. העובדות ואלה העובדות שביסוד תביעה זו: 1. התובע הינו יליד 1953 , והועסק על ידי הנתבעות במועדים כפי שיפורטו להלן בהמשך. 2. נתבעת 1 הינה כפר חינוכי דתי לילדים המאוגדת כעמותה (להלן - ימין אורד). 3. נתבעת 2 היא מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות (להלן - משרד החינוך). 4. התובע הועסק על ידי ימין אורד החל מיום 1.9.74 ועד ליום 31.8.84 כמדריך חינוכי (כאשר בין השנים 82-81 שהה בחל"ת) והחל מ-1.9.84 הועסק על ידי ימין אורד כנהג. ביום 31.8.90 הסתיימה עבודתו של התובע בימין אורד, כפוף למחלוקת בין הצדדים האם בגין תקופה זו קיבל פיצויי פיטורים. 5. לאחר סיום עבודתו בימין אורד החל התובע לעבוד כמורה לידיעת הארץ במשרד החינוך מחוז חיפה, וזאת עד ליציאתו לגמלאות מטעמי בריאות ביום 31.10.99 כפי שיפורט להלן. 6. לציין, כי ביום 22.9.96 לקה התובע באירוע מוחי חמור, אשר בעטיו עבר שבעה ניתוחי ראש ואושפז תקופה ממושכת בבית חולים רמב"ם ולאחריה לתקופת שיקום בבית לווינשטין. ביום 9.3.97 השתחרר התובע מבית לווינשטיין אך לא חזר לאיתנו. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע אובדן כושר עבודה של 100% לצמיתות (ראה: נספח ה לתצהיר התובע), והועדה הרפואית של עובדי מדינה קבעה לו דרגת נכות צמיתה של 84% (ראה: נספח ו לתצהיר התובע), ובעקבות כך פרש התובע כאמור לגמלאות מטעמי בריאות החל מיום 31.10.99. 7. לציין, כי עד לאותו אירוע מוחי צבר התובע 180 ימי מחלה מעבודתו במשרד החינוך, ועל כן עד ליום 14.3.97 ניצל התובע את מלוא ימי המחלה להם היה זכאי ממשרד החינוך. זאת ועוד, בהתאם להוראות תקנון שירות עובדי הוראה (להלן - התקנון) קיבל התובע תוספת של ימי מחלה בשיעור של מחצית משכרו מיום 15.3.97 ועד ליום 14.6.97, ואילו החל מיום 15.6.97 ועד ליום 14.11.97 קיבל התובע שכר מלא מקרן המחלה של ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים. 8. תת סעיף קטן 13 לסעיף 1.25.3.1 לתקנון, דן בזכותו של עובד הוראה ל"גרור" ימי מחלה שנצברו לזכותו במהלך עבודתו אצל בעלות אחת למשך תקופת עבודתו אצל בעלות אחרת, כדלקמן: "עובד הוראה שחלה בתקופת עבודתו בנסיבות המזכות אותו בחופשת מחלה, ינצל תחילה את כל חופשת המחלה העומדת לזכותו אצל המעביד באותה שעה. אחרי שניצל חופשה זו,יפנה המורה למעבידיו הקודמים ויקבל מהם אישור על ימי המחלה שהוא לא ניצל. האישור הנ"ל יינתן בתנאים אלה: א. המורה לא קיבל מאותו מעביד פיצויים. ב. לא חלו הפסקות שירות בהוראה. ג. או שהמורה יצא לחופשה ללא שכר כדין. המעביד העכשווי ישלח למורה החולה משכורת, בהתאם לימי המחלה הבלתי מנוצלים המצויים באישור שנתקבל. המעביד העכשווי ישופה על-ידי המעביד הקודם בשיעור שכרו הכולל של עובד ההוראה לימי מחלה (כפי שציינו באישור, כולל התוספות הסוציאליות). דוגמה לטופס מחייב שעל הבעלות למלא ראה בסעיף 1.25.3.6. הרינו להבהיר: התשלום בגין גרירת ימי מחלה שלא נוצלו מבוסס על משכורתו האחרונה של עובד ההוראה, ערב יציאתו לחופשת מחלה. תשלום זה יכלול את רכיבי השכר המעוגנים בהסכמים קיבוציים, וכן זכויות סוציאליות. החלטה זו שרירה כלפי מקרים שבהם לא חל שינוי בתפקיד עובד ההוראה." 9. בחודש 11/97 החל התובע לבדוק את זכויותיו ל"גרירת" ימי המחלה שנצברו לזכותו בתקופת עבודתו בימין אורד, וביום 18.11.97 פנה במכתב למר חיים פרי - מנהל ימין אורד בבקשה לתשלום ימי מחלה שלא נוצלו על ידו במשך תקופת עבודתו בימין אורד (ראה: נספח ט' לתצהיר התובע). לא הוצגה בפנינו כל אסמכתא לגבי תשובה לפנייה זו, אם היתה. מכל מקום ביום 14.6.99 השיב מר אבי וייצנר - המנהל האדמיניסטרטיבי של ימין אורד למר חיים גולן - מנהל ענף למינהל וכח אדם במשרד החינוך נתבעת 2 במתכב לפיו מספר ימי המחלה שלא נוצלו על ידי התובע בתקופת עבודתו בימין אורד עומד על כ-200 ימים (נספח יב לתצהיר התובע). התכתובת הבאה שהוצגה בפנינו, מתייחסת לתקופה שלאחר פרישתו של התובע לגמלאות, והיא מכתבה של הגב' ריקי גיא נציגת כח אדם בהוראה לשכת מחוז חיפה במשרד החינוך אל מר וייצנר מיום 22.11.99, בו היא מציינת כי המסמך שנשלח על ידו אינו מהווה אסמכתא מספיקה לעניין ימי המחלה שלא נוצלו, וכי יש לפרט לגבי כל שנת עבודה כמה ימים עמדו לזכות התובע, כמה נוצלו וכמה נותרו. מכאן ואילך החלה התכתבות ממושכת בין התובע לבין נציגי הנתבעות, עד תחילת שנת 2002, אשר לא נשאה פרי. 10. ביום 16.6.04 הגיש התובע את תביעתו שבנדון כנגד שתי הנתבעות. בכתב תביעתו עתר התובע לתשלום שוויים של 458 ימי מחלה שנצברו לזכותו ולא נוצלו במשך תקופת עבודתו בימין אורד בסך כולל של 171,400 ₪ כולל ריבית והצמדה נכון למועד הגשת התביעה, וכן לפיצוי בסך כולל של 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בנסיבות המקרה המסוים שבנדון. המחלוקות ואלה עיקרי המחלוקות שבין הצדדים בתיק זה: 11. האם כטענת ימין אורד חלה התיישנות על תביעת התובע כנגדה, כפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלה אימתי נולדה עילת התביעה נשוא תביעה זו כנגד ימין אורד. 12. האם תקנון שירות עובדי הוראה חל על יחסי ימין אורד ועובדי ההוראה המועסקים על ידיה, באופן המאפשר להם לגרור ימי מחלה שנצברו לזכותם. 13. האם התובע הועסק כעובד הוראה על ידי ימין אורד, או שמא כטענת ימין אורד התובע היה עובד מינהלי, כך שגם אם יקבע כי תקנון עובדי הוראה חל על יחסיה של ימין אורד עם עובדי ההוראה המועסקים על ידיה, עדיין הוראותיו אינן חלות על עובד מנהלי דוגמת התובע. 14. בכפוף לכך שייקבע כי תקנון עובדי הוראה חל על יחסיה של ימין אורד עם עובדי ההוראה המועסקים על ידיה, ובכפוף לכך שייקבע כי התובע הועסק כעובד הוראה על ידי ימין אורד, האם התובע עונה על התנאים המזכים בגרירת ימי מחלה מבעלות לבעלות כנדרש בתקנון, ובכלל זה, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה האם קיים רצף העסקה בהוראה בין תקופת עבודתו של התובע בימין אורט לבין תקופת עבודתו במשרד החינוך, והאם שולמו לתובע פיצויי פיטורים בתום עבודתו בימין אורד. 15. בכפוף לכך שייקבע כי תקנון עובדי הוראה חל על יחסיה של ימין אורד עם עובדי ההוראה המועסקים על ידיה, ושייקבע כי התובע הועסק כעובד הוראה על ידי ימין אורד, ושייקבע כי התקיימו בתובע התנאים המזכים בגרירת אותם ימי מחלה מבעלות לבעלות כנדרש בתקנון, מהו מספר ימי המחלה הלא מנוצלים שנצברו לזכות התובע בתקופת עבודתו בימין אורד, האם כטענת התובע המדובר ב-458 ימי מחלה לא מנוצלים או שמא כטענת ימין אורד ומשרד החינוך, המדובר לכל היותר ב- 250 ימי מחלה לא מנוצלים. 16. בכפוף לכך שייקבע שהתובע אכן היה זכאי לגרירת אותם ימי מחלה, חלוקות ביניהן הנתבעות בשאלה, על מי מבין השתיים מוטלת החובה לשאת בתשלומים נשוא התביעה, אם אמנם ייפסקו לתובע. ודוק, לעניין זה יצוין, כי שתי הנתבעות הגישו בקשות הדדיות למשלוח הודעת צד ג' האחת כלפי רעותה (ראה: בש"א 3059/04 ו-בש"א 3283/04). בהחלטתו מיום 2.11.04 קבע כב' השופט שפיצר, כי לאור העובדה שאין בהודעות צד ג' משום שינוי למצב מהותי בתיק, מוצע כי במקום משלוח הודעת צד ג, תוכרע מידת האחריות של הנתבעות בינן לבין עצמן במסגרת הדיון בתיק העיקרי. עוד נקבע שככל שלא תבוא תגובת הצדדים להצעה, ייחשב הדבר כהסכמה להצעת בית הדין. הצדדים לא הגישו כל תגובה מטעמם, ועל כן נסגרו שתי הבקשות הנ"ל. דיון והכרעה 17. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע. מטעם ימין אורד הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' נירה רודריך - מנהלת כספים וכח אדם. מטעם משרד החינוך הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' קלרה פרופטה, גזברית מחוז חיפה במשרד החינוך. לאחר תום חקירתו של התובע הוגשה בקשה על ידי ימין אורד לזמן עדי הזמה והשלמה, וברשות בית הדין הותר לה להגיש את תצהירה של הגב' גילה הפשטיין - מורה בימין אורד. התובע והמצהירים מטעם הצדדים נחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם בפנינו. לציין, כי לגבי הגב' הפשטיין הודיעו הצדדים לבית הדין כי הם מוותרים על חקירתה הנגדית, ועל כן נקבע בהחלטה מיום 31.12.06 כי לאור וויתור הצדדים על חקירת מצהירה זו - התצהיר מהווה חלק מן הראיות בתיק זה. משהוגדרו המחלוקות שבין הצדדים, נפנה להלן לדון בהן, ותחילה לטענת ההתיישנות שהעלתה ימין אורד. האם התיישנה תביעתו של התובע כלפי ימין אורד 18. לטענת ימין אורד תביעת התובע כנגדה התיישנה זה מכבר. לטענתה, התובע סיים את עבודתו אצלה בשנת 1990, ועל כן חלפו מעל שבע שנים ממועד הולדת עילת תביעתו של התובע כנגדה. לא זו אף זו. לשיטתה, בשש השנים האחרונות לעבודת התובע אצלה הוא הועסק כנהג, ועל כן, ואם בכלל, עילת תביעתו של התובע נולדה ביום 1.9.84 עת חדל אף שליטתו לשמש כמדריך. נוסף לזאת טוענת ימין אורד אין לדרוש ממוסד חינוכי כי ישמור כספים של עובדים לשעבר תקופה כה ארוכה . מכל מקום לטענתה אין כל יסוד לטענת התובע לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות על עניינו של התובע בשל מחלתו, שכן לאור האמור לעיל, תביעתו של התובע התיישנה עוד בטרם חלה. 19. מנגד טוען התובע כי התובע כי זכותו ל"גרירת" ימי מחלה התגבשה רק לאחר שניצל את כל ימי חופשת המחלה הנזקפים לזכותו במשרד החינוך ועל כן עילת התביעה שלו כנגד מי מהנתבעות נולדה רק ביום 14.11.97 ועל כן לא חלפה תקופת ההתיישנות ממועד זה ועד להגשת התביעה. לחילופין ובנוסף טוען התובע כי, חל על עניינו סעיף 8 לחוק ההתיישנות, שכן עד לחודש נובמבר 97' נעלמו ממנו העובדות המקימות את עילת התובענה, שכן בעת עזיבתו את ימין אורד לא יידעו אותו על זכות זו ולא ניתן לו אישור על ימי המחלה שנותרו לזכותו. לטענתו, המועד בו נודע לו על זכותו לגרירת ימי מחלה היא ביום בו אישרה ימין אורד את יתרת ימי מחלתו (14.6.99) ועל כן גם מטעם זה לא חלפה תקופת ההתיישנות. יתרה מכך, לשיטתו על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, יש למנות את תחילת תקופת ההתיישנות מיום הודאתו של הנתבע בזכותו של התובע. לשיטתו, ימין אורד אישרה את זכותו של התובע ביום 14.6.99 ומשרד החינוך ביום 15.8.01, ועל כן יש למנות את תקופת ההתיישנות, לכל המוקדם מיום 14.6.99. 20. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן - החוק ההתיישנות) קובע תקופת התיישנות של שבע שנים לתביעה אזרחית שאינה במקרקעין. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, קובע לגבי מניין תקופת ההתיישנות, כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה" ודוק, עילת תביעה מוגדרת כ"מסכת העובדות שהעלה התובע בכתב התביעה, על פיהן מבקש הוא סעד" [ראה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, ש. לוין עורך, 1995) עמ' 345]. ובמקום אחר נקבע: "לדיבור 'עילה' - Cause In Action - בהקשר פרוצדורלי משמעות אחת - והיא, מסכת עובדות אשר בהתקיימן זכאי התובע לסעד שלו הוא עתר" [ראה: דב"ע מג/128-3 גליצקי - נאות מרינה בת-ים בע"מ פד"ע טו 309, 319]. 21. בענייננו עותר התובע לתשלום שווים של ימי המחלה, אשר לשיטתו נמנע ממנו שלא כדין מ"לגרור" אותם ולנצלם בתקופת עבודתו במשרד החינוך. כמבואר לעיל, תת סעיף קטן 13 לסעיף 1.25.3.1 לתקנון, קובע שהזכות ל"גרירת" ימי מחלה, קמה לעובד רק "אחרי שניצל" תחילהאת כל חופשת המחלה העומדת לזכותו אצל המעביד הנוכחי שלו. או אז נקבע: "אחרי שניצל חופשה זו,יפנה המורה למעבידיו הקודמים ויקבל מהם אישור על ימי המחלה שהוא לא ניצל". הנה כי כן, עד למועד שבו ניצל העובד את כל חופשת המחלה העומדת לזכותו אצל המעביד הנוכחי שלו, כלל לא קמה לו הזכות ל"גרור" ימי מחלה ממקום העבודה הקודם. ובענייננו, מכח זכאותו כעובד משרד החינוך, קיבל התובע דמי מחלה עד ליום 14.11.97 ומכאן שבמועד זה, לכל המוקדם נולדה עילת תביעתו נשוא התביעה שבנדון. אילו פנה התובע בכל מועד שלפני כן בבקשה לגרור ימי מחלה ממעבידו הקודם, מן הסתם היה נענה בתשובה שתביעתו מוקדמת, שכן טרם מיצה את כל חופשת המחלה העומדת לזכותו אצל מעבידו הנוכחי. משהוגשה התביעה שבנדון ביום 16.6.04 ברי כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות נשוא התביעה שבנדון. לא זו אף זו. בשים לב לסעד המבוקש על ידי התובע, ברי שכל עוד לא נדחתה דרישתו של התובע לגרירת אותם ימי מחלה וכל עוד לא פרש מעבודתו במשרד החינוך (31.10.99), ממילא לא התגבשה אותה מסכת עובדות אשר בהתקיימן זכאי התובע לסעד שלו הוא עותר, היינו תשלום שווים של אותם ימי מחלה שנמנע ממנו ל"גרור" לתקופת עבודתו במשרד החינוך. 22. אשר על כן, אין זאת אלא שבניגוד לסברת ימין אורד, התביעה המסוימת שבנדון לא התיישנה במועד הגשתה. משזו קביעתנו התייתר מניה וביה הצורך לדון בטענותיו החלופיות של התובע, ובאשר לטענת ימין אורד לפיה אין זה סביר לדרוש ממעביד לשמור רישומים למשך תקופה כה ממושכת, הרי שטענה זו תלויה בתשובה למחלוקת לגופם של דברים, שכן ממה נפשך, אם לא קמה לתובע הזכות לגרור את אותם ימי מחלה, ממילא אין צורך ואין מקום לדרוש מן המעביד לשמור את אותם רישומים למשך תקופה כה ממושכת שלאחר סיום עבודתו של העובד. מנגד, ואם קמה לתובע הזכות לגרור את אותם ימי מחלה, הרי שבצד זכות זו, קיימת חובה על כל מעביד עליו חלות אותן הוראות, לשמור את הרישומים הנוגעים לניצול ימי המחלה של העובד למשך תקופה ממושכת אף לאחר סיום עבודתו של העובד אצלו. משזו מסקנתנו, נפנה להלן לדון בתביעה לגופה. 23. כעולה מהגדרת המחלוקות שבין הצדדים, ברי כי על מנת לזכות בסעד המבוקש על ידו, שומה על התובע לחצות מספר משוכות, בדרך לסעד המבוקש על ידו, ועל כן נפנה להלן לדון בהן. האם תקנון שירות עובדי הוראה חל על יחסי ימין אורד ועובדיה 24. התובע מבסס את זכותו ל"גרירת" אותם ימי מחלה ממעביד למעביד על הוראות תת סעיף קטן 13 לסעיף 1.25.3.1 לתקנון שירות עובדי ההוראה, ועל כן השאלה הראשונה הנדרשת לענייננו היא האם תקנון שירות עובדי ההוראה, חל על יחסי ימין אורד ועובדיה. 25. תקנון שירות הינו קובץ הוראות שהוציא משרד החינוך הכוללות את תנאי העסקתם של עובדי הוראה על ידי משרד החינוך. חלק מן ההוראות, מקורן בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך המופצים מעת לעת, וכך גם בענייננו. תת סעיף קטן 13 לסעיף 1.25.3.1 לתקנון מקורו בחוזרי מנכ"ל מו/6 מיום 2.2.86, מו/8 מיום 11.4.86 ו-מח/1. באשר לתוקפו המשפטי של התקנון, המדובר בהסדר קיבוצי חד צדדי אשר הוראותיו הן בגדר תנאים מכללא בהסכם העבודה שבין המדינה לעובדי ההוראה המועסקים על ידה [ראה: ס"ק 11/07 (ארצי) אורט ישראל - ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים (לא פורסם - פסה"ד מיום 7.6.07); ע"ע 1123/01 בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים - יצחק צויזנר צויזנר, פד"ע לו 438; מד/3-7 יצחק גיא - עירית תל-אביב-יפו, פד"ע ט"ו 409]. 26. דא עקא שבכך לא סגי, שכן עת דנים אנו בהוראה שעניינה ב"גרירת" ימי מחלה ממעביד למעביד, תוך הטלת חובות על המעביד הנעבר והמעביד המעביר, בכך לא סגי. על מנת להראות כי על ימין אורד חלה החובה ל"העביר" את ימי המחלה של התובע למעבידו הבא ולשלם את תמורתם - לא די בכך שהתובע יראה כי על יחסיו עם משרד החינוך חלות הוראות התקנון, אלא שומה עליו להראות כי על יחסיו עם ימין אורד חלות הוראות התקנון במובן זה שקמה לו מחד הזכות ל"גרור" את ימי המחלה שלא ניצל בתקופת עבודתו בימין אורד למעבידו הבא, ומאידך קמה לימין אורד החובה להעביר את אותם ימים ולשלם תמורתם. אכן, לא מן הנמנע כי מעביד מסוים שעיסוקו בתחום החינוך, יאמץ את הוראות התקנון, בין אם בדרך של אימוצן בהסכם קיבוצי, בין אם בדרך של אימוצן באופן חד צדדי ובין אם בדרך של התנהגות. ואמנם בדב"ע לה/2-6 גבריאל צלאל - "אורט" ישראל פד"ע ז 100, נדונה שאלת תחולתן של הוראות מסוימות מחוזרי מנכ"ל משרד החינוך על אורט. בית הדין הארצי פסק באותו מקרה: "מפסקי-הדין דלעיל עולה אמנם, כי יכול ובדיעבד, יאמץ מעביד פלוני את ההוראות שבחוזר של המנהל הכללי של משרד החינוך, כך שאותן ההוראות תיהפכנה לתנאים מכללא שביחסי העבודה בין אותו מעביד לבין המורים שבהם עובדיו, אך על מנת שיגיעו לכך צריך שיתקיים הנדרש בהכרח בתנאי מכללא; צריך שתהא מידת ודאות שקרובה לזאת אשר בתנאי מפורש." כמו כן ראה לעניין זה פסק הדין בעניין צויזנר לעיל, שם נקבע כי על אף שהוראות התקנון הן בגדר מסמכים שנכתבו על ידי צד שלישי שאינו שותף ישיר למערכת יחסי העבודה שבין העובד והמעביד, הרי שלאור אשר הוכח בדבר התנהגותם של הצדדים בפעל במשך השנים, הפכו הוראות אלה לנוהג מחייב בבחינת תנאי מכללא ביחסי אותו עובד ואותו מעביד. ודוק, באותו מקרה אף לא היה חולק בין הצדדים שם כי בפועל, הוראות התקנון וקובץ ההוראות אומצו כמסגרת נורמטיבית מחייבת החלה על מורים וסגני המנהל שהועסקו על ידי המעביד. 27. בענייננו, לא נטען מקל וחומר שלא הוכח ע"י התובע כי ההוראה בדבר "גרירת" ימי מחלה עוגנה בהסכם קיבוצי החל על יחסי ימין אורד ועובדיה. ודוק, אף לא נטען כי ימין אורד אימצה את כלל הוראות התקנון והחילה אותם על עובדיה. לא זו ואף זו. הלכה למעשה אף לא הובאה כל ראיה להראות כי ימין אורד נהגה בשלב כלשהו ולו במקרה אחד עם מי מעובדיה על פי אותה הוראה שתקנון בדבר "גרירת" ימי מחלה. 28. אלא שלטענת התובע מעצם היותו עובד הוראה חלות עליו הוראות תת סעיף קטן 13 לסעיף 1.25.3.1 לתקנון. לתמיכה בטענתו לפיה הוראות תקנון שירות עובדי הוראה בנושא גרירת ימי מחלה חלות גם על ימין אורד מפנה התובע לחוזר משרד החינוך תשנ"ט/11 מיום 29.12.98 מאת מר שמעון שטמפפר - הממונה על תנאי שירות של עובדי הוראה (ראה: נספח י"ג לתצהירו), שם נאמר, כדלקמן: "אל : הבעלויות על מוסדות החינוך. הנידון: רציפות ימי מחלה החל מאוקטובר 1998 תחול סוגיית פיצוי עבור ימי מחלה שלא נוצלו אצל בעלויות קודמות על כל בעלויות החינוך. " כמו כן מפנה התובע לתכתובת שבין משרד החינוך לבין ימין אורד בסוגיה זו, ללמדך כי הצדדים התנהגו כאילו הוראות אלו לתקנון חלות על יחסי הצדדים. 29. אין בידינו לקבל את טענותיו אלו של התובע, ונבאר. ראשית ובכל הנוגע לחוזר משרד החינוך תשנ"ט/11 מיום 29.12.98, לא ברור כלל ועיקר מהו מקור סמכותו של הממונה על תנאי שירות עובדי הוראה במשרד החינוך, לחייב בעלויות על מוסדות חינוך שאינן המדינה בזכויות ותשלומים לעובדיהן, אם אמנם זו כוונת החוזר. ודוק, הצדדים, ובעיקר התובע לא דקו פורתא במערכת היחסים וההסכמים אם קיימת כזו, שבין ימין אורד לבין משרד החינוך, או בשאלה האם ימין אורד מתוקצבת בדרך כלשהי על ידי משרד החינוך. בנסיבות אלו, אין בידינו לקבוע כי חוזר זה ככזה, מקים לתובע זכות או לימין אורד חובה להעביר את ימי המחלה הלא מנוצלים למעביד הבא ולשלם תמורתם. לא למותר יהיה לציין, כי בכל מקרה אין בתוכנו של החוזר לסייע לתובע, שכן על פניו ברור כי ההוראה שבו מתייחסת לסוגיה נפרדת לחלוטין, היא סוגית סוגיית "הפיצוי עבור ימי מחלה לא מנוצלים" בעת פרישת עובד לגמלאות המוסדרת בסעיף 1.25.3.2 לתקנון, כאשר החל משנת הלימודים 98/99 נקבע לגביה בתת סעיף קטן 8 לסעיף זה לתקנון, כי: "בהתאם להסכם השכר ניתן יהיה לגרור ימי מחלה של עובדי הוראה המועברים מבעלות לבעלות לצורך מתן פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). 30. אף אין בידינו לקבל את טענת התובע לפיה מתוך התכתובות שבין משרד החינוך לימין אורד, ניתן ללמוד על כך שההוראה בדבר גרירת ימי מחלה חלה על עובדיה של ימין אורד. המדובר בתכתובות בהן משמשות בערבוביה סוגית "גרירת ימי מחלה" וסוגית ה"פיצוי עבור ימי מחלה לא מנוצלים" בעת פרישה לגמלאות, באופן שאינו מקים את אותה הוודאות הנדרשת להוכחת קיומו של תנאי מכללא. לא זו אף זו, ואם ניתן ללמוד דבר מאותה התכתבות, הרי שזה על כך שבזמן אמת ימין אורד לא נהגה כמי שאותו הסדר חל עליה, ונבאר. כך, התובע צירף לתצהירו את נספח ג' - טופס הבעלות המעבירה שמולא על ידי ימין אורד מיום 16.10.01 ובו צוין בין היתר, כי סך ימי המחלה הבלתי מנוצלים שנותרו לזכות התובע הוא 207.15 ימים. דא עקא, שעיון בטופס זה מעלה כי אין המדובר בטופס שעניינו ב"גרירת" ימי מחלה (ראה: סעיף 1.25.3.6 לתקנון), ובעיקר נעדר הוא את ההוראה המהותית לפיה מתחייבת הבעלות המעבירה באופן בלתי חוזר, להעביר למקום העבודה הנוכחי, את תמורת ימי המחלה הנ"ל. הנה כי כן, לא רק שאין במילוי אותו טופס כדי ללמד על כך שימין אורד ראתה בזמן אמת את ההוראה בדבר "גרירת" ימי מחלה כמחייבת אותה, אלא נהפוך הוא הנכון. משכך, אין בטענותיו הנ"ל של התובע כדי ללמד על כך שההוראה המתייחסת ל"גרירת" ימי מחלה, אומצה הלכה למעשה בדרך ההתנהגות על ידי ימין אורד והוחלה על יחסיה עם עובדי ההוראה המועסקים על ידיה. 31. סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אין בידינו לקבוע כי התובע עמד בנטל להראות כי הוראות התקנון ובפרט ההוראה המתייחסת ל"גרירת" ימי מחלה, אומצו במפורש או מכללא והוחלו על יחסיה של ימין אורד עם עובדי ההוראה המועסקים על ידיה. משזו קביעתנו, ברי כי בכך נשמט היסוד תחת תביעתו של התובע לתשלום שווי אותם ימים, שעה שהתובע לא עמד בנטל להראות את מקור הנורמטיבי לזכותו ל"גרירת" אותם ימים מלכתחילה. אלא שלא נשלים מלאכתנו בלתי אם נפסוק גם בשאר המחלוקות הנטושות בין הצדדים לגופן, ועל כן נפנה למחלוקת הנוספת שנפלה בין הצדדים, היינו האם התובע עבד כעובד הוראה בימין אורד. האם התובע הועסק על ידי ימין אורד כעובד הוראה 32. כאמור, התובע לא עמד בנטל להראות כי הוראות התקנון בכללותן חלות על יחסי הנתבעת ועובדי ההוראה המועסקים על ידיה. אלא שאפילו היינו קובעים אחרת, הנטל הוא על התובע להראות כי הוא נכלל במסגרת אותם עובדי הוראה עליהם חלות אותן הוראות. ודוק, אין חולק בין הצדדים, כי התובע היה עובד הוראה במשרד החינוך, אלא שכעולה מתת סעיף קטן 13 לסעיף 1.25.3.1 לתקנון, בכך לא סגי, שכן הזכאות ל"גרירת" ימי מחלה ממעביד למעביד, חלה על עובדי הוראה בלבד, ועל כן נשאלת השאלה האם התובע שימש כעובד הוראה גם אצל מעבידו הקודם, אשר ממנו הוא מבקש לגרור את אותם ימי מחלה. וכך, לטענת התובע במשך כל תקופת עבודתו בימין אורד הוא שימש כעובד הוראה. התובע מפנה לעניין זה לתלושי שכרו בימין אורד בהם מצוין דירוגו לצורך תשלום שכרו כדירוג עובדי הוראה. יתרה מכך, לטענתו בתצהירו במשך תקופת עבודתו כמדריך גם עסק בהוראה בפעל, הגם שהתובע אינו כופר בכך שבשש השנים האחרונות לעבודתו שימש כנהג. 33. מנגד, לטענת ימין אורד בשום שלב התובע לא היה עובד הוראה. לטענתה, כעולה אף ממסמכי התובע, במשך 10 שנים עבד כמדריך חינוכי בדירוג עובדי הוראה, מתוכן שנה אחת שנה אחת היה בחל"ת, ובמשך 6 שנים נוספות עבד כנהג בתפקיד אף אז לפי דירוג עובדי הוראה. לטענתה, דירוג התובע בדירוג עובדי הוראה, לא בא אלא לקבוע את גובה משכורתו של התובע ולא את תנאיו הסוציאליים וההטבות המוענקות לעובד הוראה, ולא כל שכן שאין בו כדי להפוך את התובע ל"עובד הוראה" הזכאי לתנאי העבודה של עובדי הוראה עליהם חל התקנון, ולראיה, גם בתקופה לגביה אין חולק כי הועסק כנהג, המשיך שכרו להיות משולם לפי דירוג עובדי הוראה. מוסיפה ימין אורד וטוענת כי, מעיון בתלושי השכר של התובע (נספח ב לתצהיר התובע) ניתן להבחין במאפיינים נוספים שאינם הולמים משרת עובד הוראה. כך, ניתן לראות כי היקף משרתו של התובע עמד על 42.5 ש"ש ולא 24 ש"ש כמקובל לגבי עובדי הוראה. יתרה מכך, ניתן להבחין כי לתובע שולמו שעות נוספות במשך תקופת עבודתו, תשלום שאינו חל על עובדי הוראה. לא זו אף זו, לטענתה, התובע לא כפר בכך שבתקופת עבודתו אצלה לא היתה לו תעודת הסמכה להוראה, שהיא תנאי להעסקתו כעובד הוראה. משרד החינוך הצטרף לטענותיה של ימין אורד, לאור המסמכים שהוצגו בתיק זה, לרבות על ידי התובע עצמו. 34. בדוננו במחלוקת זו שבין הצדדים, יש להבחין בין הדירוג בו דורג פלוני לצורך תשלום שכרו והתנאים הנובעים מכך, לבין מהות תפקידו בפעל. הצמדת שכר של עובד לדירוג שכר מסוים היא מציאות נפוצה בשוק העבודה. הצמדה של תנאי עבודה של פלוני לדירוג כלשהוא נושאת בחובה תנאים שונים. תתכן הצמדה גורפת ותיתכן הצמדה חלקית. מהות ההצמדה תלויה במוסכם בין הצדדים ובשאלה אלו הסכמים נקבע שיחולו על העובד. כך למשל ב דב"ע שן/15-3 תמר בשיסט ואח' נ' עירית קרית אתא פד"ע כא 221] נדון עניינה של מורה שלמדה בקונסרברטוריון כמדריכה למוסיקה וחל עליה הסכם קיבוצי של החינוך המשלים. סעיף 6א סיפא לאותו הסכם קבע הצמדה להסכם הקיבוצי החל על המורים, כדלקמן: "כל שינוי שיחול בשכר-היסוד של עובדי ההוראה יחול אוטומטית גם על שכרם של המדריכים בחינוך המשלים". בית הדין הארצי קבע באותו מקרה: "סעיף זה מצמיד את שכר היסוד של המדריכים בחינוך המשלים לזה של עובדי הוראה, אולם אינו מתייחס לתנאי עבודה אחרים. יש להבחין בין שכר יסוד לבין הקטנת היקף משרה שתוצאותיה הינן העלאת שכר. הקטנת היקף המשרה אינה נכללת בגדר שינוי בשכר היסוד, כאמור בסעיף 6א." כך נקבע גם במקרה אחר, כי חוזה אינדיבידואלי של עובד יכול להיות כולו או חלקו מופנה לסולם דירוג אחר לסולם דירוג אחר: "יכול גם שחוזה עבודה אינדיבידואלי יקבע רק דרגתו של עובד במסגרת אחד מסולמי הדירוג שאליו מייחסים את אותה הדרגה; ויכול וחוזה עבודה אינדיבידואלי ינקוב בסכום השכר ובצידו תבוא דרגה מסולם דרגות שכר. כן יכול וחוזה עבודה אינדיבידואלי, ככל חוזה אחר, יהיה כולו או חלקו, "בדרך הפניה" (contracting by reference) להסכם קיבוצי או למסמך אחר" [ראה: דב"ע לד/13-2 אלג'ים בע"מ נ' ישעיהו סגלוביץ, פד"ע ו 16]. ובמקרה הפוך למקרה שלפנינו, בע"ע 300291/98 אליהו חבר נ' בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (לא פורסם - פסה"ד מיום 14.6.032003), נדון עניינם של המערערים שהועסקו בבזק בתפקידי הוראה וניהול במכללת בזק שבירושלים ודורגו בדירוג טכנאים. עם יציאתם לפנסיה עתרו להכללת תוספת הכוננות במשכורת הקובעת לצורך חישוב ההפרשות לקרן פנסיה, לקרן השתלמות וכן לפיצויי פיטורים, מן הטעם שמדובר היה בתוספת פיקטיבית הואיל ובתפקידם כעובדי הוראה לא נדרשו לכוננות כלל ועיקר. בית הדין הארצי קיבל את התביעה וקבע כי המערערים שימשו בפעל כמורים ולא כטכנאים ועל כן המדובר בתוספת שאינה מותנית בתנאי כלשהו, בקובעו בין היתר: "עוד יש לציין, שבשלב מסוים, בשנת 1993, נרשמה תוספת הכוננות בתלושי המשכורת בצוותא חדא עם השעות הנוספות כ"עבודה נוספת" (ראה למשל בתלוש משכורת לחודש דצמבר 1993) או כ"תשלום אחר", אבל רישומים אלה אין בכוחם לשנות את מהותם האמיתית של התשלומים שלגבי המערערים, ששמשו בפועל כמורים ולא כטכנאים (למרות שדורגו בדירוג הטכנאים) היוו שכר שאיננו מותנה במאומה זולת ביצוע עבודתם הרגילה (ההדגשה במקור - א.ר.ק.). הניסיון לכרוך את המערערים לעניין סיווג תוספת הכוננות בצוותא חדא עם עובדי בזק העובדים בפועל כטכנאים, אינו מתקבל על הדעת, משום שהמערערים לא עסקו בפועל כטכנאים אלא בהוראה וניהול ורק דירוגם היה דירוג טכנאים." לא זו אף זו. מעבר לתנאי השכר הגלומים בהצמדה לדירוג מסוים, יש להבחין גם בין אותם תנאים שהם חלק מהטבות השכר לבין תנאים סוציאליים החלים על עובדי אותו דירוג. האבחנה בין תנאי משכורת לתנאים סוציאליים מצאה את ביטויה גם בע"ע 300303/97 דוד מוצפי - עיריית אור יהודה, פד"ע לו 865. בערעור זה נדון עניינו של המערער מורה בהכשרתו שלא עסק בהוראה בפעל אלא בתפקידים שונים הקשורים למערכת החינוך. על פי ההסכם שבינו לבין העיריה סוכם כי תנאי משכורתו ישולמו לפי דירוג עובדי הוראה ואילו התנאים הסוציאליים ישולמו לפי הדירוג האחיד. הערעור נסב על סיווגו של מענק היובל, האם הוא בגדר תנאים סוציאליים או בגדר תנאי שכר. בית הדין הארצי הבחין באותו מקרה, בין תנאים סוציאליים לבין תנאי שכר, כדלקמן: "(א)תנאים סוציאליים אלה הם תשלומים עקיפים שנועדו לשרת מטרה סוציאלית, בהבדל מתשלומים שהינם הטבות שכר ושאין להם כל מטרה סוציאלית. (ב) ב"קובץ מונחים ומושגים באיגוד המקצועי ויחסי עבודה בישראל" בהוצאת האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מוגדר המונח "תנאים סוציאליים" כך: "מכלול הזכויות המוענקות לעובד ושתמורתם אינה משולמת לו ישירות במשכורתו. התנאים הסוציאליים כוללים: חופשה שנתית, חופשת מחלה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, פנסיה, הכשרה, קידום מקצועי וכדומה" (ההדגשה הוספה-א.ר.ק.) . 35. הנה כי כן, העובדה שהתובע דורג בדירוג עובדי הוראה אין בה כדי ללמד על כך שאכן הועסק בתפקיד עובד הוראה, ואין בה כדי ללמד על כך שהתובע זכאי להטבות השכר המגיעות לדירוג זה ואף לא לתנאים הסוציאליים הנילווים לדירוג זה. עת עותר התובע בענייננו, להחיל עליו תנאים סוציאליים נלווים החלים על דירוג עובדי הוראה ובענייננו החלת התנאי בדבר "גרירת" ימי מחלה, שומה עליו להראות כי שימש בפעל כעובד הוראה או לחילופין להצביע על הסכם המעניק לו את תנאי עבודתם של עובדי ההוראה והתנאים הסוציאליים הנילווים לדירוג זה, ובכלל זה את התנאי בדבר "גרירת" ימי מחלה. נפנה איפוא לבחון את אשר נדון והוכח בפנינו. 36. להזכיר, בענייננו לא היה חולק כי בתחילת עבודתו הועסק התובע כמדריך חינוכי ולאחר מכן בשש שנות עבודתו הועסק התובע כנהג (נסיבה אשר על נפקותה נעמוד להלן בהמשך בקשר עם תנאי הזכאות לגופם). אלא שלשיטתו של התובע, בתקופה שבה הועסק כמדריך חינוכי עבד בפעל כמורה. בחקירתו הנגדית בפנינו, כאשר נדרש להסביר את טענתו זו, העיד: "לשאלתך אני עבדתי גם כמדריך וגם כמורה. אני לימדתי היסטוריה ואזרחות ובנוסף לזה היתה תקופה שהמדריכים שימשו כמחנכים של הכיתות ואני הייתי מחנך של כתה, השתתפתי בישיבות צוות של המורים ושימשתי בפועל כמחנך של הכתה. לשאלת בית הדין אני שימשתי כמורה כשנזקקו למשהו שיחליף מורה - למשל אם מורה יצאה לחופשת לידה הייתי מלמד במשך 3 חודשים וגם מילאתי מקום כשהיה צורך, למשל כשמורה יצא למילואים. הסדר זה התפרס על כל תקופת העבודה שלי כמדריך פחות או יותר, עד שהפכו אותי לנהג בנסיבות כמתואר על ידי בתביעתי ותצהירי. לשאלתך היו תקופות ארוכות של שלושה חודשים שאני לימדתי היסטוריה ואזרחות במקום מורים שהיו חסרים. לשאלתך אני לא זוכר את התאריכים המדוייקים" [ראה עדותו: בעמ' 3 לפרוטוקול ש' 23-17]. מנגד, המצהירה גב' רודיך מטעם ימין אורד העידה בחקירתה הנגדית בפנינו לגבי נוהלי העסקת מדריכים ומורים: "לשאלתך מדריכים ועובדים מנהליים מועסקים בהיקף משרה של 42.5 ש"ש. ומשרה מלאה למורים עובדי הוראה הינה 24 ש"ש. לשאלתך אם מורים עובדי הוראה מקבלים תשלום שעות נוספות אני משיבה שהם מקבלים שעות מילוי מקום. נכון שהם לא יכולים לדווח על עבודה מעבר ל-24 שעות שבועיות ולקבל על כך שעות נוספות. לשאלתך כפי שמקובל בכל בתי הספר אין זכאות לשעות נוספות מעבר למשרה של 24 שעות כי זו שיטת ההתנהלות מול המורים" [ראה: עמ' 8 לפרוטוקול ש' 14-8]. ולשאלת בית הדין ענתה גב' רודיך: "מדריכים חינוכיים הם באגף הבלתי פורמלי של הכפר וההתנהלות מולם היא שונה מן ההתנהלות מן המורים. למיטב הבנתי ולמיטב ידיעתי המדריכים החינוכיים לא זכאים לגרור ימי מחלה. הם זכאים לפדיון ימי מחלה אם הם פורשים בגיל פרישה לגמלאות מהכפר" [ראה: עמ' 9 לפרוטוקול ש' 6-4]. וכאשר נשאלה לגבי התובע עצמו, השיבה כי לא מצאה בתיקו האישי של התובע, כל אינדיקציה לכך שהתובע היה עובד הוראה [ראה: עמ' 8 לפרוטוקול ש' 26 עד עמ' 9 ש' 1]. אכן, לא נעלם מעינינו כי הגב' רודיך לא שימשה בתפקידה בתקופת עבודתו של התובע בימין אורד, אלא שלעומתה, המצהירה מטעם ימין אורד, הגב' הפשטיין, כן הועסקה בכפר בתקופה הרלוונטית לתביעה זו והצהירה בתצהירה כי היא מכירה היטב את הנהלים וסדרי העבודה של המורים והמדריכים בכפר. וכך, בסעיף 4 לתצהירה העידה הגב' הפשטיין: "חלק בלתי נפרד מתפקידי המדריכים בימין אורד, הוא ליטול חלק בישיבת צוות המורים, ובמיוחד בישיבות בהם דנים ובמיוחד בישיבות בהם דנים בהערכת הישגי התלמידים, ובמצבם האישי, וזאת עקב היכרותם הקרובה של המדריכים אשר חיים את מרב שעות היום לצד התלמידים". ובסעיף 5 לתצהיר העידה: "מדי פעם כאשר נוצר מחסור במורים עקב מחלה, הריון ו/או שירות מילואים וכדו', נעזר ביה"ס בשירותיהם של המדריכים כמחליפים למורים הנעדרים וזאת, על מנת למנע מהתלמידים את התפרעותם ופיזורם ללא השגחה." להזכיר, הצדדים לא ביקשו לחקור את העדה והאמור בתצהירה לא נסתר. 37. הנה כי כן, כל שהוכח בפנינו הוא שלעיתים המדריכים החינוכיים היו ממלאים את מקומם של מורים שנעדרו עקב שירות מילואים או מחלה כאשר היה מחסור במורים על מנת למנע התפזרות והתפרעות של תלמידים, ואף השתתפו בישיבות המורים, אך זאת מתוקף תפקידם כמדריכים חינוכיים. התובע טען שמילא מקומם של מורים במשך תקופות ארוכות ולימד אזרחות והסטוריה אך לא צירף כל אסמכתא לכך. ודוק, אפילו אם נקבל את גרסתו של התובע כי היו תקופות בהן מילא את מקומם של המורים עובדי ההוראה ואף לפרק זמן של מספר חודשים (הגם שלא הוכח לאיזה פרקי זמן), ברי כי עשה כן מתוקף תפקידו כמדריך חינוכי בכפר ולא משום שהועבר לתפקיד מורה-עובד הוראה. לא למותר לציין, כי תלושי השכר של התובע אשר הוצגו בפנינו, תומכים במסקנה כי לא הועסק במתכונת של עובדי הוראה. 38. אשר על כן, אין בידינו לקבוע כי התובע עמד בנטל להראות שהועסק במועד כלשהו כעובד הוראה בימין אורד. ובאשר לחלופה השנייה, הרי שבענייננו לא טען התובע, לא כל שכן שלא הוכיח, כי קיים הסכם אחר בעניינו המצמיד את תנאי שכרו ואת התנאים הסוציאליים הנילווים לו לתנאי השכר והתנאים הסוציאליים הנלווים לדירוג עובדי הוראה. אי לכך, אין בידינו לקבוע כי התובע עמד בנטל להוכיח שהסדר "גרירת" ימי מחלה ממעביד למעביד חל עליו. משזו קביעתנו, ברי כי בכך נשמט היסוד תחת תביעתו של התובע לתשלום שווי אותם ימים, שעה שהתובע לא עמד בנטל להראות כי קמה לו הזכות ל"גרירת", אותם ימים מלכתחילה. אלא שבכך לא סגי. להשלמת התמונה נוסיף, כי אף אלמלא קביעתנו זו וקביעתנו לעיל בדבר אי תחולת התקנון על יחסי התובע וימין אורד - לא הוכיח התובע כי התקיימו בו תנאי הזכאות לגופם של דברים, ונבאר. האם התובע עומד בתנאי הזכאות ל"גרירת ימי מחלה" 39. כמבואר לעיל, תת סעיף קטן 13 לסעיף 1.25.3.1 לתקנון מקים את הזכות ל"גרירת" ימי מחלה בהתקיימותם של מספר תנאים. ככל הוראה שעניינה ב"גרירת" זכויות, מותנית הזכאות לגרירת ימי מחלה בקיומו של רצף תעסוקתי, ועל כן נקבע כי האישור לגרירת ימי מחלה יינתן בתנאים הבאים: "א.המורה לא קיבל מאותו מעביד פיצויים. ב.לא חלו הפסקות שירות בהוראה. ג.או שהמורה יצא לחופשה ללא שכר כדין". 40. כמבואר לעיל, לא היה חולק בענייננו אף לשיטתו של התובע כי בשש השנים האחרונות לעבודתו בימין אורד הוא הועסק כנהג ולא כעובד הוראה. לא זו אף זו, כאמור לעיל קבענו כי לא הוכח בפנינו קיומו של הסכם המעניק לתובע את הזכות ל"גרירת ימי מחלה" על אף היותו עובד מנהלי. משכך, ברי כי על פניו לא התקיים בעניינו של התובע התנאי השני בדבר היעדר הפסקות בשירות בהוראה. ודוק, אף אין עסקינן בענייננו בנסיבות בהן בתקופה זו שהה התובע בחל"ת, כך שניתן היה לפנות לתנאי השלישי דלעיל, שכן להזכיר תקופת החל"ת של התובע חלה בתקופת עבודתו כמדריך עוד בשנים 82-81. 41. ובאשר לתנאי הראשון, בדבר אי תשלום פיצויי פיטורים, הרי שלעניין זה טען התובע בתצהירו כי מחד הוא נאלץ להתפטר מעבודתו בימין אורד עקב הרעת תנאים משמעותית, עם זאת באותה נשימה הצהיר כי לא קיבל פיצויי פיטורים בעת שעזב את ימין אורד (ראה: סעיפים 5-4 לתצהירו). עם זאת כאשר נחקר לעניין זה בחקירתו הנגדית בפנינו, השיב: "לשאלתך נכון שאני לא זוכר אם קבלתי פיצויי פיטורין אם לאו. נכון הוא שקבלתי סכום כלשהו ואמרו שזה הפיצויים. לציין שלפני שעזבתי ישבתי עם סגן מנהל הכפר וסיכמנו על פיצוי כולל שהיה בערך 30,000 דולר באותו מועד שאמור היה לכלול דמי הסתגלות, פיצוי על אבדן הדירה וגם פיצויי פיטורין, אבל בסופו של דבר כשכבר עמדתי לעזוב הודיעו לי שהסיכום לא מאושר וזה היה מאוחר בשביל לשנות משהו, אז קבלתי רק את אותם 11,000 ₪ וקצת". [ ראה עדותו: בעמ' 3 לפרוטוקול ש' 10-6]. 42. מנגד, ימין אורד צירפה לתצהיר המצהירה (ראה: נספח ב לתצהיר) את מכתב המנהל האדמניסטרטיבי של ימין אורד דאז מיום 30.9.90 בו צוין כי הוחלט לאשר לתובע תשלום פיצויי פיטורים וכי ימין אורד תשלם לו השלמת פיצויי פיטורים מעבר לסכומים שנצברו עבורו בקרן פנסיה מקיפה, ואת נספח א לתצהיר - טופס 161 שהופנה לפקיד השומה בחדרה ונמסר לתובע, מיום 17.10.90, ממנו עולה כי ביום 5.10.90 קיבל התובע את הסך של 11,524.1 ₪ כהשלמת פיצויי פיטורים מעבר לפנסיה מקיפה בה בוטח במבטחים. 43. לאור עדותו של התובע בפנינו והמסמכים שצירפה ימין אורד המצביעים על תשלום פיצויי פיטורים בזמן אמת - אין זאת אלא שהתובע קיבל פיצויי פיטורים עם סיום עבודתו בימין אורד. אכן, לעניין זה לא נעלם מעינינו כי בטופס אותו שלחה ימין אורד למשרד החינוך ביום 16.10.01 (ראה: נספח ג לתצהיר התובע), לא נמחקה הרובריקה שבסעיף 3 לטופס, בו נאמר: "הננו לאשר בזאת כי העובד הנ"ל לא קיבל מאתנו פיצויי פיטורים בתקופת עבודתו זו", אלא שהשמטה זו, בדיעבד כחלוף 11 שנים ממועד סיום עבודתו של התובע, אין בה כדי לסתור את המסמכים המפורשים בזמן אמת, המצביעים על תשלום פיצויי פיטורים, כפי שאף אושרו בעדותו של התובע בפנינו. 44. משכך הם פני הדברים, שוכנענו כי התובע קיבל פיצויי פיטורים בעת סיום עבודתו בימין אורד, ועל כן אף לא התקיים בו התנאי הראשון לזכאות ל"גרור" ימי מחלה. הנה כי כן, אפילו היה התובע מוכיח כי התקנון או למצער ההוראה המתייחסת ל"גרירת" ימי מחלה חלים על יחסי ימין אורד ועובדי ההוראה המועסקים על ידה ואפילו היה מוכיח כי הוראות התקנון חלות עליו - לא עמד התובע בתנאי הזכאות ל"גרירת, ימי מחלה כהגדרתם בתקנון לגופם. 45. בשולי הדברים נעיר כי בכל הנוגע למחלוקת בעניין מספר ימי המחלה הבלתי מנוצלים לתקופת עבודתו של התובע בימין אורד, הרי משקבענו שהתובע לא הוכיח את תחולתה של ההוראה לעניין "גרירת" ימי מחלה על ימין אורד - לא קמה חובה על ימין אורד לשמור את פרטי ניצול ימי המחלה למשך תקופה בלתי מוגבלת. מכל מקום, משדחינו את תביעתו של התובע לגופה - ממילא אין עוד רלוונטיות לשאלה מהו מספר ימי המחלה שנוצלו על ידי התובע במשך תקופת עבודתו בימין אורד. 46. סוף דבר - עם כל ההבנה לנסיבותיו הקשות של התובע, הרי שבסופו של יום ולאחר שבחנו את טענותיו של התובע אחת לאחת, לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו שבנדון, ועל כן אין לנו אלא לדחות את תביעת התובע לגופה. עם זאת ובכל הנוגע לסוגית ההוצאות, לאחר שנתנו דעתנו לנסיבותיו האישיות של התובע ולכך שמדובר בתביעתו של גמלאי למימוש זכות סוציאלית - איננו עושים צו להוצאות. דיני חינוךאובדן כושר עבודהמורים