פתיח ותשתית עובדתית 1. עניינו של תיק זה בטענת התובע כי עבד אצל הנתבעים, וכתוצאה מכך זכאי לזכויות סוציאליות שונות. הנתבעים מצידם הכחישו מכול וכול כי התובע עבד עבורם, או עבור חברה בבעלותם. 2. מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעים העידו הם עצמם. 3. להלן עובדות הרקע: א. התובע, מר ג'האד עודה, יליד שנת 1989, הינו תושב הכפר קצרה בנפת שכם בשטחי הרשות הפלסטינית. ב. הנתבעים - בני הזוג תמר ודוד אלימלך - מנהלים, או ניהלו יחד בתקופה הרלוונטית, משק חקלאי במושב פצאל באמצעות חברות בבעלותם (ת. אלימלך בע"מ, גרין פארם אגרו בע"מ, ד"ר חציל בע"מ). ג. בחודש אוגוסט 2011 הוגשה התביעה שבפנינו, במסגרתה טען התובע כי עבד עבור הנתבעים בין החודשים יוני 2007 - יוני 2008 ודרש פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות. ד. התובע הציג להוכחת טענתו ארבעה "רישיונות עבודה באזור יהודה ושומרון", שהוצאו לכאורה על ידי קמ"ט תעסוקה במינהל האזרחי עבור "גהאד עמאד עבד אלמג'יד עודה", ה. הנתבעים טענו כי אינם מכירים את התובע, וכי בבירור שערכו מול קמ"ט תעסוקה נמצא כי שמו אינו כלול בבקשות שהגישו לצורך קבלת היתרי עבודה לעובדים פלסטינים; לאור זאת, הגישו תלונה במשטרה כנגד התובע, בטענה לזיוף או השגת רישיונות עבודה במרמה. עוד ציינו כי גילו עוד טרם הגשת תביעתו של התובע תופעה של זיוף טפסי בקשה לרישיונות עבודה, וגם בגינה הגישו תלונה במשטרה ביום 20.2.11. 4. התובע העיד כי עבד עבור הנתבעים במושבים פצאל, תומר וגיתית, ועסק בקטיף "חצילים, עגבניות, קישואים" (עמ' 4 לפרוטוקול) - וזאת במשך כל השנה. לדבריו, עבד 7 ימים בשבוע (הגם שבכתב התביעה נטען כי עבד 24 ימים בממוצע בחודש), החל מהשעה 7.30 (בהמשך עדותו טען לשעה 6.00) ולמשך 8 שעות ביום, ועימו עבדו עובדים נוספים (התובע נקב בשלושה שמות - ועם זאת לא זימנם למתן עדות). לדבריו, הנתבע 2 הוא שנתן את הנחיות העבודה, מבלי שהיו מלבדו מנהלי עבודה כלשהם; הוא ששילם את השכר, כאשר קיבל שכר "חודשי, במזומן, 1,500 ₪ לחודש" (עמ' 5); והוא שהודיע בסופו של דבר "שאין לו עבודה" (עמ' 6). 5. בהמשך עדותו טען התובע כי קיבל שכר של 140 - 150 ₪ ליום, וכאשר נשאל כיצד תשובה זו עולה בקנה אחד עם גובה השכר החודשי לו טען, השיב - "אני משלם שכר עבור הרכב שמסיע אותנו. אני משלם 100 - 110 ₪ ליום עבור הרכב. מי שמסיע אותנו זה אדם בשם מחמוד שאין לו קשר לנתבעים" (עמ' 6). בחקירתו הנגדית התבקש פעם נוספת להסביר את הסתירה, וטען כי קיבל מהנתבע 2 שכר בסך של 50 ₪ ליום ובנוסף לכך שילם הנתבע 2 עבור ההסעה. כאשר נשאל מדוע אמר קודם לכן כי לנתבעים אין קשר להסעה, טען כי "יש לו קשר" וכי הינו יודע מה התעריף ששולם עבור ההסעה כי הנתבע 2 "היה אומר לנו" (עמ' 7). 6. התובע העיד כי עבד אצל הנתבעים משך שנה ושלושה חודשים, במהלך השנים 2006 - 2007 (עמ' 5); לאחר מכן עבד בכפרו; ולאחר מכן החל לעבוד במושב קליה וזאת משך שלוש שנים וחצי נכון למועד מתן עדותו (פברואר 2012) - היינו החל מחודש אוגוסט 2008 לערך. כאשר נשאל כיצד מועדים אלו מתיישבים עם תקופת העבודה שנטענה על ידו בכתב התביעה והסתיימה ביוני 2008, השיב כי "אני לא זוכר תאריכים, זה לפי אישורי העבודה" (עמ' 7). התובע נשאל בחקירתו הנגדית אם עבד בתוך פצאל ונדרש להציג את רישיון העבודה לצורך כניסה למושב, והשיב בחיוב (עמ' 6). כאשר נטען בפניו שאין לנתבעים שטח עבודה כלשהו בתוך פצאל, השיב כי מדובר בשטח שהינו מחוץ למושב וכי לא נדרש להציג את רישיון העבודה בכניסה אליו אלא רק במחסום. התובע התבקש להציג את הכרטיס המגנטי המהווה תנאי להוצאת רישיונות עבודה, והציג כרטיס שהוצא ביום 15.3.09 (מבלי שהוברר אם היה לו גם כרטיס קודם). 7. הנתבעת 1 העידה כי התובע מעולם לא עבד במשק שלה ושל בעלה, או עבורם, ו"מעולם לא ראיתי אותו, עלינו ביחד במעלית ובכלל לא זיהינו אותו וגם הוא לא זיהה אותנו" (עמ' 9). לדבריה, עסקו בגידול חצילים ופלפלים, בשטח כולל של 300 - 600 דונם, ומעולם לא גידלו קישואים או עגבניות. בנוסף, מעולם לא היו להם שטחי עבודה במושב תומר. הנתבעת 1 פירטה כי עבודות הקטיף בוצעו עבורם "לפי חוזה קבלנות... מגיע קבלן שנותן לנו שירות של אותה עבודת קטיף, ומסכמים איתו מחיר כולל עבור העבודה, ההסכם בינינו בעל פה... לצורך הכנסת הפועלים שלו לשטחים ישראליים צריך רישיונות ואז הוא נותן לנו את רשימת האנשים שצריך להזמין ואנו מבקשים את הזמנתם" (עמ' 10). כאשר נשאלה אם ייתכן כי התובע היה עובד של הקבלן מטעמם השיבה בשלילה, ועמדה על כך שלא מילאו לגביו טופס בקשה לצורך הוצאת רישיון עבודה. 8. הנתבעת 1 הוסיפה כי בחודש ינואר 2011 גילו כי מאן דהוא זייף בקשה בשמם להזמנת 10 עובדים פלסטינים לעבודה (נ/1), ולכן פנו לקמ"ט תעסוקה בתלונה והלה השיב כי בדיקתו מי חתם על הטופס "העלתה חרס" (נ/2). באותה הזדמנות - ועוד טרם הגשת תביעתו של התובע - ביקשו ממנו לקבל את כל הזמנות העובדים שהוגשו מטעמם כדי לבדוק אם נעשו זיופים נוספים, וגילו טפסים נוספים בהם זויפה חתימתם (נ/4) - לכן פנו בתלונה למשטרה בקשר לכך עוד בחודש פברואר 2011 (היינו כחצי שנה טרם הגשתה של תביעה זו), תלונה אשר עדיין מתבררת. הנתבעת 1 הדגישה כי במסגרת טפסי הבקשה שנשלחו אליהם על ידי קמ"ט תעסוקה לבקשתם לא היה כל טופס בקשה בהתייחס לתובע (עמ' 12). 9. הנתבעת 1 הדגישה עוד כי בלא שמוגשת בקשה פורמאלית "להזמנת תושב אוטונומיה לעבודה באיו"ש" (נ/3) - המוגשת באמצעות המועצה האזורית ומאושרת על ידי קמ"ט תעסוקה - אין כל אפשרות לקבל רישיון עבודה, כאשר "מה שקורה היום הוא שפלסטינאים נושאים רישיונות על שמנו שהשיגו בדרך עלומה ואין לנו מושג איך השיגו זאת, וכל יום תובעים אותנו... כרגע יש 6,7 תביעות ואני לא יודעת עוד כמה בדרך" (עמ' 9). הנתבעת 1 הוסיפה כי גילו בדיעבד כי קיימת תופעה של זיופי רישיונות, והגישה כראיה לכך חלק מדו"ח שנתי של מבקר המדינה בו נרשם כי "בתקופה שבין אוגוסט 2002 לדצמבר 2003 התגלו רישיונות עבודה מזויפים... הזיופים התבטאו בצילום של רישיון קיים, זיוף שם העובד ותאריך תוקף הרישיון, זיוף שם המעסיק וסמל המעסיק וזיוף שם קצין הקישור במת"ק..." (נ/7; כן הפנתה בקשר לכך לת"פ (ב"ש) 39860-03-10 מדינת ישראל נ. כהן, במסגרתו הוגש כתב אישום בגין הוצאת היתרי העסקה כוזבים לעובדים פלסטינים, ללא ידיעת המעסיקים אשר בשמם נעשה שימוש). 10. הנתבעת 1 נשאלה על ידי בית הדין אם קיים דיווח למוסד לביטוח לאומי על העובדים שעסקו עבורם בקטיף, והשיבה בשלילה שכן "אלה לא עובדים שלנו אלא עובדים של הקבלן" (עמ' 11). עוד אישרה כי אינה יודעת אם הקבלן שילם לעובדים מטעמו את זכויותיהם הסוציאליות. 11. הנתבע 2 העיד כי הינו עוסק בגידול חצילים ופלפלים מזה כ - 30 שנה, בפצאל ותקופה מסוימת גם במושב גיתית, ומעולם לא גידל קישואים ועגבניות ולא היו לו אדמות במושב תומר. לדבריו, "הייתי הספק הבלעדי של סלטי שטראוס וסלטי צבר למעלה מ - 17 שנה, הייתי חקלאי גדול בבקעה בנושא חצילים ופלפל, עבדו אצלי כמה קבלנים מהאזור, הוא הביא לי צילומי תעודות זהות של העובדים שלו ובהתאם הגשנו את הבקשות" (עמ' 13). לדבריו, "היה לקבלן בערך 150 פועלים, הוצאתי לקבלנות בין 500-700 אלף ₪ בחודש, ברור שלא שילמתי במזומן פועל פועל. זו חברה, עבדנו מול קבלן פר עבודה והוא קיבל שיק בהתאם" (עמ' 14). הנתבע 2 הדגיש כי מעולם לא ראה את התובע ומעולם לא שילם לו. עוד הוסיף כי הסעה מכפרו של התובע לפצאל עולה 15 ₪ ליום עבודה, ובוודאי לא מעל 100 ₪ כפי שטען התובע. 12. בתום דיון ההוכחות ניתן על ידינו צו לקמ"ט תעסוקה, "על מנת שיודיע תוך 30 יום אם הוגשה - על ידי ת. אלימלך בע"מ ו/או תמר אלימלך ו/או דוד אלימלך ו/או גרין פארם אגרו בע"מ ו/או ד"ר חציל בע"מ - בקשה להזמנתו של מר עודה ג'האד, תשובתו של קמ"ט תעסוקה הייתה כי "מס' הזיהוי כפי שנרשם כנראה שגוי ואינו מופיע במאגר המידע שברשותי כתושב" (הודעה מיום 28.2.12), ולכן התבקש ב"כ התובע להבהיר מהו מספר תעודת הזהות המדויק של התובע ולצרף צילום מהתעודה. 13. ב"כ התובע צירף את צילום תעודת הזהות של התובע לפיו מספר תעודת הזהות הנכון הינו 50025628 - 8 (ולא 850025268 כפי שנרשם בכתב התביעה), וביקש לתקן את כתב התביעה "באופן שתעודת הזהות של התובע תתוקן ל - 50025628" (בקשה מיום 10.5.12 שנענתה בחיוב). לאור זאת, התבקש קמ"ט תעסוקה לבצע את בדיקתו לפי פרטיו המעודכנים של התובע, אך השיב כי "מבדיקה שביצענו, בהמשך לפנייה לקבלת נתונים עבור הזמנה לעבודה של תושב אוטונומיה בעל ב"כ התובע השיב במענה לכך כי מספר תעודת הזהות הנכון של התובע הינו 850025628 ולא 50025628, אך בהחלטה מיום 30.8.12 הובהר כי "ב"כ התובע הוא שהצהיר על מספר תעודת הזהות כפי שנשלח לקמ"ט תעסוקה, וביקש לתקן את כתב התביעה בהתאם; משכך, לא ברורה טרונייתו". הכרעה 14. לאחר שקילת העדויות שהובאו בפנינו, אנו קובעים כי התובע לא הוכיח כי עבד אצל הנתבעים כנטען על ידו. כפועל יוצא מכך, יש לדחות את תביעתו על כל רכיביה מבלי צורך לדון בהם. להלן טעמינו לכך: א. ראשית נציין, כי נטל ההוכחה מוטל על התובע - להוכיח כי עבד אצל הנתבעים, בכלל ובתקופה הנטענת על ידו בפרט. התובע הסתפק לצורך כך בעדות יחידה מטעמו, ולא זימן כלל עדים מטעמו על אף שטען כי עבד עם פועלים נוספים. התובע אף לא סיפק כל הסבר, מדוע לא זימן עדים נוספים. ב. התובע הסתמך, כהוכחה לעבודתו אצל הנתבעים, על ארבעה "רישיונות עבודה", המתייחסים לתקופה שבין 12.6.07 ל - 30.6.08. עם זאת, הנתבעים כפרו במהימנותם של הרישיונות - ולא הסתפקו בכפירה בעלמא אלא הציגו מסמכים המלמדים כי פנו בתלונה בדבר זיופי בקשות לרישיונות עוד טרם הגשת תביעתו של התובע. ג. הגם שלא הובאו בפנינו די ראיות על מנת לקבוע אם הרישיונות זויפו כנטען, על פניהם הרישיונות אכן אינם נושאים חותמת או חתימה מטעם המינהל האזרחי, אלא רק את שמו ותוארו של קמ"ט תעסוקה. התובע אף לא עשה כל מאמץ להוכיח את מהימנות הרישיונות שהוצגו על ידו - דוגמת זימונו של קמ"ט תעסוקה למתן עדות, הגשת אישור בכתב שלו לקיומם של הרישיונות ותקפותם, או הצגת הבקשות להזמנת התובע כפי שהוגשו על ידי הנתבעים (ככל שהוגשו) למינהל האזרחי. זאת ועוד, על אף שבית הדין פנה מיוזמתו לקמ"ט תעסוקה וביקש לקבל לעיונו את בקשות הנתבעים להוצאת רישיונות העבודה על שם התובע - לא אותרו מסמכים רלוונטיים כלשהם (לטעויות הקולמוס במספר תעודת הזהות של התובע, שייתכן והובילו לכך, ראו התייחסות להלן). ד. עדותו של התובע בפנינו לא הייתה מהימנה. התובע כלל לא זכר את תקופת עבודתו אצל הנתבעים (סבר כי עבד בין השנים 2006 - 2007 למשך שנה ושלושה חודשים, כאשר לפי רישיונות העבודה עבד משך שנה ושבועיים שהסתיימו ב - 30.6.08). במקביל העיד כי הינו עובד במושב קליה החל מחודש אוגוסט 2008 לערך, וכי טרם לכן עבד בכפרו - אך עדות זו אינה מתיישבת עם לוחות הזמנים הנטענים לעבודתו אצל הנתבעים (אלא אם עבד בכפרו תקופה בת חודשיים בלבד, אך הוא לא טען זאת). ה. התובע סתר את עצמו תוך כדי עדותו בסתירות משמעותיות ביחס לשכר שקיבל, ביחס לימי עבודתו, ביחס לשעת תחילת העבודה, ביחס לדרך התשלום להסעה וביחס למקום בו עבד במושב פצאל. כך, ולמשל, ביחס לגובה השכר טען בכתב התביעה כי קיבל שכר מינימום (סעיף 4); בחקירתו הראשית טען כי קיבל סך של 1,500 ₪ לחודש כשכר חודשי; ובהמשך העיד כי קיבל סך של 140 - 150 ₪ ליום. כאשר עומת עם הסתירה טען כי חלק הארי של הסכום היומי (100 - 110 ₪ ליום) שולם על ידו לצורך הסעה; בהמשך חזר בו גם מטענה בלתי סבירה זו. ו. התובע העיד כי עבד בקטיף של חצילים, עגבניות וקישואים אך לא סתר את עדותם החד-משמעית של הנתבעים כי מעולם לא עסקו בגידול של עגבניות וקישואים כי אם בגידול חצילים ופלפלים בלבד. התובע אף טען כי עסק בקטיף הירקות באותו אופן, ובאותן שעות עבודה, משך כל השנה - טענה המעוררת סימני שאלה שכן דרך כלל העבודה בחקלאות הינה עונתית. ז. התובע עמד על כך שקיבל הנחיות עבודה ישירות מהנתבע 2; כי לא היו מנהלי עבודה כלשהם; וכי גם את שכרו קיבל מידיו של הנתבע 2 במזומן - אך גרסה זו אינה סבירה בעינינו בהתחשב בגודל השטחים החקלאיים בהם מדובר (300 - 600 דונם). ח. בניגוד לעדותו של התובע, עדויותיהם של הנתבעים היו אמינות ולא נמצאו בהן סתירות של ממש. לא נשמט מעינינו כי הנתבעים לא זימנו למתן עדות את הקבלן/קבלנים עימם עבדו או הציגו מסמכים כלשהם הקשורים לכך, אך לא מצאנו כי יש לתת לכך משקל כלשהו שהרי התובע עצמו לא טען כי עבד באמצעות קבלן - או כל גורם אחר שקישר בינו לבין הנתבעים. 15. לאור האמור, ובהתחשב בהעדר האפשרות ליתן אמון בעדותו של התובע או ברישיונות העבודה שהוצגו על ידו ואינם חתומים - לא נותר אלא לקבוע כי התובע לא הוכיח את תביעתו. עם זאת נציין כי לא שוכנענו מטענת הנתבעים כי לא ברורה זהות התובע; בכתב התביעה אמנם צוין מספר תעודת זהות שונה - ניתן להניח עקב טעות קולמוס ובלבול ספרות - אך לפי צילום תעודת הזהות כפי שהוגש, מספר תעודת הזהות של התובע הינו 50025628 - 8 (כאשר בתחילת דיון ההוכחות בדקנו את תעודת הזהות המקורית מול המספר שנרשם ברישיונות והתגלתה התאמה מלאה - עמ' 3 לפרוטוקול - הגם שצוין בטעות כי קיימת התאמה גם למספר תעודת הזהות המצוין בכתב התביעה). זאת ועוד - לאחר תשובתו הראשונה של קמ"ט תעסוקה, והגשת צילום תעודת הזהות על ידי ב"כ התובע, סברה האב"ד בטעות (שכן המסמך נסרק באופן שאינו מיטבי) כי המספר הרשום בתעודה הינו 50025628 - א' ולא 50025628 - 8, ולכן נשאל ב"כ התובע אם לתקן את תעודת הזהות של התובע ל - 50025628 - א' (החלטה מיום 9.5.12); ב"כ התובע לא הסב את תשומת הלב לטעות אלא ביקש לתקן את מספר תעודת הזהות של התובע ל - 50025628, ללא כל ספרת ביקורת טרם המספר. בהתאם, כך תוקן כתב התביעה, וזהו מספר תעודת הזהות של התובע אשר נשלח לקמ"ט תעסוקה; לא מצאנו לנכון להפנות שאילתא נוספת - שלישית במספר - לקמ"ט תעסוקה, שכן שוכנענו כי יש לשים גבול להתדיינות כמו גם להתערבותו של בית הדין בהבאת הראיות. 16. סוף דבר - התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך של 3,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 15 יום. עובדי שטחים / פלסטיניםפלסטינים