1. עתירה נגד החלטות פקיד רישוי כלי יריה וועדת הערר לפי חוק כלי יריה, התש"ט-1949(להלן: "חוק הרישוי"), אשר דחו את בקשתו של העותר לביטול ההחלטה על התליית הרישיון וחידוש רישיונו להחזיק בנשק. 2. העותר תושב דיר אל אסד, בן 48, החזיק ברישיון לנשק מסוג אקדח במשך שנים ארוכות. לטענתו, הוא עובד כמאבטח וכאחראי קופאיות בקניון שמפעילה חברת סאלח דבאח ובניו בע"מ ביישוב מעלות תרשיחא. במסגרת עבודה זו הוא בודק את הנכנסים בשערי הקניון, ובסוף יום העבודה מעביר את הכספים המצטברים מהקניון לבנק. לצורך עבודתו זו, כך טען, החזיק העותר אקדח מסוג F.N ברישיון. 3. בשנת 2003 הוגשה תלונה נגד העותר על יריות סרק בשטח בנוי, ובעקבות זאת נתפס ביום 17.7.2003 האקדח שברשותו. העותר הגיש לבית המשפט השלום בעכו (תיק 1221/03) בקשה להחזרת האקדח, ולאחר דיונים בעניין הורה בית המשפט על החזרת הנשק. החקירה באותה פרשה הסתיימה בהודעה כי לא נמצאה אשמה פלילית במעשיו, ותיק החקירה נסגר. ביום 17.6.2004 החליטה ועדת הערר להחזיר לעותר את רישיונו. 4. בשנת 2005 נפתחה חקירה נוספת נגד העותר בגין חשד לביצוע עבירות ירי בנשק מיום 18.8.2005 וכן חשד לביצוע עבירות ירי ביום 27.11.2005. ביום 27.11.2005 נערך חיפוש בביתו ואקדחו נתפס. ביום 18.12.2005 ובעקבות אותם חשדות, הודיע פקיד הרישוי לעותר כי על-פי המלצת המשטרה בכוונתו להתלות את רישיונו להחזקת אקדח, וזאת בהתאם לסעיף 12 לחוק הרישוי. בעקבות החלטה זו פנה העותר לפקיד הרישוי וביקש להחזיר לו את רשיונו. בין לבין הסתיימה החקירה בענין החשדות שהועלו נגד העותר, וביום 3.2.2006 נשלחה לעותר הודעה כי תיק החקירה נגדו בגין הארוע מיום 18.8.2005, נסגר. ביום 14.2.2006 אף נשלחה החלטה של משטרת ישראל לפיה אין התנגדות להשבת רישיונו. למרות עמדה זו של המשטרה החליט פקיד הרישוי שלא לקבל את בקשתו של העותר לביטול התליית הרישיון. כמו כן ניתנו החלטות חוזרות של פקיד רישוי נשק במשטרת ישראל, ובהן נמסר לעותר כי בהתאם לחומר חסוי שלא ניתן לפרטו, מתנגדת המשטרה להחזיר את רישיונו של העותר מלהחזיק בנשק. במכתב של נצ"מ יורם מלול מיום 9.5.2006, נמסרה לעותר הודעה נוספת ולפיה קיים מידע מודיעיני בידי המשטרה, אשר יוצג אך ורק בבית המשפט. 5. העותר הגיש השגה על החלטת פקיד הרישוי, ולאחר שזו נדחתה פנה גם לוועדת הערר. ביום 19.11.2006 החליטה ועדת הערר לדחות את הערר שהוגש. בהחלטה נאמר כי הבקשה נדחית "לאור תגובת המשטרה הממליצה שלא לחדש לעורר רשיון לכלי ירייה". כמו כן נאמר כי עמדת המשטרה מתבססת על קיומו של חומר חסוי שלא ניתן לפרטו, וכי הערכת המשטרה הינה שאם העורר יישא נשק, "יהיה בכך סיכון לשלום הציבור ובטחונו". לבסוף צוין כי עמדת המשטרה מבוססת על מידע לפיו בין השנים 1996 ל-2005 היה העותר מעורב בפלילים בתחום ירי בחתונות ובחגים. 6. בעתירתו טען העותר כי לא היה מעורב במעשי ירי, ומכל מקום, מרגע שהחליטה המשטרה לסגור את תיקי החקירה נגדו, אין מקום לשלול ממנו את הרישיון להחזקת אקדח. העותר מדגיש כי על-פי ההלכה, ביטול רישיון קיים על בסיס אירוע שהתרחש לאחר מתן הרישיון, מחייב תשתית עובדתית משכנעת, וכי המבחנים לביטול רישיון הינם חמורים יותר מאשר המבחנים לדחיית בקשה לרישיון למי שלא החזיק ברישיון קודם. לבסוף טוען העותר כי יש בהחלטת פקיד הרישוי להתלות את רישיונו משום פגיעה בפרנסתו. 7. המשיבים מדגישים כי די בקיומו של מידע מודיעיני בדבר שימוש שלא כדין בנשק כדי להצדיק את התליית הרישיון. בא כוח המאשימה מציין כי האינטרס של שמירה על שלום הציבור מחייב מדיניות המצמצמת עד כמה שניתן את מספר כלי הירייה המוחזקים על-ידי הציבור. 8. בד בבד עם הגשת העתירה הגיש העותר גם בקשה לסעד זמני להחזרת הרישיון (בש"א 2690/06). בדיון שנערך בבקשה הסכימו הצדדים כי הבקשה תידון ביחד עם העתירה לגופה. כמו כן הושגה הסכמה כי החומר החסוי יוצג לעיון בית המשפט, מבלי שיהיה צורך להמתין לקבלת תעודת חיסיון. בעקבות הסכמה זו נקבע דיון נוסף אליו התייצב גם קצין המיעוטים במרחב גליל, מר ליאור כהן. באותה ישיבה הוצג בפני בית המשפט החומר המודיעיני, והוסבר לבית המשפט טיבו ומהימנותו של אותו מידע מודיעיני שהוצג. 9. בהתאם לסעיף 11(2)(א) לחוק הרישוי נקבע כי מתן רישיון או הרשאה לשאת נשק ייעשו על-ידי "פקיד רישוי על פי המלצת קצין משטרה בכיר". המלצת קצין המשטרה, מטבע הדברים, תיעשה על-פי שיקולים של הגנה על שלום הציבור ושמירת ביטחונו. במסגרת זו רשאית המשטרה להביא בחשבון את הצורך בצמצום ככל הניתן של מספר כלי הנשק המוחזקים ברשות הציבור. בבג"צ 190/80 בוחבוט נ' שר הפנים, פ"ד לה(2) 415, נאמר: מציאתם של כלי נשק קטלניים במספר גדול בידי האזרחים, ובמיוחד בעתות התרתהרצועה וריבוי מעשי אלימות, סכנה בה בעידנא דריתחא וכאשר התגרה מצויה. (ראה גם בג"ץ 1958/90 בן שטח נ' שר הפנים, פ"ד מה(1) 322, 325, ובר"מ 6335/06 לוזון נ' משטרת ישראל, אתר בית משפט). 10. קצין המשטרה המוסר את המלצתו לפקיד הרישוי אינו צריך להתבסס אך ורק על חומר ראיות אשר הביא להרשעה ואף לא להגשת כתבי אישום, אלא די בכך שהתבסס על כל ראיה העומדת במבחן הראיה המנהלית. פקיד הרישוי יכול להסתפק בכך שיעיין בחומר חקירה המצוי בתיקי חקירה פתוחים או סגורים, והוא רשאי אף לעיין במידע מודיעיני חסוי (ראה בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק היריה, פ"ד לו(1) 317; בג"צ 1958/90 הנ"ל בעמ' 326; בג"צ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פ"ד כו(2) 337, בעמ' 352-359; עמ"מ 693/05 פרנקלין פונטנוס נ' משרד הפנים 05 (2) 412). 11. קצין המשטרה ופקיד הרישוי פועלים במסגרת הסמכויות המנהליות המוקנות להם, ועליהם לפעול בהגינות ובסבירות, אולם אין להטיל עליהם חובות רחבות יותר. צריך לציין כי כאשר באה בפני קצין הרישוי בקשה לביטול רישיון, להבדיל מבקשה למתן רישיון ראשון, על קצין הרישוי לקחת בחשבון את העובדה כי האזרח אשר החזיק ברישיון במשך שנים ארוכות סמך על כך, וכי קיימת לאזרח ציפייה כי אם לא אירע אירוע חריג, הוא ימשיך לקבל את הרישיון כבעבר. עמד על כך השופט ברק בבג"צ 799/80, באומרו (עמ' 328): הבחנה זו בשיקוליה של הרשות המוסמכת, בין מתן רשיון חדש לבין ביטולו של רשיון קיים, אינה כתובה במפורש בספר החוקים. היא מהווה חלק מהמשפט המקובל נוסח ישראלי. מקורה של הלכה זו הוא "ההגיון וחוש הצדק" (דברי השופט אשר בבג"צ 575/76 הנזכר), דהיינו, בחובתו של המינהל לפעול בהגינות ובסבירות. אכן, אין להניח כי המחוקק, אשר הסמיך רשות ציבורית לבטל רשיון קיים, העניק לה כח זה כדי שיעשה בו שימוש על יסוד חשד גרידא. הטעם לכך הוא שמי שקבל רשיון, רשאי להניח כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה, וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה סבירה זו פועל בעל הרשיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלה אין זה הוגן ואין זה סביר כי הרשות המינהלית תפגע באינטרס זה שלו בלא שיתרחש ארוע חדש שיש בו לפגוע בהנחות היסוד אשר שמשו למתן הרשיון ובכך ליצור סיכון ניכר היוצר אינטרס ציבורי מיוחד לפיסול הרשיון, ובלא שאירוע חדש זה יוכח בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו 12. תיקי החקירה נגד העותר נסגרו, אולם אין בכך כדי להוות שיקול מכריע להחזרת הרישיון. כפי שצוין, החלטת קצין הרישוי אם לבטל רישיון או אם לתת רישיון, מקום שמתבקשת בקשה חדשה, צריכה להתבסס בעיקר על השיקול של שלום הציבור וביטחונו. כדי להגיע למסקנה כי שלום הציבור עלול להיפגע, אין הכרח כי קצין הרישוי יסמוך אך ורק על ראיות קבילות לצורך הליך פלילי, אלא די בראיה העומדת במבחני הראיה המנהלית. מידע מודיעיני חסוי עשוי שלא לשמש כראיה מספקת להעמדה לדין, אולם מידע שכזה עשוי להצדיק החלטה מנהלית ועשוי להיחשב כראיה מנהלית מספקת לקבלת החלטה, לרבות החלטה לענין ביטול רישיון נשק. 13. המידע המודיעיני שהוצג בפניי וההסברים שמסר קצין המודיעין מלמדים ,לכאורה, כי יש בסיס של ממש לחשדות שהועלו נגד העותר, וכי יש בסיס לחשש שמא החזרת הרישיון לעותר תביא לסיכון שלום הציבור. עוד עולה כי לעותר עבר פלילי הכולל הרשעה של גרימת נזק לרכוש, גרימת חבלה גופנית והשגת גבול משנת 1976; עבירה של יריה מנשק חם באזור מגורים משנת 1984; הלנת תושבי שטחים בניגוד לחוק הכניסה לישראל, עבירה משנת 2001. אמנם מדובר בעבירות שנעברו לפני שנים רבות, אך יש בהן כדי ללמד, אולי, על דפוס התנהגות של העותר, לרבות התנהגות אלימה ושימוש בכלי נשק. 14. העותר טען אמנם כי הוא זקוק לאקדח לצורך עבודתו, אך לא הציג כל ראיה על כך. לא הוגש תצהיר של המעביד ואף לא מסמך אחר המעיד כי העותר זקוק לכלי נשק לצורכי עבודתו. יתרה מזאת, אם המעביד מעוניין כי מי מעובדיו יחזיק נשק לצורכי עבודה, בידיו האפשרות להגיש בקשה לרישיון מתאים (סעיף 10 לחוק הרישוי), ואין כל ראיה כי המעביד הגיש בקשה שכזו. אציין כי כאשר לאזרח נדרש כלי ירייה לצורכי עבודתו, הרי שביטול הרישיון מהווה פגיעה גם בחופש העיסוק שלו, אולם מקום שבו אין ראיה על צורך של האזרח להחזקת רישיון נשק לצורכי עבודה ואף לא ראיה על הצורך ברישיון כדי להגן על עצמו מפני סכנות ממשיות, אין לומר כי שלילת הרישיון פוגעת בחופש העיסוק או פוגעת בזכויות חוקיות בעלות חשיבות אשר יש בהן כדי להצדיק התערבות בהחלטת הרשות המנהלית. אמנם כל ביטול רישיון פוגע בחירותו של האזרח, אולם פגיעה זו מוצדקת בשל הגנה על ערכים אחרים, ובמיוחד ההגנה על שלום הציבור. 15. צריך לזכור כי בית המשפט הבוחן את החלטת קצין הרישוי ואת החלטת ועדת הערר אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הוועדה, אלא רק בוחן אם החלטת הרשות נעשתה במתחם הסבירות ובהתאם לכללי המשפט המנהלי (ע"א 1805/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' משרד התשתיות, פ"ד נו(2) 63, 70; בג"צ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485, 513-514; י' זמיר הסמכות המינהלית, כרך ב, תשנ"ו, בעמ' 763-771). 16. על פניו, אין מקום במקרה הנוכחי שבית המשפט יתערב בהחלטות ועדת הערר וקצין הרישוי. ההחלטות התבססו על חומר ראיות בתיקי החקירה ועל חומר חסוי שהוצג לבית המשפט ואשר יש בו כדי להצביע על מהימנות לכאורה של החשדות נגד העותר. 17. אשר על כן ובשים לב לאמור דומני כי לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר או פקיד הרישוי, ועל כן דין העתירה להדחות. העותר ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ + מע"מ. נשקהחזרת נשקרישיון נשק