בקשה להחזרת תפוס רכב

1. לפני תביעה כספית ע"ס 43,700 ₪. התובע טוען בכתב תביעתו כי בזמן הרלוונטי לתביעה הוא היה הבעלים ו/או המחזיק רכב הונדה סיווק מ.ר 18-565-17 - ( להלן: " ההונדה " ). בחודש ינואר 2007, במהלך נסיעה נתבקש התובע לעצור בהתאם להנחיית שוטר על מנת לבצע בדיקה להונדה. לאחר הבדיקה, המשטרה תפסה את ההונדה ועצרה את התובע בשל חשד לזיוף ושכפול. המשטרה הובילה את ההונדה למגרש אחסנה בבית שאן. התובע פנה מספר פעמים לנתבעת על מנת שתחזיר לו את ההונדה, אולם כל פניותיו העלו חרס, עד שביום 11.09.2008, הגיש התובע לבית המשפט השלום בחדרה בקשה להחזרת " תפוס " , שבה ניתנה החלטה לקבלת תגובת הנתבעת ומשלא הגיעה התגובה, הורה בית המשפט ע"י כב' השופטת ארגמן, להחזיר את התפוס כדי לקבל לידיו את ההונדה, אך הופתע לגלות כי ההונדה כבר הושמדה. עוד טוען התובע, כי עובר לתפיסת ההונדה, היא הייתה תקינה וללא פגמים. התובע מסתמך על סעיף 41 לפקודת סדר הדין הפלילי שלפיו אם אבד החפץ והוחלט למסרו כאמור בסעיף 40, רשאי בית המשפט אם שוכנע שהייתה פשיעה או רשלנות בשמירתו, לחייב את אוצר המדינה בנזיקין בסכום שייקבע. אם כן, טוען התובע כי הנתבעת התרשלה בהחזקה הונדה ושמירתה, וכי כלל לא התקיים הליך פלילי בנוגע להונדה. התובע טוען כי נגרמו לו נזקים כדלקמן: א. מחיר הרכב - 33,000 ₪. ב. שכ"ט שמאי - 700 ₪. ג. עוגמת נפש - 5,000 ₪. ד. השבתת רכב - 5,000 ₪. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו טענה כי התובע אינו יכל לתבוע את הנזקים הנטענים, כי בזמן הרלוונטי לתביעה הוא לא היה הבעלים של ההונדה שבעליה הינו בן דודו בשם עלי יוסף, כך שאין מקום שיתבע בשמו של אחר בנזיקין. לטענת הנתבעת, ההונדה נבדקה ע"י מומחה מז"פ לאחר שנתפסה, בעקבות מידע מודיעני, וממצאי הבדיקה העלו כי מספרי השלדה והמנוע המקוריים של ההונדה הושחתו והוטבעו תחתיהם מספרים חדשים, על כן ההונדה הוכרזה כרכב מזוייף. לכתב ההגנה צורף העתק מחוות דעת מומחה מז"פ מר שלומי אדרי, שלפיה מספרי השלדה והמנוע המקוריים הושחתו ובמקומם הוטבעו מספרים חדשים. תיק החקירה נגד התובע נסגר מחוסר ראיות והנתבעת ביקשה צו מבית המשפט השלום בחדרה המורה על השמדת ההונדה ואכן ההונדה נשלחה להשמדה על פי הצו שניתן ביום 27.01.2008, שניתן ע"י כב' השופט אביהו גופמן. התובע הגיש ביום 11.09.2008 בקשה להחזרת תפוס והשופטת ארגמן נתנה החלטה לקבלת תגובה ,ובהעדר תגובה ניתנה החלטה להחזרת תפוס. לטענת הנתבעת, ההחלטה לקבל תגובה הומצאה למשטרת חדרה במקום לתחנת עירון,וזו הסיבה של אי הגשת התגובה. 3. התקיים דיון בפני ביום 09.01.2014, בו העידו שני העדים מטעם שני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי. התובע הודה כי הוא לא ביצע העברת בעלות על הרכב , אך טען כי נערך זיכרון דברים בינו בתור קונה ,לבין מוכר הרכב שהינו קרוב משפחה. התובע טען כי פנה למשטרה אישית כדי לברר מה עלה בגורל ההונדה. מטעם הנתבעת העיד השוטר מנחם פינטו, העד נשאל מדוע הוא זה שנתן את התצהיר מטעם הנתבעים ולא קצין החקירות שהחליט על סגירת התיק, והוא ענה כי מי שהמחליט זה התביעה או הפרקליטות. העד לא ידע לספק פרטים על תפיסת הרכב ולהלן דבריו: " אני לא זוכר, זה היה בשנת 2007, תעביר לי ניירת ואגיד לך.. אם היו מבקשים מהמשטרה את תיק החקירה אני הייתי שמח להמציא את זה, אני בטח ובטח לא אחראי על הנושא ואני לא אתן תשוובות לבית המשפט שאני לא בטוח לגבייהן... " ראה עמ' 4; לפרוטוקול, שורות 21-23. העד מוסיף ומבהיר עמדת המשטרה: " אנחנו בתור המשטרה צריכים להוכיח מי זייף את הרכב, יכול להיות שקנה את הרכב מזוייף, אם אני מוכיח שהוא זייף את הרכב הוא ילך לדין ואם אוכיח שהוא לא זייף, התיק ייסגר.." ראה עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 5-7. 4. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. דיון והכרעה: 5. כלל בהליך אזרחי, כי המוציא מחברו עליו הראייה, דהיינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העבודתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע, היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל הדין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מבגרסה שכנגד. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם, בדברי העדים ובסיכומי שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח את תביעתו חלקית. אכן התובע אינו הבעלים הרשום של ההונדה אלא שהתביעה לא הוגשה בשם הבעלים ולא הייתה המחאת זכות לתבוע בנזיקין אלא שהתובע תבע באופן עצמאי כבעלים בלתי רשום של הרכב הסומך את בעלותו על זיכרון הדברים, כן טען כתובע כי כל הזמן החזיק והשתמש בהונדה עד לתפיסתה ואגב גם הנתבעת חקרה את התובע בתור בעלים של הרכב. התובע הגיש את בקשתו להחזרת תפוס בתור בעלים של ההונדה והוא לא התבקש ע"י בית המשפט להוכיח בעלותו עליה. נשאלת השאלה, האם יש במעשיה של הנתבעת משום התרשלות בהחזקת ההונדה בזה שהשמידה אותה בלי לתת לתובע זכות טיעון בעניין זה? הנתבעת התרשלה עת ביקשה להשמיד את ההונדה לאחר סגירת התיק, שהרי ההונדה לא אמורה לשמש ראייה כי התיק נסגר. היה על הנתבעת לתת לתובע זכות טיעון בעניין ההשמדה, שהרי הוא הבעלים שזכותו לומר את דברו. ייתכן והתובע היה בוחר לא לנסוע עם ההונדה אלא למכור את חלקיה או לדאוג לרישוי חדש. בכל מקרה היה על הנתבעת לאפשר לתובע לומר את דברו. התובע פנה לבית המשפט בלי לדעת שההונדה כבר הושמדה והוא ביקש החזרת תפוס. התרשלות הנתבעת נמשכה גם בשלב זה, שכן היא לא הגיבה לפי החלטת בית המשפט דבר שגרם למתן צו החזרת תפוס ,שאיננו כבר בנמצא , מחמת השמדתו בידי הנתבעת. הטענה שמעלה הנתבעת שכאילו ההחלטה על תגובה הומצאה למשטרת חדרה, אין ה על מה לסמוך וגם אילו זה היה המצב הרי יש לצפות מהמדינה ומזרועותיה לפעול בסבירות ולהעביר את ההחלטה לתחנה הנכונה שתבקש מבית המשפט הארכת מועד במידת הצורך. זאת ועוד, הנתבעת לא ביקשה מבית המשפט לבטל את ההחלטה להחזרת תפוס בטענה שהתפוס הושמד. עד התובעת חזר על עיקר דבריו בתצהיר העדות הראשית, עדותו הייתה סדורה ומהימנה בעייני, בעוד עדות עד הנתבעת לא הייתה שלמה, העד לא ידע לענות על חלק מהשאלות כי לא הוא זה שטיפל בנושא. ראה דבריו בעמ' 4 לפרוטוקול, שורות 21-23 וכן דבריו בעמ' 5, שורות 5-7. הנתבעת אינה יכולה להחזיר תפוס, על כן, במקרה זה בית המשפט אמור לפצות בגין נזקיו של התובע. הנזקים: 6. התובע סומך על מחירון יצחק לוי. הוא צירף חוות דעת שמאי שקבעה מחיר הרכב נכון ליום 01.02.2007, בסך של 33,000 ₪. התובע שילם לשמאי סך של 700 ₪, שכ"ט אך לא צירף חשבונית או קבלה. התובע טען להשבתת רכב וןלא הביא הוכחה על הפסדיו , כן ביקש התובע לפסוק לו פיצויים בסך של 5,000 ₪, בגין עוגמת נפש. נראה לי כי אין לפסוק לתובע את מלוא מחיר הרכב במחירון של יצחק לוי וזאת מחמת הטענה של זיוף או הטבעת מספר אחר על המנוע ועל השלדה. חוות דעת מז"פ בעניין זה מדברת בעד עצמה. יש להפריד בין ייחוס אשמה לתובע בגין זיוף לבין העובדה שהמספרים הושחתו והוחלפו באחרים. יש בדברים אלה כדי לגרוע מערך ההונדה, בהתחשב בכך שלא מדובר ברכב חדש אלא ברכב שאינו יד ראשונה, לא שנייה , לא שלישית ואולי רביעית או חמישית. כך עולה מחקירת התובע. ראה דבריו בעמ' 3 לפרוטוקול, שורות 22-23. אני מעריך את מחיר ההונדה ,לצורך תביעה זו על דרך האומדנה בסך של 17,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. לא הובאה בפניי ראייה לעניין ההשבתה, כן לא הובאה בפניי ראייה לתשלום שכ"ט שמאי שלדעתי כלל לא היה צורך בה שכן ניתן היה להזמין אישור ממשרד יצחק לוי לעניין המחירון. בכל מקרה, אני פוסק שכ"ט שמאי סך של 500 ₪. אני פוסק לתובע גם פיצוי כולל של 2,000 ₪ עבור עוגמת נפש , שלהערכתי נגרמה לתובע ,וכן עבור הוצאות. כל הסכומים האלה הם נכונים ליום הגשת התביעה. סוף דבר: 7. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 17,700 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, דהיינו מיום 28.05.2012, עד יום התשלום המלא בפועל. כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט סך של 600 ₪, ושכ"ט עו"ד סך של 4,000 ₪. סכומי ההוצאות ושכ"ט עו"ד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. המזכירות תחזיר לתובע את הפרש האגרה ככל שהאגרה שולמה במלואה. החזרת תפוסרכב