##מה הדין בסוגיית החלפת מאמן (לשכת עורכי הדין) ?## כדי להחליף מאמן בהתמחות מטעם לשכת עורכי הדין יש להמציא בקשה להחלפת מאמן, דו"ח סיום התמחות מהמאמן הקודם וּמכתב מהמן החדש שמוכן לקבלו את המבקש כמתמחה. החלפת המאמן טעונה, על-פי סעיף 34 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961, אישור הלשכה ואישור זה חייב להשיג מתמחה המחליף את מקום התמחותו ##להלן החלטה בנושא עתירה לביטול החלטת ועדת מתמחים:## רקע עובדתי 1. ביום 7.4.0208 דחיתי את עתירתו של העותר להורות על בּטלוּת המלצת וַעדת המתמחים של המשיבה, על-פיה יש לפסול שלושה מחודשי התמחותו (להלן: "פסק-הדין"). העותר הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וּביום 27.4.2008 הגיעו הצדדים, בהמלצת בית-המשפט העליון, להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה יתאפשר לעותר לגשת לבחינת ההסמכה בכתב של עורכי-הדין וּבסמוך לאחר מכן יתקיים הדיון בערעורו, ואם יתקבל הערעור וּבהנחה שיעבור בהצלחה את הבחינות בכתב - יוכל העותר לגשת לבחינה בעל-פה; בעוד אם יידחה ערעורו - יהא עליו לשוב וּלהיבחן בכתב במועד מאוחר יותר. העותר עבר את הבחינה בכתב שנערכה ביום 5.5.2008. ביום 21.5.2008 ניתן פסק-דין על-ידי בית-המשפט העליון, שהחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי לקיים דיון משלים, בו ייחקרו המצהירים על תצהיריהם, כדי לפסוק בעתירה לאחר הכרעה במחלוקת העובדתית שנפלה בין הצדדים וגזירת המסקנות המשפטיוֹת הנדרשות מכך. ביום 27.5.2008 התקיים הדיון בפנַי, בו נחקרו העותר והמצהירה מטעם המשיבה, גב' דליה יונה, המכוּנה "דלי" (להלן: "דלי"). בסוף הדיון, הגישה עתר סיכומים בכתב שהכין מבעוד מועד טרם הדיון ועקב זאת איפשרתי למשיבה להגיש תגובה בכתב לסיכומים, וזו הוגשה היום. ההכרעה העובדתית 2. לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים אני קובע כי מדובר, לכל הפחות, בטעוּת של העותר וּמאמנוֹ, כאשר לא הייתה רשלנות מצידה של המשיבה או מצג שווא רשלני מצידה, עליהם הסתמך העותר, שגרמו למצב הדברים שנוצר. אני חוזר על האמור בפסק-הדין, שמדובר קודם כל בטעות (לכל הפחות) של העותר וּמאמנוֹ, עו"ד סביר, שלמרות החשיבות של הבקשה לתחילת ההתמחות - שלחו את הבקשה לאישור ההתמחות למספר פקס' שגוי, ולא דאגו לוודא טלפונית שהפקס' התקבל או לשלוח את המכתב בדואר רשום עם אישור מסירה או באמצעות שליח. 3. עיקר טענותיו של העותר כפי שעלו בעתירה וּבדיון בפנַי, הינן שבחודש יוני או יולי 2007 התקשר למשיבה, שוחח עם גב' דלי, ושאל אותה אם קיבלה את כל המסמכים ואם הכל בסדר, והאם הוא יכול לקבל את תעודת המתמחה שלו, וקיבל ממנה תשובה שהכל בסדר והוא יקבל את התעודה בעוד מספר ימים (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 27.5.2008). אחר-כך, בספטמבר או אוקטובר 2007, התקשר שוב העותר למשיבה לגבי הדו"ח החצי-שנתי על ההתמחות, שהיה צריך להישלח, לטעמו, על-ידי מאמנוֹ הקודם עו"ד וייס (לשלושת החודשים הראשונים להתמחות) ועל-ידי עו"ד סביר (לשלושת החודשים הנוספים), ושאל את גב' דלי האם הגיע הדו"ח של שני המאמנים, המורכב מדו"חות של שני המאמנים, ואמר לה שזה גם מעו"ד סביר, וגב' דלי אמרה לו שעו"ד וייס לא שלח את הדו"ח והדו"ח שלו חסר (עמ' 5-4 לפרוטוקול). 4. לעומתו, העידה גב' דלי בתצהירהּ וּבבית-משפט (עמ' 8-7 לפרוטוקול), שלאחר שקיבלה את פניית העותר ב-10.6.2007 דיברה עימו בטלפון ועידכנה אותו מה צריך לעשות כדי להחליף מאמנים ושעליו להמציא בקשה להחלפת מאמן, דו"ח סיום התמחות ממאמנוֹ הקודם וּמכתב ממאמנוֹ החדש שמוכן לקבּלוֹ כמתמחה. לגבי השיחה בספטמבר-אוקטובר 2007, העידה גב' דלי שהעותר שאל אותה רק האם הדו"ח החצי-שנתי של עו"ד וייס הגיע והיא השיבה לו שהדו"ח טרם הוגש, כאשר לא עלה כלל הנושא של הגשת הדו"ח החצי-שנתי על-ידי עו"ד סביר. 5. אני מקבל את גירסתה העובדתית של גב' דלי, וּמעדיפהּ על-פני גירסתו העובדתית של העותר. אמנם גב' דלי מטפלת בעשׂרות ואף במאות פניות של מתמחים ואינה זוכרת את כולם (כמו המקרים הספציפיים שהוצגו לה על-ידי העותר בחקירתה), אך היא זכרה היטב את המקרה של העותר. זאת ועוד, גירסת המשיבה נתמכת גם במסמכים, בעוד מגירסתו של העותר עולות תמיהות וּתהיוֹת. כך, לטענת העותר, עו"ד סביר היה צריך לשלוח דו"ח חצי-שנתי ביחד עם עו"ד וייס לגבי חצי השנה הראשונה של התמחותו (שלושה חודשים אצל עו"ד וייס ושלושה חודשים אצל עו"ד סביר), כאשר העותר אף העיד שעו"ד סביר אמר לו שהוא שלח את הדו"ח (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 26) ושהוא אמר לגב' דלי שהדו"ח שצריך להגיע ושלגביו נשאלה על-ידו האם הגיע, מורכב משני מאמנים ושזה גם מעו"ד סביר, ושאל אותה: "אם הגיעו שני הדו"חות של שני המאמנים אליה כולל עו"ד סביר" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 13-30; עמ' 5, ש' 5). והנה, מתברר שעו"ד סביר לא שלח כלל דו"ח חצי-שנתי באותה תקופה, כשהוא לא ציין זאת אף במכתבוֹ וּבתצהיר שצורף מטעמו לוַעדת ההתמחות (נספחים ד' ו-ה' לבקשה לצו הביניים). תמוּה, כיצד העותר, המתמחה אצל עו"ד סביר וּמקיים קשר יומיומי עימו, סָבר שעו"ד סביר שלח דו"ח חצי-שנתי ושאל את גב' דלי, לפי גירסתו, על הגעתו של הדו"ח; בזמן שהוא לא וידא דבר קיומו של דו"ח כזה, לא ביקש כלל מעו"ד סביר העתק מהדו"ח (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 28); ולא וידא שעו"ד סביר שלח את הדו"ח בטרם התקשר לגב' דלי לבדוק עימה האם הגיע הדו"ח החצי-שנתי. זאת ועוד, הנחתו של העותר שהיה צריך להגיש בחודש ספטמבר 2007 דיווּח חצי-שנתי של שני מאמנים ולא רק של עו"ד וייס, הינה, כנראה, הנחה לא-נכונה, שכּן לכאורה, עו"ד סביר לא היה צריך כלל להגיש במועד הנ"ל דו"ח חצי-שנתי אלא רק לאחר שהעותר יתמחה אצלו תקופה של שישה חודשים (שתסתיים בדצמבר 2007). לא זו אף זו, כפי שגב' דלי העידה, כשם שבדקה במחשב בתיק האישי של העותר האם הגיע הדו"ח החצי-שנתי של עו"ד וייס, לוּ שאל אותה העותר האם הגיע גם הדו"ח של המאמן השני, עו"ד סביר, הייתה מגלה בלחיצת כפתור במחשב, שלא נשלח דו"ח כזה ואומרת זאת לעותר, או אומרת לו שעו"ד סביר לא צריך כלל לשלוח דו"ח כזה במועד הנ"ל. העובדה שגב' דלי אמרה לעותר שהדו"ח החצי-שנתי של עו"ד וייס לא הגיע ותוּ לא - מחזקת את גירסתה, שהיא נשאלה על-ידי העותר רק לגבי הדו"ח החצי שני של עו"ד וייס ולכן כך ענתה. כך גם ממכתבוֹ של העותר מיום 13.12.2007 (שצורף לתגובת המשיבה לבקשה), ניתן לראות שהעותר צירף את מה שגב' דלי דרשה ממנו לצרף ביוני או ביולי 2007, והדבר מחזק את גירסתה של גב' דלי. כך גם העותר לא צירף למכתב זה את הדו"ח החצי-שנתי של עו"ד סביר, בעוד צירף למכתב את הדו"ח של עו"ד וייס. גם הנ"ל מחזק את גירסתה של גב' דלי. כך גם בתגובה למכתבהּ של גב' רחל אופיר מיום 19.12.2007 (נספח ז' לבקשה) שביקשה הסבר מדוע הגיע הדיווּח של עו"ד סביר לתחילת ההתמחות רק ב-16.12.2007 - השיב העותר ביום 23.12.2007 (נספח ו1 לבקשה) וּפירט לגבי הדו"ח החצי-שנתי של עו"ד וייס כי נאֱמר לו על-ידי גב' דלי שלא הגיע, ולא אמר דבר לגבי זאת שנשלח גם דו"ח חצי-שנתי של עו"ד סביר שכבר התקבל (לשיטתו). כך גם אין פְּסוּל בתשובתה של גב' דלי לעותר ביוני-יולי 2007, כשהדריכה את העותר מה עליו לעשות כדי להחליף מאמן; וגם אם אמרה לו ש"הכל בסדר", זה היה בתשובה לשאלה האם יקבל את תעודת המתמחה וּמה עליו לעשות לצורך החלפת מאמנים, בעקבות הבעיות שהיו עם האישור של עו"ד וייס כמאמן. העותר עצמו העיד שהוא לא שאל אותה אם קיבלה את המכתב של עו"ד סביר, אלא שאל אותה אם יש לה את כל המסמכים והכל בסדר ואם הוא יכול לקבל את תעודת המתמחה (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 16-14). גב' דלי גם העידה, שהיא ראתה במחשב שההתמחות של העותר אוּשׁרה אצל עו"ד וייס ולכן אישרה לו זאת. 6. מעבר לצורך - גם אם שאל העותר את גב' דלי האם כל הדיווּחים הגיעו והיא ציינה בפניו שהדיווּח של עו"ד וייס לא הגיע, היא לא התרשלה בכך ולא טעתה, שכּן זה היה הדיווּח היחיד שהיה ידוע לה שצריך להיות, וזאת גם לאור העובדה שהדיווּח של עו"ד סביר לא היה צריך להיות מוגש כלל עד דצמבר 2007 והוא אף לא הוגש. 7. דהיינו, אני קובע עוּבדתית כי כל שיחותיה של גב' דלי עם העותר היו אך ורק בנוגע לעו"ד וייס, והדבר גם הגיוני וסביר, שכּן לעותר לא הייתה סיבה לחשוש מבעיות לגבי אישור התמחותו אצל עו"ד סביר, שסָבר בטעות ששלח את האישור על התחלת ההתמחות, וחשׁשׁוֹ היה מאי-אישור תקופת ההתמחות אצל מאמנוֹ הקודם, עו"ד וייס, ולכן שיחותיו עם גב' דלי התמצו בעניין זה. 8. כפי שנאֱמר, גב' דלי מטפלת בעשׂרות ואף מאוֹת מתמחים, והיא אינה יכולה לעקוב אַחַר שיקולי המתמחים וכל הצעדים הננקטים על-ידם בעת מעבר מאמנים, וּמי שצריך היה לוודא את משלוח וקבּלת הדיווּח על תחילת ההתמחות ולדעת שכּלל לא נשלח דיווּח חצי-שנתי מעו"ד סביר - זה העותר עצמו; ואם לא עשה כן - אין לו להלין בעניין זה אלא על עצמו (ועל עו"ד סביר). 9. לא מצאתי כל רשלנות או מצג רשלני ו/או טעות של המשיבה, ויש לדחות את טענות העותר שהאחריות רובצת לפִתחהּ של המשיבה בלבד עקב טעות שלה, כמו גם את טענתו שהוא לא יכול היה לעשות יותר מאשר עשה, שכּן כפי שהצבעתי בפסק הדין וּבפסק-הדין המשלים - העותר וּמאמנוֹ היו יכולים לעשות הרבה יותר מאשר עשו, ואם היו עושים את מה שהיה מצוּפּה מהם לעשות, לא היה העותר עומד במצב אליו נקלע כיום. המסקנות המשפטיות 10. לאור ההכרעה העובדתית ולאור הפּרשׁנוּת שניתנה בפסיקה לכללי לשכת עורכי-הדין העוסקים במתמחים במקרים דומים, כפי שנסקרו על-ידִי בפסק-הדין, עומדות בעינן המסקנות המשפטיות שנקבעו על-ידִי בפסק-הדין, המביאות למסקנה שלא נפל כל פגם או פְּסוּל בהחלטת המשיבה ושגם אם מדובר בכללים נוקשים (הגם שהיום הינם גמישים יותר מבעבר, כפי שמוכיח גם המקרה דנן) - אין מנוס מלפעול על פיהם, מה גם שיש לכך גם היגיון, בניסיון ליצוֹר יציבוּת ואפשרות פיקוח אמיתי של המשיבה על המתמחים בזמן-אמת. האם יש לאפשר לעותר שלא לגשת לבחינה נוספת בכתב? 11. התברר, שבינתיים ממשיך העותר להתמחות אצל עו"ד סביר, ונותרו לו כשלושה שבועות כדי להשלים את תקופת התמחותו. העותר מבקש, שבכל מקרה לא יפסלו את הבחינה בכתב בה עמד בהצלחה, ולאחר השלמת התמחותו - לא יצטרך שוב לעשות את הבחינה. זאת, למרות הסכמתו בבית-המשפט העליון - הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה - שׁאִם יידחה הערעור יהיה עליו לשוב וּלהיבּחן בכתב במועד מאוחר יותר, שכּן לטענתו היו כבר תקדימים בעניין זה, שלמרות הסכמה דומה - לא חִייבוּ אף פעם מתמחה לגשת שוב לבחינה בכתב. אני דוחה ניסיון זה של העותר לעקוף את הסכמתו בדיון בבית-המשפט העליון, הסכמה שקיבלה, כאמור, תוקף של החלטה. בצדק טוען בא-כוח המשיבה, שׁאִם היה יודע שהעותר לא יעמוד בהסכם - לא היה מגיע עימו להסכם זה המאפשר לו לגשת לבחינה בכתב רק אם תתקבל עתירתו, ואין לאפשר לעותר להתעלם מהתחייבויותיו. העותר, כמי שעומד להיות בקרוב עו"ד - צריך ליישׂם כבר בתחילת דרכּוֹ המשפטית, את הכלל של כיבוד הסכמים - הסכם שהוּשׂג עימו בבית-המשפט העליון וקיבל תוקף של החלטה. לכן, מבּחינה משפטית וּלאור הסכמה והחלטה זו - על העותר לגשת שוב לבחינה בכתב. המלצה 12. יחד עם זאת ולמרות התוצאה המשפטית, עקב נסיבות המקרה, אמליץ למשיבה לשקול שוב את החלטתהּ, לפנים משׁוּרת הדין, כפי שגם עשתה בעבר במקרים דומים. כך, במקרה עליו מסתמך העותר, של בג"צ 3519/02 קינן נ' לשכת עורכי הדין בישראל (ט.פ., מיום 24.7.2002), נדחתה העתירה לגופה וּבית-המשפט העליון לא התערב בשיקולי לשכת עורכי-הדין שלא לאשר את תקופת ההתמחות, ברם המשיבה קיבלה את המלצת בית-המשפט לפטור את העותר (קינן) מלעבור שוב את בחינות הלשכה בתום תקופת ההתמחות. גם בדיון בפנַי, המלצתי למשיבה לשקול לנהוג בדרך זו גם במקרה דנן, אך בא-כוח המשיבה סירב לכך. למרות תוצאת פסק-הדין המשלים ולמרות סירוב בא-כוח המשיבה - אני חוזר על המלצתיּ, וּמקווה כי המלצה זו תזכה לאוזן קשבת אצל וַעדת ההתמחות של לשכת עורכי-הדין ואצל הוַעד המרכזי, שישקלו לפנים משׁוּרת הדין, האם ניתן להתחשב בעותר באופן שלא יצטרך לעשות שוב את הבחינה בכתב וּלאחר השלמת התמחותו יוכל לגשת לבחינה בעל-פה (המלצה דומה התקבלה ב-בג"צ 3454/02 ישראל נ' לשכת עורכי הדין בישראל (ט.פ., מיום 7.7.2002)). סוף דבר 13. התוצאה הינה כי אני דוחה את העתירה, ללא צו להוצאות. התמחות (במשפטים)