1. לפני תביעה כספית על סך 30,000 ₪ בגין לשון הרע וגרימת נזק כלכלי כתוצאה מעיקול שהוטל על דרך הטעות על חשבון בנק משותף של התובעת ובעלה. 2. לטענת התובעת, כפי שנטען בכתב התביעה, ביום 17.8.10 ניתנה לתובעת הודעת תשלום קנס מספר 60100997802 בגין ביצוע עבירת מהירות בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה. לטענתה מאותו מועד ואילך, ביקשה היא לבטל את הדו"ח אך ללא הועיל. ביום 6.12.11 הגישה התובעת תביעה קטנה בבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון בת"ק 10255-12-11. בהעדר הגשת כתב הגנה ניתן פסק-דין מלפני בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, לפיו, הקנס בגין הדו"ח שניתן לתובעת ביום 17.8.10 התיישן. בד בבד, ביום 21/6/12 נשלחה לתובעת מטעם הנתבעת 1 הודעת אישור הסכמה להישפט על הדו"ח. לטענת התובעת, עם קבלת פסק הדין דאגה היא ביום 12/7/12 למוסרו לנציג נתבעת 1 במוקד נהגים של הנתבעת 1. לשיטתה, הנתבעת 1 קיבלה לידיה את פסק הדין לכל המאוחר ביום 21/7/12. למרות פסק הדין שמורה על ביטול הדו"ח מחמת התיישנות המשיכו הנתבעות לנקוט בהליכים נגד התובעת וביום 9.8.12 הוטל עיקול על חשבון הבנק של התובעת ובעלה בבנק הפועלים בסכום של 1,174 ₪ [ נספח 18 לכתב התביעה], כתוצאה מכך, קיבלו התובעת ובעלה הודעה מחברת האשראי על הגבלת כרטיסי האשראי ביום 14.8.12. התובעת ובעלה פנו מספר פעמים לנתבעות על מנת להסיר העיקול אשר הוסר כעבור זמן לא מבוטל. 3. הנתבעות מכחישות הנטען על ידי התובעת ופורסות בכתב הגנתן את השתלשלות הדברים. מעיון ברקע העובדתי, עולה, כי בין הצדדים בוצעה חלופת מכתבים עניפה אשר בעקבותיה, פעלה התובעת להגשת תביעה קטנה בבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון. התובעת לא פעלה בהתאם להוראות החוק ולא שילמה את הקנס מחד ומאידך לא הגיש בקשה להישפט כדין. על כן, ביום 6.6.12 נרשמה לחובת התובעת הרשעה מכוח חזקת ההרשעה ובממשק בין המחשבים הועבר המשך הטיפול בדו"ח אל המרכז לגביית קנסות. בד בבד, כתב התביעה שהוגש על ידי התובעת התקבל אצל הנתבעת 1 ביום 21/6/12 -בשגגה -כבקשת רשות להישפט ולא ככתב תביעה אזרחי. על כן, בו ביום בוטלה ההרשעה ובממשק בין המחשבים של הנתבעות בוטלו ההליכים שננקטו נגדה. ביום 2/7/12 נשלח אל התובעת דו"ח מסוג כתב אישום והזמנה לדין ליום 29.10.12 בבית משפט לתעבורה בירושלים. באשר לפסק הדין שניתן על ידי בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון, טענו הנתבעות, ראשית, כי לא בוצעה להן המצאה כדין. שנית, לגופן של טענות, הקנס לא התיישן, שכן, עבירות תעבורה הינו עבירות מסוג עוון המתיישנות בחלוף 10 שנים. כמו כן, בית משפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לבטל הרשעה בהליך פלילי וקל וחומר הרשעה חלוטה. 4. ביום 21/1/13 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים בו שבו הצדדים על טענותיהם. 5. נדמה, כי התביעה הנ"ל הינה תולדה של אי הבנת התובעת את החוקים והתקנות על פיהם ולאורם מחוייבים אזרחי מדינת ישראל לנהוג. כעולה מהנספחים שצורפו לכתב התביעה עולה, כי ביום 23/10/11 נשלחה לתובעת הודעת קנס בגין ביצוע עבירת מהירות שביצעה ביום 17.8.10 בכביש 3 ק"מ 264 כדלקמן: "נהגת ברכב הנ"ל בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי בה מותרת מהירות מירבית 90 קמ"ש במהירות של 127 קמ"ש בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה". ביום 27/10/10 נדחתה פניית התובעת לביטול הודעת הקנס ונשלחה אליה הודעת תשלום קנס מחודשת לה צורף ספח בקשה להישפט. בנסיבות אלה, היה על התובעת להגיש בקשה מסודרת להישפט. דא עקא, כי תחת זאת בחרה התובעת בדרך שגויה בדמות הגשת תביעה לבית משפט לתביעות קטנות. מהראיות שבאו בפניי, אכן, עולה תמונה עגומה בדמות רצף בלתי סביר של מעשים ומחדלים שגויים של כל הגופים והנפשות הרלבנטיים שבוצעו, רובן ככולן, כאמור, בשגגה ואשר בעטיין, בסופו של יום, הוטל עיקול בשגגה על חשבון התובעת. תחילתן של השגגות הינו בכך שהתובעת, בניגוד להוראות הדין ולהנחיות שקיבלה בתגובות הנתבעת 1 לפניותיה, פעלה על דעת עצמה להגשת תביעה קטנה לביטול קנס שהוטל עליה מכוח תקנה 54(א) לתקנות התעבורה ובהמשך, בפסק דין שיצא מלפני ערכאה שעל פי סעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984 - כלל אינה מוסמכת לדון בעניין פלילי. ובמקביל, של הנתבעות שלא פעלו מחד להגיש כתב הגנה או בקשה לסילוק על הסף ומאידך, כאשר נעתרו לבקשת התובעת להישפט לא פעלו לבטל את הליכי הגבייה שננקטו על ידי המרכז לגביית קנסות. כפי שהעידה בפני גב' דליה אוחיון, מנהלת יחידת פניות נהגים ארצי אצל הנתבעת 1, "באופן עקרוני ברגע שאנחנו קובעים דיון בבית משפט בבקשה להישפט אנחנו שולחים ממשק למרכז לגביית קנסות שהיום הוא בהוצאה לפועל לבטל את ההליכים שננקטו. כשאני שומעת כעת שבאוגוסט הוטל עיקול על חשבונה של התובעת ובעלה אני מניחה שהייתה תקלה בממשק או במרכז לגביית קנסות". נוכח האמור, סבורני, כי בחלוקת האחריות להטלת העיקול בשגגה הכף נוטה לחובת הנתבעות זאת בעטייה של התקלה האמורה. ככלל, ברי, כי יש בהליכי הוצאה לפועל משום פגיעה ממשית בזכויות יסוד בדמות זכות הקניין, הזכות לחירות ולתנועה. על הנתבעות ביחד ולחוד לדאוג ולהבטיח, כי הליכי ההוצאה לפועל יינקטו כדין. במקרה דנן, משהתביעה האזרחית סווגה על ידי הנתבעת 1 כ-"בקשה להישפט" וכפועל יוצא מכך בוטלה ההרשעה, הרי שמאותה עת היה על הנתבעות להעמיד התובעת בחזקת חפותה ולבטל כל ההליכים שננקטו נגדה. למרות זאת, הנתבעות או מי מהן לא דאגו לביטול ההליכים נגד התובעת ובכך פגעו שלא כדין בזכות קניינה. עם זאת, אף לתובעת יש לייחס רשלנות תורמת גבוהה נוכח האמור לעיל בכך שנקטה בהליך שאינו נכון, זאת, הגם והובאה לידיעתה דרך ההשגה הנכונה. 6. באשר לנזקים הנטענים, לא הוכח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי, כי לתובעת נגרמו נזקים ממוניים. התובעת לא צירפה ראיות התומכות בטענותיה לפגיעה במסגרת האשראי או את סיבת ביטול כרטיסי האשראי. כמו כן, בשים לב, להיקף העיקול המצומצם בסך 1,170 ₪ ובזהות הגורם המעקל, הרי שאין להניח, כי גוף פיננסי המעוניין למכור אשראי ללקוחותיו היה נמנע מהענקת אשראי רק בשל העיקול הנ"ל. לא הובא בפני מצבם הכלכלי המלא של התובעת ובעלה ולא הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיהם. אף לא הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת לצורך הוכחת פגיעה בשמה של התובעת מכוח חוק לשון הרע. כלל הוא שעל תובע לבסס בראיות של ממש, גם בגדרי תביעה קטנה, את תביעתו ולעמוד בנטל השכנוע הנדרש במשפט אזרחי. שונה המצב בעניין טענת התובעת למתן פיצוי בגין נזק לא ממוני. בעניין זה, אין ספק, כי נגרמה לתובעת עוגמת נפש בלתי מבוטלת מהעיקול שהוטל שלא כדין. יוטעם, כי שקילת מידת עוגמת הנפש והפיצוי ברכיב זה נתון לשיקול דעת בית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה על פי :אומדנא דדיינא". לאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין לרבות אשמה התורם של התובעת- מחד - ושיעור המצומצם של הזמן בו הוטל העיקול על חשבון התובעת ובעלה [מהראיות שבאו בפני עולה, כי העיקול הוטל ביום 9/8/12 ובוטל ביום 15.8.12] ושיעורו ובהעדר נזקים ממוניים מוכחים- מאידך- והעובדה, כי בסופו של יום פעלו הנתבעות, לפנים משורת הדין, לבטל את הודעת הקנס שהוטל על התובעת. לא מצאתי, כי יש מקום לפצות התובעת בפיצוי נוסף. בנסיבות אלה לא מצאתי כי יש מקום לעשות צו להוצאות.משפט תעבורהבקשה להישפטמהירות מופרזת / דו"ח מהירות