1. לפניי בקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 (להלן:"חוק העבירות המנהליות"), שהגישה המבקשת לאחר שהוטל עליה קנס מנהלי. 2. רקע עובדתי א. המבקשת הינה חברה למתן שירותי ניקיון ואחזקה, אשר העסיקה בין היתר את מר בוריס לימוניק כעובד ניקיון. ב. ביום 10/7/10, ערכו פקחים מטעם המשיבה ביקורת במשרדי המבקשת. ג. בעקבות ממצאי הביקורת, הטילה המשיבה ביום 30/1/11, קנס מנהלי על המבקשת בגין עבירה מנהלית לפי סעיף 4 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002. ד. המבקשת הגישה בקשה לביטול הקנס המנהלי שהוטל עליה. ה. במכתב מיום 26/4/11 הודיעה המשיבה למבקשת כי התובעת המוסמכת החליטה לדחות את בקשתה לביטול הקנס המנהלי שהוטל עליה וכן כי ניתנת לה האפשרות לבקש להישפט על העבירה שבגינה הוטל הקנס, וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת מכתב זה. ו. לאחר מכן, שלחה המבקשת למשיבה בקשה להישפט. ז. ביום 7/7/11 הודיעה המשיבה למבקשת כי בקשתה (של המבקשת) להישפט הגיעה למשרדי המשיבה ביום 6/7/11. 3. להלן טענות המבקשת: א. המשיבה במכתב מיום 26/4/11 הודיעה כי בקשתה לביטול הקנס נדחית וכי יש באפשרותה להגיש בקשה להישפט. מכתב זה התקבל אצל המבקשת ביום 14/6/11. ב. ביום 16/6/11 שיגרה המבקשת למשרדי המשיבה בקשה להישפט באמצעות הדואר אולם לאחר שנודע למבקשת כי המכתב לא הגיע למשרדי המשיבה שוגר המכתב ביום 5/7/11 באמצעות הפקס. ג. המשיבה בתגובה למכתב השיבה במכתבה מיום 9/8/11 שהיא דוחה את הבקשה להישפט היות שחלף הזמן הקבוע בחוק. ד. לתגובת המשיבה לבקשה לא צורפו ראיות המוכיחות שהמועד להגשת הבקשה להישפט חלף, כך למשל לא צורפו אישורי מסירה. ה. לחילופין, טוענת המבקשת כי גם אם הבקשה להישפט הוגשה באיחור, הרי שמדובר באיחור קל, ובנסיבות שאינן תלויות במבקשת וכנראה כרוכות בטעות משרדית של מישהו מעובדי המבקשת. יש מקום להתעלם מאיחור זה ולתת הזדמנות למבקשת לטעון את טענותיה כנגד הטלת הקנס. 4. להלן טענות המשיבה: א. ביום 30/1/11 הוטל על המבקשת קנס מנהלי קצוב בסך של 2,000 מכוח חוק העבירות המנהליות, בעקבות ביקורת שנערכה במשרדיה על ידי פקחי משרד התמ"ת ביום 11/6/09. ב. הודעת הקנס נשלחה למבקשת ונמסרה לה ביום 8/2/11. ג. המבקשת פנתה ביום 9/3/11 בבקשה לביטול הקנס המנהלי. ד. המשיבה דחתה ביום 26/4/11 את הבקשה לביטול הקנס. הודעת המשיבה על דחיית הבקשה לביטול הקנס הומצאה למבקשת ביום 17/5/11. ה. ביום 6/7/11, פנתה המבקשת למשיבה בבקשה להישפט. בעקבות זאת, הודיעה המשיבה למבקשת כי בקשתה להישפט נדחית בגלל שנשלחה בחלוף המועד הקבוע לכך בסעיף 8א לחוק העבירות המנהליות. ו. המבקשת טענה כי עקב טעות משרדית לא ידוע לה מי מעובדיה קיבל את החלטת המשיבה על דחיית הבקשה לביטול הקנס ובגין סיבה זו לא הוגשה הבקשה להישפט במועד. טענה זו הינה טענה סתמית ואינה נופלת בגדר נסיבות שאינן תלויות במבקשת. ז. הנימוק שאותו טוענת המבקשת בבקשה אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 8א(ו) לחוק העבירות המנהליות, או בתנאים שנקבעו בפסיקה להארכת מועד להישפט. המשיבה הסתמכה בתגובתה על מספר פסקי דין שנתנו בעניין זה. ח. המבקשת לא הביאה ראיה לטענתה ששלחה בקשה להישפט ביום 16/6/11. המבקשת בחרה לציין תאריך זה מהסיבה שביום 17/5/11 קיבלה את מכתב המשיבה הדוחה את הבקשה לביטול הקנס. אולם לא כך היו פני הדברים והמשיבה קיבלה לראשונה את הבקשה להישפט רק ביום 6/7/11. 5. דיון והכרעה סעיף 8(ג) לחוק העבירות המנהליות קובע, ברישא, כי נקנס בקנס מנהלי רשאי להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה שביצע, באופן הבא: "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי;..." סעיף 8א(א) לחוק קובע, ברישא, כי נקנס בקנס מנהלי רשאי להגיש בקשה לביטול הקנס שהוטל עליו, כך: "הומצאה לנקנס הודעה לפי סעיף 8 רשאי הוא להגיש לתובע, שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לענין סעיף זה (להלן - התובע המוסמך) בקשה לביטול ההודעה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו;..." סעיף 8א(ה) לחוק קובע את יחס הזמנים בין בקשת הנקנס לביטול הקנס המנהלי שהוטל עליו ובין החלטת התובע על דחיית הבקשה והגשת בקשת הנקנס ובה הודעה על רצונו להישפט. וכך נקבע שם: "מי שהגיש בקשה לביטול הודעה, כאמור בסעיף זה, אינו רשאי להודיע על רצונו להישפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו; דחה התובע המוסמך את הבקשה לביטול הודעה, רשאי מגיש הבקשה להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה אף אם שילם את הקנס לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו הדוחה את הבקשה." סעיף 13(ב) לחוק מקנה לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אף אם הוגשה באיחור: "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור כל עוד התקיימו התנאיםהאמורים בסעיף 8א(ו), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדיםאחרים שיפרט בהחלטתו." היקפם ואופיים של השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו להחליט בבקשה להארכת מועד הקבוע בחוק העבירות המנהליות להגשת בקשה להישפט על העבירה בגינה הוטל הקנס המנהלי נקבעו, בין השאר, בע"פ 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ - מדינת ישראל (ניתן ביום 12/3/06) שם נקבע כי : "... אמת המידה אשר ראוי כי תנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היתה זו של טעם מוצדק או סביר לאיחור." 6. אשר למקרה שלפנינו, סבורני כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד שהגישה המבקשת. מאישור המסירה שסומן כנספח ד' לתגובת המשיבה, עולה כי מכתבה של המשיבה מיום 26/4/11 , בו הודיעה למבקשת על דחיית הבקשה לביטול הקנס המנהלי, נמסר למבקשת ביום 17/5/11. טענת המבקשת לפיה כבר ביום 16/6/11 שלחה את הבקשה להישפט, לא נסמכה על אישור מסירה כלשהו, וזאת למרות שהמבקשת עצמה טענה כי שלחה את הבקשה באמצעות הדואר. בנסיבות אלו, אין לראות את המבקשת כמי שהוכיחה את טענתה זו, מה גם שהיה עליה להמציא להמשיב את הבקשה בתוך 30 יום, בעוד שגם אם היתה מתקבלת גרסתה של המבקשת, הרי שהבקשה רק נשלחה ביום ה-30, ולא הומצאה בתוך 30 יום כמתחייב. נוסף על העובדה שהמבקשת לא תמכה את טענתה במסמך כלשהו, הרי שהיא גם טוענת כי רק ביום 14/6/11, קיבלה את מכתבה של המשיבה על דחיית הבקשה לביטול הקנס מיום 26/4/11, בעוד שמאישור המסירה שצירפה המשיבה עולה, כאמור, כי מכתב זה הגיעה אל המבקשת עוד ביום 17/5/11. באותה נשימה, טוענת המבקשת "ליתר זהירות" כהגדרתה בסע' 17 לבקשה שלפניי, כי הבקשה הוגשה באיחור "כנראה מחמת טעות משרדית". גם טענה זו, אינה יכולה להתקבל באשר אינה מהווה טעם מוצדק או סביר בנסיבות העניין. סוף דבר - מהנימוקים המפורטים לעיל, הבקשה להארכת מועד להישפט - נדחית. אין צו להוצאות. קנס מנהליבקשה להישפטקנס