המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 7.8.08. המדובר בדוח תנועה אשר נמסר לידי המבקש והוא טען כי שלח בקשה להישפט בסמוך למועד קבלת הדוח. המשיבה התנגדה לבקשה מהטעם שהמבקש לא הציג כנדרש ראייה בדבר משלוח הבקשה להישפט בדואר רשום. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש, לרבות הפרטים שהתקבלו ממשרד הרישוי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, וכאמור בתגובת המשיבה, אין ראייה בדבר משלוח הבקשה במועד ואין די באמירה של המבקש. מקל וחומר שיש להתייחס בזהירות לטענה כללית בדבר משלוח בקשה במועד כאשר במשך תקופה של למעלה משנתיים לא עשה לכאורה המבקשת דבר, ולא טרח לברר מה עלה בגורל בקשתו. כפי שכבר אמר בית המשפט המחוזי בעניין דומה: "בענייננו המערער מודה שהוא קיבל את הדו"ח לידיו מכאן שהיה מודע לקיומו ולגרסתו, אף הגיש בקשה בעניין זה, אלא שהמערער לא הצליח להוכיח טענה זו ולא הגיש שום ראיה שיש בה כדי להצביע על כך שהוא אכן שלח פניה ודי בכך בכדי לדחות את הערעור. יתרה מזאת, המערער גם נמנע מלעקוב ומלברר מה עלה בגורל פנייתו במשך תקופה ארוכה. כל אדם סביר יודע שבמשלוח פניה לרשות מוסמכת, הוא אינו יוצא ידי חובה וכי ניתן להניח שהוא היה מקבל אישור לכל הפחות על קבלת פנייתו וכן על המשך הטיפול שנעשה. בנסיבות דנן, ישיבת המערער בחיבוק ידיים לתקופה ארוכה ומחדלו מלברר מה עלה בבקשתו, נזקפת לחובתו ע"פ (חי') 3340/08 זאב צובוטרו נ' מדינת ישראל. יתרה מכך, מסתבר כי הבקשה דנן הוגשה לאחר שהמבקש קיבל הודעה בדבר פסילת רשיונו ממשרד הרישוי, עובדה שזכרה לא בא כלל בבקשה. מתברר כי כבר בחודש ינואר 2010 נשלחה למבקש הודעה על צבירת ניקוד בגין דוחות תנועה, לרבות הדוח דנן. המבקש לא עשה דבר בעניין זה בחודש אפריל 2010 נערך למבקש שימוע במשרד הרישוי במסגרתו טען בדבר חשיבות רשיונו וקיבל ארכה להפקדת הרשיון, וזאת מבלי שיטען כי הגיש בקשה להישפט בגין אחד הדוחות ומבלי שיפנה מיידית לבית המשפט בהגשת בקשה כגון זו. כפי שכבר נפסק לא אחת הגשות בקשות מעין אלה בידי אזרחים המקבלים דיווח מרשות הרישוי אודות צבירת נקודות בגין עבירות תעבורה שעברו ובהתאם הודעה בדבר אמצעי תיקון הינה תופעה שכיחה. לאחר קבלת ההודעה "מתעורר האזרח ומבקש לגרוע מרשימת העבירות הרשומות לחובתו, עבירות מספר כדי להפחית את סכום הנקודות, כדי להסיר את רוע הגזירה של אמצעי התיקון", בין בבקשה להסבת הדוח על שם אחר, או בהעלאת טענה בדבר משלוח בקשה להישפט כמו במקרה דנן, ראו ע"פ (ב"ש) 5242/08 באסם אבו קטן נ' מדינת ישראל. אשר על כן, הבקשה נדחית, ורק לפנים משורתה דין לא אפסוק הוצאות כנגד המבקש. משפט תעבורהבקשה להישפט