הבקשה 1. לפני בקשה על-פי סעיף 29(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת קיום פסק בוררות משלים שניתן על-ידי הבורר רו"ח יאיר עיני (להלן: "הבורר"), ביום 8.8.2013, וזאת כתנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות המשלים שהוגשה על-ידי המשיבים. הצדדים ורקע עובדתי 2. בין הצדדים התנהלו הליכי בוררות מאז שנת 2001, בהתאם להסכם בוררות מיום 28.8.2001 (להלן: "הסכם הבוררות"), לפיו הוסמך הבורר לדון ולהכריע בחילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים בקשר להסכמים שנקשרו ביניהם בעניין פרויקטים בתחום הנדל"ן. 3. המשיב מס' 1, אבשלום צומן (להלן: "צומן"), הינו בעל השליטה ומנהלה של המשיבה 2, תל-דר נכסים והשקעות (1992) בע"מ (להלן: "תל-דר"), חברה העוסקת בייזום והקמת פרויקטים בתחום הנדל"ן (ביחד ייקראו: "המשיבים"). 4. בין המשיבים לבין המבקש, משה עיני (להלן: "המבקש" או "עיני"), נערכו מספר הסכמים בדבר העמדת מימון לעסקאות נדל"ן אותן ביצעה תל-דר, במסגרת מספר פרויקטים. 5. ביום 30.10.2003 ניתן על-ידי הבורר פסק בוררות (להלן: "פסק הבוררות הראשון"). המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו,בקשה לביטול פסק הבוררות הראשון. בפסק דין שניתן על-ידי כב' השופטת ענת ברון, בה"פ (מחוזי ת"א) 123/04 תל-דר נכסים והשקעות בע"מ נ' עיני (15.6.2005) (להלן: "פסק הדין"), נדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות הראשון, ונקבע כי "פסק הבוררות דנן הינו פסק בוררות חלקי אך שלם ותקף בהתייחס לפרויקטים שבהם דן; אלא שהבוררות בין הצדדים טרם הגיעה אל סיומה, ומשכך אני מורה כי על הצדדים לחזור אל שולחן הבוררות ופסק בוררות משלים בנושא פרויקט יבנה ופרויקט אשכול יינתן בתוך 3 חודשים מהיום". כן תוקנה טעות חשבונית שנפלה בפסק הבוררות הראשון, ונקבע כי הבורר ייתן דעתו במסגרת פסק הבוררות המשלים, לזכויותיהם של צדדי ג' (שני אחיו של עיני), בפרויקט פנינת סירני ובפרויקט רום גדרה, והשלכתם על פסק הבוררות הראשון. 6. חרף קביעת פסק הדין כי הצדדים ישובו לשולחן הבוררות ופסק בוררות משלים יינתן בתוך 3 חודשים, הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן והגיעו להסכמים שונים בנוגע ליישום פסק הבוררות הראשון, ולא חידשו את הליכי הבוררות משך תקופה ארוכה. הצדדים שבו לשולחן הבוררות רק בשנת 2009, בהתאם למכתבם אל הבורר מיום 23.3.2009 (נספח יא' לבקשת הביטול). 7. ביום 8.8.2013, ניתן על-ידי הבורר פסק בוררות משלים (להלן: "פסק הבוררות המשלים"). 8. ביום 30.9.2013, הגיש עיני לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, בקשה לאישור פסק הבוררות המשלים (הפ"ב 48200-09-13) (להלן: "הבקשה לאישור פסק הבוררות"), וכן בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסי המשיבים. על פי החלטת כב' השופטת נחליאלי-חיאט, מיום 30.9.2013, ניתן צו עיקול זמני על נכסי המשיבים. בהמשך, ונוכח בקשת המשיבים לדחייה על הסף של הבקשה לאישור פסק הבוררות, בהעדר סמכות מקומית, הועבר הדיון בבקשה לאישור פסק הבוררות לבית משפט זה. 9. ביום 10.10.2013, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, בקשה לביטול צו העיקול. הבקשה נקבעה לדיון, אך הדיון בוטל נוכח העברת הדיון בתובענה לבית משפט זה. 10. ביום 20.10.2013, הוגשה על-ידי המשיבים בקשה לביטול פסק הבוררות המשלים (הפ"ב 41819-10-13) (להלן: "הבקשה לביטול פסק הבוררות"). 11. ביום 20.1.2014, הגיש המבקש את הבקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה לקיום פסק הבוררות כתנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות. טענות המבקש 12. המבקש מציין כי על-פי פסק הבוררות המשלים, חויבו המשיבים בתשלום סכום של 6,692,750 ₪ נכון ליום 31.7.2013, מתוכם כ - 5,000,000 ₪, בגין חובות שלא שולמו על-פי פסק הבוררות הראשון, שאושר וניתן לו תוקף של פסק דין. לטענת המבקש, סיכויי הבקשה לביטול פסק הבוררות נמוכים, ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. המבקש טוען כי המשיבים עושים כל אשר לעיל ידם על מנת להתחמק מתשלום חובותיהם, ועד היום לא פרעו את חובם על-פי פסק הבוררות הראשון, על-אף שהתחייבו לעשות כן בהסכמים כאלה ואחרים שהושגו בין הצדדים לאחר מתן פסק הבוררות הראשון. המבקש מציין כי חרף הצהרות צומן בדבר יכולת המשיבים לפרוע את חיובי פסק הבוררות המשלים, הרי שמתשובות הבנקים המחזיקים עולה כי חשבונות המשיבים אינם ביתרת זכות, ולמעט פקדון בסך של 12,000 ₪, בבנק הפועלים, לא נתפסו כספים במסגרת צו העיקול. מתשובת חברת בנייני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ עולה כי אין בידה כספים המגיעים למשיבים (נספח ב' לבקשה). מתשובת חברת גני הנשיא הראשון בע"מ (להלן: "גני הנשיא"), מיום 29.10.2013, עולה כי אין נכסים או כספים המגיעים למשיבים (נספח ד' לבקשה). עוד נטען כי מהתנהלות חברת גני הנשיא, שהינה חברה שצומן והמבקש, ביחד עם אחרים, הינם בעלי מניות בה, וצומן משמש כיושב ראש הנהלת החברה, עולה חשש להברחת נכסים על מנת להתחמק מתשלום החוב על-פי פסק הבוררות. בתשובה לתגובה הוסיף המבקש וטען כי האופן בו התנהל צומן בעבר כלפי צד שלישי לטובתו היו תלויים ועומדים עיקולים, מעלה חשש כי אין די בצו העיקול. המבקש הוסיף וציין כי במסגרת צו העיקול, הוטל עיקול על רכב מסוג הונדה אקורד, שנת 2001, שערכו על-פי מחירון יד 2 עומד על סך של כ - 14,000 ₪ לכל היותר, וכן עיקול על משרדים בבעלות תל-דר, אלא שעל נכס זה קיימת משכנתא ללא הגבלת סכום, כפי שעולה מנסח הטאבו (נספח ו' לתשובה לתגובה). לגבי העיקול על ביתו הפרטי של צומן, נטען כי מדובר בנכס שמצוי בבעלות משותפת של צומן ואשתו, לא ברור מה שוויו, מה גם שהעיקול הוטל על מחצית הזכויות בנכס בלבד. טענות המשיבים 13. המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה בשל השיהוי הרב בהגשתה, כשלושה וחצי חודשים לאחר הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות, מה שמלמד כי אין מדובר בחשש מבוסס להברחת נכסים, המחייב הפקדת ערובה. כן נטען כי בבקשה לא פורט שהמבקש הטיל עיקולים על נכסי המשיבים, וכי העיקולים שהוטלו עולים בהרבה על סכום הערובה המבוקש בסך של חמישה מיליון ₪. המשיבים מציינים כי הוטלו עיקולים על נכסים בשווי של מיליוני שקלים, לרבות עיקול על מניות צומן בחברת גני הנשיא, שלה פרויקט בניה בעיר רחובות המשתרע על קרקע בשווי של כ - 20,000,000 ₪, ונכסים נוספים באופן ש חלקו של צומן בחברה - בשיעור של 25% מהון המניות - מוערך בסך של כ - 7,000,000 ₪ לכל הפחות; עיקול על ביתו הפרטי של צומן, בעיר רחובות, ששוויו מוערך בסכום של כ - 4,000,000 ₪, והינו נקי מכל שעבוד; עיקול על משרדים המצויים בבעלות תל-דר, כאשר נכס זה משועבד להבטחת אשראי שוטף בסך של 500,000 ₪, ועיקול על רכבו הפרטי מסוג הונדה אקורד. לטענת המשיבים יש לדחות את הבקשה להפקדת ערובה מחמת שהוגשה בחוסר תום לב ובהעדר גילוי של כל העובדות הרלוונטיות. המשיבים מוסיפים וטוענים כי מקום בו המבקש בחר בסעד של עיקול זמני, אין להיעתר לבקשה להפקדת ערובה למילוי פסק הבוררות, שכן מדובר בסעדים חלופיים. לשיטתם, הוראת סעיף 29(א) לחוק הבוררות מסמיכה את בית המשפט ליתן את אחד מהסעדים הקבועים בסעיף ולא כמה סעדים ביחד ובמקביל. בנסיבות אלה, כאשר העיקולים מבטיחים, לשיטתם, סכום גבוה בהרבה מהנדרש בבקשה להפקדת ערובה, ואף גבוה מחיובי פסק הבוררות המשלים, אין כל צורך להורות על הפקדת ערובה בנוסף על העיקולים באופן, שיכביד עוד יותר על המשיבים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, במיוחד נוכח העיקולים שהוטלו על נכסיהם בשווי של מיליוני שקלים, ומציינים כי הבקשה לביטול פסק הבוררות נסמכת על טענות משפטיות כבדות משקל הנוגעות לביטול הסכמים מאוחרים בחוסר סמכות, פסיקה בניגוד למעשה בית דין, וחריגה מסמכות נוכח שינוי החלטות חלוטות שהתקבלו בפסק הבוררות הראשון, והפכו חלוטות עם אישור פסק הבוררות הראשון ומתן תוקף של פסק דין. לטענתם, אין מדובר בטענות בעלות אופי ערעורי, אלא בטענות משפטיות המצביעות על סיכויים לא מבוטלים של הבקשה לביטול פסק הבוררות, וגם בעניין זה מאזן הנוחות נוטה לטובתם. מנימוקים אלה טוענים המשיבים כי דין הבקשה להפקדת ערובה להידחות. דיון 14. סעיף 29(א) לחוק הבוררות קובע: "משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות. הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה". 15. ברע"א 7592/08 פי.די.די. יהלומים בע"מ נ' I.DO Diamonds inc. (6.10.2008) (להלן: "פרשת פי.די.די."), נפסק מפי כב' השופט דנציגר כי סעיף 29(א) לחוק הבוררות, מסדיר את סמכותו של בית המשפט ליתן צווים זמניים במסגרת הליך של בקשה לאישור או ביטול פסק בוררות והינו הבסיס לחיובו של בעל דין המבקש לבטל פסק בוררות, להפקיד ערובה לביצועו של פסק הבוררות, כתנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות. בקשה לחיוב בהפקדת ערובה לקיום פסק בוררות, מכח סעיף 29(א) לחוק הבוררות, נבחנת על פי סיכויי הבקשה לביטולו של פסק הבוררות בהתחשב בגישה המצמצמת והדווקנית הנוהגת בפסיקה בכל הנוגע להתערבות בית המשפט בפסקי בוררות ועל פי מאזן הנוחות. כדברי כב' השופטת ארבל, ברע"א 4758/05 אוביץ נ' נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ (11.10.2005): "התערבות בית המשפט בפסק בוררות היא מצומצמת ביותר, ומתוחמת הן על-ידי חוק הבוררות שקובע בסעיף 24 רשימה סגורה של עשר עילות אפשריות לביטול הפסק, והן על-ידי ההלכה הפסוקה...לפיכך מלכתחילה עומד מאזן השיקולים לטובתו של מבקש הסעד הזמני. על הצד שמבקש את ביטול הפסק יהיה מוטל להראות כי סיכויי הצלחתו לביטול הפסק גבוהים למרות הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה. לחילופין יהיה עליו לעמוד בנטל כבד להראות כי מאזן הנוחות נוטה לצידו באופן משמעותי, שהרי ככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש ביטול הפסק פוחת המשקל הנדרש להוכחת סיכויי ההצלחה בבקשה..." אשר למאזן הנוחות, נפסק בפרשת פי.די.די הנ"ל: "...מקובלת עלי טענתם של המבקשים לפיה בנסיבות העניין, כאשר הם אוחזים בידיהם פסק בוררות לטובתם, מאזן השיקולים עומד לטובתם מלכתחילה ועל המשיבים מוטל הנטל להוכיח את סיכויי הצלחתם לבטל את פסק הבוררות". כן ראו לעניין זה, רע"א 5603/10 זורמל בע"מ נ' ניקורית בני ברק בע"מ (לא פורסם, 14.10.10) (להלן: "פרשת זורמל"). 16. בענייננו, לא ראיתי להרחיב הדיון בשאלת סיכויי הבקשה לביטול פסק בוררות ובשאלת מאזן הנוחות, שהרי המבקש כבר זכה לסעד זמני ובקשתו להטלת עיקולים זמניים להבטחת פרעון חיובי פסק הבוררות, נעתרה. נוכח פסק הדין לפיו נדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות הראשון, ומשהמשיבים אינם טוענים כי פרעו את חיובי פסק הבוררות הראשון, אני נכונה לצאת מנקודת הנחה שסיכויי הבקשה לביטול פסק הבוררות המשלים, אינם ברורים על פניהם. בנסיבות אלה,משהמשיב אוחז בפסק בוררות לטובתו - נראה כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו. 17. זאת ועוד, איני סבורה, כטענת המשיבים, שיש לפרש את סעיף 29(א) לחוק הבוררות באופן המסמיך את בית המשפט ליתן סעדים זמניים חלופיים, עיקול או מתן ערובה לקיום פסק הבוררות. הסעדים הזמניים שבית המשפט מוסמך ליתן משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או בקשה לביטולו הינם: "עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות". רשימת הסעדים מלמדת שאין מדובר בסעדים חלופיים המוציאים זה את זה שהרי מטרותיו של צו עיכוב יציאה מן הארץ, שונות מאלה של עיקול או הפקדת ערובה. עוד יש לעמוד על ההבדל בפן הדיוני. בעוד שבקשה לעיקול יכול שתוגש כבקשה במעמד צד אחד, בד בבד עם הגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות, הרי שבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, מועברת לתגובת הצד שכנגד. העובדה שאין מדובר בסעדים חלופיים עולה גם מפסק הדין ב"פרשת פי.די.די.", שם נקבע כי יש מקום לחיוב בהפקדת ערובה לקיום פסק הבוררות מקום בו צווי עיקול זמניים וצווי מרווה שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי, לא תפסו נכסים משמעותיים שהיה בהם להבטיח את מילוי פסק הבוררות. יחד עם זאת, ברי כי מקום בו הוטל עיקול על נכסי בעל הדין שניתן נגדו פסק בוררות ולאחר מכן הוגשה בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להבטחת קיום פסק הבוררות, יש להתחשב בעיקולים שהוטלו בבחינת הבקשה לחויב בהפקדת ערובה. 18. בענייננו מדובר בנסיבות שונות מאלה שנדונו ב"פרשת פי.די.די", שם לא נתפסו נכסים משמעותיים על-פי צו העיקול. כמפורט בתשובה לבקשה, הוטלו עיקולים זמניים על נכסים משמעותיים, ביניהם עיקול על מניות צומן בחברת גני הנשיא, עיקול על בניין משרדים המצוי בבעלות תל-דר שערכו הוערך, על-פי שומה מיום 21.4.2013 (נספח א' לתגובה), בכ - 1,200,000 ₪, ועיקול על ביתו הפרטי של צומן ברח' הירדן 12, ברחובות. אמנם, על בניין המשרדים רשומה משכנתא ללא הגבלת סכום ואין בנסח הטאבו אחיזה לטענת המשיבים כי השעבוד נועד להבטיח אשראי שוטף בסך של 500,000 ₪ בלבד. יחד עם זאת, בית המגורים, נקי מכל שעבוד ולטענת המשיבים שווי הבית מוערך בסך של כ- 4 מיליון ₪. גם בהעדר ראיה לשוויו של בית המגורים, ובהתחשב בכך שמחצית הזכויות בו בבעלות אשתו של צומן, לא ניתן על-פי הדברים לומר שמדובר בעיקול על נכס לא משמעותי. אשר לחברת גני הנשיא, המבקש ציין בתצהיר שניתן על-ידו כי בבעלות החברה מספר דירות שאמורות לעבור לבעלי המניות או מי מטעמם, וכי מתוך 14 הדירות המצויות בבעלות החברה, שבע דירות אמורות לעבור לבעלותו ושלוש דירות משוייכות לצומן. המשיב ציין כי הדירות לא עברו אליו, נוכח סירובו של צומן להוציא לפועל את העברתן,סירוב שקיבל משנה תוקף מאז ניתן צו העיקול "כאשר בישיבת בעלי המניות 25.12.2013 הבהיר אבשלום צומן כי לא יחתום על העברת דירות אלו למי מטעמו, כל עוד לא אאשר את העברת הדירות של אבשלום צומן (וזאת חרף קיומו של צו העיקול)". מכאן עולה שבבעלות חברת גני הנשיא מצויות דירות מעבר לדירות שהמבקש זכאי לקבל, כך שלא ניתן לומר שעיקול מניות צומן בחברת גני הנשיא, חסר משמעות (איני מתייחסת במסגרת זו לעיקולים על פיקדון בסך של 12,000 ₪ ועל רכב בשווי נטען של כ - 14,000 ₪ שכן סכומים אלה אכן אינם משמעותיים ביחס לחיובי פסק הבוררות). 19. בנסיבות אלה, כאשר המבקש בחר להגיש בקשה לעיקול וכאשר צו העיקול שניתן, תפס נכסים משמעותיים, באופן שלא ניתן לשלול את טענת המשיבים כי חיוב בהפקדת ערובה מעבר לעיקולים שהוטלו מהווה הכבדה מעבר לנדרש ומעבר למתחייב על-פי מאזן הנוחות, ומשהמשיב לא עמד בנטל לשכנע כי אין די בעיקולים שהוטלו כדי להוות בטוחה ממשית לקיום פסק הבוררות, ובהתחשב בפסיקה לפיה חיוב בהפקדת ערובה בגובה של כמחצית מחיובי פסק בוררות, מהווה איזון סביר בין זכויות הצדדים (פסה"ד ב"פרשת זורמל" (פסקה 13)), לא ראיתי להיעתר לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה מעבר לעיקולים שהוטלו על נכסי המשיבים. 20. נוכח החלטה זו, מתייתר הצורך בדיון בבקשה לביטול עיקול שהרי הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה נדחתה בשל ובהתחשב בעיקולים שהוטלו. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסיום ההליכים. 21. באי-כוח הצדדים יודיעו עד ליום 9.4.2014, אם ניתן ליתן פסק דין בבקשה לביטול פסק בוררות, על סמך הבקשה והתגובה בהפ"ב 41899-10-13. 22. תזכורת פנימית לקבלת הודעת באי-כוח הצדדים ליום 10.4.2014. ערובה