בפני בר"ע על החלטת רשם ההוצל"פ אשר הורה לעכב הליכי חיוב צד ג' בחובו הפסוק של החייב בתיק ההוצל"פ בשל כך שניתן נגד החייב צו כינוס לפי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת רגל (נוסח חדש) תש"מ - 1980 ובמסגרתו גם צו לעיכוב הליכים. המבקש נושה בחיוב בתיק ההוצל"פ. בגין חובו של החייב כלפי הנושה נפתח תיק הוצאה לפועל. במסגרת ההליכים שננקטו בתיק הוטל ביום 20.9.10 עיקול ; אצל צד ג' - ערוץ הספורט בע"מ - על משכורתו של החייב. צד ג' שהחייב עובד אצל צד ג' הגיש בקשה להזמין את צד ג' לחקירה. בתגובה לבקשה זו הבהיר צד ג' כי ההתקשרות שמכוחה מופיע החייב בתוכניות המופקות על ידי צד ג' לא נעשה עם החייב באופן אישי ומשכך אין כספים המגיעים לחייב באופן אישי. ככל הנראה תשובה זו ניתנה עקב כך שהחוזה שלפיו מופיע החייב נחתם בין צד ג' לבין חב' י. זהר ניהול בע"מ. התשובה לא סיפקה את צד ג' אשר טען כי החברה הנ"ל הינה חברה בשליטתו הבלעדית. החייב הוא בעל המניות והמנהל היחיד בחברה. ביום 29.5.11 ניתנה החלטה של כב' הרשם לפיה הורה על עיכוב העברת כספים מצד ג' אל החייב או לחברה שבבעלותו וכן הורה לנציג צד ג' להגיש דוח מפורט נתמך בתצהיר שיפרט את כל הסכומים ששולמו לידי החייב או לחברה וכן את ההתקשרות שבין החייב לבין צד ג' בהתייחס לכל התקופה מאז הטלת העיקול. כב' הרשם הורה לצד ג' להחזיק את כל הכספים בנאמנות ולא להעבירם לחייב לחברה או למי מטעמם. ביום 9.6.11 העביר צד ג' סך של 16,985 ₪ לנושה של החברה בגין צו עיקול שניתן ביום 17.3.11 (כאמור עיקול הנושה הוטל עוד ביום 20.9.10). כמו כן הועבר במועד הנ"ל סך של 7,764 ₪ לבנק מזרחי בגין צו מימוש עיקול מיום 2.4.11. בדיון שהתקיים ביום 17.8.11 לפי סעיף 46(א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 קבע כב' הרשם כי הכספים שמחזיק צד ג' הינם כספים שמגיעים לחייב עצמו כתשלום כתשלום שכר על יסוד התקשרות בין צד ג' לבינו או לבין החברה למתן שירות של פרשנות ספורט על ידי החייב. כב' הרשם קבע כי צד ג' החזיק ועדיין מחזיק בנכסים של החייב עצמו בעקבות כך החליט כב' הרשם והורה לנציג צד ג' להעביר את כלל הכספים המעוכבים לתיק ההוצל"פ לצורך חלוקתו בין הנושים. הכספים שהיו צריכים להיות מועברים לכאורה הם אותם כספים שצד ג' טען בדיון שמגיעים לחייב היינו שכר של 20,000 ₪ לחודש מאז הטלת העיקול. ביום 28.8.11 הפקיד צד ג' בלשכת ההוצל"פ סך של 33,472 ₪ מבלי לתת הסבר לסכום שהופקד. כיוון שסכום זה לא עלה בקנה אחד עם הסכומים שהיו אמורים להיות בידי צד ג' הגיש הנושה - המבקש בקשה לחיוב צד ג' בחוב הפסוק, בקשה לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ. ביום 27.12.11 הגיש צד ג' בקשה למתן הוראות לאח שקיבל ביום 19.12.11 עיקול בתיק הוצל"פ אחר ובה טען כי החייב לא הועסק אצלו כשכיר לא באופן אישי ולא באמצעות החברה לכן הכספים המוחזקים אינם בגדר שכר עבודה או משכורת. המבקש שטען שתשובה זו נוגדת את החלטת הרשם מיום 17.7.11 הגיש בקשה להורות לצד ג' להעביר את הכספים ללשכת ההוצל"פ. ביום 8.1.12 הורה כב' הרשם לצד ג' להעביר כלל כספי העיקולים ללשכת ההוצל"פ. ביום 14.2.12 התקיים דיון בפני כב' הרשם לפי סעיף 48 לחוק בנוכחות ב"כ הזוכה וב"כ צד ג'. במהלך הדיון נשאל צד ג' האם פעל לפי הוראת כב' הרשם והעביר את הכספים המוחזקים ללשכת ההוצל"פ. נציג צד ג' השיב כי נשאר סכום של כ- 40,000 ₪ שטרם הועבר בתום הדיון הורה כב' הרשם על הגשת סיכומים. הסיכומים הוגשו והתיק נקבע למתן החלטה. ביום 9.8.12 ניתנה החלטה של כב' הרשם לפיה הגיע אליו מידע שהחייב החל בהליכי פש"ר והורה לצדדים להתייחס לכך בתוך 20 יום. ביום 2.9.12 נתן כב' הרשם החלטה לפיה לאחר שניתן צו כינוס נכסים ועיכוב הליכים יש לעכב גם את המשך הבירור של חייב צד ג' ולבטל את הליכי חיוב צד ג' שבהם התחיל המבקש. החלטה זו ניתנה לפני שהגיעה תגובת המבקש. המבקש טוען כי יש לבטל החלטה זו הן משום שהיא ניתנה לפני קבלת תגובתו והן משום שהליך לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ הוא הליך עצמאי שלא ננקט נגד החייב אלא נגד צד ג' ולכן אין ולא צריכה להיות השפעה לצו עיכוב ההליכים שניתן נגד החייב על המשך ההליכים שבין המבקש לבין צד ג'. צד ג' שמקבל עיקול צריך למסור את הנכס המעוקל ללשכת ההוצל"פ ואם הוא לא עושה כן ואין לו הצדק סביר לאי העברת הכספים רשאי רשם ההוצל"פ לחייבו לשלם לזוכה את החוב הפסוק עד גובה סכום העיקול. מדובר איפוא בהליך עצמאי שמתנהל בין הזוכה לבין צד ג' שאצלו הוטל העיקול ולפיכך לא צריכה להיות השפעה להליך פש"ר שנקט החייב על הליך זה. המבקש טוען כי להחלטה שתינתן ביחסים שבין המבקש לבין צד ג' אין השפעה שלילית על מסת הנכסים של החייב העומדת לרשות הנושים, לכל היותר יש בה כדי להגדיל את מסת הכספים של הנושים. לכן מבקש המבקש לבטל את החלטת כב' הרשם ולהורות לו לתת החלטה בקשר לחיוב צד ג' בחוב הפסוק. צד ג' טוען כי החלטת כב' הרשם ניתנה כדין שכן לכל החלטה שתינתן על ידי כב' הרשם תהיה השפעה על כל נושי החייב שכן ברור שאם צד ג' יחויב לשלם למבקש הוא יצטרף לנושי החייב בתיק הפש"ר. מדובר לפי הבקשה בצד ג' שלכל היותר העביר כספים לנושה פלוני במקום לנושה אלמוני ולא בצד ג' שנטל כספים לעצמו או שנתן אותם לחייב. בכל מקרה מדובר בסכום של 43,000 ₪ בלבד שכן חובו של החייב כלפי המבקש בתיק ההוצל"פ ועוד כל סכום זה, בעוד המבקש מבקש לחייב את צד ג' בסכומים העולים על סכום החוב. בדיון שהתקיים בפני חזר כל צד על טענותיו. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי כיוון שהחלטת כב' הרשם ניתנה לפני שעמדת המבקש היתה בפניו יש להחזיר את התיק לכב' הרשם על מנת שיחליט בשאלת השפעת הליך הכינוס על ההליכים שמתנהלים בין המבקש לבין צד ג'. לכאורה, אין להחלטה שתינתן בהליך זה השפעה על מסת חובות החייב או מסת הנכסים שלו שכן ככל שצד ג' יחוייב לשלם למבקש את החוב יהפוך צד ג', שכבר העביר את הכספים לנושים אחרים, להיות נושה של החייב באותו סכום. ככל שיקבע שצד ג' פעל כדין בודאי לא תהיה השפעה להחלטה שתינתן על היקף חובותיו או נכסים של החייב. לכן לכאורה ניתן היה לתת החלטה בבקשה לחייב צד ג' ואולם כיוון שהחלטת כב' הרשם ניתנה לפני שתגובת המבקש בענין השפעת הליך הפש"ר על ההליך של חייב צד ג' לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ, עמדה בפניו נתן כב' הרשם החלטה בבקשה זו. ככל שכב' הרשם יסבור שהליך הפש"ר אינו מחייב עיכוב הליכים בבקשה לחייב צד ג' יתן החלטה גם בענין הבקשה לחייב צד ג'. ככל שכב' הרשם יסבור, למרות האמור בתגובת המבקש, שיש השפעה ויש לעכב הליכים יתן החלטה בענין. כמובן שלכל צד תהיה זכות לערער או להגיש בר"ע בהתאם להחלטה שתתקבל. הבר"ע איפוא מתקבלת והדיון מוחזר לכב' הרשם כמפורט לעיל. בשל התוצאה אין צו להוצאות. חיוב צד ג' בתשלום חובעיקול צד ג'חוב