1. כללי בבית משפט זה מתנהלים מספר הליכים בנוגע לקונצרן אי די בי, המורכב מחברות אחזקה בדרך של פירמידת שליטה: האחד, פר"ק 36681-04-13, בקשה להסדר הבראה (להלן: "הסדר הבראה"), לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ל"אי די בי חברה לפיתוח בע"מ" (להלן: "חברת פיתוח"). את הבקשה הגישו הנאמנים למחזיקי איגרות החוב, סדרות ז', ט' ו-י' של חברת פיתוח (בהתאמה להלן: "נאמני פיתוח" ו-"אג"ח פיתוח"). בין לבין, חלו התפתחויות בהליך, לרבות הסכמה שהושגה בין נאמני פיתוח לבין נאמני מחזיקי אג"ח של החברה האם של חברת פיתוח (להלן בהתאמה: "נאמני אחזקות" ו-"אג"ח אחזקות"), שמצויה בהליך של הסדר נושים. הצדדים להליך הם מרובים, ובכללם: נושי חברת פיתוח, ובהם סדרות האג"ח שאינן נמנות עם המבקשות; נושים פיננסים; החברה האם; נושים של החברה האם, ובהם מחזיקי האג"ח; תובעים ייצוגיים נגד החברה האם; החברה שהגישה את בקשת הפירוק של החברה האם; כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר"), והרשות לניירות ערך (להלן: "הרשות"). אציין, כי ביום 5.6.13 הגישו נאמני פיתוח בקשה לתיקון הסדר ההבראה, והחלפתו בהסדר חדש (להלן: "ההסדר החדש"). השני, פר"ק 52083-12-12, בקשה למינוי מומחה לבדיקת הסדר החוב לחברה האם של חברת פיתוח, היא "אי די בי חברה לאחזקות בע"מ" (להלן בהתאמה: "חברת אחזקות", ו"בקשת הסדר לאחזקות"). העתירה הוגשה לבקשת נאמני אחזקות, ובהסכמת חברת אחזקות, נוכח היקלעותה של חברת אחזקות לקשיים. בגדר אלה, חברת אחזקות לא שילמה את התשלומים המגיעים לאג"ח אחזקות, לאחר שחלף מועד הפירעון, כמו גם בדוחות הכספיים של חברת אחזקות נרשמה אזהרת "עסק חי". בית המשפט מינה את מר איל גבאי כמומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הסדר החוב בחברת אחזקות (להלן: "המומחה"). השלישי, פר"ק 44574-04-13, בקשת פירוק שהוגשה נגד חברת אחזקות, על ידי נושה, יורי נחושתן עו"ד חברת עורכי דין, המחזיקה באג"ח של אחזקות (להלן: "מבקשת הפירוק"), שהגישה גם בקשה למינוי מפרק זמני של חברת אחזקות (להלן: "בקשת הפירוק"). לעמדת מבקשת הפירוק, מחמת שחברת אחזקות אינה סולבנטית, התקיימו התנאים להורות על פירוקה של זו. הרביעי, פר"ק 11478-06-13, הסדר נושים שהוגש ביום 5.6.13 על ידי נאמני אחזקות (להלן: "הסדר אחזקות"). הואיל וקיים ממשק בין ההליכים, והאחד משפיע על משנהו, כמו גם מטעמי יעילות, בחרתי לקיים דיון בכולם באותו מועד, וליתן החלטה אחת בהם, הגם שאינם מאוחדים. 2. אקדמת מילים הבקשה להסדר הבראה, כמו גם ההסדר החדש, מושתתים על טענת נאמני פיתוח, שלפיה חברת פיתוח לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי כלל נושיה, ואין מנוס אלא לבצע הסדר הבראה לחברת פיתוח, שעיקרו מחיקת חלק ניכר מהחוב כלפי הנושים, כנגד העברת מניות חברת פיתוח מבעליה לנושיה. בד בבד, הגישו נאמני פיתוח בקשה לסעד זמני, שעניינו מינוי בעל תפקיד לחברת פיתוח, שיקבל סמכויות פיקוח על הנעשה בה, כמו גם יקבל לנאמנותו את הכספים שחברת פיתוח אמורה לשלם לנושיה עד לאישור הסדר ההבראה וביצועו. לבקשות הוגשו התנגדויות על ידי חברת פיתוח ועל ידי חלק מנושיה האחרים. בנוסף, הוגשו התנגדויות על ידי חברת אחזקות ונאמני אחזקות. יובהר, שככל שיאושר הסדר ההבראה, תועברנה הבעלות והשליטה בחברת פיתוח לנושיה, ובכך תאבד חברת אחזקות את רכושה היחיד, קרי, האחזקות בחברת פיתוח. הדבר ישפיע לא רק על הבעלים של חברת אחזקות, אלא גם על כל פירמידת הבעלות והשליטה שמעליה, ותוך פגיעה בנושים של החברות שבפירמידה: מחזיקי אג"ח אחזקות ומוסדות פיננסיים. אחת המחלוקות העיקריות, הנטושות בין הצדדים, הינה שאלת הסולבנטיות של חברת פיתוח. לעמדת נאמני פיתוח, חברת פיתוח אינה בת כושר פירעון, שכן היא לא תוכל לשרת את כלל חובותיה. אלה נאמדים בסך של כ-6 מיליארד ₪, מתוכו סך של כ-4 מיליארד ₪ חוב למחזיקי אג"ח פיתוח, והיתרה- למוסדות פיננסיים. יודגש, כי לנושים של חברת פיתוח אין בטוחות להבטחת פירעון חובם, למעט חברות מקבוצת מנורה, אשר להן נשייה בחברת פיתוח בסך של כ-150 מיליון ₪. לעומתם, טוענים המתנגדים להסדר ההבראה, כי חברת פיתוח יכולה לשלם את מלוא התחייבויותיה לכל נושיה. לעניין זה הם מפנים, בין היתר, לכך, שבקופת חברת פיתוח יש לעת הזו סך של כ-1 מיליארד ₪, שיש בו כדי לשרת את התחייבויותיה של חברת פיתוח עד לסוף שנת 2013. בנוסף, מפנים המתנגדים לכך, שחברת פיתוח היא בעלת שליטה בשורת חברות מן הגדולות במשק, בדרך של החזקת מניות, בחלקן בחברות בנות ונכדות, ועם אלה נמנות "כלל ביטוח"; "שופרסל"; "סלקום"; "נכסים ובניין", ואחרות. כל צד תמך את יתדותיו בחוות דעת של מומחה כלכלי. ביום 30.4.13 ניתנה על ידי החלטה, שבמסגרתה דנתי, בין היתר, בעמדות המנוגדות של הצדדים באשר לשאלת יכולת הפירעון של חברת פיתוח, ותוך התייחסות לחוות הדעת של המומחים ולשיטות ההערכה השונות. מצאתי, שקיימים סימני אזהרה באשר ליכולותיה הפיננסיות של חברת פיתוח, שלא ניתן להתעלם מהם, ושיש בהם כדי להשליך על מצבה הכספי של חברת פיתוח, והכל כמפורט בהחלטה דנן (להלן: "ההחלטה מיום 30.4.13"). בהחלטה מיום 30.4.13 הוריתי על מינוי עו"ד חגי אולמן כמשקיף לחברת פיתוח מטעם בית המשפט (להלן: "המשקיף"), ובנוסף, מיניתי את המומחה גבאי גם כמומחה כלכלי מטעם בית המשפט לחברת פיתוח. ביום 19.5.13 נמסרה על ידי נאמני פיתוח הודעה לבית המשפט, שלפיה ביום 24.5.13 הם הגיעו להבנות עקרוניות עם נאמני אחזקות בדבר מיזוג החברות, חלוקת הון המניות בין נושי שתי החברות, ויתור על חובות, והכל כמפורט במזכר ההבנות שנחתם בין הצדדים (להלן: "מזכר ההבנות"). כאמור, ביום 5.6.13 בשעות אחר הצהריים, ערב הדיון במעמד הצדדים, הוגשה על ידי נאמני פיתוח בקשה לתיקון בקשת ההבראה, באופן שבמקום הסדר ההבראה המוצע, יבוא הסדר הבראה על בסיס מזכר ההבנות. יובהר, כי "מזכר ההבנות" ו"ההסדר החדש" משקפים הסכמה של חלק מסדרות האג"ח של חברת פיתוח. למזכר ההבנות הוגשו התנגדויות של חברת פיתוח וחברת אחזקות, ובגדר זאת נטען, בין היתר, שמזכר ההבנות מהוה הודאה בכך, שחברת פיתוח הינה סולבנטית, כי שיקולים זרים עומדים ביסוד בקשת הסדר ההבראה, וכי דינה של הבקשה להיות מסולקת על הסף. הואיל וההסדר החדש הוגש זה עתה, לא התאפשר למשיבים להתייחס אליו. עם זאת, ונוכח דחיפות הבקשות המונחות לפני בית המשפט, אין מנוס מלדון ולהכריע בהן עוד בטרם נדונה הבקשה בעניין ההסדר החדש. עם זאת יובהר, כי מאחר שההסדר החדש משקף את עקרונות מזכר ההבנות, והוא מבוסס על חדלות פירעון של חברת פיתוח, אין מניעה להידרש לבקשות שעל הפרק, שהוגשו ביחס להסדר ההבראה, עוד בטרם הוגש ההסדר החדש, כמו גם להורות על המשך בירור ההליכים, ובכפוף לשינוים המתחייבים מהבקשה לשינוי הסדר ההבראה. סמוך לאחר חתימת מזכר ההבנות, ועוד בטרם הוגשה מכוחו בקשה לאישור הסדר ההבראה לבית המשפט, הודיעו ב"כ חברת אחזקות לבית המשפט, כי הושגה הסכמה בין בעל השליטה בקונצרן, מר נוחי דנקנר, לבין חברת גנדן הולדינגס שבבעלותו, השולטת בחברת אחזקות, לבין מר אדוארדו אלשטיין וגורמים מטעמו (להלן: "המשקיע"). יובהר, כי הסכמה זו היא בהמשך להסכמה קודמת שבין צדדים אלה (להלן: "ההסכמה הנוספת"). לפי ההסכמה הנוספת, יזרים המשקיע לקופת חברת אחזקות סך נוסף של 75 מיליון דולר, מעבר להשקעה הראשונית של המשקיע, ובכפוף לאישור המוסדות המוסמכים של חברת אחזקות. המשקיע, כך צוין, כבר העביר לחשבון נאמנות סך של 50 מיליון דולר. בהתאם להסכמה הנוספת, הוגשה על ידי חברת אחזקות הודעה על הצעה למתווה ההסדר (להלן: "הסדר בעלי השליטה"). לפי הסדר בעלי השליטה יקבלו אג"ח אחזקות תשלום מזומן בסך של 540 מיליון ₪, שמתוכו סך של 375 מיליון ₪ יהיה הזרמת הבעלים, וסך של 165 מיליון ₪ ישולם מקופת חברת אחזקות; עוד יגויס הון בשווי 100 מיליון ₪; תונפק סדרת אג"ח חדשה בהיקף של 700 מיליון ₪; מתן 10% ממניות חברת אחזקות, וכן יוקצו 10% ממניות חברת פיתוח. משמעות האמור הינה מחיקה של כ-40% מהחוב. יצוין, כי טרם הוגשה בקשה לבית המשפט להסדר לפי ההסכמה הנוספת. התפתחות נוספת הראויה לציון, היא הודעת הבנקים הנושים בפיתוח שלפיה הם הגיעו לידי הסכמה, לאחר שקיבלו היתר מהממונה על ההגבלים העסקיים להיוועץ יחדיו בקשר לחברת פיתוח. בהודעת הבנקים נמסר, שלדעת הבנקים, לא הורם הרף הדרוש להוכיח, שחברת פיתוח אינה סולבנטית. הבנקים מתנגדים להסדר ההבראה, עומדים על פירעון מלוא חובם, ולדעתם, אין מקום לאפשר הסדר המעניק לנושי חברת אחזקות זכויות נשייה בחברת פיתוח, כמוצע במזכר ההבנות. הבנקים הודיעו, כי בכוונתם לגבש הסדר פירעון חוב לנושי חברת פיתוח, שיהיה מוסכם על חברת פיתוח וכלל הנושים ויכלול דחיית מועדי הפירעון של החובות, הכל בתנאים שיוסכמו ובגדרם גם פיצוי לנושים עבור דחיית פירעון החובות (להלן: "עמדת הבנקים"). עוד הודיעו הבנקים, כי עד ליום 19.6.13 ישלימו את פירוט העקרונות של ההסדר המוצע על ידם. יצוין, כי נאמני פיתוח הגישו בקשה לחייב את הבנקים להמציא פרטים לגבי החובות המגיעים להם מהחברות שבפירמידה מהנימוקים המפורטים בבקשתם, שממתינה להשלמת תגובות הצדדים. 3. ההסדרים שעל הפרק בשלב זה עומד על הפרק הסדר אחד, הוא הסדר ההבראה, אך בצידו בקשה להסדר החדש וכן הצעות למספר הסדרים, שטרם גובשו לכלל הסדר, כנדרש על פי סעיף 350 לחוק החברות. למען הסדר הטוב אפרט את אלה: הראשון, ההסדר החדש, שמושתת על מזכר ההבנות. השני, הסדר לחברת פיתוח לפי עמדת הבנקים. השלישי, הסדר מטעם בעלי השליטה לחברת אחזקות. הרביעי, מתווה הסדר לחברת אחזקות שהוגש על ידי נאמני אחזקות. 4. הזיקות בהסדרים שבין החברות נטען ולא הוכחש, שחברת אחזקות מצויה באופן מעשי במצב של חדלות פירעון. החברה לא שילמה זה מספר חודשים את חובותיה לנושיה, ולעת הזו אין בקופתה כדי לשלם את מלוא התחייבויותיה לנושיה. על רקע זה הוגשה הבקשה למינוי מומחה לבדיקת הסדר חוב לחברת אחזקות וכן בקשת הפירוק. ההסדר החדש והסדר אחזקות הם למעשה אותו הסדר, אשר נדרש לאישור בכל אחת החברות, והוא מבטא, כאמור, את ההסכמה שהתגבשה על ידי נציגות אג"ח של שתי החברות. נטען על ידי נאמני פיתוח שייתכן תרחיש, שלפיו שאלת הסולבנטיות של חברת פיתוח לא תידרש להכרעה, וכאמור גם בעמדת הכנ"ר והרשות. לעמדת אלה, אם יאושר ההסדר החדש, אזי מחזיקי אג"ח אחזקות יקבלו את השליטה בחברת אחזקות. מכאן, שמחזיקי אחזקות יוכלו, מכוח השליטה שלהם בחברת אחזקות, למנות את דירקטוריון חברת פיתוח, ובכך תיסלל הדרך לקבלת הסכמתה של חברת פיתוח להסדר ההבראה המוצע, מבלי שיהיה צורך להידרש לשאלת הסולבנטיות של חברת פיתוח. לכך מתנגדים הבנקים, שכן לדידם גם אם חברת פיתוח אינה סולבנטית, שלא כעמדתם, אין לאשר הסדר המעניק תמורה לנושי אחזקות, שיבואו בנעלי בעלי המניות של אחזקות, ולמצער, מבלי שחובם של נושי פיתוח ייפרע קודם ובמלואו. 5. האם חברת פיתוח היא בת כושר פירעון? בהנחה שבית המשפט יידרש לשאלת חדלות הפירעון של חברת פיתוח, אזי הכרעה זו לא תהיה מן הקלות. הצדדים הרעיפו על בית המשפט טענות ומסמכים לרב, התומכים כל אחד בשיטתו, לרבות חוות דעת של מומחים. בהחלטה מיום 30.4.13 הצבעתי על קשיים הניצבים לפתחו של כל צד, לרבות בעייתיות בחוות הדעת של כל אחד מהמומחים מטעם הצדדים, ואיני רואה צורך לשוב ולפרטם, זאת גם לאחר שעיינתי בהשלמות של חוות הדעת, שהוגשו לאחר ההחלטה מיום 30.4.13. סברתי, כי על מנת שבית המשפט יוכל להגיע לידי החלטה מושכלת, מן הראוי שתונח לפניו חוות דעת של מומחה שאינו מטעם מי מהצדדים. הדבר אף עולה בקנה אחד עם מצוות ההלכה הפסוקה. בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון בע"א 9418/04 צוות ברקוביץ - מאגרי בניה בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (9.4.06), בפסקה י"ב: "אין צורך להכביר מילים על חשיבותה של עדות מומחה ממונה שאינו קרוב אצל הצדדים, ושוב, מבלי לפגוע במומחים אחרים, ככלי המאשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות. כמובן שהמומחה אינו בא תחת שיקול דעתו של בית המשפט, אך בתחומים ממקצועיים כגון זה שלפנינו, מדובר בכלי עזר הכרחי". קל וחומר, יפים הדברים למקרה שלפניי, נוכח המחלוקות המהותיות הנטושות בין המומחים, לרבות בשאלת שיטת ההערכה. לפיכך, נעתרתי ביום 7.5.13 לבקשת המומחה, שהוגשה בהסכמת המשקיף והכנ"ר, למינוי יועצים שיסייעו בידי המומחה בגיבוש חוות הדעת לעניין שווי חברת פיתוח (בקשה 18). חוות דעת המומחה, הנסמכת גם על ההסתייעות ביועצים: פרופ' אמיר ברנע וחברת הייעוץ: "MNS ייעוץ בע"מ", הוגשה לבית המשפט ביום 4.6.13, סמוך לדיון (להלן: "חוו"ד המומחה"). מסקנות המומחה לחברה NAV חיובי מובהק במידה הנדרשת; ישנה רמת ודאות גבוהה, שהחברה תעמוד בתשלום התחייבויותיה עד שלהי הרבעון השני של שנת 2014; מעבר למועד האמור תלויה יכולת פירעונה של החברה ביכולתה לממש את מכירת מחצית אחזקות פיתוח בחברת "כלל ביטוח בע"מ" (להלן: "מכירת כלל ביטוח"). מכירת כלל ביטוח זה המקום לציין, כי מכירת כלל ביטוח, או נכס אחר של חברת פיתוח, או גיוס הון בעת הקרובה, אינם דרושים רק לשיטת המומחה, אלא שותפים לה גם צדדים אחרים, לרבות חברת פיתוח עצמה. האחרונה הפנתה את בית המשפט למאמצים שננקטים על ידה למכירת כלל ביטוח, ובמסגרת זו למכתב כוונות של קרן בינלאומית גדולה (להלן: "הקרן"), שהביעה עניין לרכוש את כלל ביטוח לפי שווי של 4.5 מיליארד ₪. התמורה, אם זו תתקבל, עולה במידה ניכרת על ההערכה של מומחה טאסק מטעם נאמני פיתוח, ויהיה בה כדי לשפר משמעותית את מצבה הפיננסי של החברה. עסקינן בעסקה שאינה פשוטה, המחייבת בדיקת נאותות מקדמית על ידי הקרן, ניהול מו"מ וכדומה. ככל שתתקשר עסקה, היא תהייה מותנית באישורים רגולטוריים, שקבלתם תארך מספר חודשים. עסקת מכירת כלל ביטוח זכתה להתייחסות בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובעמדות השונות שהוגשו לבית המשפט. נראה, שמכירת "כלל ביטוח" הינה גורלית לחברת פיתוח, ועשויה לשמש נקודת מפנה במצבה הפיננסי. המומחה סבור, שככל שייגרם עיכוב בהתקשרות בעסקה, או בקבלת ההיתרים לאחר מכן, לתקופה העולה על שנה ממועד חוות הדעת, עלול הדבר לגרום לכך, שחברת פיתוח "לא תוכל לפרוע את חובותיה בשלהי הרבעון השני של שנת 2014". משכך, סבור המומחה, שאם עד תחילת חודש אוקטובר 2013 לא תושלם עסקת מכירת "כלל ביטוח", עלולה החברה שלא לפרוע התחייבויותיה. פרופ' ברנע, הסבור שחברת פיתוח סולבנטית, בדעה שאם עד חודש אוגוסט 2013 לא תושלם עסקת מכירת "כלל ביטוח", יקים הדבר עילת אי סולבנטיות. דו"ח המשקיף המשקיף מסר סקירה על ההתנהלות בחברת פיתוח, בתקופה שמאז מינויו של המשקיף. ניתנו בדו"ח המשקיף הדגשים בעניינים שונים, ובכללם ל"הערת עסק חי" ולמימושים של "כלל ביטוח". המשקיף מציין את הבעייתיות של הממשל התאגידי של החברה, והפעולות שנעשו לשיפור הנושא בעקבות מינויו. לעמדתו, החברה בוודאות אינה חדלת פירעון, בשלב זה, הגם שהוצמדה לדוחותיה "הערת עסק חי", וכן כי בעתיד הקרוב לא צפוי שתתרחש פעולה שיהיה בה כדי פגיעה בנושיה. עם זאת, סבור המשקיף, כי הגם שהחברה אינה חדלת פירעון, הרי שהמציאות שבה היא שרויה מחייבת נקיטת מהלכים משמעותיים כבר בעת הקרובה, למימוש אחזקותיה ב"כלל ביטוח". המשקיף מציע, כי יקודם הסדר מאוזן, בתוך תקופה קצרה, שיביא בחשבון את עקרונות היסוד הרלבנטיים, ובכללם עדיפות נושי החברה על פני בעלי המניות והחברות שבמעלה הפירמידה. אציין, כי גם הבנקים מודעים לבעייתיות במצבה של חברת פיתוח, זאת בפן של אי הוודאות בדבר יכולת ההחזר של חובותיה, הגם שהם סבורים שהינה סולבנטית (ראה דברי ב"כ בנק הפועלים בעמ' 8 שורה 4 לפרוטוקול). לא כל שכן, הבנקים אף עומדים להגיש הסדר חוב כמפורט לעיל. ממארג הנתונים שלפני בית המשפט, לרבות מחוו"ד המומחה, ובזהירות הראויה, נראה, שמחד גיסא, חברת פיתוח אינה מצויה כעת במצב של חדלות פירעון מובהק, אך מאידך גיסא, כושר הפירעון שלה אינו ודאי בעתיד הקרוב, וקיימים ספקות משמעותיים האם תצלח לעמוד בתשלום התחייבויותיה. מסקנה זו נתמכת בשורת ממצאים, שעל חלקם עמדתי בהחלטה מיום 30.4.13, ונוספים מצוינים בהמשך החלטה זו. אוסיף, כי בחרתי לבוא בהקשר זה לקראת חברת פיתוח ולקבל את מסקנות המומחה, הגם שלא ניתן לשלול שבמקרה של תנודתיות זניחה, בת אחוזים בודדים, שאינה תרחיש בלתי אפשרי, של הערכות השווי של הנכסים המרכזיים בקבוצת החברות של חברת פיתוח, עלול הNAVלרדת ואף להפוך שלילי. כידוע, לא תמיד קיים קו גבול חד וברור, באשר למצבה הפיננסי של חברה, שלאחריו היא במצב של חדלות פירעון. חזון נפוץ אחר הוא, שחברה נקלעת לקשיים עתיים ונחלצת מהמצוקה, בהבדל ממצב שבו קיימת הידרדרות, שבה נחצית נקודת האל-חזור. הדין הישראלי לא קבע מצב של התנהלות החברה ב"דמדומים-אזור חדלות פירעון" (Zone of insolvency).דומה, כי חברת פיתוח אינה נמצאת בתחתית המדרון, אך גם לא במעלה המדרון, וישנם אותות אזהרה לא קלים על מצבה. מסקנתי הינה, שעל מנת להגיע לידי הכרעה מושכלת, ראויה והולמת בשאלה, האם חברת פיתוח היא חדלת פירעון אם לאו, יש ליתן לחברת פיתוח שהות מוגבלת, נטולת לחצים במידת האפשר, על מנת למצות בידה את אפשרות מכירת כלל ביטוח, או נכס אחר, בסכום הולם. יש להניח שאם עד תום התקופה האמורה לא תצליח חברת פיתוח למכור את כלל ביטוח יהפכו החששות בדבר הקשיים בתזרים לממשיות והספק בדבר יכולת הפירעון יהיה ברמה גבוהה של ודאות. דעתי זו עולה בקנה אחד עם עמדת המשקיף, שלפיה נכון יהיה אם יינתן לצדדים פרק זמן לא ארוך, שבמהלכו יתנהל מו"מ לגיבוש הסדר כולל, אשר ישקלל את מכלול האינטרסים של הצדדים. עמדה דומה נשמעה גם מהצדדים במהלך הדיון מיום 6.6.13, לרבות הכנ"ר וב"כ הרשות לניירות ערך, אשר עמדו על הצורך בהידברות ולא בבידול. מכל מקום, גם אם לא תושג הסכמה, יש יתרונות נוספים לשהות שתינתן. זאת, בין היתר, כדי לאפשר לאחרים, ובכללם הבנקים, להגיש הצעת הסדר מיוזמתם. נתתי דעתי לעמדות המשיבים, המתנגדים להסדר ההבראה והסבורים שחברת פיתוח היא סולבנטית, ולא התעלמתי מעמדת החברה ומטיעוניו של בא כוחה בדבר מצבה האיתן, תוך הפנייה, גם אך לא רק, לחוו"ד המומחה. דא עקא, הסממנים הלא מעטים שעליהם הצבעתי, משקלם המצטבר של אלה, לרבות עמדת המומחה בדבר החשש שאם תוך החודשים הקרובים לא תתקשר עסקה למכירת "כלל ביטוח", מעיבים, בלשון המעטה, על אופטימית זו. 6. טענות מקדמיות והבקשה לדחיית הליך הסדר ההבראה (בקשה 28) הגם שסבורני כאמור, שיש להמתין עם מתן ההכרעה בשאלת חדלות הפירעון של חברת פיתוח עד לאחר בחינת הצדדים את חוות דעת המומחה, אזי בחרתי לדון כבר עתה בטענות המקדמיות, שהועלו על ידי המתנגדים להסדר ההבראה, בין הקיים ובין לפי ההסדר החדש, המבוסס על מזכר ההבנות. הטענות דנן אף הועלו במפורש במסגרת הבקשה שהגישה חברת פיתוח, לסילוק הליך הסדר ההבראה על הסף. זאת עשיתי מטעמי יעילות, שכן אם צודקים המתנגדים בטענותיהם אלה, אזי ממילא אין טעם להידרש לשאלת חדלות הפירעון של החברה, המחייב את התמשכות ההליך שלא לצורך, ובכך גם תוסר עננת חוסר הוודאות שבו החברה נתונה, בין היתר נוכח הליך זה. 6. עיקר עמדת חברת פיתוח חברת פיתוח בבקשתה טוענת, כי הליך לפי סעיף 350 לחוק החברות אפשרי, רק כאשר אותה חברה שלגביה מבוקש הסדר, מסכימה לו, אך לא במקרה שבו החברה מתנגדת להסדר. עוד נטען, שלא ניתן לברר את טענת נאמני פיתוח, שלפיה חברת פיתוח אינה סולבנטית, במסגרת בקשה להסדר חוב לפי סעיף 350 לחוק החברות. לשיטתה, ניתן לעשות כן אך ורק במסגרת הליך של פירוק חברה, ובהתאם להוראות פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"). הבקשה נעדרת תצהיר, ויש בה הפנייה להלכות משפטיות, התומכות בעמדת חברת פיתוח. בפתח הבקשה התייחסה חברת פיתוח גם למזכר ההבנות. לטעמה, יש במזכר ההבנות, כשלעצמו, כדי לשמוט את הקרקע תחת טענת נאמני פיתוח בבקשה להסדר הבראה. בתגובת חברת פיתוח לתשובת נאמני פיתוח, הופנה בית המשפט גם לחוות הדעת המשלימה של המומחה מטעם נאמני פיתוח, למסמכים נוספים, ואף למצגת שהתפרסמה באתר הרשות ביום 29.5.13. לשיטת חברת פיתוח, מכל אלה עולה, כי אין בסיס לעמדת נאמני פיתוח, שלפיה חברת פיתוח הינה חדלת פירעון. 7. עיקר עמדת נאמני פיתוח נאמני פיתוח טוענים, שיש לדחות את הבקשה. לעמדתם, דין הטענות המועלות על ידי חברת פיתוח להתברר במסגרת התובענה, ולא כטענות סף. בהקשר זה, מפנים נאמני פיתוח לכך, שכבר נקבע בהחלטה מיום 30.4.13, שהסוגיה תידון בהליך העיקרי. לגופו, נטען, שאין מניעה לברר את היותה של חברה חדלת פירעון, גם במסגרת סעיף 350 לחוק החברות. זאת, בין היתר, לאור לשונו של סעיף 350א לחוק החברות, שלפיו, הגדרת "חדלות פירעון" כוללת גם "הבראת חברות", שהוא נשוא הבקשה. עוד נטען, שהדין אינו מחייב שחברה תסכים להסדר הבראה, וכי ניתן לכפות הסדר על חברה בניגוד לרצונה. 8. עמדות צדדים נוספים כאמור, גם המתנגדים להסדר ההבראה העלו טענות סף. אזכיר בין אלה את עמדת חברת אחזקות, המצדדת בעמדת חברת פיתוח, ואף ולדעתה של זו, התובענה נעדרת בסיס משפטי, ומן הראוי למחוק אותה על הסף. ב"כ בנק דיסקונט, טען כי אין תוחלת להסדר המוצע, שכן, הממונה על הביטוח לא יאשר את הסדר ההבראה גם אם יאושר, בשים לב לאחזקות של חברת פיתוח במניות "כלל ביטוח". לעומתם, הכנ"ר וכן הרשות, שהגישו עמדה משותפת, סבורים אחרת. לעמדת שני אלה, קיימת אפשרות להגיש הליך לפי סעיף 350 לחוק החברות על ידי נושי חברה ושלא בהסכמתה, כאשר לדעת הנושים, מצבה הפיננסי של חברה הולך ומידרדר. עוד סבורים הכנ""ר והרשות, שמתן פרשנות כמבוקש על ידי חברת פיתוח, שלפיה לא ניתן לעשות שימוש במנגנון ההסדר שבסעיף 350 לחוק החברות ללא הסכמה של החברה או הדירקטורים מטעמה, יטרפד את הרציונל שביסוד סעיף 350 לחוק החברות. ראיתי מקום לדון במכלול הטענות, לרבות גם באלה של בעלי הדין, שאינם צד ישיר לבקשה. 9. המחלוקות הדרושות לבחינה לצורך ההכרעה בבקשה, נדרש בית המשפט לבחון בעיקר את שני אלה: האחד, האם ניתן לנקוט הליך לפי סעיף 350 לחוק החברות, גם אם החברה נשוא ההליך מתנגדת לפשרה או להסדר. השני, האם ניתן להחיל הסדר חוב, המוצע לפי סעיף 350 לחוק החברות, גם כאשר יש מחלוקת בין נושי החברה לבין החברה, באשר להיותה של זו האחרונה סולבנטית, או שמא ניתן במסגרת ההליך לברר גם את כושר הפירעון של החברה לצורך יישום הפשרה או ההסדר המוצע. 10. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולהלכות השונות, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף, כמו גם הטענות המקדמיות, להידחות. לטעמי, אין מקום, ולמצער בשלב זה, לקבל את הגישה שלפיה לא ניתן לנקוט הליך לפי סעיף 350 לחוק החברות, שלא בהסכמת החברה. מסקנתי זו מעוגנת בכל אחד מהטעמים הבאים, לא כל שכן לאור משקלם המצטבר: מושכלת יסוד היא, שככלל, יימנע בית המשפט מלסלק על הסף תובענה, אלא אם על פניו ברור הוא, כי גם אם יוכחו כל טענות התובע או המבקש, לפי העניין, דינה להידחות. מחמת הפגיעה הקשה בתובע, עת מתבקש בית המשפט להורות על סילוק התביעה על הסף, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות, ורק אם אין ספק שנגזר דינה של התביעה להידחות, עוד בטרם בירורה, ייעתר בית המשפט לבקשה לסילוקה (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו פ"ד מ(2) 668, 671, ע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח (1) 577, 582). על רקע הלכה פסוקה זו, אבחן את טענות הסף דנן. 11. האם ניתן לכפות הסדר על חברה? סעיף 350 לחוק החברות מאפשר לכל אחד מאלה: החברה בעצמה, נושה של החברה, או מפרק החברה אם היא בפירוק, ליזום הליך של הסדר. משכך, אין מניעה, ככלל, שבקשה כאמור תוגש על ידי נושים של החברה, ואין תנאי מוקדם, שלפיו על החברה ליתן את הסכמתה לנקיטת הליך של הסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות. נשאלת השאלה, האם בהמשך, לצורך אישור ההסדר, נדרשת הסכמת החברה? מקובלת עלי עמדת נאמני פיתוח, שלפיה בית המשפט כבר הכריע במחלוקת זו, שעה שנקבע בהחלטה מיום 30.4.13, שדינה של השאלה להתברר בתיק העיקרי ולא כטענת סף. לעניין זה אדגיש, כי השאלה האם ניתן לכפות על חברה הסדר חוב לפי סעיף 350 לחוק החברות, לא נעלמה מעיניי, ונתתי עליה את דעתי, באופן מפורש, הן בדיון במעמד הצדדים ביום 28.4.1, שבמהלכו אף עוררתי את השאלה מיוזמתי, והן בסעיף 14 להחלטה מיום 30.4.13 ודוק. בדיון שהתקיים ביום 28.4.13, שאלתי את ב"כ נאמני פיתוח, עו"ד רוזובסקי, האם ניתן לכפות הסדר חוב על חברה, בניגוד לרצונה, לאור לשון סעיף 350 לחוק החברות. על כך ניתן על ידו מענה מפורט, וכאמור בעמ' 6 שורה 24 לפרוטוקול. בסעיף 14 להחלטה מיום 30.4.13, דנתי בסוגיה, תוך שהפניתי ללשון הסעיף, ולפסקי דין שדנו בנושא. ציינתי, שהגם שקיימים קשיים לכאורה בפרשנות נאמני פיתוח וזאת מחמת שלשון הסעיף מורה לכאורה אחרת, אזי אין מקום לדחות את ההליך, לפי שעה, על יסוד זו. נימקתי את עמדתי זו, בין היתר, בכך שאין הלכה פסוקה של בית המשפט העליון בנושא; בחשיבות הסוגיה; בכך שפסיקה של בתי משפט מחוזיים, שדנה בנושא, התייחסה למצב שונה מזה שעל הפרק, ועוד. פועל יוצא של האמור הינו, שאחת העילות שעל יסודה משתיתה חברת פיתוח את בקשתה לסילוק העתירה על הסף, נדונה ונדחתה, בשלב זה. אזכיר, שחברת פיתוח בתגובתה לסעד הזמני שאין מקום לחלות סעיף 350 לחוק החברות, שעה שהיא מתנגדת לו. הואיל וכאמור, ה לא התקבלה בשלב זה, לא היה מקום לשוב ולהעלותה במסגרת בקשה חדשה. דומה, כי טענתה זו של חברת פיתוח שדין ההליך להיות מסולק על הסף מחמת שלא ניתן לכפות הסדר או פשרה על חברה בניגוד לרצונה, מהווה ערעור על ההחלטה מיום 30.4.13. איני יושב כערכאת ערעור על החלטותיי, וככל שסברה חברת פיתוח שנפלה שגגה בהחלטה, שומה היה עליה להשיג על ההחלטה לפני ערכאת הערעור, במועד הקבוע לכך בדין, ולא להעלות טעם זה, פעם נוספת, בבקשה לסילוק על הסף של התביעה. ככל שנדרש אני לטעמים נוספים לדחיית ה אוסיף ואציין: הצדדים הפנו אותי להחלטתי בפר"ק (ת"א) 35560-08-10 סלע קפיטל נדל"ן בע"מ נ' בעלי המניות בחברה(7.11.10) (להלן: "פס"ד סלע"). באותו מקרה קבעתי, כי לא ניתן לעשות שימוש בסעיף 350 לחוק החברות לצורך כפיית מכר מניות על חברה. לעמדת חברת פיתוח, פס"ד סלע תומך בגישתה, שלפיה אין מקום להסדר הבראה ללא הסכמת החברה. סבורני, שאין להסיק מפס"ד סלע תוצאה שאליה מכוונים ב"כ חברת פיתוח שלפיה, לא ניתן בשום מקרה לכפות הסדר על חברה לפי סעיף 350 לחוק החברות. לטעמי, אין עסקינן בהלכה גורפת החלה על כלל המקרים ללא אבחנה ביניהם, ויש לבחון כל מקרה לגופו, ואפרט: בפתח הדברים אציין, שיש להבחין בין בקשה להסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות, המוגשת על ידי נושה לגבי חברה שהיא סולבנטית, לעומת הסדר לגבי חברה שהינה חדלת פירעון. מוכן אני לקבל את גישת חברת פיתוח והמתנגדים להסדר ההבראה, שלפיה במקרה של חברה סולבנטית, אין מקום להסדר כפוי לפי סעיף 350 לחוק החברות, שהיווה אחד הנימוקים העיקריים לדחיית ההליך בעניין פס"ד סלע. שם לא הייתה מחלוקת שמדובר בחברה סולבנטית, זאת, בהבדל מעמדת נאמני פיתוח בבקשה שלפניי, שלפיה חברת פיתוח הינה חדלת פירעון. בפס"ד סלע דובר, כאמור, על מכר כפוי של מניות, סעד ששונה לחלוטין מבקשת הסדר הבראה לחברת פיתוח, המונח לפתחי. אבחנה נוספת נעוצה בכך, שאת הבקשה בפס"ד סלע הגיש צד ג', זר לחברה, בהבדל מהבקשה שלפניי, שאותה הגישו נאמני פיתוח בשם אג"ח פיתוח שהם נושים של החברה. שוני נוסף הינו שבפס"ד סלע, נעשה ניסיון להחיל את הוראת סעיף 350 לחוק החברות לצורך מכר כפוי של מניות, וזה נדחה, בין היתר, מחמת שקיים הסדר חקיקתי סדור בחוק החברות למכר כפוי של מניות. לעומת זאת, במקרה הנדון, אין אלטרנטיבה בדין, פרט להסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות. משכך, מסקנתי הינה שלא ניתן להסיק מפס"ד סלע כי הוא שולל, על פניו, אפשרות של יישום סעיף 350 לחוק החברות, גם במקרה של התנגדות החברה להסדר. עוד מכשול העומד לרועץ לחברת פיתוח ולתומכים בגישתה, שלא ניתן לכפות על חברה הסדר הבראה, הינו, שלא ניתן לשלול אפשרות, שלפיה חברה, טוענת שהיא סולבנטית, בניגוד לעמדת הנושים שהגישו את בקשת ההבראה, ומנסה לטרפד את ההסדר ההבראה, רק על מנת שבעל השליטה לא יאבד את זכויותיו בחברה. קרי, כל התנגדות החברה להסדר ההבראה, נובעת אך ורק מרצון בעל השליטה שלא לאבד את השליטה חברה, ולא מחמת שהחברה אכן סולבנטית. סבורני, כי אם כזאת יוכח, יהיה קושי בקבלת התנגדות החברה, שלא ניתן לכפות עליה הסדר הבראה. זאת ועוד, קבלת עמדת חברת פיתוח משמעה, שבמצב שבו יש חשש למצבה של חברה, תישלל מנושיה אפשרות לנקוט בהליך של הסדר, חלף פירוק. דומה, שגם אם חברה סבורה שהיא אינה שרויה במצב של חדלות פירעון, הרי שאין לשלול על הסף מנושיה את האופציה לבכר הליך של הבראה, על פני הבאתה לידי פירוק. לא למותר להפנות גם לתקנה 10 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההסדר"). בהתאם לתקנה 10 לתקנות ההסדר, יכולה חברה להתנגד לבקשת הסדר שהוגשה לפי סעיף 350 לחוק החברות, לאמור: "הוגשה הבקשה לפשרה או להסדר שלא בידי החברה, תגיש החברה לבית המשפט, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לאחר הגשת הבקשה לפשרה או להסדר, את תשובתה לבקשה, ויצורפו אליה המסמכים והראיות האחרות התומכים בה; החברה תמציא באותו מועד העתק מתשובתה למבקש; העובדות המפורטות בתשובה יאומתו בתצהיר". (ההדגשה אינה במקור - א.א.) תקנה 10 לתקנות ההסדר מקנה, אפוא, לחברה את הזכות להגיב להסדר. זו כוללת בחובה גם התנגדות להסדר ולא רק הסכמה לו. עצם האפשרות שהוקנתה לחברה בתקנות ההסדר, להתנגד לבקשת הסדר שמוגש על ידי אחר, מצביע, ולו לכאורה, על כך שניתן לכפות הסדר על חברה במקרה המתאים. נדבך נוסף לעמדת הנאמנים היא גם בטענתם, שיש לראות בלשון הסעיף הנוקטת את המילה: "הסדר", שבאה בנוסף למילה: "פשרה", כתומכת בגישה שניתן לכפות הסדר על חברה. שכן, אחרת ניתן היה להסתפק במילה "פשרה", ולהשמיט את המלה "הסדר". תימוכין לעמדת נאמני פיתוח, קיימים גם בספרות המשפטית, אשר לחלקה הפניתי בהחלטה מיום 30.4.13. אוסיף לכך את האמור בספרו החדש של ד"ר יחיאל בהט "הבראת חברות" (2013), עמ' 271-272: "...מדיניות משפטית רצויה מחייבת לצמצם כל הכבדה של החברה בעניין ההסדר עם נושיה לפחות. ייתכן שההסדר עצמו יביא בלאו הכי לשינוי השליטה בחברה, והאורגנים החדשים דווקא ישתפו פעולה עם הנושים. פירוש מילולי של צורך באישור ההסדר על ידי החברה אינו מחויב המציאות". (ההדגשה אינה במקור - א.א.) נתתי דעתי להפניית חברת פיתוח לספרו של פרופ' דוד האן "דיני חדלות פירעון", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (2009), אך לא ראיתי בכך תמיכה לעמדתה. המחבר המלומד לא הביע בספרו עמדה שלפיה לא ניתן לכפות על חברה תוכנית הבראה, אלא ציין שככלל, תוכנית הבראה היא כזו שהחברה ונושיה חותרים אליה. זאת ועוד, בהמשך הדברים מפרט המחבר את המנגנון הנדרש לאישור תוכנית הבראה, ומבלי שצוין, כי יש הכרח שהחברה תיתן לה את הסכמתה. יתר על כן, בספרו של פרופ' האן נסקרות תוכניות הבראה פנימיות ותוכניות הבראה חיצוניות, ובצידן מודלים אלטרנטיביים להבראת החברה. ממרביתם של אלה עולה, שאין הכרח שהחברה תסכים להבראה, ואין לשלול, כי כזה ייכפה עליה (שם בעמ' 659-678). אוסיף, כי איני מקבל את עמדת חברת פיתוח, שלפיה מזכר ההבנות מהווה הודאה מצד נאמני פיתוח שחברת פיתוח אינה חדלת פירעון. לא כך עולה מעקרונות מזכר ההבנות, שלפיו ניתן ויתור על חוב ניכר שחברת פיתוח חייבת לנושיה. זאת ועוד, המניע להסכמה שהושגה בין נאמני פיתוח לנאמני אחזקות, אינו כפי שב"כ חברת פיתוח טוען בתשובה לתגובה. על כן, סבורני שאין לשלול על הסף, אפשרות של הסדר כופה על חברה, לפי סעיף 350 לחוק החברות, וכי יש להכריע בסוגיה זו, לגופו של עניין, בהליך עצמו ולא כטענת סף. בחינה זו תהיה כרוכה, מטבע הדברים, בשאלת חדלות הפירעון של חברת פיתוח, והאם קיים יסוד מספק לעמדת חברת פיתוח בדבר היותה סולבנטית, או שמא התנגדותה היא רק אמצעי לדחות את הקץ, קרי דחיית הסדר ההבראה המוצע על ידי הנושים, רק כדי לשמר בידי בעלי המניות את השליטה בחברה, ושלא מטעמים ענייניים. 12. האם בירור סולבנטיות של חברה, יעשה רק בהליך פירוק ? השאלה השנייה הדרושה להכרעה במסגרת טענות הסף הינה, האם במסגרת סעיף 350 לחוק החברות רשאי בית המשפט לברר את המחלוקת באשר להיותה של חברה חדלת פירעון, או שמא הדרך הבלעדית לבירור הסוגיה, היא אך ורק בהתאם לקבוע בפקודת החברות? לעמדת חברת פיתוח, לא ניתן להכיר בחברה כחדלת פירעון, שלא במסגרת בקשת פירוק. האמנם? אכן, לא ניתן להכריז על פירוק חברה, מהטעם שהיא חדלת פירעון, אלא לפי ההוראות הקבועות בהקשר זה בפקודת החברות. יחד עם זאת, סבורני שאין בכך כדי למנוע דיון והכרעה בשאלת יכולותיה הפיננסיות של חברה, והיותה בת כושר פירעון, גם בהליכים אחרים שאינם פירוק, ובכללם סעיף 350 לחוק החברות ודוק: בתביעות לחיוב אישי של בעלי המניות בחובות החברה, מחמת "מימון דק", לפי סעיף 6(א)(1)(ב) לחוק החברות, נקבע: (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (ההדגשה אינה במקור-א.א.) לצורך בחינת חלות החיוב על בעל מניה, נבדק כושר הפירעון של החברה, למועד שקודם לפירוק, אם הגיעה החברה לידי פירוק. בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון בע"א 4263/04 קיבוץ משמר העמק נ' מפרק אפרוחי הצפון בע"מ (21.1.09) (פיסקה 62), לפיהם יש לבחון, בין היתר: "התייחסות להיקפו של המימון הדק, היקף חובותיה ויכולת הפירעון של החברה, מידת מודעותו של בעל המניות האינדיבידואלי לעובדת המימון הדק, והיקף יכולתו להשפיע על מהלכיה של החברה, וכיוצא באלה...". (ההדגשה אינה במקור-א.א.) אמנם, באותו מקרה החברה כבר הייתה בפירוק, עת נדונה שאלת "המימון הדק", אך הדברים נכונים גם למצב שבו אין החברה בפירוק. בצד זה, יש לציין, כי בית המשפט נדרש, לא אחת, במסגרת הליכים שחברה היא צד להם, לבחון את יכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה, הן הקיימות והן הצפויות. בין אלה, היא הוראת סעיף 353א לחוק החברות, חיוב החברה-התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא אם הוכח על ידי החברה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, אם תידחה תביעתה. ההלכה הפסוקה הורתה, כי לצורך יישום הוראת סעיף 353א הנ"ל, על בית המשפט לבחון את יכולותיה הפיננסיות של החברה, ומסוגלותה לעמוד בהתחייבויותיה. (ראה רע"א 103676/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)). לכן, אין לראות בהוראות הפירוק שבפקודת החברות, כמנגנון בלעדי וייחודי, לבחינת חדלות הפירעון. גם אין בידי לקבל את עמדת ב"כ חברת פיתוח, כי רק ההליכים בבקשת הפירוק נותנים את הכלים הדרושים לבירור מחלוקת ביחס לחדלות פירעון. בחינה מדוקדקת של פרק י"ב לפקודת החברות, שעניינו פירוק חברה בידי בית המשפט, מלמד, שלא נקבעו בו כל כלים לקביעת חדלות פירעון של חברה. בהקשר זה, קובע סעיף 258 לפקודת החברות, שחדלות פירעון הוא אחד מאלה: נושה שזכאי לתשלום מהחברה בסך של 5₪, והחברה לא פרעה את החוב לאחר קבלת דרישה; קיים צו שיפוטי שלפיו על החברה לשלם חוב לנושה שלא נפרע; הוכח להנחת דעת בית המשפט שאין ביכולת החברה לשלם את חובותיה. באשר לאפשרות האחרונה נאמר בסעיף 258(3): "הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, לאחר שהביא בחשבון את חבויותיה המותנות והעתידיות, שאין ביכולתה של החברה לשלם את חובותיה". (ההדגשה אינה במקור-א.א.) רואים אנו, שאין בפקודת החברות מבחנים סדורים, אבני בוחן או כלים אחרים, שלאורם בודק בית המשפט, האם חברה נמצאת במצב של חדלות פירעון. גם בתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, אין כדי לסייע בשאלת היותה של חברה סולבנטית. משכך, אין כל יתרון, ולמצער מהותי, בבחינת מסוגלותה של חברה לפרוע את חובותיה דווקא לפי המנגנון של פירוק בפקודת החברות, שכן, כאמור, אין בו כדי ליתן כלים לקביעת מצב חדלות הפירעון. גם אם נלך לשיטת חברת פיתוח, איני רואה כל קושי בכך, שבית המשפט הדן בבקשת הסדר בחברה, לבקשת נושה לפי סעיף 350 לחוק החברות, יוכל לבחון את היותה של החברה חדלת פירעון לפי הנדרש בפקודת החברות, במקרה של בקשת פירוק. לא למותר לציין, כי דבר שבשגרה הוא, שמוגשות בקשות להסדר חוב, בין על-ידי נושה ובין על-ידי החברה, בין אם החברה סולבנטית, בין אם היא כבר לא סולבנטית, ובין אם קיים חשש לכושר הפירעון שלה. בכל אחד מההסדרים, נדרש בית המשפט, דרך כלל, גם לשאלת יכולת הפירעון של החברה. מטבע הדברים, בקשה להסדר מוגשת שעה שחברה נקלעת לקשיים כלכליים, ומוצע הסדר הבראה אשר במסגרתו תוכל החברה לחזור ל"דרך המלך", וזו אפשרות עדיפה על פני הליך של פירוק. לכן, לא ניתן לשלול, כי בעת שיידרש בית המשפט לבחון הסדר לחברה, יהיה עליו ליתן את הדעת להיותה של החברה בת כושר פירעון. בית המשפט העליון נדרש לסוגיה, עת בחן את הוראת סעיף 233 לפקודת החברות, קודמו של סעיף 350 לחוק החברות. לגישתו, המנגנון של הסדר נושים ישים גם לחברה הנמצאת בקשיים, ובטרם הליך פירוק. אפנה לדברי כב' השופטת פרוקצ'יה, בע"א 6010/99 עו"ד דוד ששון, מנהל מיוחד של חברת תבור, תעשיות שיש בע"מ (בפירוק) נ' כונס הנכסים הרשמיפ"ד נ"ו(1) 375 בעמ' 398: "הסוגיה שלפנינו מתמקדת בחברה המצויה בקשיים כלכליים אך טרם נכנסה להליכי פירוק, והסדר הנושים שגובש מבקש לשקמה על-מנת לייתר את הליכי פירוקה. הסדר נושים על-פי סעיף 233 לפקודת החברות נותן בידי חברה שנקלעה לקשיים אמצעי להגיע להסדר עם נושיה במגמה להביא להבראתה תוך שימוש, בין היתר, באמצעי של הקפאת הליכים נגד החברה. התפתחויות חברתיות וכלכליות בעידן המודרני הביאו לשינוי מהותי בהתייחסות מדינות המערב לחברה הכושלת". (ההדגשה אינה במקור- א.א.) יפים בהקשר זה הדברים שנקבעו בפר"ק 10344-11-09 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' הרמטיק נאמנות(21.12.09): "סעיף 350 לחוק החברות, נועד לטיפול במצב דברים שכזה בדיוק - קרי, במצב של עסקים ההולכים ומדרדרים, הנושאים עימם סיכון הולך וגדל לקריסה, ובוודאי שאין הוא מחייב להמתין לקריסה עצמה. קרי, להתדרדרות הדברים עד לשלב האחרון, בו אף אם תנתן הקפאת הליכים, הרי שההבדל הלכה למעשה בין המהלכים שיבוצעו תחת אותה "מטריה" לבין המהלכים בפירוק הינו יחסי בלבד. נהפוך הוא; הלכה כזו, לה טען למעשה עו"ד ויסולי במסגרת התנגדותו להסכם, הינה בבחינת תרתי דסתרי לעצם הקונספט של הבראת חברות. קונספט אשר חלק ניכר ממטרתו הינה לאפשר ולאבחן את ה"חולי" בעסקי החברה, בטרם הגיע אל סיפו של מצב סופני. לא בכדי, אין סעיף 350 דורש הוכחה פוזיטיבית, עובדתית ו"מדעית" של חדלות-פרעון כתנאי הכרחי להגשת בקשת הסדר". (ההדגשה במקור-א.א.) אמנם, במקרה האמור, הבקשה להסדר הייתה על דעת החברה, בשונה מענייננו, אך אין בכך כדי לשנות לעצם המגמה להכיר באפשרות של הסדר נושים, עוד בטרם הוכרזה החברה כחדלת פירעון, ושעה שקיימת אי בהירות בסוגיה. לא התעלמתי מהפניית חברת פיתוח לספרה של פרופ' ציפורה כהן "פרוק חברות" (2000), בעמ' 14-15. לעמדת המחברת, "דיני הפירוק הם דינים קוגנטים, שתפקידם לדאוג להגשמת העקרונות הבסיסיים, שראוי להחילם בעת הפרוק", אך לא ראיתי בכך כדי להגיע למסקנה שונה. יש לקרוא את הדברים על רקע כלל הטקסט, שממנו לא עולה את שנטען. כוונת המחברת היא למצב, שבו החברה כבר נמצאת בהליך של פירוק, יש להחיל עליה את דיני הפירוק, ואז אין מקום לכוחות השוק, בשונה ממצב שבו היא עדיין סולבנטית. לכן, המסקנה הינה, כי לצורך ההחלטה בפשרה או הסדר, לפי סעיף 350 לחוק החברות, אין מניעה לכך שבית המשפט יוכל להידרש גם לשאלת יכולת הפירעון של החברה. 7. בקשת נאמני פיתוח למתן סעד זמני של דחיית תשלומים(בקשה 33) מונחת לפניי גם בקשת נאמני פיתוח לדחיית מועדי התשלומים שעל חברת פיתוח לשלם למחזיקי אג"ח פיתוח ולמוסדות פיננסיים, בסכום של כ-500 מיליון ₪. זאת, על מנת שלא לפגוע בסיכוי של נושי חברת פיתוח ושל נושי חברת אחזקות, לממש את "מזכר ההבנות". הואיל והבקשה הוגשה עוד בטרם הוגשה הבקשה לתקנו בהסדר החדש, אתייחס למזכר ההבנות, שכן אין נפקות לשינוי שבין "מזכר ההבנות" לבין "ההסדר החדש", לצורך הבקשה. משכך, ביקשו הנאמנים, כי התשלומים יידחו ליום 23.6.13. לחלופין, ביקשו שבית המשפט יורה, כי התשלומים יופקדו בנאמנות, בידי המשקיף. להלן פירוט התשלומים שמבוקש לדחותם (להלן: "התשלומים"): מועד התשלום סכום התשלום הנושה 10.6.2013 415.4 מיליון ₪ אג"ח סדרה ז' 10.6.2013 50.2 מיליון ₪ אג"ח סדרה ח' 18.6.2013 25.9 מיליון ₪ אג"ח סדרה ט' 20.6.2013 14.4 מיליון ₪ HSBC 25.6.2013 2.66 מיליון ₪ מנורה (נושה מובטח) 7.1 עמדת נאמני פיתוח בבקשה, הנתמכת בתצהירו של מר דן אבנון, והמוסכמת על ידי אג"ח אחזקות, נטען, בין היתר: הסדר על בסיס מזכר ההבנות הוא המיטיב מבין האפשרויות שעומדות על הפרק, ממגוון טעמים, שלא ראיתי צורך לפרטם. משכך, לעמדת נאמני פיתוח, יש לאפשר את מימוש המהלכים הדרושים לשם אישורו על ידי מכלול הגורמים הרלוונטיים. הואיל ומזכר ההבנות מבוסס גם על היקף הנכסים הנזילים שבקופת חברת פיתוח, אזי ביצוע התשלומים, לא כל שכן בסכום כה גבוה, עלול לאיין את התשתית העובדתית, שעליה מבוסס מזכר ההבנות, עד כדי סיכולו. לכן, סבורים נאמני פיתוח, שיש ליתן בידם שהות סבירה על מנת לבצע את הפעולות הדרושות ליישום מזכר ההבנות ולשם ביצועו הלכה למעשה. מוסיפים וטוענים הנאמנים, כי בסד הזמנים שעד ליום 10.6.13, שבו יש לבצע את התשלום לאג"ח ח', הוא הראשון מבין התשלומים, לא ניתן יהיה להשלים את ההליכים השונים הדרושים לשם אישור הסדר הבראה והוצאתו אל הפועל, ולכן יש לדחות את ביצוע התשלומים. עוד נטען, שמאזן הנוחות נוטה לטובת דחיית התשלומים, שכן דחייה בזמן לא ארוך, בקבלת התשלום, אינה שקולה כנגד הנזק שעלול להיגרם אם לא יתאפשר ליישם הסדר הבראה. 7.2 עמדת המשיבים בעמדת הבנקים, כהגדרתה לעיל, נמסר, כי הם אינם מתנגדים כעיקרון, לדחיית מועדי התשלומים, ובכפוף לתנאים שונים, כגון שדחיית התשלומים לא תהווה עילה לפירוק חברת פיתוח, שהינה סולבנטית לטעמם. יודגש שבנק HSBC אינו מסכים לדחיית התשלומים מעבר למועד שנקבע בהודעת הבנקים, וכי הוא עומד על כך שהתשלום, שאמור להיות משולם לו 20.6.13, ישולם במועד. חלק אחר מהמשיבים, וביניהם חברת פיתוח, התנגדו לבקשה. בהתנגדויות לבקשה, נטען, בין היתר, כי: חברת פיתוח אינה חדלת פירעון, ואין עילה לעכב את התשלומים. אי ביצוע התשלומים במועדם עלול להקים עילה בידי הנושים, להעמיד את החובות לפירעון מיידי, דבר שחברת פיתוח אינה יכולה לעמוד בו, ומכאן הדרך עד לפירוק חברת פיתוח הינה קצרה, בבחינת "נבואה המגשימה את עצמה". משכך, הנזק שעלול להיגרם לחברת פיתוח, אם יעוכבו התשלומים שהיא מחויבת בהם, עלול להיות ללא תקנה; חברת פיתוח וחברת אחזקות מפנות לסעיפי "הפרה צולבת" (cross default) בחוזי ההלוואה של חברת פיתוח, המאפשרים לנושיה להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי, ואשר להן עלולה להיות השלכה אף על החברות המוחזקות על ידה; נטען, שהואיל וחלק הארי של התשלומים נשוא הבקשה, כ-90%, הינו חוב למחזיקי אג"ח ז', המיוצגים על ידי הנאמנים לפיתוח בעצמם, אזי אין כל מניעה שחברת פיתוח תעביר את התשלום המיועד לאג"ח ז' לידי נאמני פיתוח, שיהיו רשאים להותירו בידם, כך שניתן יהיה לבצע את מזכר ההבנות, ככל שיאושר, ובלבד שהעברה כאמור תיחשב כתשלום לכל דבר ועניין. בכך ניתן יהיה להשיג את התוצאה המבוקשת מבלי לגרום לחברת פיתוח נזק בלתי הפיך; המתנגדים טוענים, כי התשלומים למחזיקי אג"ח ח' ולבנק HSBC לא ימנעו ביצוע הסדר כלשהו בחברת פיתוח, וזאת בין היתר, בשים לב לנזק שעלול להיגרם למחזיקי אג"ח ח', כתוצאה מדחיית התשלום המגיע להם. יובהר, שסדרה זו חדלה להיסחר בבורסה, ומחזיקיה אינם יכולים לסחור באגרות החוב שבבעלותם. חברת פיתוח אף מפנה להחלטת נאמן ז', שהחליט לשנות את החלטת האסיפה, שבה הוסכם על דחיית התשלום הקבוע ליום 10.6.13; נטען, שבהחלטה מיום 30.4.13 כבר נדחתה הבקשה ליתן סעד זמני לעצירת תשלומים (בקשה 1), והבקשה דנן אינה מגלה כל עילה לדון מחדש בעניין או לשנות מההחלטה מיום 30.4.13; המתנגדים סבורים עוד, שאין מקום לתת סעד זמני, שעה שדין ההליך העיקרי שהוגש, להיות מסולק על הסף, וזאת על דעת הנאמנים לפיתוח בעצמם, לאור מזכר ההבנות, שממנו עולה, כך לעמדת המתנגדים, שנאמני פיתוח חוזרים בהם מההסדר המקורי שהוצע על ידם; הנאמן לסדרה ח', הוסיף וטען, שביום 26.5.13 חל "המועד הקובע" של אג"ח ח', קרי, ממועד זה "הושעה" המסחר באג"ח אלה, שהפכו לניירות ערך בלתי סחירים, ורק מי שמחזיק בהם באותה עת, זכאי לפירעון האג"ח. משכך, אם יעוכב ביצוע התשלום לאג"ח ח', ייגרם למחזיקי אג"ח ח' נזק ניכר ביותר, שכן הם ימצאו את עצמם, מחד גיסא, עם ניירות ערך שלא ניתן לסחור בהם, ומאידך גיסא, הם לא יקבלו את התשלום המגיע להם עבור האג"ח. עוד נטען, כי הבקשה לוקה בשיהוי, שכן היה על נאמני פיתוח להגישה עוד בטרם חל "המועד הקובע". לעמדת אג"ח ח', התשלום המגיע להם הוא קטן באופן יחסי לעומת יתר התשלומים, ולכן לא יהיה בו כדי להשפיע מהותית על יישום מזכר ההבנות, ומשכך, גם מטעם זה אין מקום לעכב התשלום. לעמדת ב"כ נאמן אג"ח ח', קיימת אבחנה מהותית בין סדרה ח' לבין הסדרות האחרות, שכן הראשונה אמורה להיפרע עתה, ואילו מועדי הפירעון של הסדרות האחרות רחוקים במידה ניכרת, ומשכך אין להשוות בין מחזיקי האג"ח קצרי הטווח לעומת רחוקי הטווח. 7.3 עמדת הכנ"ר והרשות לניירות ערך גם הכנ"ר והרשות סבורים כי במקרים מסוימים, שבהם מתרשם בית המשפט, שחברה נקלעה לקשיים משמעותיים, אזי מן הראוי ליתן סעד ביניים, וזאת, מבלי שהם מביעים עמדה לשאלת אי הסולבנטיות של חברת פיתוח. 7.4 דיון והכרעה עסקינן בבקשה לסעד זמני, שבה מתבקש בית המשפט לדחות תשלומים שחברת פיתוח מחויבת בהם או לחלופין, להפקידם בידי המשקיף. בפתח הדברים אזכיר, שאין זו הבקשה הראשונה לסעד זמני בהליך. בהחלטה מיום 30.4.13 דנתי בבקשה קודמת של נאמני פיתוח להורות על עצירת התשלומים של חברת פיתוח והפקדתם בידי בעל תפקיד, זאת כסעד נלווה לעתירה העיקרית של אישור הסדר הבראה לחברה. גם על בקשה זו, כמו על קודמתה, חלים המבחנים של סעדים זמניים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, שעליהם עמדתי בהחלטה מיום 30.4.13 (פסקה 11). במסגרת זו, על בית המשפט להשתכנע בקיומן של ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה, כמו גם ליתן את הדעת למאזן הנוחות, קרי, הנזק שייגרם למבקש הסעד אם לא יינתן הסעד, לעומת הנזק שייגרם לצד השני, אם הסעד הזמני יינתן, וכקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. בהחלטה מיום 30.4.13 בחנתי בהרחבה את קיומן של ראיות לכאורה, התומכות בבקשה להסדר, המושתתת על סעיף 350 לחוק החברות (פסקה 12). לאחר שנתתי דעתי גם על מבחן מאזן הנוחות, הגעתי לידי מסקנה, כי יש להיעתר לבקשה הזמנית באופן חלקי, וזאת, לצורך מינוי בעל תפקיד, בדמות המשקיף. לא ראיתי מקום לעצור את התשלומים שחברת פיתוח מחויבת בהם, כמו גם להקנות סמכויות למשקיף לקבלת הסכומים בנאמנות. זאת, בשים לב לכך ש: שהסכום שעמד על הפרק היה לא גבוה יחסית, בסך של כ-24 מיליון ₪ ולא היה בתשלומו כדי להעמיד את יתר הנושים בסיכון למקרה וחברת פיתוח לא תוכל לשלם גם להם את חובם; המשמעות הגורלית של עצירת התשלומים לעתיד חברת פיתוח שטרם הוברר דיו; מתן שהות בידי המשקיף והמומחה לבחון את הדברים; החשש, שמא הדבר יסכל את ההסדר המתגבש בחברת אחזקות. לא למותר לציין, כי סמוך לפני ההחלטה, הודיעו הנאמנים, כי הם אינם עומדים על עצירת התשלום האמור, אך תוך התניית הדבר בתנאים. 7.5 שינוי נסיבות לצורך הצו הזמני השאלה הדרושה לצורך בקשה זו היא, בעיקרה, האם יש בה שינוי לעומת המבוקש בקודמתה, כמו גם נסיבות חדשות המבססות תוצאה שונה. מזכר ההבנות או חליפו, ההסדר החדש סבורני, כי מזכר ההבנות, כשלעצמו, לא כל שכן, ההסדר החדש, מהווה נסיבה חדשה, שעל בית המשפט ליתן לה את הדעת במניין שיקוליו לצורך בקשה זו לסעד זמני ודוק. השיקול המנחה את בית המשפט בשלב זה הינו, שלא לסכל את אפשרות הסדר ההבראה המוצע, ובהמשך אישורו כהסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות. ברי, שאין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה בשאלה האם הסדר כאמור, יאושר, כמו גם האם ככזה הוא עדיף על הסדרים אחרים, אם יוצעו. גם לא ראיתי מקום בשלב זה להידרש לטענת הבנקים, שלפיה לא ניתן יהיה לאשר את ההסדר החדש, בין היתר, מחמת שאין להקצות מניות בחברת פיתוח לנושי אחזקות, כמי שיבואו במקום בעלי המניות של אחזקות, בטרם ישולם החוב לבנקים כמו גם שהממונה על הביטוח לא ייתן היתר לשינוי בשליטה בכלל ביטוח. הדו"ח הכספי של חברת פיתוח ליום 31.3.13 ביום 31.5.13, לאחר הגשת הבקשה, פרסמה חברת פיתוח את הדו"ח הרבעוני הראשון לשנת 2013, (להלן: "הדוח הכספי"). הדו"ח הכספי כולל בחובו מספר נקודות, הרלוונטיות להכרעה בסעד הזמני: הערת "עסק חי" בביאור 1ב.(5) לדו"ח הכספי נאמר, כי לנוכח אי הוודאות עקב ההליכים המשפטיים השונים, שאליהם נקלעה חברת פיתוח, של הסדר חוב כפוי ובגדרו גם מזכר ההבנות, "עולים ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כעסק חי" (להלן: "הערת עסק חי"). באותו ביאור מבהירה חברת פיתוח, כי לאי הוודאות כאמור, מצטרפים ספקות נוספים בשאלת השליטה בחברה בעתיד ושינויים בה, דבר המשפיע על העמדה לפירעון של חובותיה לגורמים הפיננסיים, כמו גם על התממשות תחזית חברת פיתוח למכירת נכסים, שישפרו את מצבה הכספי. בדו"ח רו"ח הנלווה לדוח הכספי, מדגישים האחרונים את אי הוודאות האמורה, שנוצרה גם, אך לא רק, בגין הסדר ההבראה ומזכר ההבנות, הגורמת לקיומם של ספקות משמעותיים באשר להמשך קיומה של חברת פיתוח כעסק חי. סבורני, כי הערת "עסק חי" מהווה תמרור אזהרה נוסף באשר ליכולותיה הפיננסיות של חברת פיתוח, אשר מצטרף לאלה שכבר ציינתי בהחלטה מיום 30.4.13, ושמשקלה לא מבוטל. אמנם דירקטוריון חברת פיתוח בדעה, כי חברת פיתוח בת כושר פירעון ותוכל לשרת את מלוא חובותיה, וכן נטען, שהסיבה להערת עסק חי היא בקשת ההסדר הכפוי ומזכר ההבנות, אך כאמור, לפי דו"ח רו"ח, לא רק בגין אלה נרשמה הערת עסק חי. יש להניח, שדירקטוריון חברת פיתוח, בטרם אישר את הדוחות הכספיים, נתן דעתו למצבה של חברת פיתוח, יכולתה לשרת את חובותיה, ושוכנע, כי אכן קיימת אי ודאות ברמה כזו, שיש צורך ברישום הערת עסק חי בדוח הכספי, כאשר הדירקטוריון מודע למשמעותה של הערה מסוג זה, ולהשלכותיה, בין היתר, על נושי חברת פיתוח. הרעה בתחזית מימוש נכסים עולה מהדוח הכספי, כי קטנו הסיכויים למימוש עסקת מכירת כלל ביטוח לכור, שהיוותה את אחד העוגנים לשיפור מצבה הכספי של חברת פיתוח. בהקשר זה נאמר בעמ' 81 לדוח הכספי: "למועד הדוח החברה מעריכה בסבירות נמוכה את מימוש האפשרות של מכירת החזקות בכלל החזקות לעסקי ביטוח לכור". נתונים נוספים עוד עולה מהדוח הכספי: קיים גירעון בהון המיוחס לבעלי המניות בסך 198 מיליון ₪; הוודאות להגיע להסכמה עם הגורמים המממנים פחתה (עמ' 71 לדוח); הרווח הנקי של חברת פיתוח ברבעון הראשון של 2013 ירד בשיעור של כ- 54% לעומת זה שבשנה הקודמת; קיימים קשיים גם לגבי ההמשך של חברת אי די בי תיירות כעסק חי; צוין, כי בנק לאומי העמיד לפירעון את ההלוואה שניתנה לו על ידי גנדן, בעלת השליטה בחברת אחזקות. לא חל שיפור, ומכל מקום לא שיפור מהותי, באותם עניינים, שעליהם הצבעתי בהחלטה מיום 30.4.13, על יסוד הדו"ח השנתי של 2012, שמהווים סממנים לקשיים שבהם נתונה חברת פיתוח, לעומת הדוח הכספי דנן. אציין, עם זאת, כי לא נעלם מעיני, שהגירעון בהון העצמי של חברת פיתוח ירד ל-189 מיליון ₪, לעומת גירעון של 239 מיליון ₪ בדו"ח שנתי ל-2012, אך בכך אין די. מדרוג האג"ח לבקשה להמרת הסדר ההבראה בהסדר החדש צורף עדכון דירוג האג"ח של החברה, על ידי חברת המידרוג "מעלות". מתברר שחברת "מעלות" הוריד את דירוג אג"ח של חברת פיתוח, לדירוג ILCC, שהינו דרגה אחת לפני חדלות פירעון, ו:"המשקף צפי לאירוע כשל פירעון בטווח הקצר בעקבות המשך השחיקה בפרופיל הנזילות והכללת הערת עסק חי". המסקנה בכל אחת מהאינדיקציות המנויות לעיל, לא כל שכן, במשקלן המצטבר, יש כדי להוות "שינוי נסיבות", המבסס את הבקשה, ואף להעצים את הסממנים בדבר קשיי החברה שעליהם הצבעתי בהחלטה מיום 30.4.13, ותוך מתן משקל יתר להערת "עסק חי". משמעותה של זו הינה יותר מאיתות, על דעת חברת פיתוח עצמה, בדבר היתכנות חדלות פירעון של חברת פיתוח. זאת, הגם שאני ער לעמדת הדירקטוריון באשר לסיבה בעטיה צורפה הערת "עסק חי" לדוחות חברת פיתוח. בהינתן האמור, נוטה הכף ביתר שאת לקיומן של "ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה", כנדרש בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי. לא התעלמתי מהשיפור המבורך בממשל התאגידי של חברת פיתוח כמפורט בדוח המשקיף, אך בכך אין די כדי להגיע לידי מסקנה שונה. 7.6 מאזן הנוחות בית המשפט נדרש לבחון, האם גם מאזן הנוחות מצדיק את מתן הסעד המבוקש, וכקבוע בתקנה 362(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי. בהקשר זה, יש להפנות למבחן "מקבילית הכוחות", קרי היחס בין קיומן של "ראיות לכאורה" לבין "מאזן הנוחות". בהקשר זה אפנה לרע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף ברח' הפרחים 7 רמת השרון נ' עיון (1.9.09): "בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" - ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001); רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700 (2005)). עם זאת, על המבקש לעמוד ברף מינימאלי, בנוגע לכל אחד מן התנאים בנפרד, שאם לא כן, לא יהיה מקום למתן סעד זמני (פרשת שלמה אליהו)." (ההדגשה אינה במקור-א.א.) בשים לב לכך שהיתוספו אינדיקציות התומכות לכאורה בעמדת הנאמנים, ושאותן מניתי לעיל, ניתן להפחית בנטל הנדרש מהנאמנים לצורך מבחן מאזן הנוחות. דומני, שממגוון טעמים, גם מאזן הנוחות מטה את הכף לכך שיש לעכב, בשלב זה, את ביצוע התשלומים לידי הנושים הזכאים לכך, ודוק. אם לא יעוכב ביצוע התשלומים, תסוכל האפשרות של הסדר הבראה לבקשת הנאמנים. בהקשר זה אציין, כי אחד מהאדנים שעליהם מושתת הסדר ההבראה הינו תשלום של 600 מיליון ₪ לנושי חברת פיתוח, מקופתה. ככל שלא יידחו התשלומים, לא תיוותר, אפוא, בקופת חברת פיתוח יתרה כספית, שיהיה בה סיפק כדי לשרת את התשלום האמור, ובכך תישמט הקרקע תחת היכולת לממש את ההסדר המוצע, אם יאושר, דבר שעלול לגרום לנזק בלתי ניתן לתיקון למחזיקי אג"ח פיתוח המיוצגים על ידי נאמני פיתוח. טעם נוסף הינו שיעור הסכומים המדוברים. כזכור, בהחלטה מיום 30.4.13 התבקש עיכוב תשלום שאינו גבוה יחסית להיקף התחייבויות חברת פיתוח, בסך של כ-24 מיליון ₪. בהבדל, עסקינן הפעם בתשלום של מאות מיליוני שקלים, קרי, ההשפעה על גורל הסדר הבראה, גם אם לא ברוח מזכר ההבנות, היא גורלית לאין שיעור, מאשר במצב הקודם. זאת ועוד, לאור מסקנתי דלעיל, שלפיה לעת עתה, הגם שחברת פיתוח אינה במצב של אי סולבנטיות מובהקת, הרי שלא ניתן להתעלם מהבעייתיות בתזרים לעת הקרובה, אם לא יבוצעו מימושי נכסים, דבר שעלול להשפיע על כושר הפירעון. מכאן, שלא ניתן לשלול אפשרות שחברת פיתוח עלולה להגיע לחדלות פירעון בתקופה הקצרה משנה. ברור, כי אם תרחיש זה יתממש, והתשלומים לא יעוכבו, תהיה בכך משום פגיעה קשה בנושים האחרים של חברת פיתוח, שמועד פירעון חובם טרם הגיע. לעומת זאת, הנזק שייגרם למקבלי התשלומים, אם יידחה מועד התשלום, אינו רב. איני מקל ראש בכך, שמי שאמור לקבל תשלום עלול להיפגע עקב דחייתו, אך אין עסקינן בדחייה משמעותית, אלא של תקופה קצרה בלבד. לא הוכח, כי העיכוב האמור יגרום לנזק, ולמצער ניכר, למקבלי התשלום. ער אני לטענת ב"כ הנאמן למחזיקי אג"ח ח', כי לאור חלוף "היום הקובע", האג"ח שבידם אינו סחיר, ואין הם יכולים לממשו. אך אין ב כדי משקל נגד הולם לנזק שעלול להיגרם, אם לא יעוכב התשלום המגיע למקבלם. מכל מקום, סבורני, שנכון יהיה לעכב את ביצוע התשלומים, עד שתתבהר תמונת הדברים, מאשר לבצע את התשלומים, ובדיעבד יתברר שהיה זה מהלך שגוי. לא התעלמתי מטענת המתנגדים, שלפיה, מחזיקי אג"ח ז', האמורים לקבל את חלק הארי של התשלומים, יכולים להותירו בידי הנאמן לאג"ח ז', כך שלא ייגרם חשש לסיכול הסדר זה או אחר בחברת פיתוח. לא ראיתי ב דנן כדי להגיע למסקנה שונה, ודוק. גם יתרת הסכום, מעבר למגיע לאג"ח ז', הינה בלתי מבוטלת, ותקשה על ביצוע הסדר לפי המתווה שבמזכר ההבנות. בנוסף לכך, יש ליצור אחידות בין הנושים באותה דרגה, הזכאים לקבל את חובם באותו מועד. עם זאת, נתתי דעתי גם לנזק הניכר, שעלול להיגרם לחברת פיתוח עקב עיכוב התשלומים, בנוסף לפגיעה במקבלי התשלום. כל עוד לא נקבע שחברת פיתוח חדלת פירעון, לא כל שכן, לעת הזו חברת פיתוח סולבנטית, אזי החלטה, שלפיה על חברת פיתוח לעכב תשלומים שהיא חייבת בהם, עלולה להביא להעמדת הלוואות לפירעון מיידי, לאפשרות של נקיטת הליכים נגד חברת פיתוח, ותחילתו של מדרון חלקלק. משכך, ועל מנת למנוע תרחישים מעין אלה, לא יהיה זה נכון להורות שחברת פיתוח תעכב את התשלומים שבהם היא מחויבת, מה גם שבקופת חברת פיתוח סכום המספיק לתשלומים, ועצירת התשלומים על ידה תהווה פגיעה אנושה בה ואף בלתי מידתית. שקלתי גם את עמדת המשקיף, שלפיה יש להמשיך את התשלומים כסדרם, ואת הצעתו, שלפיה, הנושים שמבקשים שלא לקבלם, יותירו אותם בנאמנות. אלה אשר יבקשו לקבלם, אזי התשלום להם יהיה מותנה בהסכמתם, שאם החברה תיקלע לחדלות פירעון, יראו בתשלום כתשלום דיבידנד בפירוק או בהסדר נושים, ועל מנת שלא תיווצר העדפת נושים. סבורני, כי דרך זו עלולה ליצור קשיים, ככל שיתברר בדיעבד שלא היה מקום לבצע את התשלומים, כגון, אם יתברר שהסכום ששולם, נמוך מזה שמגיע. לכן, הפתרון הראוי, לטעמי, שימזער את הנזקים שעלולים להיגרם לצדדים ויאזן בין הפגיעות שעלולות להיגרם לכל אחד מהם, יושג באמצעות הפקדת התשלומים העתידיים, שחברת פיתוח מחויבת בהם, בידיו הנאמנות של המשקיף, זאת, למעט התשלום לנושה המובטח, שישולם לנושה זה כסדרו. ההפקדה היא של התשלומים, שהחברה מחויבת בהם עד תום התקופה, שנקצבה לחברה למצות את מימוש הנכסים. ער אני לכך, שמשמעות האמור הוא, שיופקד סכום העולה על זה שמבוקש בבקשה, אך סבורני כי נכון יהיה להפקיד בידי הנאמן את כל התשלומים, עד שיתברר סופית מצבה של חברת פיתוח, ולא רק אלו שיש לשלם עד ליום 23.6.13. המשקיף, יפקיד את הכספים בחשבון נאמנות ייחודי, ותירשם הגבלה לפיה אין הבנק רשאי לשחרר כספים הימנו, ללא צו בית המשפט. 8. פירוק זמני לחברת אחזקות 8.1 עיקר עמדת מבקשת הפירוק בבקשת הפירוק הזמני, שהוגשה עוד קודם ל"מזכר ההבנות", נטען על ידי מבקשת הפירוק, כי חברת אחזקות חייבת לנושיה כ-2 מיליארד ₪, בעוד שבקופתה סך של פחות מ-200 מיליון ₪, ומשכך, אין ספק בדבר היותה חדלת פירעון. כאמור, חברת אחזקות הפסיקה לשלם את התחייבויותיה הפיננסיות השוטפות לפני חודשים, ובחודש אוגוסט 2012 נכללה בדוחותיה הכספיים הערת "עסק חי". חרף מצבה זה, לא הציעה החברה לנושיה הצעת הסדר הולמת. כל שנעשה הינו מזכר ההבנות, המבוסס ברובו על נטילת כספים מחברת פיתוח, וזאת, תוך התעלמות ממצבה הקשה של זו האחרונה, וכמפורט, בין היתר, בהחלטה מיום 30.4.13. משכך, נטען, כי קיים צורך דחוף להגן על נושיה של חברת אחזקות, ועל הנכס העיקרי שלה, קרי, האחזקה במניות חברת פיתוח. זאת ניתן לעשות, כך לעמדת מבקשת הפירוק, באמצעות מינוי בעל תפקיד בחברת אחזקות, שיבצע מימוש מיטבי של מניות חברת אחזקות בחברת פיתוח על ידי גיוס הון ממשקיע חיצוני, ובתוך כך לנסות להגיע להסדר נושים עם נאמני פיתוח. בתשובת מבקשת הפירוק, שהוגשה לאחר "מזכר ההבנות", טוענת מבקשת הפירוק, כי הצורך במינוי מפרק זמני או בעל תפקיד אובייקטיבי לחברת אחזקות אף התחזק, בשים לב לכך, שנאמני אג"ח אחזקות הוגבלו לפעול אך ורק לפי המתווה שבמזכר ההבנות. עוד נטען על ידי מבקשת הפירוק, לרבות בדיון, על ניגוד עניינים מובנה של חברי נציגות אג"ח אחזקות. לכן, סבורה מבקשת הפירוק, כי משא ומתן המתנהל, כביכול, בין החברה לבין נושיה, אינו שקול לצורך למינוי מפרק זמני לנכסיה. בבקשה עתרה מבקשת הפירוק למנות את רו"ח ברדיצ'ב כמפרק זמני. ביום 7.63.13, לאחר הדיון הודיעה מבקשת הפירוק כי היא מבקשת שבעל התפקיד שימונה יהיה המומחה. 8.2 עיקר עמדת המשיבים לבקשה הוגשו תגובות מטעם חברת אחזקות, נאמני אחזקות, בנק לאומי, הכנ"ר והרשות. לשיטת כל המשיבים האמורים, אין מקום להיעתר לבקשה. חברת אחזקות טוענת, כי היא מנהלת משא ומתן לגיבוש הסדר חוב כולל עם נאמני אחזקות, לרבות סדרה ד', שעליה נמנית המבקשת, במטרה לחזק את המבנה הפיננסי של חברת אחזקות, וזאת, בסיועו של המומחה. כן נטען, כי במסגרת משא ומתן זה חתמה חברת אחזקות על כתב התחייבות, שבו התחייבה להימנע מפעולות שעלולות לפגוע במצב הנושים, ומבלי לקבל אישור מראש של נאמני אחזקות. התחייבות זו מבטיחה, כי לא ייעשה שינוי בחברת אחזקות, שינוי שעשוי להרע את מצב נושיה. כן נטען, כי למבקשת אין כל זכות עמידה, שכן הסמכות לייצגה נתונה לנאמן סדרה ד'; לא קמה עילה לפירוק החברה בהתאם לאמור בפקודת החברות, ולאחר שמחזיקי אג"ח מסדרה ד' קיבלו החלטה ברוב קולות שלא לנקוט הליך פירוק נגד חברת אחזקות; קיומו של השתק שיפוטי; שיהוי ניכר בהגשת הבקשה ועוד. לטענת בנק לאומי, שהינו נושה בחברת אחזקות בסך של כ-128 מיליון ₪, אין מקום, בשלב זה, לנקוט מהלכים דרסטיים ובלתי הפיכים, או להורות על מינוי בעל תפקיד, וזאת מהטעמים הבאים: תפקידו של בעל תפקיד זמני במסגרת הליכי חדלות פירעון מתמצה, בדרך כלל, בתפיסה ובשמירה על הקיים, עד לבירור ההליך העיקרי, בעוד שבמקרה דנן עסקינן בחברת אחזקות, שהנכס העיקרי שלה הינו אחזקה במניות חברת פיתוח; בשתי החברות מונו על ידי בית המשפט בעלי תפקידים, הם המומחה והמשקיף; שאלת הסולבנטיות של חברת פיתוח מתבררת בהליך משפטי. על כן, לשיטת בנק לאומי, יש לדחות את הבקשה, ולמנות את עו"ד אולמן גם כמשקיף בחברת אחזקות. לעמדת נאמני אחזקות, ה חוב בסך של כ-1.8 מיליארד ₪, המהווה כ-85% מחובות חברת אחזקות, פירוק חברת אחזקות אינו המהלך המיטבי. נאמני אחזקות מפנים למזכר ההבנות, אשר מייתר, לטענתם, את הצורך במינוי בעל תפקיד לחברת אחזקות. לשיטת הנאמנים, יש לאפשר להם למצות את המהלכים הננקטים על ידם, שיביאו להחזר מקסימלי של החוב למחזיקי אג"ח אחזקות. לשיטת הרשות, ככל שהתקיימה בחברה עילת פירוק, אין מניעה, שמחזיק אג"ח בודד יעתור לפירוק החברה, וזאת מבלי להביע עמדה בנסיבות המקרה שלפניי. במסגרת בקשת הפירוק, על בית המשפט לקבל את עמדת הגורמים הנוספים הרלוונטיים לבקשה, לרבות עמדת הנושים, ככלל, ועמדת הסדרה הספציפית של תעודות ההתחייבות שבו מחזיק הנושה המבקש את הפירוק, בפרט. הכנ"ר מצביע על כך, כי חובה של המבקשת מהווה כ-0.0025% ממצבת הנשייה הכוללת של חברת אחזקות. במכלול השיקולים, סבור הכנ"ר, כי אין להיעתר לבקשה, וזאת, בין היתר, מהטעמים הבאים: מינוי המומחה, הן בחברת אחזקות והן בחברת פיתוח, ומתן אפשרות להשלים פועלו, תוך בחינת אפשרויות הסדרכולל בקבוצה; היותה של החברה חברת אחזקות, נטולת פעילות עסקית, החתומה מול נאמני אחזקות על השהיית תשלומים, מבלי שחל שינוי דרמטי במצבה; חתימת מזכר ההבנות, אשר אם יאושר כהסדר נושים מחייב, עשוי לייתר את הבקשה לפירוק חברת אחזקות, וכן התנגדויות נאמני אחזקות לבקשה. 8.3 דיון והכרעה סבורני, שאין צורך להידרש לכלל המחלוקות שבין הצדדים, שחלקן מחייבות דיון בסוגיות נכבדות ומאתגרות. בין אלה: מעמד של נושה קטן לעתור לפירוק בניגוד לרצון מרבית הנושים; המתח שבין הליך פירוק לבין הסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות, כשאין בצידו בקשה להקפאת הליכים; מניעות למחזיק אג"ח בודד, כדוגמת המבקשת, להגיש בקשת הפירוק מחמת שהסמכות לעשות כן מוקנית רק לנאמן לסדרת האג"ח שעליה הוא נמנה. לכל אלה, כאמור, אין מקום להכרעה בשלב זה, ואבהיר: סמכות בית המשפט למנות מפרק זמני טרם צו הפירוק קבועה בהוראת סעיף 300(ב) לפקודת החברות: "בית המשפט רשאי לאחר שהוגשה בקשת הפירוק ולפני שניתן צו פירוק למנות את הכונס הרשמי או אדם אחר מתאים להיות מפרק זמני". המבחן העיקרי באשר למינוי מפרק זמני שונה בתכלית מזה של צו הפירוק. ההלכה מורה, כי מינוי מפרק זמני ייעשה רק כאשר הוכח לבית המשפט שקיים צורך דחוף במינוי של מפרק זמני, שכן אחרת עלול להיגרם לרכוש החברה שפירוקה התבקש נזק ללא תקנה, כך שאם תתקבל בקשת הפירוק, לא ניתן יהיה להשיב את הרכוש. בהקשר זה אפנה לפר"ק (ת"א) 2036-11-10 רשם העמותות נ' איגוד הג'ודו בישראל (7.12.10). במקרה האמור סברתי, שיש למנות מפרק זמני לעמותת הג'ודו בישראל, עוד בטרם נדונה העתירה העיקרית, וזאת מאחר ש: "מהאמור אף עולה הצורך במנוי דחוף של מפרק זמני, שכן קיים חשש שככל שהדבר יעוכב, עלולות להתבצע פעולות חד צדדיות, שתגרומנה לנזקים בלתי הפיכים". אמנם, כאשר הזכות לפירוק היא בעלת סיכוי רב, יקטן הצורך בהיקף הראיות הנדרש למינוי מפרק זמני, אך עדיין שומה על מבקש הפירוק הזמני לשכנע את בית המשפט בנחיצותו של ההליך הזמני. בהקשר זה יפים גם דברי בית המשפט (כב' השופטת אלשיך) בפר"ק (ת"א) 9670-07-12 כרמית שמש נ' אוסיף השקעות ופיתוח בע"מ (16.8.10). "ענין לנו, בנסיבות המקרה הנוכחי, בבקשה לפירוק זמני, שהינו אחד השלבים המוקדמים ביותר על ציר הזמן של הליך חדלות הפירעון. אכן; בחלק מבקשות הפירוק הזמני, נודעת חשיבות רבה להוכחה (ולו ברמה הלכאורית) של חששות להברחת נכסים לשמה. זאת, בעיקר מקום בו עצם הזכאות והיכולת לזכות בסעד הקבוע אינה ברורה מאליה, ואי לכך קיימת חשיבות להוכחה ברמה גבוהה יחסית של שינוי מהותי של המצב לרעה, מקום בו לא ינתן למבקש על-אתר הסעד הזמני". משכך, בכל מקרה על מבקש הפירוק הזמני לשכנע את בית המשפט בנחיצות הפירוק הזמני, גם אם יש סיכוי רב לקבלת בקשת הפירוק. ביישום האמור על נסיבות המקרה, סבורני, כי מבקשת הפירוק אינה עומדת ברף ההוכחה, שלפיו עלול להיגרם לה, ולנושיה האחרים של חברת פיתוח, נזק שאינו ניתן לתיקון, אם לא ימונה לאלתר מפרק זמני לחברת אחזקות, ואבהיר: חברת אחזקות, כשמה כן היא, נעדרת פעילות, וכל רכושה הוא אחזקת המניות של חברת פיתוח. אין חשש שלפיו עלולה החברה להבריח את המניות, ו זו אף לא נ. זאת ועוד, לחברת אחזקות מונה בעל תפקיד מטעם בית המשפט, מומחה לבדיקת הסדר חוב, אשר מצוי בענייני החברה, כך שעיקר התכלית שלשמה נדרש מפרק זמני לחברה, אינה נדרשת במקרה שלפניי. בצד זה יש כי המגמה היא לאפשר מיצוי הליך של הבראה על פני דרך של פירוק. אפנה בהקשר זה לספרה של ד"ר אירית חביב סגל, "דיני חברות", כרך ב (2004), פרק ו': "אלא שעם חלוף העיתים, הסתברו תוצאותיו ההרסניות של הליך הפירוק מבחינתם של חלק מנושי החברה, מבחינתם של עובדיה ומנהליה, ואף מבחינתו של השוק בכללותו. בהדרגה, עברו דיני הפירוק טרנספורמציה, אשר במהלכה נפתח פתח מתרחב והולך לאפשרות שגם חברה שכשלה לא תגיע לפירוק ולמחיקה. אלטרנטיבת השיקום הפכה, בהדרגה, לאלטרנטיבה שוות כוח וערך לאלטרנטיבת הפירוק". אמנם אין בהליכי הסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות כדי למנוע הליכי פירוק, ובגדרם פירוק זמני, כמות שנקבע ברע"א 4035/12 דיגל השקעות והחזקות בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (11.6.12). עם זאת, באותו מקרה דובר במינוי מפרק זמני, לאחר ששלוש שנים לא עלה בידי החברה לשלם את החוב, בשונה מענייננו. זאת ועוד, בעניין רע"א 4035/12 הנ"ל, לא עמד על הפרק הסדר נושים ממשי, אלא דברים בעלמא, ויש בכך אבחנה נוספת למקרה שלפניי. נתתי דעתי גם לטענת ב"כ מבקשת הפירוק, המצביע על הצורך הדחוף במינוי בעל תפקיד, נוכח ניגודי האינטרסים בפירמידת קונצרן אי די בי, והחשש שאם לא תתקבל הבקשה, ייגרם לנושי אחזקות נזק ללא תקנה, במיוחד לאור ההסדרים שעל הפרק. סבורני, כי לעת הזו, שבה מצויים אנו רק בתחילת הדרך של הסדרי נושים, ממילא לא קיים חשש לפגיעה בנושי אחזקות, ומבקשת הפירוק בכללם. עם זאת, סבורני, כי נכון יהיה למנות את עו"ד חגי אולמן כמשקיף גם בחברת אחזקות, ולהעניק לו את הסמכויות שהוקנו לו כמשקיף בחברת פיתוח, ואבהיר. המשקיף הינו גורם אובייקטיבי מטעם בית המשפט, ואינו מי מטעם הצדדים. יתרון נוסף לו בהיותו גם בעל תפקיד בחברת פיתוח, ולאור הזיקה בין שתי החברות. בהינתן האמור, יוכל המשקיף לסייע לבית המשפט בלווי ההליכים בעניינה של חברת אחזקות, במניעת ניגוד עניינים במידת הצורך בה, ולא פחות חשוב, ייזום ומעורבות במו"מ להגעה להסדרים, אשר כרוכים בשתי החברות. לא ראיתי מקום למנות את המומחה כבעל תפקיד כמוצע על ידי מבקשת הפירוק, בין היתר בשים לב להוראת סעיף 350 י"ח (ו) לחוק החברות שמשמעה הפסקת כהונתו כמומחה. בנוסף, עסקינן בשני תפקידים שונים. לפיכך באתי לידי מסקנה שלפיה דין הבקשה למינוי מפרק זמני, להידחות, בכפוף למינוי המשקיף. 9. כתבי התחייבות מיום 7.6.13 ביום 6.6.13 התקיים דיון בבית המשפט במעמד הצדדים. בתום הדיון, נקבע התיק לעיון ולמתן החלטה שתישמע ביום ראשון 9.6.13. במהלך סוף השבוע, הוגשו בתיקים מספר הודעות ובקשות באמצעות נט המשפט בחלק מהתיקים. ראיתי לציין במיוחד שתי הודעות שהוגשו במוצאי שבת. האחת, הודעה של חברת פיתוח בתיק הסדר הנושים של חברת פיתוח, והשנייה של חברת אחזקות בתיק הסדר הנושים של חברת אחזקות. מההודעות עולה, כי בעניינה של אחת מהחברות נחתם "כתב התחייבות" בין המשקיע לבין דנקנר (להלן: "כתב ההתחייבות"). אציין, כי בהתאם לכתב ההתחייבות בעניינה של פיתוח אמורה חברת פיתוח לגייס הון במהלך החודשים הקרובים, ולממש נכסים ובגדרם מניות בחברת "כלל ביטוח בע"מ". עוד נקבעו בכתב ההתחייבות אבני בוחן לאי עמידת חברת פיתוח בהתחייבויות נשוא "כתבי ההתחייבות", ובגדר זאת המרת חוב החברה להון שיוקצה לנושיה. במסגרת המתווה של חברת אחזקות: התחייבות דנקנר להזרמת הון ביחד עם המשקיע; על השקעות כספיות שיופקדו בנאמנות בשלב ראשון; נושי אחזקות יקבלו מניות בחברת פיתוח, ויגויס הון לחברה. נטען, כי בכתב ההתחייבות יש כדי לתמוך בגרסת חברת פיתוח לסילוק הסדר ההבראה על הסף. לחלופין התבקש בית המשפט ל"הקפיא" את כל הדיונים בתיק. מחזיקי האג"ח מתנגדים לעצם הגשת כתב ההתחייבות, ממגוון טעמים. סבורני, כי אין בכתבי ההתחייבות כדי לשנות, לעת עתה ואבהיר: עסקינן במסמכים ראשוניים, היוליים, מותלים בתנאים שונים, שהמועדים בהם אינם מוחלטים, והאמור בהם אף לא נתמך בתצהיר. איני מתעלם מיתרונות הקיימים בכתבי ההתחייבות, אך כל אלה הם, לפי שעה, רק בגדר "כתבי התחייבות" ולא עולים אף כדי מתווה שבית המשפט יכול בשלב זה, ליתן לו משקל הולם. למותר לציין, כי ככל שיובאו לבית המשפט הצעות הסדר ראויות על יסוד "כתבי ההתחייבויות", אלה תשקלנה כנדרש. 10. סיכום, מסקנות והוראות להמשך בירור ההליכים חתירה להשגת הסכם כולל בית המשפט שב ופונה לצדדים לפעול להשגת הסכמה רחבה, במיוחד נוכח הקשיים שבהם מצוי הקונצרן, ולצמצם נזקים שעלולים להיגרם לכל אחד מהם: הנושים מחזיקי אג"ח, ובקרבם הציבור הרחב, הבנקים וכן בעלי השליטה. בדיון ביום 6.6.13 שמעתי מהצדדים וכן מהמשקיף, שלא זו בלבד שלא נעשו המאמצים שמצופה היה כי ייעשו, אלא שאף קיים בידול ביניהם. מצופה כי הצדדים, בסיוע פרקליטיהם ובעלי התפקיד מטעם בית המשפט, יגלו בגרות ואחריות, במיוחד בשים לב לגורל כספי הציבור הרחב המושקע באגרות החוב של קונצרן אי די בי, יתעלמו ממשקעי עבר ומאינטרסים אישיים, ויפעלו בהרמוניה להשגת מתווה שיהיה לתועלת הכל. אין ספק, שהסכמה שתושג, עדיפה על פני הכרעה שיפוטית והמשך התדיינויות בבית המשפט. הבקשה לדחייה על הסף של הסדר ההבראה שהגישו נאמני אג"ח פיתוח מהנימוקים שפורטו בהחלטה, הגעתי לידי מסקנה שאין מניעה, במקרים המתאימים, לכפות הסדר או פשרה על חברה, לפי סעיף 350 לחוק החברות, קרי, גם בניגוד לרצונה של החברה. לכן, התנגדות חברת פיתוח להסדר ההבראה שמתבקש על ידי נאמני אג"ח פיתוח, אינה יכולה להיות מוכרעת כטענת סף, ויש לבדוק את טעמי ההתנגדות לגופם. עוד סבורני, שאין מניעה לברר במסגרת בקשת הסדר או פשרה לפי סעיף 350 לחוק החברות את שאלת חדלות הפירעון של חברה, ואין הכרח לעשות כן רק בהליך של פירוק. משכך, נדחית עתירת חברת פיתוח לסילוק על הסף של בקשת נאמני אחזקות להסדר הבראה בחברת פיתוח. חדלות פירעון של חברת פיתוח הצדדים הניחו לפתחו של בית המשפט את שאלת היותה של חברת פיתוח סולבנטית. על בית המשפט מוטלת אחריות כבדה, קביעת גורל אחזקות בקונצרן שהוא מן הגדולים במדינה, השולט בשורת חברות ענק במשק. ההכרעה אינה פשוטה גם, אך לא רק, מאחר שיש פנים לכאן ולכאן, ואין תשובה ניצחת. מטעם זה גם ראיתי לנכון למנות משקיף וכן מומחה מטעם בית המשפט, שאינם מי מטעם הצדדים, ואף אישרתי למומחה, לבקשתו, להסתייע ביועצים בתחום, וחוות הדעת של אלה אף היא לפניי. נתתי דעתי למכלול טענות הצדדים, גם אם אין לכל אלה ביטוי מפורש בהכרעה, וזאת נוכח ההיקף הרב של המסמכים שהוגשו ושעיינתי בהם, וכן הצורך במתן החלטה בדחיפות. סבורני, שעל בית המשפט למצוא גם בסוגיה נכבדה זו, דרך אשר תאזן כראוי בין עמדות הצדדים. בנסיבות המקרה, יש לקבוע את כושר הפירעון של חברת פיתוח לא רק על יסוד השווי הנקי של נכסיה, שנמצא חיובי מובהק, אלא גם בקיום ודאות מספקת, שהחברה תוכל לשרת את מלוא התחייבויותיה עד תום שנת 2014. זאת, לא רק על יסוד חוות דעת המומחה, אלא גם בשים לב להיקף הניכר של התחייבויותיה העתידיות, והסממנים שקבעתי בהרחבה בהחלטה המצביעים על קשיים לא קלים, בלשון המעטה, שהחברה נתונה בהם. נקודת האיזון, לטעמי, המעוגנת בממצאים השונים השזורים בהחלטה, תלויה בעיקר ביכולת חברת פיתוח לממש את נכסיה, כך שיובטח תזרים ברמה הנדרשת, שאם לא כן, יורע באופן מהותי מצבה של החברה, ויש להניח, שלא תוכל עוד לפרוע את חובותיה עד לתום השנה הבאה. מקורו העיקרי של התזרים הצפוי, כך אף לפי גישת חברת פיתוח, הוא ביכולתה לממש את מחצית אחזקותיה ב"כלל ביטוח". מימוש זה חייב להיעשות בעת הקרובה, ובסכום הולם שאם לא כן, לא תוכל חברת פיתוח לעמוד בתשלומים לשנה הבאה. לפיכך, החלטתי לאפשר לחברת פיתוח למצות את תוכנית המימוש ב"כלל ביטוח", או כל נכס אחר, ושיהיה בכך כדי להבטיח תזרים ברמת ודאות גבוהה לשרת חובותיה עד תום שנת 2014. כאמור, גם לפי חוות דעת המומחים, אמורה עסקת המכירה לצאת אל הפועל בשבועות הקרובים, ויש עוד לתת את הדעת לכך, שלאחר ההתקשרות בהסכם, יידרש אישור הממונה על הביטוח שיארך מספר חודשים. לכן, אני קוצב את פרק הזמן להסכם מכירת מניות כלל ביטוח עד ליום 22.8.13. חברת פיתוח תודיע לבית המשפט עד לאותו מועד, האם נחתם הסכם למכירת מניות ב"כלל ביטוח", וככל שכן, תמציא פרטים מלאים בעניין. עיכוב התשלומים שעל חברת פיתוח לשלם לנושיה התבקשתי על ידי נאמני אג"ח פיתוח ליתן סעד זמני, שלפיו יעוכבו מועדי התשלומים שעל חברת פיתוח לשלם למחזיקי האג"ח וכן לנושיה הפיננסיים, בסך של כ-525 מיליון ₪, עד ליום 23.6.13, ולחלופין, להורות על הפקדת התשלומים בידיו הנאמנות של המשקיף. נתתי את הדעת לכלל טענות הצדדים, ולתמורות שהתחוללו בחברת פיתוח מאז ההחלטה מיום 30.4.13, שלטעמי יש בהן כדי לעבות את סימני האזהרה בדבר מצבה של חברת פיתוח, שעליהם הצבעתי בפירוט בהחלטה דלעיל. בגדר אלה אזכיר גם, אך לא רק, את הערת "עסק חי", שנרשמה בדו"ח הכספי של חברת פיתוח מיום 31.5.13. עוד בחנתי את מאזן הנוחות, קרי, הנזק שעלול להיגרם לנאמני פיתוח וליתר נושי החברה אם לא יעוכב ביצוע התשלומים, לעומת הנזק שעלול להיגרם לחברה ולנושים שאמורים לקבל את התשלומים, אם אלה יעוכבו. סבורני, שמחד גיסא, יש להבטיח שלא ייגרם מצב, שבו אם ישולמו הסכומים האמורים, והחברה תיקלע בהמשך לקשיים באופן שייבצר הימנה לשלם את יתרת חובותיה ובכך תיגרם פגיעה בנושים האחרים, ומאידך גיסא, יש לאפשר לחברת פיתוח להמשיך להתנהל ללא שמונחת חרב על צווארה, חרב של נקיטת הליכים נגדה, מחמת עצירת התשלומים. מסקנה זו גם מתחייבת מההחלטה לאפשר בידי חברת פיתוח שהות מוגבלת לממש את מכירת מניות "כלל ביטוח". במכלול האיזונים הראויים, אני מורה בזאת לחברת פיתוח להפקיד את התשלומים שעליה לשלם לנושיה, מעתה ועד ליום 31.8.13, המסתכמים בכ-800 מיליון ₪ במלואם, כסדרם ובמועדם, בידיו הנאמנות של המשקיף, עו"ד חגי אולמן, ובכפוף לכל החלטה אחרת. בכלל התשלומים האמורים לא נכלל התשלום שעל חברת פיתוח לשלם לנושה המובטח (משיבים 10-13), אשר ישולם לנושה האמור. בקשות להסדר בחברת פיתוח כאמור, הונחה לפני בקשה לתיקון הסדר ההבראה של חברת פיתוח. במקביל, התבקשתי לאפשר בידי הבנקים להגיש הסדר מטעמם. מטעמי יעילות איני רואה צורך לדון בבקשת התיקון עצמה, ויש לאפשר לנאמני פיתוח להגיש בקשה להסדר החדש, מבלי צורך בתיקון הבקשה הקיימת. סבורני כי גם את "כתבי ההתחייבויות", כהגדרתם לעיל, ניתן ליישם כהסדר, אם כך יחפצו החברות לעשות. לכן, אני מורה בזאת כדלקמן: כל הזכאי לפי סעיף 350 לחוק החברות להגיש הסדר, יהיה רשאי לעשות כן עד ליום 7.7.13, כאשר ההסדר יענה על הקבוע בתקנות ההסדר. יש לבצע פרסומים כקבוע בתקנות ההסדר, בגין כל בקשת הסדר שתוגש. המומחה יואיל לבדוק את תכניות ההסדר ולחוות את דעתו עד ליום 21.7.13. הבקשות תידונה ביום 25.8.13 בשעה 09:00. בקשת פירוק זמני של אחזקות לא ראיתי לקבל את הבקשה של מבקשת הפירוק, למנות מפרק זמני לאחזקות. מסקנתי מושתתת בעיקרה על כך, שלא הורם הנטל לכך שאם לא יתמנה מפרק זמני, ייגרם לנושי החברה, ומבקשת הפירוק בכללם, נזק שאינו ניתן לתיקון, עד שיש צורך במינוי בעל תפקיד. עם זאת, הורתי על מנוי עו"ד חגי אולמן, כמשקיף גם לחברת אחזקות מהטעמים שבהחלטה. בקשות להסדר בחברת אחזקות כאמור, ביום 5.6.13 הגישו נאמני אחזקות בקשת הסדר. לדברי ב"כ נאמני אחזקות, המדובר בהסדר שאינו שלם, שכן יש צורך במתווה מפורט. משכך, התבקש בית המשפט לקצוב לוח זמנים להגשת מתווה מפורט, כינוס אספות מקדימות של מחזיקי אג"ח, לפי המתווה שבהלכת פר"ק (ת.א.) 62206-01-12 דלק נדל"ן בע"מ נ' רזניק פז נבו נאמנויות בע"מ ואח' (להלן: "דלק נדל"ן"). בהמשך, כינוס אספות נושים, ללא השתתפות מחזיקי אג"ח בעלי ניגוד עניינים. עוד התבקש בית המשפט להורות למומחה לבדוק את ההסדר המוצע. סמוך לאחר הדיון הוגשה בקשת חברת אחזקות לקציבת מועדים להגשת בקשות: האחת, בקשה להגשת התנגדות לכינוס אספות להסדר אחזקות, והשנייה, בקשה שבכוונתה להגיש הסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות על יסוד התוספת להסכם עם המשקיע. משכך, אני מורה כדלקמן: כל הזכאי לפי סעיף 350 לחוק החברות, להגיש הסדר, יהיה רשאי לעשות כן עד ליום 7.7.13, וההסדר יענה על הקבוע בתקנות ההסדר. המומחה יואיל לחוות דעתו על כל תוכנית תוך 14 יום לאחר מכן. ככל שתהייה הסתייגות להצעה זו או אחרת, תוגש ההסתייגות תוך 7 ימים לאחר מכן. הנאמנים לאג"ח יכנסו אספות מקדמיות של מחזיקי האג"ח, בהתאם להלכת דלק נדל"ן,תוך 14 ימים לאחר מכן. אספות נושים ובעלי מניות תכונסנה עד ליום 4.8.13. איני רואה צורך להורות על איסור השתתפות של מי ממחזיקי אג"ח, כאמור בסעיף (ה) לבקשה. למותר לציין כי על איסור ההשתתפות באסיפה יחולו ההוראות החוק וההלכה. על הגשת הבקשות להסדר כמו גם כינוס האספות יש לבצע פרסומים כקבוע בתקנות ההסדר. חברת אחזקות תדווח לבית המשפט על תוצאת ההצבעה, סמוך לאחר מכן. הדיון באישור ההסדר נקבע ליום 25.8.13 בשעה 09:00. מבוקש כי הצדדים יימנעו, במידת האפשר, מלבקש ארכות או דחיות, שכן המועדים נקבעו בשים לב ולאחר מחשבה. דיני חברותרשם החברותרשם