צד רביעי, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, הגיש בקשה למחיקת ההודעה לצד רביעי שהגישו כנגדו המוטרנות היוונית קתולית והארכיבישוף אליאס שקור, בטענה, שאמנם ההודעה הוכתרה כהודעה לצד רביעי, והוגשה ביחד עם כתב ההגנה בהודעה לצד שלישי שהגיש הבנק נגד המוטרנות והבישוף, אבל מבחינת תוכנה, אין מדובר בהודעה לצד רביעי אלא בהודעה לצד שלישי, המבקשת לחייב את הצד הרביעי לא בחיובים שיחוייב הצד השלישי במסגרת ההודעה לצד שלישי, אלא בחיובים שיחוייבו המוטרנות והבישוף במסגרת התביעה העיקרית. בשל כך, ההודעה לצד שלישי אף לא צורפה להודעה לצד הרביעי, אלא כתב התביעה. מאחר שהמועד להגשת הודעה לצד שלישי חלף ולא הוארך, מתבקשת מחיקת ההודעה לצד רביעי על הסף. לטענת המוטרנות והבישוף, ניתן להגיש הודעה לצד רביעי, שהוגשה במועד, לא רק בגין החיובים שבהודעה לצד שלישי, אלא גם בגין החיובים בתביעה העיקרית. לטענתם, תקנה 216 (3) אינה דורשת שההודעה לצד רביעי תהיה מכוחה של ההודעה לצד ג'. ממילא, יש להבין את טענתם כהודאה, שההודעה לצד רביעי שהגישו אינה מבקשת לחייב בחיובים לפי ההודעה לצד שלישי אלא בחיובים לפי התביעה העיקרית. לחילופין, בשולי תגובתם, ביקשו להאריך את המועד למשלוח הודעה לצד שלישי עקב הנימוקים שלפיהם אין צורך בהארכת מועד כזו. הבנק הגיב על כך בטענה שעל פי הדין, הודעה לצד שלישי שואבת את חיותה ממהותו של הסכסוך שבין התובע לנתבע. מקום בו נדחית התובענה, נדחית גם ההודעה לצד שלישי, ומקום בו היא מתקבלת, תתברר גם ההודעה. ההודעה לצד רביעי כאן שואבת את חיותה מהתובענה ולא מההודעה לצד שלישי ולכן דינה להימחק. מסגרת הדיון היא פירוש התקנות 216 ו- 219 לתקנות סדר הדין האזרחי, שלשונן כדלקמן: הודעה לצד שלישי בתובענות מסוימות 216. בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה: (1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה; (2) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע; (3) כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי. הודעה מאת צד שלישי 219. הוראות תקנות 216 ו-217, לפי הענין, יחולו גם על מי שהומצאה לו הודעה לצד שלישי מאת בעלי דין או מאת צד שלישי, כאילו היה נתבע; הוא הדין לגבי מי שהומצאה לו הודעת צד שלישי לפי תקנה זו. אין ספק, שתקנה 219, העוסקת בהודעה מאת צד שלישי, חלה על ההודעה הנדונה, שהיא הודעה מאת הצד השלישי. התקנה קובעת שיראו את מי שהומצאה לו הודעה לצד שלישי, מאת בעלי דין או מאת צד שלישי, כאילו הוא נתבע. המשמעות היא שיש לקרוא מחדש את תקנה 216, לפי ההנחה שבכל מקום שבו מופיע "הנתבע" יבוא "הצד השלישי", אבל גם לפי ההנחה שבכל מקום שבו מופיע "התובענה" יבוא "ההודעה לצד שלישי", שבה הצד השלישי הוא הנתבע. במקרה זה, יהיה הנוסח המתאים של תקנה 216 להודעה לצד רביעי, כך: רשאי צד שלישי ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד רביעי במקרים אלה: (1) כשהצד השלישי טוען נגד הצד הרביעי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בהודעה לצד שלישי; (2) כשהצד השלישי טוען נגד הצד הרביעי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא ההודעה לצד השלישי והוא בעיקרו כסעד שמבקש המודיע בהדעה לצד שלישי; (3) כששאלה או פלוגתה בין הצד השלישי לצד הרביעי הכרוכה בנושא ההודעה לצד השלישי היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין המודיע בהודעה לצד שלישי לצד השלישי, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד הרביעי. המוטרנות והבישוף מסתמכים על תקנה 216 (3), ולכן, יש לבחון אם "שאלה או פלוגתה בין הצד השלישי לצד הרביעי הכרוכה בנושא ההודעה לצד השלישי היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין המודיע בהודעה לצד שלישי לצד השלישי, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד הרביעי." לדברי המוטרנות והבישוף, ניתן להיווכח בכך בנקל מעיון בכתבי בי דין. לענין זה, אין לעיין בכתב התביעה ובכתב ההגנה, כי לפי נוסח התקנה המתאים למקרה, הם לא רלוונטיים. יש צורך לעיין רק בהודעה לצד שלישי, בכתב ההגנה מפני ההודעה לצד שלישי ובהודעה לצד רביעי. ההודעה לצד שלישי מבוססת על כך שהבנק פעל לפי המצג של הבישוף, כי החשבון הוא של המוטרנות, וכי התובעים הם רק מיופי כוח בחשבון. על כן, אם יתברר שמצג זה היה מועה, נטען שעל המוטרנות והבישוף לשפות את הבנק על כל סכום שבו יחוייבו לתובעים. כמו כן טען הבנק, כי הכספים שהועברו מהחשבון שימושו לכיסוי הלוואה שנטלה המוטרנות, ואם יקבע שעל הבנק להשיב כספים אלה, על המוטרנות והבישוף לשפות את הבנק בגינם. בכתב ההגנה בהודעה לצד שלישי, מלבד הכחשת טענות התביעה העיקרית, נטען כלפי ההודעה כי אם יחוייב הבנק בתשלום לתובעים, הרי על המודיע לשלם כספים אלה עקב רשלנותו ו/או פתיחת החשבון שלא בהתאם להוראות המוטרנות ו/או עקב הפרת חובת הנאמנות כלפיה. כמו כן נטען, שהבנק מושתק ומנוע מלטעון את טענותיו. ההודעה לצד רביעי טוענת שיש לחייב את הבנק בתשלום, עקב פתיחת החשבון בניגוד להוראות המוטרנות, רשלנות הבנק, הצגת מצג כלפי המוטרנות והבישוף כאילו הם הבעלים היחידים של החשבון, הפרת הוראת המוטרנות, הפרת חובת הנאמנות כלפיה וניתוק הקשר הסיבתי בין מעשה או מחדל של המוטרנות והבישוף לבין הנזקים הנטענים בכתב התביעה. מבלי לדון בתקפותן של חלק מהטענות (ואני מודה כבר עתה כי בכוונת מכוון התעלמתי מהטענות בדבר תגובת הבנק לצו מניעה זמני), חלק נכבד מהשאלות השנויות במחלוקת בהודעה לצד שלישי, הועמדו כשאלות במחלוקת גם בהודעה לצד רביעי. אין גם ספק שהן ראויות להתברר בין הצדדים, אף שאפשר שהיה מיותר להגיש בגינן הודעה לצד רביעי, כי מדובר באותם צדדים וניתן היה לכלול את הטענות במסגרת כתבי הגנה, ולא להסתכן בכך שאם התביעה נגד הבנק תידחה, ההודעה לצד רביעי לא תדון. המוטרנות והבישוף בחרו לטעון את טענותיהם בדרך מסורבלת קמעא, אבל לא ניתן למנוע מהם זאת על ידי סילוק ההודעה על הסף, שכן היא עונה לתנאים שבתקנות 216 ו- 219. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לסילוק ההודעה לצד רביעי על הסף. בנסיבות הענין, איני עושה צו להוצאות. הודעה לצד שלישי