1. מונחת בפני תביעתו של התובע לשכר עבודה (לרבות פרמיה, החזר הוצאות רכב וטלפון נייד) על סך 5,250 ₪, בגין תקופת עבודתו אצל הנתבעת החל מ 8/9/05 ועד 9/10/05 (לרבות תקופת הכשרה) (להלן - "תקופת העבודה"). 2. התובע עבד אצל הנתבעת כסוכן למחזור משכנתאות, ללא מסגרת שעות קבועה או מוסכמת. 3. במקביל לתביעה זו הוגשה (בתיק ד.מ. 3125/05) תביעה דומה של עובד אחר בשם שי עמירן, כאשר בשני התיקים נשמעו עדויות צולבות ופסק דין זה יסתמך גם על הפרוטוקולים שבתיק האחר. 4. טענתו העיקרית של התובע היא שהסכם העבודה (שנכרת בראיון הקבלה) קובע שכר בסיס בסך 4,000 ₪ ללא כל התנייה, בתוספת עמלות לפי מספר משכנתאות שמוחזרו בפועל, וכי נוסח ההסכם (ת/2), הוא בניגוד למוסכם בין הצדדים, ולכן סרב לחתום עליו. 5. הנתבעת טוענת, כי הסכם העבודה שנכרת בעל-פה במעמד ראיון הקבלה, הוא בדיוק כקבוע בת/2, דהיינו שכר מותנה בתוצאות כאשר גם שכר הבסיס בסך 2,500 ₪, מותנה ב "השגת" 3 לקוחות בחודש, לפחות, וכאשר אין לקוחות - אין שכר. 6. בדיון בפני, בעדות מנהלה, מר טרבלסי, "התרככה" גירסתה של הנתבעת והיא הביעה נכונות לשלם את שכר המינימום בגין שעות העבודה של התובעים ע"פ הערכתה היא, ואף טענה שסוכם שבחודש העבודה הראשון, יהיה השכר לפי שעות, כדי "לתת זמן להכיר את התחום". 7. מכתבי הטענות ומעדויות הצדדים עולים הממצאים הבאים: א. התובע לא ניהל רישום מסודר של שעות עבודתו . ב. עבודתו של התובע נעשתה גם במשרדי הנתבעת, גם מביתו וגם בפגישות בחוץ. ג. לאחר ה - 25/9/05 המשיך התובע בעבודתו עד 9/10/05, אף שלא חתם על ההסכם, דוגמת ת/2 על פי דרישת הנתבעת. ד. לנתבעת לא הייתה שליטה או ידיעה על שעות עבודתו של התובע, היא גם לא קבעה מסגרת מינימלית של שעות עבודה לצורך הבאת לקוחות. ה. שכר הבסיס מותנה גם הוא במינימום של לקוחות. ו. לאור האמור בסעיף ד' הנ"ל, הערכת הנתבעת שהתובע עבד 40 שעות בתקופה שבין 8/9/05 ועד 25/9/05, הינה הערכה בחסר רב. לעומתה, התובע מעריך כי עבד במשרה מלאה (כולל הכשרה). ז. עבודתו של התובע אצל הנתבעת הייתה עבודתו היחידה. ח. התובע יצר לנתבעת הכנסות ואף לגרסתה, מגיעות לו עמלות בגינן. דיון והכרעה 8. גם עובד המקבל את שכרו על בסיס אחר מאשר יחידות זמן, למשל עמלות ע"פ מכירות, זכאי לשכר מינימום, גם אם סכום העמלות אינו מגיע לאותו שכר. 9. על פי הפסיקה עובד שעובד בשכר קיבולת ולא נקבעה מכסה מסוימת שממנה ניתן לגזור את היקף המשרה, ההנחה היא שהעובד עבד במשרה מלאה ומגיע לו שכר מינימום. ראה: ע"ע 440/99 ורה ברמן ו' משה ישראלי (לא פורסם). 10. משמיעת העדויות, התרשמתי כי נציגי הנתבעת אינם מצטיינים באמינותם וכי קיימות סתירות בעדויותיהם, אך מקובלת עלי גרסתם התכליתית, ההולמת את נסיבות העניין, שגם שכר הבסיס הינו שכר מותנה. מהתנהלותה של הנתבעת, שלא קבעה מכסה מסוימת של שעות, ניתן לרפא את הפגם לו טוענת הנתבעת, בדבר אי רישום שעות העבודה ע"י התובע עצמו, וזאת כפי שנקבע בפסיקה, כאמור. 11. הפער בהערכות שעות העבודה של הצדדים קטן מהנחזה, שכן , נציג הנתבעת העריך שהתובע עבד 40 שעות עד 25/9/05, והואיל והתובע המשיך לעבוד עד 8/10/05, כדברי מר אבי טרבלסי "כדי לעמוד ביעד של 3 לקוחות לפחות ויקבלו את השכר המגיע להם" (עמ' 10 שורה 10), הרי שגם לפי הערכת הנתבעת עבד התובע כ - 75 שעות, לפחות. 12. משכך, לאור אופי העבודה, שחלקה הגדול בוצע מחוץ למשרדי הנתבעת וזכותו של התובע לשכר מינימום, אני מקבל את גירסתו והערכתו, כי עבד במשרה מלאה במהלך תקופת העבודה. גרסה זו נתמכת בדברי שי כהן, מטעם הנתבעת, שאישר שהתובע עבד 33% יותר מעמירן (היחס בין 40 שעות ל- 30 שעות). 13. בנסיבות אלה, ומשלא שילמה הנתבעת ולו את שכר המינימום שאינו במחלוקת ו/או את העמלות, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה בסך 3,335 ₪ בצרוף פיצויי הלנת שכר בשיעור 2% לחודש מיום 1/10/05 ועד התשלום המלא בפועל. 14. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 750 ₪ + מע"מ, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 15. פסק הדין ישלח לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. שעות עבודה ומנוחה