לאחר שעיינתי שוב בבקשה למחיקת כותרת ובכתב התביעה, אני דוחה את הבקשה לשנות את החלטתי מיום 25/1/11. בחינת התאמתו של כתב תביעה לסדר דין מקוצר הינה מקדמית, ומשלא מצאתי לנכון לדחות את הבקשה למחיקת כותרת על הסף, נתתי למשיב זכות תגובה (תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בעניין מחיקת כותרת נקבע פעמים רבות: "בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" אינה חייבת להיתמך בתצהיר, מאחר שבקשה זו מבוססת בדרך כלל על טיעונים משפטיים... אין צורך ברשות להתגונן בתביעה שהוגשה בסדר-דין-מקוצר כדי להעלות טענות משפטיות, אשר משמעותן היא שלא היה מקום להגיש את התביעה לפי סדר-דין-מקוצר. די, למעשה, בכך שחלק מהתביעה אינו בר-תביעה בסדר דין מקוצר כדי שהעניין כולו יידון בהליך רגיל... מקום שאכן עומדת לזכות הנתבע טענה טובה המצדיקה את מחיקת הכותרת, אין לכרוך את הבקשה למחיקת הכותרת עם הבקשה לרשות להתגונן. כך עשוי הנתבע-המבקש שלא לאבד את היתרון הדיוני של הבקשה למחיקת כותרת." (א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, עמ' 400-402). בכל הכבוד, ההמלצה כי הבקשה למחיקת כותרת ובקשת הרשות להתגונן ידונו במאוחד הינה יעילה וראוייה, אך אינה מחוייבת. כך קבע גם כב' השופט ד"ר א. גרוניס, ברע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג, שהתייחס להמרצת פתיחה, ורק כמשל ציין את ההליך בסדר דין מקוצר, ואף קבע במפורש (לאחר הקטע שצוטט ע"י ב"כ המבקש): "...יחד עם זאת, יהיו מצבים חריגים ויוצאי דופן בהם ראוי יהיה ליתן ארכה לבעל דין להגשת טענותיו לגופם של דברים (בין אם מדובר בכתב הגנה, בבקשת רשות להתגונן, בתשובה להמרצת פתיחה או במצבים דומים). זאת, כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית". כידוע, כשירותה של התביעה להתברר בסדר דין מקוצר נקבעת לפי מראית פני התביעה, ובענייננו, נראה כי יש אפשרות סבירה שהכותרת תימחק, ואזי אין הצדקה לגרור את שלושת המבקשים להכנת תצהירים של כל אחד מהם, כנטען ע"י ב"כ המבקש. חלף חיוב הנתבעים בהגשת תצהירים, אשר לא תהיה חובה להתיר חקירתם אודותם, טרם מתן ההחלטה בעניין הכותרת, וזימון הצדדים לדיון, כאשר ניתן להכריע בטענה המקדמית על בסיס כתבי בי-דין, נתתי את החלטתי מיום 25/1/11, שתחסוך זמן ועלויות. אני גם סבורה כי פרק ט"ז לתקנות בעניין סדר הדין המקוצר הינו דין מיוחד, אשר אין להחיל עליו את פרק כ' לתקנות, ככתבו וכלשונו. כך למשל אין מקום להגשת תגובות לבקשת רשות להתגונן, וניתן ללמוד זאת מתקנות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005, ק"ת 6388, מיום 31/5/05, עמ' 658. הרי לו היה פרק כ' חל על תביעות בסדר דין מקוצר, לא היה צורך בהוראת תקנה 205(ג) לתקנות וניתן היה להפעיל את תקנה 241(ד). אני סבורה שיש להכריע ראשית בעניין הכותרת, ולאחר מכן, ואם נשאר התיק בסדר דין מקוצר, לדון בבקשת הרשות להתגונן. מובן כי אם תידחה הבקשה למחיקת כותרת, וייקבע כי הבקשה לא היתה מוצדקת, יחוייבו הנתבעים בהוצאות הבקשה, לרבות בשל הנסיון לגרום להתארכות ההליכים. הסיכום הינו כי החלטתי מיום 25/1/11 ניתנה במתחם הסבירות של החלטות דיוניות בעניינים דומים, עיינתי בה בשנית, ואני דוחה את הבקשה לשנותה. "... אלה [בקשה למחיקת כותרת ובקשה למתן רשות להתגונן, ג.ס.ב] שני הליכים דיוניים שיש זיקת גומלין ביניהם אולם אין זהות ביניהם, והם עשויים להתנהל בנפרד. ניתן כמובן לכרוך את שני ההליכים יחדיו, והדבר בדרך כלל נעשה כך. אולם ייתכן גם כי שני הליכים אלה ייפרדו זה מזה כאשר ההליך למחיקת כותרת יוגש בתחילה, ורק בשלב מאוחר יותר תורה הרשמת על הגשת בקשה לרשות להתגונן התלויה ועומדת להכרעה... הדרך הדיונית לייעל וליישב בין שני ההליכים המקבילים נתונה לבתי המשפט הדנים בהם, ואין מקום להתערב בכך ע"י ערכאת הערעור" (ד. בר אופיר,"סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 23). בשולי הדברים אפנה לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, אשר אינו חל על החלטות רשם שלום, אך ניתן ללמוד ממנו בהשאלה כי אין זה ראוי לערער או לבקש עיון חוזר ב"החלטה בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות, תגובות, כתבי טענות, מסמכים, סיכומים ותצהירים" (סעיף 1(1) לצו). שאלת הוצאות בקשה זו תוכרע לאחר שתינתן החלטה סופית בעניין הכותרת, וכבר אני מודיעה כי בכוונתי לתת את ההחלטה בבקשה למחיקת כותרת לפי תקנה 241(ד) רישא לתקנות, כלומר על סמך הבקשה והתגובות, וללא דיון במעמד הצדדים. סדר דין מקוצרתצהיר תמיכהמסמכיםמחיקת כותרת