דר בג תעשיות בע"מ, (התובעת) הגישה תביעה בסדר דין מקוצר. פ.נ.מ אריזות בע"מ, (הנתבעת) לא הגישה בקשת רשות להגן, אך הגישה בקשה למחיקת כותרת (בש"א 3075/03) ולמתן ארכה להגשת רשות להגן (בש"א 3076/03). לכל בקשה נפתח תיק בש"א נפרד, כפועל יוצא מן האמור בסייפא של סע' 37 לבקשת הנתבעת. בקשת הנתבעת לא נסמכה בתצהיר. ברור, כי אין כל צורך לסמוך בתצהיר טענות משפטיות. באותה מידה, ברור הוא, כי טענות עובדתיות צריכות להיסמך בתצהיר כשם שברור שבקשה להארכת מועד, בדרך כלל, צריכה להיסמך בתצהיר. ככל שאמור בבקשה למחיקת כותרת, בדקתי ומצאתי כי כל כולה מושתתת על טיעונים משפטיים, ומכאן שלא דרוש תצהיר לתמוך בה. שונה הדבר, ביחס לבקשת הנתבעת למתן ארכה: הנתבעת מנמקת את הבקשה למתן ארכה בנימוקים אלו: 1. הבקשה מוגשת בד בבד עם בקשה למחיקת כותרת. 2. לנתבעת טענות טובות למחיקת כותרת, וסיכוייה (לראות הכותרת נמחקת - ש.ר) טובים להתקבל. 3. אין טעם ותכלית בהגשת רשות להתגונן, שכן קבלת הבקשה למחיקת כותרת תייתר הצורך בהגשת בקשה למתן רשות להגן. אף שלש אלה, אינן עובדות הצריכות להיסמך בתצהיר, בהיותן הערכתו של עורך הבקשה אודות סיכוייו לזכות בסעד המבוקש בה. הערכות, מן הסתם, אינן מחייבות תצהיר. בקשה להארכת מועד צריכה להיסמך בתצהיר, לאימות העובדות המצדיקות מתן ארכה. במקרה שבפני, אין בנמצא תצהיר, אין בנמצא עובדות המצדיקות הארכת מועד וממילא מתקשה אני לאתר בין נימוקי הבקשה טעם מיוחד כלשהו, המצדיק הארכת מועד, שכן המועד להגשת רשות להגן הינו מועד הקבוע בחיקוק, וסמכות בימ"ש או רשם להארכתו, מחייבת רישומם של טעמים מיוחדים [תקנה 528 לתקסד"א). לא מן הנמנע הוא, שנימוקי בקשה שאינה נסמכת בתצהיר, ישמשו טעם מיוחד בבקשה מקבילה להארכת מועד: כגון, מקרה בו מוגשת בקשה לעיכוב הליכים ע"פ חוק הבוררות לרשם (שאינה מחייבת בהכרח סמיכתה בתצהיר) יחד עם בקשה להארכת מועד להגשת רשות להגן. במקרה כגון דא, נוכח היעדרה של סמכות בידי הרשם לדון בבקשה ע"פ חוק הבוררות, יכולה עובדה משפטית זו לכשעצמה, לשמש טעם מיוחד להארכת מועד, אף אם אין בנמצא תצהיר הסומך את הבקשה לארכה. לא זה המקרה שבפני, שהרי לא בהכרח תקובל הבקשה למחיקת כותרת, ואין כל וודאות, עובר להגשתה (כוודאות שבשאלת הסמכות הנזכרת לעיל) שאכן תקובל. הבקשה להארכת מועד בבש"א 3076/03, נדחית. מחיקת כותרת בחינת כשרותה של תובענה להידון בסדר דין מקוצר, נעשית ע"פ כתב התביעה בלבד. אם ימצאו בה כל מאפייני תביעה בסדר דין מקוצר - הרי שראויה היא להידון בהליך זה. מאפיינים אלה קבועים בתקנה 202 לתקסד"א ואין צורך לפרטם. מן הכלל אל הפרט: כתב התביעה הינו בסכום קצוב בריבית, ויש עליו ראייה בכתב. הסכום הקצוב מקורו בהסכם בין הצדדים וצד נוסף, (נוכחות הצד הנוסף באותו הסכם, אינה מעלה ואינה מורידה במחלוקת שבין הצדדים לתובענה זו) לו ניתן תוקף של פ"ד, וברי כי לא נעשה בידי התובע עצמו. הסכום הקצוב מקורו באותו פ"ד ממש, המעמיד (בהסכמה) את יתרת חובה של הנתבעת כלפי התובעת לעת ההיא, על סך 16,212 ₪. באותו הסכם נקבע אופן פירעונו של החוב הקצוב והמוסכם: על דרך הקיזוז מכל תשלום שתהא חייבת הנתבעת לתובעת לאחר שהזמנותיה ממנה תסופקנה לה. ע"פ כתב התביעה (סע' 8) הקיזוז המוסכם נעשה בפועל, כאמור שם, ולאחר מכן עדיין נותרה יתרת חוב. את יתרת החוב האמורה - תובעת התובעת בתביעתה כאן. הנה כי כן, ראוייה גם ראוייה התובענה להידון בסדר דין מקוצר, על פי המאפיינים שבחוק, ולאור בחינת כתב התביעה בלבד. יוצא איפוא, כי אף הבקשה למחיקת כותרת נדחית. משבחרה הנתבעת ליטול את הסיכון המשפטי הכרוך באי הגשת בקשת רשות להגן, אין לה להלין אלא על עצמה. סוף דבר נוכח דחיית שתי הבקשות כאמור לעיל, ובאין בקשת רשות להגן מפני תביעה זו, זכאית התובעת לפסק דין, כאמור בתקנה 206 לתקסד"א תשמ"ד - 1984. פסק הדין ינתן בת.א. 2776/03. מחיקת כותרתמסמכים