1. זוהי בקשה למחיקת התובענה העיקרית, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, על הסף. הוגשה תגובה, והמועד שבו ניתן להשיב לתגובה חלף. אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים בקשר לבקשה זו, ועל כן החלטתי להכריע בבקשה על סמך הבקשה והתגובה. 2. בהליך העיקרי (ה"פ 152/99) עותרים המבקשים שם (המשיבים ב-בש"א 911/00) לסעד הצהרתי בלבד, ובגידרו - ל3- הצהרות: (א) כי חוזה בין הצדדים מיום 14.5.96 "בטל ומבוטל" משום שהופר הפרה יסודית ע"י המשיבים שם (המבקשים בבש"א 911/00); (ב) כי לאור העובדות קמה זכאות המבקשים שם, לפי ס' 9 להסכם הנ"ל, לפיצוי מוסכם בסך השווה ל- 18,000$; (ג) כי "ימחק המשכון שנרשם על זכויות המבקשים לרבות כל שעבוד שהוטל לטובת המשיבים על זכויות המבקשים". אשר לסעד אחרון זה, ספק אם הוא בסמכותו העניינית של בימ"ש זה. 3. דין הוא כי מי שזכאי לסעד אופרטיבי (כגון: צו עשה למחיקת משכון או שעבוד ו/או פס"ד כספי) - מן הראוי שיתבע אותו ישירות ולא יפצל הדיון לשני שלבים: תחילה הצהרה על זכאותו לסעד אופרטיבי, ואח"כ תביעה נפרדת לאותו סעד. כאשר מדובר בנתבעת שהיא המדינה (או רשות סטטוטורית אחרת) נהוג לעתים לומר, שיש להניח שנתבעת כזו תסתפק בסעד הצהרתי ותפעל לפיו גם ללא סעד אופרטיבי שינתן מפורשות נגדה, אך אין כלל כזה לגבי נתבעים שהם יחידים, או תאגידים של המשפט הפרטי. הן נוחותו של הנתבע, שאין כל סיבה להטריחו פעמיים לביהמ"ש בשל אותן עובדות - פעם ל"הצהרה" ופעם למתן פס"ד אופרטיבי נגדו המטיל עליו חיובים ישירים וברי אכיפה, והן שיקולי מדיניות שלפיהם אין הצדקה להטריח את בתי המשפט פעמיים בשל אותו סכסוך, מצדיקים את הדין כפי שהוצג ברישא לסעיף זה להחלטה. 4. אמנם אין מדובר בכלל שאין לו חריגים, ויש שבתי-המשפט מאפשרים לתובע פיצול להצהרה תחילה אף שבכל סעד אופרטיבי גלומה גם הצהרה כי התובע זכאי לאותו סעד (ר'- זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 7, ס' 449, עמ' 555). החריג שבגדרו מאפשרים בתי-המשפט לבקש סעד הצהרתי בנפרד ולפני תביעה לסעד אופרטיבי הוא כאשר יש בידי התובע להצביע על "אינטרס לגיטימי" בקבלת הצהרה תחילה, בהליך נפרד (ר' - זוסמן, שם, עמ' 563, ס' 454: "תובע היכול לממש את זכותו בדרך אחרת, לא על נקלה יזכה בסעד הצהרתי; אם יש בידו לתבוע את הסעד המהותי כדבר שבזכות, על שום מה יבקש את ההצהרה הערטילאית?"; וכן - ע"א 1810/90 הדר ואח' נ' קנדי ואח' פד"י מ"ד (2) 737; ע"א 227/77 בנק ברקליס נ' ברנר, פד"י ל"ב (1) 85; ע"א 17/84, פד"י מ"א (2) 417; ועוד). 5. מלבד הטענה שבמצב שנוצר "עיניהם של המשיבים (המבקשים בהליך העיקרי - ש.מ.) כלות" וכי ראוי בשל כך לדון בתובענה בדרך המהירה בה הוגשה, אין בפי המשיבים בבקשה כל טענה של "אינטרס לגיטימי" שיצדיק פיצול ההתדיינות ואת הכפילות שתיווצר עקב כך. הטענה שנטענה כאמור - אין בה די. ידוע לכל שהדיון בהמרצות פתיחה מהיר בדרך-כלל מהדיון בתביעה רגילה אך לא ניתן לומר שזהו "האינטרס הלגיטימי" הנדרש שאם נאמר כך - תהיה התוצאה שתמיד יש אינטרס לגיטימי הנובע ישירות מקיצור ההתדיינות בשלב הראשון. זאת ועוד: הצהרה על היות החוזה "בטל ומבוטל" (אגב: "מבוטל" - הטענה ברורה; "בטל" - בשום פנים ואופן לא נכון, שהרי הטענה היא שהחוזה היה בר תוקף מלכתחילה), אפילו תבוא במהירות, אין לה כל ערך מבחינת המבקשים בהליך העיקרי כל עוד היא עומדת בפני עצמה. הצהרה על זכות לפיצוי - גם לה אין ערך מעשי, שכן לא ניתן לנקוט על-פיה הליכי הוצל"פ לגביית הסכום הכספי נשוא ההצהרה; ואילו הצהרה בדבר מחיקת משכון אף היא אינה בת אכיפה. שום צד שלישי (הן מי שלטובתו רשום משכון והן מי שאצלו רשום משכון כזה, אם רשום) לא יראה עצמו מחויב לממש הצהרה, ולא ניתן יהיה לאוכפו לעשות כן ללא הליך שיפוטי נפרד ונוסף. נמצא, כי אפילו היתה מהירות הדיון "אינטרס לגיטימי" לעניין האפשרות לנהל ההליך לסעד הצהרתי כהליך נפרד, עדיין במקרה זה לא מצאתי בפי המבקשים בהליך העיקרי כל הסבר במה אותה מהירות תביא להם מזור. אילו - למשל - היה מדובר בחוזה מהותי לחברה המפרסמת דוח"ות כספיים עפ"י דין לציבור, היה לדעתי מקום לטעון כי יש לה אינטרס לגיטימי לדעת במהירות האם החוזה בתוקף ומה זכויותיה בנכס נשוא החוזה, וזאת משום שכל הכרעה בעניין זה תשפיע השפעה של ממש על מאזניה ודוח"ותיה הכספיים. דוגמה אחרת ל"אינטרס לגיטימי" שיצדיק אולי ניהול הליך הצהרתי בנפרד על תוקף חוזה או העדר תוקף שלו היא כאשר יחסי התובעים עם צד ג' יושפעו באופן מהותי משאלת תוקף החוזה שבין הצדדים להליך (כגון: כאשר מבטח חולק על תוקף כיסוי ביטוחי לנזק גדול, ומבטחי המשנה דורשים לדעת האם יש צורך בהפרשה בגין הנזק, או כאשר המבטח עומד להגיע להסדר סופי - "OFF CUT” - עם מבטחי המשנה שלו באותו סוג ביטוח ולאותה שנת ביטוח, ועליו לדעת אם לקחת הנזק בחשבון ואם לאו). כן ראה - ע"א 490/92, פד"י מ"ז (3) 700, שם נקבע קיומו של "אינטרס לגיטימי" משום שהתובע היה צריך לדעת כיצד לכלכל צעדיו שהיה עליו לנקוט בהם. 6. עוד אוסיף כי מקריאת התגובה לבקשה עולה שכלל אין זה ברור אם בכלל נרשם המשכון, שמבוקשת הצהרה על ביטולו ובקשה זו באה "למניעת תקלה" (!) - ר' ס' 2 לתגובת המשיבים בבש"א 911/00. בכל הכבוד, לא שמעתי על הליך שבו נתבקש סעד שנועד "למניעת תקלה" ושמבוקש בו להצהיר כי משכון שיתכן שאינו רשום כלל (!) ימחק או יבוטל. זה גובל (אם לא למעלה מכך) בניצול לרעה של הליכי משפט. 7. סעד הצהרתי הוא לעולם סעד שנתינתו היא בשיקול דעת בית-המשפט ("סעד מן היושר"). העדר הצדקה להפרדתו מסעדים אופרטיביים, כמפורט בס' 5 לעיל, מצדיקה שהסעד לא ינתן ובודאי שלא בהליך שבו הוא היחיד המבוקש, ומכאן שדין ההליך להיות מסולק על הסף. 8. יחד עם זאת, הכלל הוא שאין למחוק (או לדחות) תובענה על הסף אם ניתן "להצילה" ע"י תיקון התביעה. נראה לי שזהו המקרה לאפשר למשיבים (המבקשים בהליך העיקרי) לשקול ולהחליט אם ברצונם לתקן התובענה ע"י הוספת סעדים אופרטיביים (לרבות כסעדים שיבואו במקום הסעדים ההצהרתיים המבוקשים), ובכלל זה לשקול האם להגיש בקשה לתיקון התובענה תוך השארתה בגדר המרצת פתיחה או לבקש לתקן התובענה ע"י הגשת כתב תביעה (ולא המרצת פתיחה מתוקנת). כל זאת על המשיבים (המבקשים בהליך העיקרי) לעשות עד יום 30.4.00 ועד בכלל. 9. התיק יובא בפניי ביום 2.5.00. אם אמצא שהוגשה בקשה לתיקון התובענה העיקרית עד 30.4.00, לא תימחק התובענה העיקרית עד להכרעה בבקשה לתיקונה שתוגש כאמור. אם אמצא שלא הוגשה בקשה כזו עד 30.4.00, תימחק התובענה העיקרית מהטעמים שפורטו בהחלטה זו לעיל, ואתייחס אז גם לשאלת ההוצאות. משכון