בפניי בקשה למחיקת סיכומים שהוגשו על ידי המערער. הסיכומים הוגשו ביום 20.2.05. היקף הסיכומים הוגבל, בהחלטה מיום 16.11.05, ל - 15 עמודים. לטענת המשיבים, אין הסיכומים עומדים בדרישות הצו בדבר סיכומים בכתב, לעניין גודל הגופן והרווח בין השורות. לאחר שבחנתי עניין זה, מצאתי כי קיימת בסיכומים סטייה קלה לעניין הרווח בין השורות, באופן שאיפשר הכנסת טקסט נוסף לסיכומים, ביחס להיקף שנקבע בצו בדבר סיכומים בכתב. אין מדובר בסטייה ניכרת, אך היה על המערער להימנע מכך. זאת ועוד. מתברר כי המערער מפנה בשולי סיכומיו לחלק מהודעת הערעור, האוחז כ - 15 עמודים, ובו טענות שונות לעניין ממצאים שקבע בית המשפט המחוזי. הפנייה זו נעשית, כאמור בסיכומי המערער, "מפאת קוצר היריעה - בהתאם להגבלת המקום אשר הוטלה על הצדדים על ידי בית משפט נכבד זה", היינו - המערער מבקש, בה בשעה, לחזור על טיעוניו במסגרת הסיכומים, ובאותה נשימה לא להידרש לפרטם, על מנת שלא יחרוג מן ההיקף שנקבע. לא ניתן לקבל דרך דיונית זו. בעל דין המבקש להגיש סיכומים בהיקף גדול מזה שנקבע בצו בדבר סיכומים בכתב, אינו יכול לעשות דין לעצמו. אין הוא יכול לעקוף את המגבלה האמורה על ידי הפנייה למסמך אחר, ובדרך זו "לחסוך" בנפח טיעון בסיכומיו. לו ניתן היה לפעול בדרך זו, היתה המגבלה על היקף הסיכומים מרוקנת מתוכן של ממש, ולא ניתן היה להבטיח את עיקר תכליותיה - הקצאה יעילה של זמן הטיפול בתיק בהתאם לנדרש בנסיבות העניין, ושוויון דיוני בין בעלי הדין. אכן, היה המערער רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה מנומקת להגדלת היקף הטיעון. בקשה כזו לא הוגשה. במצב זה, יש לראות את הטיעון בהודעת הערעור, אליה מפנה המערער בסיכומיו, כחלק אינטגרלי מן הסיכומים. בשל כך, אני קובע כי הסיכומים חורגים, ובמידה ניכרת, מן ההיקף המירבי שנקבע. במאמר מוסגר אעיר, כי בית משפט זה פסק ברוח דומה במקרים קודמים (ראו, למשל, ע"א 172/89 סלע בע"מ נ' סולל בונה), ואסר על טיעון על דרך ההפנייה במסגרת של סיכומים בכתב. טענת המערער כי יש לאבחן בין הפסיקות הקודמות לבין מקרה זה אינה יכולה להתקבל. המערער טוען, כי החלטות קודמות בהן נדון נושא זה ניתנו לפני שנים לא מעטות, עת סדר הדין היה שסיכומים הוגשו לאחר הגשת עיקרי טיעון, ולעתים אחרי השלמת טיעון בעל פה, ונועדו לסיכום האירועים שהתרחשו מאז הגשת הערעור ועד להגשת הסיכומים. כיום, טוען המערער, סדר הדין שונה. דין טענה זו להידחות. היום, כבעבר, הגשת הסיכומים נעשית על פי צו בדבר סיכומים בכתב, קודם שנערך דיון בעל פה, ומטרת הסיכומים היא להביא בפניי בית המשפט באופן מסודר את הטענות של כל אחד מן הצדדים. התפיסה היום, כבעבר, היא כי הסיכומים הם מסמך שלם, הממצה את טיעוניו של בעל הדין בפני בית המשפט, בכפוף לקיומו של דיון בעל פה בפני בית המשפט. אכן, בעת שניתנו ההחלטות הקודמות בסוגיה זו, דוגמת ההחלטה בע"א 172/89 הנ"ל, ברגיל לא נערכה השלמת טיעון בעל פה, ופסק הדין ניתן על יסוד הסיכומים בכתב, אשר הוגשו על יסוד צו שניתן על ידי בית המשפט. יוצא, כי לא התחולל שינוי בסדרי הדין, המצדיק עיון מחדש בהלכה האמורה. זאת ועוד. כבר הוסבר לעיל, כי דרך הטיעון של המערער מפרה את הצו בדבר סיכומים בכתב, ונוטה לסכל את עיקר תכליתו. בשל כך, יש הצדקה עניינית מלאה להחיל את ההלכה האמורה במקרה זה, ולהמשיך ולאסור על טיעון בדרך ההפנייה במסגרת סיכומים בכתב המוגשים לבית משפט זה. שאלה אחרת היא מהו הסעד הראוי בגין הפרה זו. נראה לי, כי מחיקת הסיכומים כולם אינה תוצאה מידתית בנסיבות העניין, שכן פירושה הוא שלילת אפשרות הטיעון מאת המערער לגופם של דברים. לא מצאתי גם מקום למחיקת החלק האמור מסיכומי המערער, שכן אפשר שהמערער מעוניין לכלול חלק מן הטענות אליהן היפנה בערעור. במצב זה, יוחזרו סיכומי המערער אליו, והוא יהיה רשאי להגיש סיכומים, העומדים בדרישות הצו בדבר סיכומים בכתב, לרבות דרישת הרווח, תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו. הצדדים יודיעו תוך פרק הזמן האמור על מועדים מוסכמים לעניין המשך הגשת הסיכומים, ועל עמדתם בדבר האפשרות לקיים את הדיון בהליך במועד שנקבע. המערער ישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסך של 1,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין, וכן הפרשי רבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל. החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה. סיכומיםמסמכים