1.חב' מ. קניג בניה בע"מ (להלן החב') ביצעה פרוייקט בניה במקרקעין שהוקצו לה לשם כך על ידי מינהל מקרקעי ישראל . 2. החב' נקלעה לקשיים כלכליים. ביום 17.11.02 מונה המשיב על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים ככונס נכסים על הפרוויקט ועל זכויות החב' בקרקע וזאת בעקבות בקשה שהגיש הנושה המובטח בנק דיסקונט למשכנתאות שלטובתו שעבוד על המקרקעין . בצו המינוי פורטו הסמכויות שניתנו למשיב ובין היתר הסמכות לתפוס את החזקה במקרקעין ובבנוי עילה. עם הכנסו לתפקידו ובמסגרת בדיקת מצב הזכויות בפרוייקט נתגלה למשיב כי המבקש מחזיק בדירה בנין 3 בפרוייקט וזאת מבלי ששילם כל תמורה בגינה ומבלי שחתם על הסכם לרכישת הדירה הנ"ל. עוד התברר למשיב כי הלכה למעשה השתלט המבקש על כל הקומה בו מצויה הדירה לרבות השתלטות על שלושה מחסנים וחללים הכל כמפורט בתשריט שצורף לכתב התביעה. המבקש נתבע בכתב על ידי המשיב כי יפנה את הדירה לאלתר וימסור לידיו את החזקה בנכס משלא נענה המבקש לדרישה זו הוגשה התביעה בו עותר המשיב לסילוק ידו של המבקש מהנכס. 2. המבקשת במסגרת בקשה זו עותר לעתירות הבאות: מחיקה על הסף של כתב התביעה, דחיה על הסף של התביעה, מחיקת כותרת ולחילופין למתן ארכה להגשת בקשה לרשות להגן. 3. בטרם תידונה העתירות הנ"ל יש מקום לפרט את גירסת המבקש כנגד התביעה. טענתו העיקרית של המבקש כי הוא רכש כדין את הדירה וזאת בהסתמך על הסכם מכר שכרת עם החב' עובר למינויו של המשיב ככונס נכסים. כראיה צירף המבקש את נספח א' אשר הינו חוזה מכר בינו לבין החב'. בשולי הדברים יצויין כי ההסכם אינו נושא כל תאריך , ואף חותמת החברה אינה מוטבעת לצד חתימתו של מנהל החברה מר מרדכי קניג . על אף העדר ציון תאריך חתימת הסכם המכר טוען המבקש בתצהירו כי ההסכם נחתם בתחילת שנת 2001 . המבקש מצהיר אף כי שילם לידי מר קניג את מלוא התמורה הנקובה בהסכם . המבקש מוסיף וטוען כי כאשר התברר לו כי החב' לא דיווחה לרשות מס שבח מקרקעין את מכירת הדירה הוא פעל בכוחות עצמו. דווח על העיסקה ואף שילם את מס הרכישה המגיע ממנו, המבקש אף טרח לצרף העתק מאישור מס השבח. באשר לטענת המשיב כי הוא תפס חזקה שלא כדין במחסנים ובחללים טוען הוא כי הגיע לידי הסכם עם מר קניג לפיה שטחים אלה יצורפו לדירה שרכש ובתמורה לכך ישא בכל העלויות הקשורות בהשלמת בניית הדירה. לטענתו בנוסף לתמורה ששולמה בגין הדירה הוא אף נשוא בעלויות של 150000 ₪ נכון למועד ביצוע העבודות. לסיכום נקודה זו טוען המבקש כי רכש את הדירה כדין לאחר ששילם את תמורתה ושילם את המיסים הנדרשים ממנו. 3. כנגד גירסה זו טוען המשיב כי אין בידי המבקש הסכם מכר עם החברה. לשיטתו כל שיש בידי המבקש הינה טיוטת הסכם שאינה חתומה על ידי החב', אין בהסכם חותמת של החברה ואין היא מחייבת את החב'. לא כל שכן את הבנק שלטובתו רובץ שעבוד קודם לטענה בדבר רכישת המבקש את הדירה. עוד מציין המשיב כי על פי הוראות ההסכם עליו נסמך המבקש הרי שהמבקש ידע על קיום השעבוד לטובת הבנק ואף התחייב לשלם את התמורה לחשבון מיוחד אצל הבנק .בפועל לא נהג כך המבקש אלא העדיף משיקוליו להעביר את התמורה באופן אישי למנהל החב'. לסיכום טוען המשיב כי טענותיו של המבקש בדבר רכישת הדירה הינן מופרכות. 4. על רקע האמור לעיל יש להתייחס לעתירותיו של המבקש,ראשית, יש לפנות להוראות תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כי בית המפשט או הרשם רשאי לצוות על מחיקת כתב התביעה מהינמוק כי כתב התביעה אינו מראה עילה, לעומת זאת תקנה 101 לתקנות קובעת בית המשפט בו רשם שהוא שופט רשאי לדחות תובענה מהנימוקים הבאים: האחד, מעשה בית דין, השני, חוסר סמכות, והשלישי, כל נימוק אחר אשר בית המשפט סבור כי ניתן לדחות את התביעה מלכתחילה נגד הנתבע. מהוראות אלה ניתן לקבוע כי התקנות אינן מכירות בדחיית תביעה מחוסר עילה אלא רק מחקיתה וסמכות זו נתונה אף לרשם. הנימוק הראשון לדחיית הבקשה הינו העדר עילה. בנסיבות המקרה שבפני התביעה מטעם המשיב מבוססת על כך שכונס הנכסים מטעם בעל השעבוד עותר לסלק את ידו של המבקש מן המקרקעין המשעובדים לטובתו וזאת בהעדר זכות שבדין להחזקה בנכס, מנגד טוען כאמור המבקש כי רכש את הנכס כדין. לפיכך אין לומר שכתב התביעה אינו מגלה עילה ומחלוקת זו בין הצדדים מן הסתם אמורה להתברר ולהיות מוכרעת במסרת התיק העיקרי. הנימוק השני הינו חוסר סמכות עניינית על פי נימוק זה טוען המבקש כי הסעד האמיתי לו עותר המשיב הינו להצהיר על החברה כבעלת הזכויות בנכס. כידוע הסעד נקבע על יסוד העילה שבכתב התביעה ולפיכך זכותו של המשיב להגיש את התביעה לסילוק יד שהינה בסמכותו של בית משפט זה . הנימוק השלישי הינו כי כונס הנכסים לא הוכיח את זכותו בנכס . אף לגבי נימוק זה אין מקום להעתר לבקשה במסגרת ההליך ההליך העיקרי יהיה מוטל על המשיב להוכיח את זכותו בנכס מצד אחד כאשר מצד שני יהא על המבקש להוכיח כי הוא מחזיק כדין בנכס. הנימוק הרביעי כי המשיב טוען כנגד מסמך בכתב אף הוא אין בו כדי להביא למחיקת התביעה, כתב התביעה מבוסס על מסמכים המצויים בידי המשיב המעידים על שעבוד הנושה המובטח במקרקעין. העובדה כי המבקש מחזיק בידו מסמך שלכאורכה על פניו מעניק לו זכויות בנכס אין בה כדי להביא למחיקת התביעה. הנימוק החמישי הינו טענת שיהוי ומניעות - לגירסת המבקש חלפו כ 3 שנים מיום שהמשיב קיבל את צו המינוי ועד להגשת התביעה. מנגד טוען המשיב ועמדתו מקובלת עליו כי המדובר בפרוייקט בניה גדול אשר מטבע הדברים יש להשקיע בו עבודה רבה ועיון במסמכים רבים. הגשת התביעה במועד שבו הוגשה לא גרמה למבקש כל נזק שכן על פי שיטתו יש בידו חוזה המעיד על רכישת הנכס ומימלא הוא אף מחזיק בו. לפיכך לא מצאתי כל עילה למחוק את כתב התביעהבנמוק זה. סופם של דברים כי דחיה על הסף בהעדר עילה אינו מוכרת על ידי התקנות. ניתן רק למחוק כתב תביעה בהעדר עילה. מן האמור לעיל ולאחר שקילת טעות הצדדים לא שוכנעתי כי יש למחוק את התביעה בהעדר עילה. 5. המבקש עותר בעתירתו החלופית למחיקת כותרת. לגירסת המבקש המשיב לא הוכיח זכות כלשהיא בנכס ובאין ראיה כלשהיא לזכותו בנכס אין לאפשר את ניהול ההליך בסדר דין מקוצר. טענה זו אינה מקובלת עלי. יש לזכור כי המקרקעין מצוי הנכס המוחזק על ידי המבקש משועבד לבנק אשר העניק הלוואות לצורך ביצוע הפרוייקט לחב'. במסגרת הליך מימוש השעבוד מונה המשיב לפעול על פי הסמכויות שהוענקו לו בצו המינוי ,מכאן המסקנה כי בעל השעבוד באמצעות המשיב ככונס נכסים עותר לסילוק המבקש כמי שלטענתו לא רכש את הנכס ומחזיק בו שלא כדין. די בנתונים אלה על מנת להכשיר את התביעה להליך של סדר דין מהיר. אשר על כן אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת. 6. טענותיו של המבקש בדבר רכישת הנכס כדין מקומן במסגרת בקשה לרשות להגן. בנסיבות אלה אני מורה למבקש להגיש בקשה לרשות להגן בתוך 20 יום מיום קבלת החלטה זו. עקב תקלה משרדית התעכב מתן ההחלטה ומובאת התנצלות בפני הצדדים . שעבוד