1.הרקע לבקשה וההליכים הקודמים בין הצדדים בתיק העיקרי, במסגרתו הוגשה הבקשה שבפניי, התבקש בית משפט על ידי המשיבה 1 אלכסנדר אורן בע"מ (להלן: "אורן"), בהסכמתו של מי שהיה מפרק חב' אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ (להלן: "החברה") עו"ד מיכה צמיר, למנות כונס נכסים. בבקשה נאמר כי הנכסים המשועבדים, נשוא הבקשה, שועבדו לטובת אורן על פי אגרת חוב, וכי אותה אגרת חוב אושררה בהסכם בוררות שקיבל תוקף של פסק דין. עוד נאמר בתיק העיקרי, כי מכח אגרת החוב נרשמו לטובת אורן הערות אזהרה בפנקסי רשם המקרקעין, כפי שעלה מנספח ג' לבקשה. זכויות אלה של אורן אושרו גם בפסק דין של בית המשפט העליון, בית משפט זה ובדוחות מפרק החברה, אשר אושרו גם הם בפסקי דין של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט העליון. עוד נאמר בבקשה, כי לאורן זכויות שעבוד ראשונות בדרגה על חנות מס' 33 שיש לרשום עליה משכנתא לטובתו. בעת שהוגשה הבקשה שימש עו"ד צמיר כמפרק החברה ומינויו התבקש ככונס נכסים. כמו כן, נאמר בבקשה כי לחברה אין נושים מובטחים למעט אורן, וכי על פי אגרת החוב רשאית אורן למנות כונס נכסים להבטחת הזכויות המשועבדות בנכסים המשועבדים. בדיון שהתקיים ביום 26.1.09 נעתרתי לבקשה. המבקש בבקשה שבפניי הגיש בקשה לביטול אותה החלטה, בטענה כי הצדדים הרלוונטים להסכם הבוררות עליו התבססה הבקשה למינוי כונס נכסים לא צורפו לבקשה. כמו כן, נטען כי אורן מימשה את זכויותיה על פי אגרת החוב כאשר מונה לחברה כונס נכסים מטעם רשות המיסים בשנת 95; כי החברה פרעה את חובה; כי המבקש הוא משתתף בחברה ובעל זכות קניינית בחלקת 110 שהיא למעשה דירת מגורים, אשר איננה מופיעה ברשימת הנכסים אשר עומדים לכאורה לזכות אורן למימוש; כי אגרת החוב היא חסרת תוקף ומעמדה לא נבחן על ידי המפרק. כמו כן הועלו טענות רבות כנגד פעולותיו של כונס הנכסים אשר מונה על ידי בית משפט. בהחלטה אשר ניתנה על ידי ביום 2.11.09 צויין כי מאז הדיון שהתקיים במעמד הצדדים החליט בית משפט של פירוק על סיום הליכי הפירוק של החברה. לכן, כל הטיעונים אשר הועלו על ידי המבקש בדבר ניגוד עניינים בין תפקידו של המפרק לבין - תפקידו של כונס הנכסים אינם רלוונטים יותר. עוד יש לציין בהקשר זה, כי בשלב מאוחר יותר הגיש המבקש הגיש בקשה לכב' סגן הנשיא השופטת אלשיך להחייאת תיק הפירוק, אולם בקשה זו נדחתה. להחלטה זו אתייחס בהמשך. במסגרת ההחלטה אשר ניתנה על ידי, נקבע כי הבקשה למינוי כונס נכסים התבססה על אגרת חוב שנוצרה על ידי החברה עוד בשנת 92', כאשר במסגרתה פורטו כל החלקות עליהן התבקש מינוי כונס נכסים. כמו כן נרשמה הערת אזהרה על כל החלקות. המבקש, יחד עם החברה ושתי חברות נוספות, היו צד לפסק הבוררות אשר קיבל תוקף של פסק דין. המבקש והחברות הצהירו בפתחו של פסק הבוררות כי נכון למועד ההסכם, החברות חייבות לאורן סכום השווה ל- 625,000 דולר, ואף הצהירו וציינו כי השעבודים שנרשמו לטובת אורן נעשו כדין. לכן, נקבע על ידי כי אין מקום לטענה אשר הועלתה במסגרת הבקשה לביטול, לפיה אין תוקף לשעבוד נשוא הבקשה. בעניין זה צויינה על ידי קביעת בית המשפט העליון בע"א 7131/06, על פיה היה מפרק החברה בדעה כי יש תוקף לשעבוד לטובת אורן, וכי בית משפט לא מצא ממש בהשגות אשר הועלו על ידי המערערים שם כנגד המפרק. קביעה זו של בית המשפט העליון, יחד עם הצהרתם החד משמעית של המבקש והחברות במסגרת פסק הבוררות באשר לתוקף הרישום, מונעת את תקיפתו של השעבוד. גם במסגרת החלטת בית המשפט בבקשתו של המבקש להחייאת הליכי הפירוק, חזרה וקבעה כב' סגן הנשיא השופטת אלשיך, כי בית המשפט העליון אמר את דברו וכי לא ניתן להתעלם מזכויותיו של אורן ובוודאי שלא לעקרן מתוכן בדרכי עקיפין. עוד נקבע על ידי בהחלטה הקודמת, כי הטענה על פיה פרעה החברה את חובה וטענה באופן כללי ללא תשתית ראייתית של ממש, וכי אין דרך לקבוע בשלב זה כי נעשה מימוש שיש בו כדי לפרוע את החוב לאורן. לאור זאת נקבע כי אין בסיס לבקשה לביטול ההחלטה למינוי כונס נכסים. בהחלטה נקבע על ידי במפורש כי הן בעניין הרישום והן בעניין המימוש, יהיה המבקש רשאי להעלות כל טענה באשר לזכותו בנכסים נשוא הבקשה, בין היתר, גם ביחס לדירת המגורים תת חלקה 110. באשר לטענת הפרעון, יהיה המבקש רשאי להביא ביסוס ראייתי כאשר יתבקש מימוש הנכסים. 2.נקיטת הליכי המימוש. לאחר שניתנה ההחלטה בבקשה הקודמת אשר פורטה על ידי לעיל, הגיש עו"ד מיכה צמיר, כונס הנכסים אשר מונה על פי בקשת אורן, מספר בקשות למתן הוראות בעניין מימוש הנכסים: הכונס הגיש בקשה (בקשה מס '2) להורות על פינוי חנות 117 הידועה כגוש 6358 במספר חלקות, ולהתיר לו לבצע פעולות הדרושות למכירת החנות. לבקשה זו צורפו כמשיבים זאב פלפל- פז, צבי גוטצייט, רן שלם, שמואל אורן ויעקב כהן. במסגרת הבקשה צויין פסק הבוררות אשר אישרר את זכויות אורן ל- 25% משווי כל נכסי המקרקעין בחלקות המהוות את החנות, ואת השעבודים אשר נעשו לטובת אורן להבטחת זכויותיו. הכונס ציין את אגרת החוב ואת הערת האזהרה. בבקשה נאמר כי המשיבים 1 - 4 אשר פורטו לעיל, רכשו את החנות מאת החברה ואח' בכפוף לזכויות אורן על פי אגרת החוב. לדברי הכונס, הציע למשיבים לפדות את הזכויות בחנות אולם הם לא השיבו לו. המשיבים 1-4 השיבו לבקשה וניתנה גם תגובת הכונס. כמו כן, הוגשה בקשה (בקשה מס' 4) להורות למבקש ולשלוש חברות ד.כ. חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ, חנויות להשכרה בן גוריון ארלוזורוב בהרצליה, חנויות להשכרת חנויות בהרצליה הצעירה בע"מ, להעביר לידי הכונס את דמי השכירות המתקבלים מהשכרת חנות 107 בגוש 6538. כמו כן הוגשה בקשה נפרדת להורות על פינוי אותה חנות שהיא בגדר חנות רהיטים (חנות 33). במסגרת בקשות אלה צויין כי המשיבים כולם היו צד להסכם הבוררות ואישרו את זכויות אורן ואת השעבוד. המשיבים בבקשה זו הגישו תגובה, אשר הטענות בה דומות לטענות אשר הועלו בבקשה הנוכחית אותה אפרט בהמשך. כמו כן, הגיש הכונס בקשה לתיקון רישום זכויות בחנות וגלריה הידועים כחלקת משנה 76. בקשה זו הופנתה למעשה למפקחת על המקרקעין, שכן המשיב 2 לאותה בקשה יורם בר הוא בעל הערת אזהרה מאוחרת להערת האזהרה אשר נרשמה לטובת אורן. לאור קבלת תגובת המפקחת על המקרקעין, ניתן על ידי צו כמבוקש בעתירה. כמו כן, הוגשו שתי בקשות (בקשה 5 ובקשה 11) לתשלום דמי שכירות ופינוי של משרד הידוע כתת חלקה 8. בקשה זו הוגשה נגד ששון הלוי, טובגל 5000 רכב בע"מ וירון מנדה. בנוסף לכך, הוגשה בקשה למתן הוראות כנגד יהודית כהן ויעקב כהן בה התבקש תשלום דמי שכירות ופינוי של דירת פנטאוז בחלקה 110 (להלן: "הדירה"). 3.מהות הבקשה שבפניי הבקשה שבפניי הינה בקשה לסילוק הבקשה שהוגשה מטעם אורן למינוי כונס הנכסים על הסף, לאור העובדה כי אין בבעלותה של החברה נכסים, להורות לכונס הנכסים להימנע מביצוע כל פעולה במסגרת תפקידו ככונס נכסים, ולעיכוב ההליכים בכל הבקשות אשר פורטו על ידי לעיל. לחלופין, התבקש בית המשפט להורות לאורן להציג בפני בית משפט את המסמכים המקוריים של האג"ח ופסקי הבוררות, המסמכים הקשורים לקבלת כספים מאת עו"ד לוי כאשר שימש כונס נכסים מטעם רשות המס, וכן להציג חשבון מלא של יתרת החוב נשוא פסק הבוררות, ואת הנכסים אשר נרשמו על שמה של אורן וטרם נרשמו. המבקש חזר וטען כי הוא משתתף בחברה בהיותו בעל מניות והוא אף בעל זכות קניינית בדירה. המבקש היפנה להחלטת בית משפט זה מיום 2.11.09, בה נקבע כי לחברה אין נכסים ולכן נדחתה טענתו של המבקש בדבר היותו משתתף בחברה שיש לו מעמד בבקשה למינוי כונס נכסים. לדברי המבקש, גם בית משפט של פירוק שיחרר את כונס הנכסים מתפקידו כמפרק החברה, לאור טענתו כי אין לחברה נכסים וכך קבע גם בית משפט העליון. לעומת זאת מינה בית משפט זה כונס נכסים לנכסי החברה. עוד חזר המבקש על הוראות אגרת החוב ועל טענתו כי לא נותר חוב לתשלום. המבקש ציין כי לא ניתן לקבל את הסעדים הנקובים בבקשתו של כונס נכסים, שכן אין לכונס הנכסים כל בעלות בנכסים שהבעלות בהם הועברה על ידי החברה. לכן, המינוי הוא עקר מתוכן. כמו כן נטען כי כונס הנכסים בכובעו כמפרק החברה הגיש דוחות לבית משפט של פירוק, וללא ידיעתו של בית משפט של פירוק הגיש בקשות במסגרת תיק הכינוס. בנוסף לכך, הועלתה טענה של שיהוי מצידה של אורן. בתגובתו של הכונס נטען כי טענותיו של המבקש נדחו כבר בהחלטת בית משפט מיום 2.11.09, בה נקבע, כאמור, כי אין למבקש מעמד להעלות את טענותיו וכי הוא מנוע מלתקוף את אגרת החוב. החברה כבר איננה מצויה בפירוק ולכן המבקש איננו משתתף אלא בעל מניות. יתרה מזאת, החברה היא הבעלים הפורמאלי של נכסים אשר נמכרו בכפוף להוראות אורן והשעבודים לטובתו, כפי שאלה מצאו את ביטויין בין היתר באגרת החוב אשר תוקפה אושרר בפסק הבוררות. אגרת החוב קובעת הוראות גם ביחס לרישום הזכויות בנכסים ולמימושם. החברה - באמצעות אורן ובאמצעות כונס הנכסים מטעם מס הכנסה - מכרה נכסים בפרוייקט בכפוף לשעבודים לטובת אורן. אין גם בסיס לטענת השיהוי, שכן זכויות אורן נובעות בין היתר מפסק הבוררות אשר התקבל בהסכמה וקיבל תוקף של פסק דין. כמו כן, נחתם על ידי המבקש הסכם משנת 2008 המונע כל טענה של התיישנות, אשר צורף כנספח 3 לתגובה. מסמך זה נחתם על ידי ב"כ אורן ובין היתר על ידי המבקש. במסמך נאמר במפורש כי אי נקיטת הליכים משפטיים על ידי אורן לפרעון החוב לא ייחשב כויתור ואי נקיטת הליכים על ידי המבקש למימוש זכויותיו הוא על פי הסכם הבוררות לא יחשב גם הוא כויתור. כמו כן נאמר כי אין בסיס כלשהו לטענת "פרעתי". עוד נאמר כי פסק הבוררות שב ואישר את זכות אורן לקבל 25% משווים של כל הנכסים המפורטים בפסק הדין ובכלל זה גם אלה ששועבדו לטובתו. הסכומים אותם קיבל אורן בגין 25% משווים של הנכסים, אין בהם כדי להפחית את החוב אשר נקבע בסעיף 2 ו- 3 לפסק הבוררות, הנובע מזכויות נפרדות. יתרה מזאת, טענת "פרעתי" סותרת את פסק הבוררות. כמו כן, עצם רישום במאי 97' של שעבוד נוסף בשיעור 100 אחוז על חנות 33, מהווה הוכחה לכך שהחוב לאורן לא נפרע לאחר שהכונס מטעם מס הכנסה סיים את תפקידו. פסק הבוררות קובע שאם החוב טרם נפרע לטובת אורן, יהיה רשאי המבקש לדחות את מימוש חנות מס' 33, ובתנאי שחנות 33 תשועבד בשעבוד נוסף כפי שאכן נעשה בפועל. המשיבים 1 ו- 2 הצטרפו לטענות הכונס. בתשובתו של המבקש נאמר כי לא כל הטענות אשר הועלו במסגרת הבקשה הנוכחית, נדונו על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 2.11.09. בכל מקרה מדובר בהחלטת ביניים ואין ההחלטה מהווה מעשה בית דין. אין גם ממש בטענתו של הכונס כי אין שיהוי במימוש פסק הדין, שכן השיהוי בביצוע פסק הדין מהווה חוסר תום לב. בהתנהלות אורן בבקשה לקיום פסק דין 15 שנים לאחר חתימתו, קיים שיהוי ארוך ובלתי מוסבר, הנגוע בחוסר נכיון כפיים. באותו הסכם אליו היפנה הכונס, אין כל ממש שכן ההסכם בוטל על ידי המבקש. אין להסכם תוקף שכן אורן הפר את ההסכם בעצם פנייתו מאחורי גבו של המבקש למינוי כונס נכסים. החוב נשוא הליך הבוררות אינו חוב של המבקש אלא חוב של החברה, ועל פי פסק הבוררות המבקש עצמו הוא זוכה. המשיבים טוענים כי אין מקום לטענתו של המבקש באשר לפרעון החוב. אולם, הם נמנעים מלגלות כמה קיבל אורן על חשבון החוב, מה הסכומים שהתקבלו, כיצד חושבה יתרת החוב ומה הסכומים שהתקבלו בגין מימוש חמישה נכסים מתוך נכסי החלוקה. גם אם תתקבל טענת המשיבים בדבר הנטל להוכחת טענת "פרעתי", למרות שלא מדובר בחוב של המבקש, הרי שעל המשיבים למסור למבקש את המסמכים הרלוונטים לגבי התקבולים שהתקבלו. 4.דיון והחלטה אינני רואה כל מקום לבקשה הנוכחית, שכן בעיקרה אין היא למעשה אלא חזרה על הטענות אשר הועלו בבקשה הקודמת לביטול מינויו של כונס הנכסים, החלטה שהמבקש בחר שלא לערער עליה בפני ערכאה מוסמכת. הן בית משפט זה והן בית המשפט העליון קבעו, באופן חד משמעי, כי השעבוד הינו תקף. בית המשפט העליון אף ציין כי לא מצא מקום לשמוע טענות כנגד החלטת המפרק באשר לתוקפו של השעבוד. אין גם כל מקום לטענות החוזרות והנשנות אשר הועלו על ידי המבקש, באשר לכך שלא נותרו לחברה נכסים ולכן לא ניתן לממש את נכסיה. אין מחלוקת כי החברה היא הבעלים הפורמאלי של הנכסים המשועבדים, אשר נמכרו בכפוף לזכויות אורן ולשעבודים לטובתו. הדרך למימוש הזכויות של אורן הינה באופן ברור באמצעות אכיפת אגרת החוב ומימוש השעבודים. מקובלת עלי לחלוטין טענת המשיבים והכונס, כי אין בהליך של אכיפת השעבודים ובמימוש אגרת החוב אמירה כלשהי בדבר זכותה המהותית של החברה בנכסים, לאחר שאלה נמכרו. עם זאת, אין ספק כי הדרך הנכונה לאכוף את השעבוד ולממש את אגרת החוב היא בדרך של כינוס נכסים ובירור כל הטענות הרלוונטיות לגבי כל אחד מהנכסים במסגרת הליך של מימוש. בכל מקרה, למבקש עצמו אין היום מעמד לטעון ביחס לזכויות אורן, אלא במסגרת הליך ספציפי של נכס שבו יש לו, לטענתו, זכויות ואם יוכיח כי החובות המובטחים נפרעו. אינני רואה גם כל מקום לטענותיו של המבקש באשר לשיהוי. ההליך בין הצדדים הינו הליך ארוך ורב מחלוקות, כפי שצויין גם על ידי כב' סגן הנשיא השופטת אלשיך, בהחלטתה בבקשתו של המבקש בהחייאת הליכי הפירוק. החלטתו של בית המשפט העליון באשר לתוקפו של השעבוד אשר נוצר כלפי אורן ניתנה בשנת 2008. נראה כי עד לאותו מועד וגם לאחר מכן, היו הצדדים עסוקים בבירור המחלוקות ביניהם ואין לכן כל מקום לטענה של שיהוי. אינני רואה גם כל מקום לטענות אשר הועלו באשר לזכותו של אורן ל- 25% בנכסי הפרוייקט. מעיון בפסק הבוררות עולה, באופן חד משמעי, כי ישנה הפרדה ברורה בין זכותו של אורן ל- 25% מהנכסים אשר צויינו בהסכם הבוררות, לבין זכותו לתשלום החוב בו הודו המבקש והחברות השונות במסגרת הסכם הבוררות. המבקש והחברות הודו כאמור כי במועד חתימת ההסכם, אשר קיבל תוקף של פסק דין, הן חייבות לאורן סכום השווה ל- 625,000 דולר. עוד הצהירו כהן, כלומר המבקש והחברות יחד, כי הם מסכימים שהשעבודים שנרשמו לטובתו של אורן בפרוייקט נעשו כדין ובהתאם להסכמה שבין כהן לאורן, וכי "אורן זכאי ל- 25% ... משווי הנכסים הנ"ל", כלומר משווי כל הנכסים המשועבדים ולא רק מנכסי החלוקה אשר משמשים לתשלום החוב. סעיף 5.2 קבע בנפרד מהם נכסי החלוקה - הנכסים או התמורה שנותרה לאחר תשלום יתרת החוב לשלטונות מס הכנסה, לעירית הרצליה ועוד. כמו כן, נאמר כי נכסי החלוקה ישמשו לתשלום החוב לאורן. אין בפירוט נכסי החלוקה כדי לקבוע בדרך כלשהי כי זכותו של אורן לקבל 25% משווי הנכסים המשועבדים - מוגבלת רק לנכסי החלוקה. זכויות אלה של אורן ב- 25% מנכסי הפרוייקט אינן ניתנות לתקיפה על ידי המבקש, אשר אישר אותן, כאמור, במסגרת הסכם הבוררות אשר קיבלת תוקף של פסק דין. גם הטענה כלפי אורן על פיה נפרעו החובות, לא הוכחה במהלך הדיון שבפניי. עו"ד דוד לוי, אשר שימש כונס נכסים מטעם רשויות המס, מסר הודעה לבית המשפט באשר לסכומים שהתקבלו בגין מימוש הנכסים על ידו. לכהן לא היתה כל ראייה בדבר תשלום נוסף שלא נלקח בחשבון. יתרה מזאת, ב"כ המבקש הצהיר במהלך הדיון כי אין בפי המבקש טענת "פרעתי". כמו כן, מקובלת עלי טענת המשיבים כי עובדת רישום הערת אזהרה נוספת במאי 97' על 100 אחוז בחנות 33, בהתאם לסעיף 8 לפסק הבוררות, מהווה אף היא הוכחה לכך שהחוב לאורן לא נפרע. החנות לא מומשה עד היום ורישום השעבוד הנוסף מהווה למעשה דחיית תשלום החוב. אינני רואה אף כל מקום במסגרת הבקשה הנוכחית לטענות אשר הועלו על ידי המבקש כנגד כונס הנכסים. בית המשפט העליון אישר את הדוח אשר הוגש על ידו כמפרק. גם סגן הנשיא כב' השופטת אלשיך, הביעה תמיהה על האורח בו ביקש המבקש לדקדק עם המנהל המיוחד לשעבר, שהוא כונס הנכסים בבקשה שבפניי, בניגוד לדעתו של הכנ"ר שהוא אחראי על פעילותם של בעלי תפקיד. בית המשפט ציין כי גם אם ישנו טעם לפגם כי מנהל מיוחד לשעבר מתמנה בדיעבד לכונס נכסים מטעמו של הנושה המובטח, לגביו קבע כי השעבוד תקף, הרי שהנפגעים מצעד זה הם לכל היותר הנושים הרגילים, אשר נתנו בו את אמונם פעם נוספת. אין בעל המניות, שהוא המבקש שבפניי, יכול לשים עצמו לפה לאותם נושים. בסופו של דבר, אין כל מקום להליך שבפניי ואין כל הצדקה להמשך קיומו של צו המניעה. אין לי אלא להצטרף, בכל הכבוד, לדעתו של בית המשפט של פירוק, אשר קבע במסגרת החלטתו כי אם המבקש עדיין סבור שאין תוקף אמיתי לשעבוד וכי לא קיים נגדו מעשה בית דין - הרי שיתכבד ויעתור לביטולו בהליכים מתאימים. קביעה זו נכונה לחלוטין גם לגבי טענתו של המבקש באשר לפרעון החוב כלפי אורן. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. צו המניעה הארעי יבוטל. עם זאת, יש מקום לבקש מכונס הנכסים כי יוגש אכן דוח מסודר באשר למימוש הנכסים וקבלת הסכומים השונים על ידי אורן על חשבון החוב, ועל חשבון זכאותו ל-25% מנכסי הפרוייקט. זאת על מנת שדוח כאמור יעמוד בפני כל הצדדים הרלוונטים כולל בית המשפט. לאור זאת אני מורה על הגשתו של הדוח תוך 45 יום. עוד יש לציין כי הבקשות השונות של כונס הנכסים, כולל בקשות הפינוי, תידונה בנפרד כאשר תבחן שאלת התאמתן להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות. ישיבה מקדמית בעניין בקשות המימוש השונות תתקיים ביום 29.12.10 בשעה 12:00. הכונס ידאג לזמן את כל הצדדים הרלוונטים. לא מצאתי לנכון להתייחס במסגרת החלטה זו לסיכומים אשר הוגשו על ידי המשיבים 9-11, שכן כאמור יתקיים דיון נפרד בעניינם. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1-2 יחד בסך 15,000 ₪ ובהוצאות המשיב 3 בסך 15,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. מינוי כונס נכסיםכינוס נכסים