1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 29.4.2004 (כבוד השופטת ש' דברת), שלפיה מונה כונס נכסים על נכסי המבקש לשם הוצאה לפועל של פסק-דין אשר ניתן נגדו. 2. בבית-המשפט המחוזי בבאר שבע מתנהל הליך פירוק של ס. דנהיל תעשיות כלליות בישראל בע"מ (בפירוק) (להלן - החברה). במסגרת הליך הפירוק ביקש המשיב 1 (להלן - המפרק) לחייב את המבקש באופן אישי בכל חובות החברה. המבקש מתגורר דרך קבע בחו"ל, ונראה שמרבית נכסיו נמצאים מחוץ לישראל. ביום 15.5.2002 קיבל בית-המשפט שעל הפירוק את הבקשה האמורה בהסתמכו על הוראות סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983. משכך, חויב המבקש לשלם לקופת הפירוק סך של 112,560,000 מיליון דולר (להלן - פסק-הדין). המבקש ערער על פסק-הדין לבית-משפט זה, וערעורו תלוי ועומד (ע"א 7516/02). כן עתר המבקש לבית-המשפט המחוזי לעכב את ביצועו של פסק-הדין עד להכרעה בערעור. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה, אולם קבע כי הכספים אשר ייגבו מן המבקש לא יועברו לנושים עד למתן פסק-הדין בערעור. ביום 28.10.2002 דחיתי אף אני בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש לבית-משפט זה. ביום 19.1.2004 הגיש המפרק לבית-המשפט שעל הפירוק בקשה למינוי כונס נכסים על נכסיו של המבקש לצורך ביצועו של פסק-הדין (להלן - הבקשה למינוי כונס). בית-המשפט נענה לבקשה, ובהסתמכו על תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות) מינה את עורך-דין אלון קלמנסון ככונס נכסים על כלל נכסי החייב (להלן - הכונס). בית-המשפט הורה בהחלטתו לכונס לבצע את הפעולות הדרושות לשם איתור כלל נכסי החייב וכינוסם, אולם קבע כי מימוש הנכסים יהיה כפוף לאישורו. כן חייב בית-המשפט את הכונס לחתום על כתב ערובה בסך של 200,000 ש"ח. מכאן הבקשה שלפניי. 3. חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 מונה שורה של אמצעים שנושה יכול לנקוט לשם ביצועו של פסק-דין. בין היתר מוסמך ראש ההוצאה לפועל למנות כונס נכסים על נכס מסוים של החייב (סעיף 53(א) לחוק ההוצאה לפועל). דרך המלך לביצועו של פסק-דין הינה נקיטת הליכים באמצעות מערכת ההוצאה לפועל, עם זאת קיימים מקרים יוצאי דופן אשר לגביהם אין די באמצעים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל כדי להביא לביצועו של פסק-הדין. באותם מקרים חריגים ונדירים ישקול בית-המשפט למנות כונס נכסים על נכסיו של החייב מכוח תקנה 388(א)(1) לתקנות. תפקידו של כונס נכסים אשר ממונה על-ידי בית-המשפט לאחר מתן פסק-דין הינו לפעול לביצוע פסק-הדין ובכך לשמש חלופה להליכי ההוצאה לפועל הרגילים. חלופה זו מכונה הוצאה לפועל מן היושר (ראו: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן (להלן - פרשת רוט [1]) וכן ע"א 4111/97 שם טוב נ' מורטזה (להלן - פרשת שם טוב [2]). עוד ראו רע"א 7/89 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' חברת נשר סוכנות לביטוח בע"מ [3]). יצוין כי בניגוד לראש ההוצאה לפועל, אשר מוסמך כאמור למנות כונס נכסים אך על נכס מסוים של החייב, רשאי בית-המשפט למנות כונס נכסים על כלל נכסי החייב. 4. המבקש טוען בבקשתו כי לא היה מקום למנות כונס נכסים על כלל נכסיו טרם מתן פסק-הדין בערעור. לשיטתו, מתן סעד של מינוי כונס נכסים לשם הוצאה לפועל מן היושר של פסק-דין שאיננו חלוט עלול לסכל כלל שהוא טוען לקיומו, שלפיו לא ניתן לנקוט הליכי פשיטת רגל נגד אדם אלא על בסיס פסק-דין חלוט. על-כן, כך לדבריו, אין להעניק את הסעד האמור אלא על בסיס פסק-דין חלוט אשר אינו נתון עוד לערעור. סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן - הפקודה) קובע כי בקשה להמצאתה של התראת פשיטת רגל יכול שתוגש על-ידי "נושה שהשיג נגד חייב פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין..." (ההדגשה שלי - א' ג'). על-פי הוראת הסעיף, לעניין התראת פשיטת רגל יראו כפסק-דין חלוט אף צו חלוט וכן שטר חליפין, שטר חוב ושיק אשר הוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל, ואשר החייב לא הגיש התנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה בפסק-דין חלוט או בהחלטה חלוטה. אי-מילוי הדרישה הנזכרת בהתראת פשיטת הרגל תוך פרק הזמן הנקוב בפקודה מהווה מעשה פשיטת רגל (סעיף 5(6) לפקודה). כאמור, לשיטתו של המבקש, יש לפרש את הצירוף "פסק דין חלוט" אשר בסעיף 3 לפקודה כמתייחס אך לפסק-דין אשר אין עליו עוד ערעור. אין בידי לקבל טיעון זה. סעיף 15 לפקודה קובע כי אם ערעור על פסק-הדין אשר עליו נסמכת התראת פשיטת הרגל תלוי ועומד, רשאי בית-המשפט לדחות את בקשת פשיטת הרגל או לעכב את הדיון בה. מהוראה זו נובעת המסקנה כי בית-המשפט רשאי להיענות לבקשה לצו כינוס, וממילא אף לבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל, גם כאשר תלוי ועומד ערעור על פסק-הדין שעליו מבוססת הבקשה (ראו ש' לוין, א' גרוניס פשיטת רגל [6], בעמ' 68-69 והאסמכתאות הנזכרות שם. בייחוד ראו המ' (ת"א) 1840/94 יצחקי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [5]). משכך, לקושי שהמבקש הצביע עליו אין עוד על מה לסמוך. משנמצא כי באופן עקרוני ניתן לקדם הליך פשיטת רגל אף כשתלוי ערעור על פסק-הדין הכספי, אין סיבה שלא יחול אותו כלל לעניין מינוי כונס נכסים על כלל נכסיו של חייב מחוץ לדיני פשיטת הרגל. אכן, הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה אשר עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות). כוחו של כלל זה יפה הן באשר לדרך הביצוע הראשית - היא מערכת ההוצאה לפועל - הן באשר לדרך הביצוע השיורית, היא ההוצאה לפועל מן היושר. במילים אחרות, אין מניעה עקרונית כי בית-המשפט ימנה כונס נכסים לשם הוצאה לפועל מן היושר של פסק-דין שערעור עליו תלוי ועומד, עם זאת היותו של פסק-הדין נתון לערעור מהווה שיקול חשוב בין יתר השיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון במסגרת החלטתו בעניין מינוי כונס נכסים כאמור (לעניין שיקולים אלה ראו פרשת שם טוב [2], בעמ' 623-624). 5. לטענת המבקש, משהוגשה בקשתו של המפרק למינוי כונס לאחר למעלה משנה וחצי מיום מתן פסק-הדין, נגועה היא בשיהוי. בהקשר זה מציין המבקש כי אף שביצועו של פסק-הדין לא עוכב, הרי שעד ליום הגשת הבקשה למינוי כונס לא נקט המפרק הליכים כלשהם לביצוע פסק-הדין. המבקש ממשיך וטוען כי במסגרת בקשה למתן פסק-דין בערעור (להלן - בקשת ההחשה) שהגיש המפרק לבית-משפט זה, ציין הוא במפורש כי דרוש פסק-דין של ערכאת הערעור על-מנת שיוכל לפעול למימוש נכסיו של המבקש. זאת ועוד, במסגרת בקשת ההחשה נמנע המפרק מציון העובדה כי הגיש לבית-המשפט המחוזי את הבקשה למינוי כונס. דינן של הטענות הנזכרות להידחות. אף שהבקשה למינוי כונס לא הוגשה בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, הרי משהוגשה בזמן שערעור על פסק-הדין תלוי ועומד, אין לומר כי נגועה היא בשיהוי. כמו כן אין בהכרח סתירה בין האמור בבקשת ההחשה לבין האמור בבקשה למינוי כונס. כזכור, מרבית נכסיו של המבקש מצויים מחוץ לישראל. כפי שעולה מבקשת ההחשה, עשויים להיות הליכים לביצוע פסק-הדין בחו"ל אשר לא ניתן לנוקטם אלא לאחר סיום הליכי הערעור בלא כל קשר לשאלת מינויו של כונס נכסים על נכסי המבקש. לפיכך מינויו של הכונס לעת הזו אינו סותר את הצורך בהכרעה בערעור. אף אם היה על המפרק לציין במסגרת בקשת ההחשה את דבר הגשת הבקשה למינוי כונס, אין במחדל זה כשלעצמו כדי להוביל לקבלת הבקשה שלפניי ולביטול מינויו של הכונס. 6. המקרה שלפנינו, על נסיבותיו הייחודיות, הינו אחד מאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם אכן ראוי כי בית-המשפט ימנה כונס נכסים על כלל נכסיו של המבקש שלא בגדר הליכי פשיטת רגל (בהקשר זה ראו גם ע"א 689/74 בשמת, חברה להשקעות ופיננסים בע"מ נ' עירית אילת [4]). הסכום שהמבקש חייב על-פי פסק-הדין הינו סכום גבוה ביותר, אשר יקשה לגבותו באמצעות מערכת ההוצאה לפועל (ראו פרשת רוט [1], בעמ' 117-118). כמו כן מרבית נכסיו של המבקש מצויים מחוץ לגבולותיה של המדינה, ויש צורך לאתרם. אף המבקש עצמו איננו מתגורר בישראל דרך קבע. דומה כי במקרה כגון דא לא יהיה ניתן לגבות את הסכום הפסוק באמצעות נקיטת הליכי ההוצאה לפועל הרגילים. לנימוקים האמורים מתווספת העובדה כי בשלב זה הורה בית-משפט קמא לכונס לפעול לאיתור נכסי החייב ולכינוסם בלבד תוך שקבע באופן מפורש כי מימוש הנכסים כפוף לאישורו. זאת ועוד, בהחלטתו בדבר דחיית הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין קבע בית-המשפט המחוזי כי הכספים אשר ייגבו מן המבקש לא יועברו לנושים עד להכרעה בערעור. בשתי הקביעות הנזכרות יש כדי להקטין באופן ממשי את הפגיעה במבקש ואת החשש שמא לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו היה ויזכה בערעורו. 7. התוצאה היא כי הבקשה נדחית בלא צורך בתשובה. מינוי כונס נכסיםכינוס נכסיםהוצאה לפועל