1. מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים למנות את משיב 3 למפרק הזמני של המבקשת (החלטות מיום 24.4.42012, 6.5.2012 ו-23.5.2012; פר"ק 37840-04-12, כב' השופט ד' מינץ). העובדות הנצרכות לעניין 2. המבקשת (להלן: העמותה) הוקמה בשנת 1998. מטרותיה הרשומות, כפי שנקבעו בתקנון המתוקן מאוקטובר 2008, הן לקיים "רשת הומניטארית בתחומי הרווחה וחינוך לנזקקים". נגד העמותה מתנהלת, מאז ראשית שנה זו, חקירה משטרתית בחשד לביצוע עבירות מרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד ופעולות שלא בהתאם למטרות העמותה תוך הטעיית תורמים. במסגרת החקירה הוקפאו נכסי העמותה וחשבונות הבנק שלה, וכן נעצר מר ישראל, שהינו יו"ר העמותה ואחד משני מורשי החתימה בה. לאחר מכן שוחרר ישראל למעצר בית למשך 30 יום, ונאסרו עליו למשך 90 יום הכניסה למשרדי העמותה ויצירת קשר עם מי מעובדיה. לנוכח כל זאת, ביום 15.4.2012 ביטל משיב 1 (להלן: הרשם) את אישור הניהול התקין לשנת 2012 שניתן לעמותה. בהמשך לכך, ביום 24.4.2012 פנה הרשם לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לפירוק העמותה לפי שתי עילות שנקבעו בחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות): פעולות העמותה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונהּ - לפי סעיף 49(1) לחוק, ומן הצדק והיושר לפרק את העמותה - לפי סעיף 49(5) לחוק. יחד עם בקשת הפירוק הוגשה בקשה דחופה למינוי מפרק זמני מפעיל, במעמד צד אחד. זאת מן הטעם שהעמותה אינה יכולה להמשיך ולפעול לקידום מטרותיה, ויש למנות מפרק זמני אשר יבחן את אפשרות הפעלת העמותה ושימוש נכון בכספים הרבים שנתרמים לזכותה מדי שנה. הרשם ציין בבקשתו כי לא שלח לעמותה מכתב התראה, וזאת על אף שהוא נדרש לעשות כן קודם שיגיש את בקשת הפירוק - על פי סעיף 50(ב) לחוק העמותות. הסיבה לכך היא שבנסיבות העניין, לדעת הרשם, אין לעמותה אפשרות לתקן את הליקויים שנתגלו - בשל חומרתם, העובדה שבעל התפקיד העיקרי בעמותה ואחד משני מורשי החתימה בה (מר ישראל) אינו רשאי לפעול בעמותה, והעובדה שכל נכסי העמותה הוקפאו. בו ביום ניתן צו במעמד צד אחד הממנה למפרק זמני את משיב 3 (להלן: המפרק הזמני). צו המינוי הפורמאלי נחתם ביום 29.4.2012. העמותה הגישה בקשה לביטול ההחלטה על מינוי המפרק הזמני במעמד צד אחד, ולקביעת מועד לדיון במעמד שני הצדדים. נטען כי לא היה מקום למינוי משום שלא נשלח מכתב התראה, בסתירה לסעיף 50(ב) לחוק העמותות. בנוסף נטען כי אין בסיס עובדתי לבקשת הפירוק, ולא התקיימו העילות שנקבעו בפסיקה לשם מינוי מפרק זמני. כן נטען שעל פי תקנה 367(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א), יש לקיים את הדיון בתוך 14 יום, אלא אם ידחה זאת בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו. ביום 3.5.2012 נקבע כי הדיון בבקשת העמותה יתקיים ביום 21.5.2012, משום שיומנו של בית המשפט איננו מאפשר מועד מוקדם יותר. סופו של דבר התקיים הדיון ביום 17.5.2012, לאחר שהוגש דו"ח פעולות ראשון מטעם המפרק הזמני. ביום 23.5.2012 ניתנה החלטת בית המשפט בעניין המפרק הזמני. במישור העקרוני צוין כי על בית המשפט להשתכנע שישנן ראיות לכאורה למתן הסעד העיקרי, היינו פירוק העמותה, ושישנו הכרח להפקיע באופן מיידי את סמכויות ניהול העמותה מידי מנהליה. מכתבו של ראש צוות החקירה המשטרתי מיום 22.4.2012, ודו"ח הבדיקה שהוכן על ידי רואה חשבון מיום 23.4.2012 (לבקשת רשות התאגידים) - מלמדים על ראיות לכאורה לכך שפעולות העמותה אינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק או עם מטרותיה, ולכך שנתוני הדוחות הכספיים אינם תואמים את מצבה האמיתי של העמותה. באשר לאי-משלוח מכתב ההתראה, הוסבר כי תפקידו של המפרק הזמני הוא בעיקר למנוע את המשך הפעילות הבלתי חוקית, וניתן - במצבים נדירים - למנותו אף קודם שנשלח מכתב התראה. במקרה דנא קיים חשש ממשי, שאלמלא המינוי הזמני - לא תוכל העמותה להמשיך לתפקד. זאת משום שכספי העמותה מוקפאים, תקצוב מטעם המדינה איננו מועבר, והעמותה מתנהלת "מכוח האינרציה" לאחר שמר ישראל הורחק מכל פעילות בה. לנוכח כל זאת נקבע כי צו מינוי המפרק הזמני ייוותר על כנו. כן נקבע שעל עובדי העמותה, מנהליה ועורכי הדין שלה למסור למפרק הזמני כל מידע ו/או מסמך שיידרש על ידו. טענות הצדדים 3. במסגרת בקשת רשות הערעור שבפנינו מדגישה העמותה כי דרישת ההתראה לפי סעיף 50(ב) לחוק העמותות היא גורפת. מינוי מפרק זמני הינו "סמכות נלווית" לסמכות בית המשפט למנות מפרק קבוע, ומשלא עמד הרשם בתנאי המקדמי למינוי מפרק קבוע (דהיינו, משלא שלח מכתב התראה) - אף לא ניתן למנות מפרק זמני. כן נטען שמוטב היה לנקוט אמצעים חלופיים ומדתיים (למשל מינוי חוקר מטעם הרשם). בנוסף טוענת העמותה שאין ממש בעילות הפירוק עליהן הצביע הרשם: העמותה סיפקה הסברים "ברורים ופשוטים" לכל מעשיה, שבוצעו לפי כל כללי המנהל התקין. טענה נוספת היא ששגה בית המשפט קמא כאשר הורה לעו"ד בוגט, בא כוח העמותה בהליך שלפנינו, למסור למפרק הזמני כל מידע שיש בידו. זאת משום שעו"ד בוגט איננו צד להליך, ואין מקום להורות לו למסור מידע הקשור לעמותה משום שהוא חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח. הרשם טען בפנינו כי יש ראיות לכאורה לקיומה של עילת פירוק: העמותה הציגה נפח פעילות גדול משמעותית מזה שהיא מקיימת בפועל, ביצעה עסקים נרחבים בניגוד למטרותיה, והציגה דו"חות כספיים בצורה מטעה. באשר למינוי מפרק זמני בלא מכתב התראה, עמדת הרשם היא כי במקרה דנא מתן ההתראה הינו חסר נפקות, וזאת לנוכח היקף הליקויים ומהותם; היותו של יו"ר העמותה וחבר הועד חשוד מרכזי, המורחק מכל פעילות בעמותה; היעדר מוסדות מתפקדים כדין; והקפאת נכסי העמותה. טעם נוסף הוא שמכתב התראה איננו נדרש כאשר עילת הפירוק היא לפי סעיף 49(3) - המלצת חוקר שנתמנה על ידי הרשם. אמנם בעניינו אין חוקר ממונה, אך מתנהלת נגד העמותה חקירת משטרה, והדברים הם בבחינת קל וחומר. טעם נוסף להעדר הצורך במכתב הינו שהמפרק הזמני שמונה הוא בגדר "מפרק מפעיל", שתפקידו להפעיל את העמותה ולא לחסלהּ. הכונ"ר (הוא המשיב 2) טען בפנינו כי ישנו אינטרס ציבורי בהמשך הפעלת העמותה, אך בה בעת קיימת אצל העמותה בעיית ניהול לנוכח הגירעון שצברה והיעדרותו של מנהל העמותה. עוד נטען שמינוי מפרק זמני היה הכרחי לאור מצבה של העמותה, כפי שזה נגלה מן התלונות שהוגשו למשטרה, ממצאי החקירה עד כה ודו"ח הבדיקה של רואה החשבון ותלונות שהוגשו לרשם. המפרק הזמני טען בפנינו כי, במסגרת הדו"ח הראשון שהגיש לבית המשפט המחוזי לאחר מינויו, התגלו ממצאים חמורים באשר לפעילות העמותה. בין היתר התגלה כי הצטבר גרעון כספי גדול, וכי העמותה פועלת ללא ניהול כלשהו. לאחר מינוי המפרק הזמני ובזכות פעילותו - חודש אישור הניהול התקין של העמותה, חודשה ההקצבה החודשית ממשרד החינוך, הותר השימוש בכספים המוקפאים, צומצם הגירעון הכספי ונמשכה פעילות העמותה בענפיה השונים. נסיבות העניין חייבו, אפוא, מינוי מפרק זמני אשר יוכל לשמר את פעילותה עד להכרעה באשר לעתידה. באשר למסירת המידע ע"י עו"ד בוגט, נטען כי המפרק נכנס לנעלי העמותה בכל הנוגע לחיסיון, ועל כן מובן כי אף בא כוחה מחויב למסור לו את המידע. דיון והכרעה 4. תחילה יש לעמוד על התשתית הנורמטיבית הנצרכת לענייננו, אשר נדמה שהיא טעונה הבהרה, ולאחר מכן ייבחן יישום הדברים במקרה דנא. התשתית הנורמטיבית 5. על מינוי מפרק זמני לעמותה חלות שתי מערכות נורמטיביות. האחת - מקורה בדיני הפירוק. אלה קבועים בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות), ובתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 (להלן: תקנות פירוק החברות). האחרת - מקורה בתקנות סד"א, ובפרט הסעיפים הרלבנטיים לעניין מתן סעד זמני. ראשית יובהר טיבה של אחת משתי המערכות כשלעצמה, ולאחר מכן ייבחן היחס ביניהן. 6. מינוי מפרק זמני לעמותה איננו מוסדר ישירות בחוק העמותות, אלא באופן עקיף: סעיף 54 לחוק העמותות מפנה אל הוראות הפירוק שקבועות בפקודת החברות ובתקנות פירוק החברות. בסעיף 300(ב) לפקודת החברות נקבע שבית המשפט רשאי למנות מפרק זמני "לאחר שהוגשה בקשת הפירוק ולפני שניתן צו פירוק". יוצא שבכדי למנות מפרק זמני לעמותה יש להגיש תחילה לבית המשפט בקשת פירוק, ויחד אתה או מיד לאחריה להגיש בקשה למינוי מפרק זמני. הוראות אלו נקבעו ביחס לחברות, אך הן חלות באותה מידה גם ביחס לעמותות. הגשת בקשה לפירוק עמותה, להבדיל ממינוי מפרק זמני לעמותה, מוסדרת במישרין על ידי חוק העמותות. בסעיף 49 לחוק העמותות מנויות עילות הפירוק, ששתיים מתוכן הן הרלבנטיות למקרה שלפנינו: העמותה מתנהלת בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה (ס"ק 1), או שמן היושר ומן הצדק לפרק את העמותה (ס"ק 5). אלו הן העילות שצוינו במקרה דנא על ידי רשם העמותות בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי. בסעיף 50(ב) לחוק העמותות נקבע כי לא תוגש בקשת פירוק מכוח ס"ק 1, 2 או 5 - הרלבנטיים לענייננו - "אלא לאחר שהתרה הרשם בעמותה בכתב לתקן את המעוות, והעמותה לא עשתה זאת תוך זמן סביר לאחר קבלת ההתראה". דרישת ההתראה נועדה לאפשר לעמותה לדעת על קיומו של מהלך כה גורלי עבורה, ואף לתת לה הזדמנות לתקן את דרכיה בכוחות עצמה, באופן שאולי ייתר את הצורך בהמשך הליכי הפירוק. המחוקק הקצה לעמותה "זמן סביר" על מנת להגיב להתראה. ודוק: אין "זמן תגובה" קבוע ויציב עבור כל המקרים. כל מקרה ונסיבותיו. הוראות החוק מלמדות, אפוא, שעל מנת למנות מפרק זמני לעמותה - נדרש תחילה להגיש בקשה לפירוק, ועל מנת להגיש את בקשת הפירוק - נדרש תחילה לשלוח מכתב התראה ולהעניק לעמותה "זמן תגובה" סביר. 7. בד בבד, על מינוי מפרק זמני לעמותה חלות גם ההוראות הקבועות בתקנות סד"א, ובפרט תקנה 362 לתקנות סד"א - אשר מסדירה את המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני. יוזכר כי, על פי תקנה 362, בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה. כמו כן על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות, קרי: הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאדם אחר אם יינתן הסעד הזמני. בין סיכויי התובענה למאזן הנוחות מתקיימת "מקבילית כוחות", והתגברותו של האחד עשויה לכפר על חולשתו של האחר. בנוסף על בית המשפט לבחון שיקולי יושר - האם הבקשה הוגשה בתום לב, והאם הסעד הוא צודק ומידתי. הדגש מושם על השיקולים האחרונים, מפני שמדובר בסעד מן היושר (לסקירה כללית ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 521-525 (2009)). השאלה המתעוררת היא כפולה: ראשית, האם תקנה 362 לתקנות סד"א - שעוסקת במתן סעד זמני - חלה גם בהליכי פירוק עמותה. במידה והתשובה לכך הינה חיובית, מתעוררת שאלה שנייה: האם בקשה למינוי מפרק זמני, שבה עוסק הליך זה, דינה כבקשה למתן סעד זמני. במידה וגם התשובה לכך היא חיובית, התוצאה תהיה שיש להחיל על בקשה למינוי מפרק זמני אף את המבחנים שנקבעו בתקנה 362 לתקנות סד"א. נבחן, תחילה, את השאלה הראשונה: האם תקנה 362 לתקנות סד"א חלה גם בהליכי פירוק עמותה. בתקנה 2 לתקנות פירוק החברות נאמר כי "הוראות תקנות סדר הדין יחולו על הליכי פירוק במידה שאינן סותרות הוראות תקנות אלה ובשינויים המחויבים לפי העניין". לכן, כל עוד לא נקבעו הוראות מיוחדות של סדר דין לגבי הליכי פירוק החברות - יש לנהוג לפי תקנות סד"א (ראו: אליעזר וולובסקי כונס נכסים בדיני החברות 459, 560-561, 576-577 (2004)). שר המשפטים לא התקין תקנות ייחודיות עבור הליכי פירוק עמותה, על אף שהוא מוסמך לעשות כן (סעיף 66(ב) לחוק העמותות). לנוכח חסר זה, ועל רקע הקשר בין פירוק חברות לתקנות סד"א מצד אחד, והקשר בין פירוק חברות לפירוק עמותות מצד שני - ניתן ללמוד כי תקנות סד"א הן שיחולו בהליכי פירוק העמותות: סעיף 54 לחוק העמותות מפנה, כאמור, לעבר תקנות פירוק החברות. תקנות פירוק החברות מפנות, כאמור, לעבר תקנות סד"א. יוצא שתקנות סד"א הוזרמו להליכי פירוק חברות דרך תקנות פירוק החברות, ומשם הן "הועתקו" הלאה אל הליכי פירוק עמותות (השוו: בן-ציון גרינברגר ונחמיה בן-תור דיני עמותות להלכה ולמעשה 547 (2002)). המסקנה העולה מכאן היא שאף סעיף 362 לתקנות סד"א, שעניינו מתן סעד זמני, חל בבקשות למתן סעד זמני במסגרת הליכי פירוק עמותות. השאלה הבאה היא האם בקשה למינוי מפרק זמני, שבה עוסק הליך זה, דינה כבקשה למתן סעד זמני? כמובן שהתשובה לכך גם היא חיובית. המפרק הזמני - כשמו כן הוא: בעל תפקיד זמני, שממונה על ידי בית המשפט במסגרת ההליך העיקרי של פירוק העמותה. בין בקשה למינוי מפרק זמני לבקשה למתן סעד זמני מתקיים לא רק דמיון מילולי, אלא אף דמיון מהותי: המפרק הזמני איננו אלא סוג של סעד זמני, אשר מותאם למסגרת הנורמטיבית של הליכי פירוק עמותה. לפיכך, על מינוי המפרק הזמני חלות אף הוראות תקנה 362 לתקנות סד"א, כבכל סעד זמני אחר. 8. הנה כי כן, החלוקה בין תקנות סד"א לבין פקודת החברות וחוק העמותות הינה ברורה: באחרונים ישנה התייחסות למרכיבים הייחודיים שיש למתן צווים זמניים במסגרת חוקים אלו, מבלי שתוארה המסגרת הדיונית הכללית. מסגרת כללית זו מצויה, כמובן, בתקנות סד"א. מבחינה אנליטית, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למינוי מפרק זמני, עליו לבחון תחילה האם התקיימו הדרישות המקדמיות שקבועות בפקודת החברות ובתקנות פירוק החברות. כך, יש לבדוק האם הוגשה בקשה לפירוק, האם נשלח מכתב התראה (במקרים בהם נדרש מכתב כזה) והאם ניתן לעמותה "זמן סביר" לתגובה. בשלב הבא על בית המשפט לבחון את השיקולים שמצויים בתקנה 362, בהתאמות הנדרשות. בפן אחד יש לבחון האם הראיות שהוצגו לבית המשפט מלמדות, ולוּ לכאורה, שהתקיימה אחת או יותר מעילות הפירוק הקבועות בסעיף 49 לחוק העמותות. בפן אחר יש לבחון את מאזן הנוחות, קרי: את הנזק שייגרם כתוצאה ממינוי המפרק הזמני, לעומת הנזק שייגרם כתוצאה מאי-מינוי המפרק הזמני. בית המשפט נדרש לאזן בין אינטרסים שונים, ואף מתנגשים, של כלל השחקנים הנוגעים לפעילות העמותה: העמותה עצמה - בדרך הטבע - מבקשת לשמור ככל הניתן על עצמאותה, כאישיות משפטית מתפקדת, ולהמשיך את ניהול עסקיה. מנגד, יש לבחון את הפגיעה הפוטנציאלית שמסבה העמותה לשחקנים אחרים - עובדים, נושים, תורמים, נתמכים והציבור בכללותו. על בית המשפט להטות אוזנו אל השחקנים השונים, על מנת שיוכל להבין נכונה את מפת האינטרסים, וכפועל יוצא מכך לאזן ביניהם כראוי (השוו: צפורה כהן פירוק חברות 232-239 (2000); גרינברגר ובן-תור, בעמ' 508-510). נוסף על כל אלה יש לבחון שיקולים נוספים של צדק ויושר, דוגמת מידת השיהוי בהגשת בקשת הפירוק והמידתיות שיש במינוי המפרק הזמני (ת"א (ת"א) 2624/99‏ רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי (1.1.2001); פש"ר (י-ם) 122/01 רשם העמותות נ' מואססת אלאפרד אלמוקדסה ללאע'ת'ה ואלתנמיה (12.8.2001)). האמת תיאמר, ששיקולים אלה רלבנטיים הם בכל בקשה למתן סעד זמני, אך תופסים צורה אחרת בהקשר של מינוי מפרק זמני. לשם הגשמת המידתיות הנדרשת ניתן לעשות שימוש מושכל בסעיף 300(ג) לפקודת החברות, אשר מאפשר לבית המשפט להגביל ולעצב את סמכויותיו של המפרק הזמני. סעיף זה מותיר לבית המשפט מרחב תמרון, ומאפשר לו למתן את מידת הדרסטיות שיש במינוי מפרק זמני. מן הכלל אל הפרט 9. במקרה דנא, נקבע בבית המשפט המחוזי כי לא נשלח מכתב התראה. לנוכח זאת, ובהתחשב בהוראות החוק הרלבנטיות כפי שהובאו לעיל - חסר זה משמעו שלא ניתן היה להגיש בקשה לפירוק, ועל כן לא היה מקום למנות מפרק זמני. הוראות המחוקק בעניין זה על פניהן ברורות: בהעדר מכתב התראה - לא תוגש בקשת הפירוק, ובהעדר בקשה לפירוק - לא ימונה מפרק זמני. יוער כי אין בידי לקבל את הטענה המשתמעת מדברי המשיבים בהליך שלפניי (ככל שהיא אכן משתמעת), לפיה כביכול קיימת עילה נוספת לפירוק העמותה שמבוססת על ס"ק 3. סעיף זה מתייחס למצב שבו חוקר, אשר התמנה על ידי הרשם, המליץ על פירוק העמותה. אילו אכן בקשת הפירוק הייתה מבוססת על ס"ק 3 - לא היה צורך בדרישת ההתראה. כזכור, סעיף 50(ב) דורש את מכתב רק כאשר בקשת הפירוק מבוססת על עילות לפי ס"ק 1, 2 ו-5, דהיינו: מחריג את ס"ק 3. ברם, לא מונה במקרנו חוקר מטעם הרשם עובר להגשת הבקשה, וממילא גם לא הוגשה המלצה של חוקר כזה. הטענה בדבר ס"ק 3 אף לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי במסגרת בקשת הפירוק שהגיש הרשם, ועל כן אין מקום להידרש לה אף בהליך זה. בית המשפט המחוזי מצא הצדקה לאי-משלוח מכתב ההתראה משני טעמים: האחד - העמותה ממילא ידעה על החשדות נגדה (מכוח החקירה הפלילית נגדה), והאחר - הדחיפות חייבה מינוי מיידי של מפרק זמני. באשר לטעם הראשון, אין לקבלו ברמה הנורמטיבית. החוק דורש שליחת מכתב התראה כדי ליידע את העמותה. דרישה זו איננה קשה. היא גם מתווה את המסגרת הדיונית, משום שעל בית המשפט לקבוע זמן סביר לקבלת תגובת העמותה על מכתב ההתראה. קביעה לפיה צד המעוניין לפרק עמותה יעשה "שיקול עצמי" בדבר הנחיצות של מכתב ההתראה, תביא לחוסר וודאות ולאי-סדר בדרישה טכנית ברורה בעלת מאפיינים מהותיים. לשון אחר, יש לפעול על פי החוק ולשלוח את מכתב ההתראה. באשר לטעם השני, סבורני כי הדבר איננו נכון מבחינה עובדתית. כך קבע בית המשפט המחוזי: "בנסיבות העניין קיים חשש כי דווקא המשך ניהול העמותה על ידי נושאי המשרה כיום עלול להביא לחיסולה של העמותה עובר לדיון בבקשה לפירוקה, זאת בשל הגירעון החודשי המצטבר כפי שעולה מדו"ח המפרק" (פסקה 27 להחלטה). אכן מוכן אני להניח, שהיה צורך במינוי מפרק זמני. אך מהאמור לא עולה, שהדחיפות הינה כזו שלא ניתן להמתין תקופה קצרה על מנת לעמוד בדרישות המחוקק למשלוח מכתב ולמתן "זמן סביר" לתגובת העמותה. באשר לדחיפות הכללית, עקב המעשים הפליליים המיוחסים לעמותה, יצוין כי בקשה לפירוק - לרבות מינוי מפרק זמני - איננה הדרך היחידה להתמודד עם התופעה של התנהגות פלילית בתוך העמותה. צא ולמד ממקרה זה: מספר שבועות לפני הגשת בקשת הפירוק לבית המשפט פתחה המשטרה בחקירה פלילית, ואף קיבלה מבית משפט השלום צו להקפאת חשבונות וצו הרחקה כנגד יו"ר העמותה. התוצאה היא, כאמור, שלא היה בסיס למתן "פטור" ממשלוח מכתב ההתראה. 10. חרף האמור, לאחר שקילת מכלול הנסיבות דעתי היא שאין להעניק רשות ערעור במקרה דנא. לא לחינם קבע המחוקק כי מדובר בערעור ברשות ולא בערעור בזכות. המונח בקשת רשות ערעור מדבר בעד עצמו. אין עסקינן בערעור בזכות. בית המשפט מוסמך אף לשקול שיקולים מעשיים בבואו להכריע באשר למתן הרשות. במקרה המתאים, שיקולים מעין אלו עשויים לתפוס מקום מרכזי בהליך קבלת ההכרעה, עד כדי הטיית הכף מצד לצד. הטענה לפיה שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה (ראו: רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (3.9.1996); רע"א 4357/07 האות נתניה רועי בע"מ נ' ניוטון (12.7.2007)). בית משפט זה מוסמך לדחות את הבקשה, בין היתר אם לא שוכנע כי נגרם למבקשת עיוות דין חמור, או כאשר שיקולים מעשיים מושכים נגד שינוי המצב הקיים. בתיק זה, בית המשפט המחוזי בחן את מצבה של העמותה בהתבסס, בין היתר, על המסמכים שסיפק הרשם, מכתבו של ראש צוות החקירה המשטרתי, דו"ח הבדיקה שהוכן על ידי רואה חשבון לבקשת רשות התאגידים, ודו"ח הפעילות של המפרק הזמני. כל אלו מלמדים, על פניו, כי ישנו חשד לכאורה שהעמותה פועלת בניגוד לתקנון ולחוק, וכן כי שיקולי צדק ויושר מחייבים את פירוקהּ. לא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי, בכל הקשור לבדיקות הרלבנטיות על פי תקנה 362 לתקנות סד"א. לאמור, ישנן ראיות לכאורה לכך שהעמותה פועלת "בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה", וכן ש"מן היושר ומן הצדק לפרק את העמותה" (כלשון סעיף 49 לחוק העמותות, ס"ק 1 ו-5). כמו כן, בראי מאזן הנוחות, מצבה של העמותה מצדיק הפקעה מיידית של סמכויות הניהול והעברתן לידי המפרק הזמני, וזאת בין היתר לנוכח החשדות הפליליים, הקפאת כספי העמותה והרחקתו של יו"ר ועד העמותה מכל פעילות. למול זאת, הגם שנכון הוא כי הדרישה לשליחת מכתב ההתראה לא התקיימה, אין להתעלם מכך שהבקשה לפירוק הוגשה לקראת סוף חודש אפריל, ובית המשפט המחוזי קיבל את הטענה שמכתב ההתראה איננו נדרש בנסיבות תיק זה. בחלוף הזמן מונה המפרק הזמני, שאף החל לפעול. הרושם הוא שמינוי המפרק הזמני המפעיל הינו צעד מחויב המציאות, שמטרתו לעצור את ההידרדרות ולשמור על קיומה של העמותה בתור "עסק חי" ומתפקד. לכן, הגם שיש להקפיד על הדרישה בדבר שליחת המכתב, סבורני כי דין הבקשה שלפניי להידחות. הסיבה לכך היא, שבנסיבות המקרה - טיב החשדות הפליליים, מצבה הכספי של העמותה, והרחקתו של יו"ר העמותה מכל פעילות בה - מוטב, בשקלול הכולל, שערכאת הערעור לא תתערב, תוך הבהרת ההלכה לבתי המשפט המחוזיים, לרשם העמותות ולכל מי שיגיש בקשה לפירוק עמותה, והדגשת חשיבותה למקרים עתידיים. יש לזכור, כי כדי לצאת ידי חובת הוראות סעיף 50(ב) לחוק העמותות - די בשליחת מכתב ההתראה, שלאחריו ניתן להגיש את בקשת הפירוק מבחינה פורמאלית. בית המשפט הוא שייתן תוכן למונח "זמן סביר", שמתייחס למשך התגובה של העמותה. אף ניתן לאמץ את הפרקטיקה לפיה, עם הגשת הבקשה למתן צו פירוק זמני, יבדוק בית המשפט על אתר האם נשלח מכתב התראה כנדרש. 3. מסירת המידע 11. לסיום, העמותה טענה כי בא כוחה איננו מחויב למסור לידי המפרק הזמני מידע שיש ברשותו אודות פעילות העמותה, בשל התקיימות חיסיון עו"ד-לקוח. אף טענה זו אין בידי לקבל. בסעיף 55 לחוק העמותות נקבע כי, מאז מתן צו הפירוק, "כל סמכות לפעול בשם העמותה תהיה בידי המפרק בלבד". סעיף זה מתייחס לכאורה לצו פירוק קבוע, ושותק ביחס לצו פירוק זמני, אך כוחו יפה - בשינויים המחויבים - אף בנוגע לצו הפירוק הזמני שבענייננו. זאת משום שצו זה קבע הלכה למעשה כי המפרק הזמני ייכנס בנעלי העמותה: למפרק הזמני הוקנו כל סמכויות הניהול, והוא הוסמך לפעול מול צד ג' בשם העמותה, לתפוס את נכסי העמותה וספרי הנהלת החשבונות שלה, לגבות כספים מחייבים וכיוצא בזה. הסמכויות הגורפות שהוקנו למפרק הזמני בענייננו, מביאות למסקנה המתבקשת כי הוא נכנס לנעלי החברה באופן דומה למצבו של המפרק הקבוע. אשר על כן, במקרה שלפנינו, אף אם בא כוח העמותה סבור כי על המסמכים שהוא נדרש למסור חל חיסיון עו"ד-לקוח - ברי שחיסיון זה איננו חוסם את דרכו של המפרק הזמני. יצוין כי, באופן דומה, סעיף 306 לפקודת החברות קובע שבית המשפט רשאי להעביר את נכסי החברה לרשות המפרק. משהורה בית המשפט כך - יוכל המפרק לתבוע ולהיתבע בשם החברה. המשמעות היא, אפוא, שהמפרק נכנס בנעלי החברה. מכאן שגם חיסיון יחסי עו"ד-לקוח, בין החברה לבין פרקליטהּ, איננו חוסם את דרכו של המפרק - שכן כעת הוא פועל בשם החברה. הוראות סעיף 306 נקבעו אמנם ביחס לצו פירוק קבוע, ברם הפסיקה החילה זאת אף בנוגע למפרק זמני (פש"ר (ת"א) 1222/07 גרינברג נ' נפטא קונגו בע"מ (17.5.2007)) - ועמדה זו נראית לי נכונה במקרה המתאים. סיכום 12. דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, ולאור נימוקיי, אין צו להוצאות. מפרק (חברה)עמותות