זו בקשה לבית-המשפט למתן הוראות בהתאם לסעיף 14 לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978 [1]. סיפור המעשה מתחיל בכך, כי האפוטרופוס הכללי מנהל את רכושו של הנעדר שמואל אלפרוביציוס וזאת על פי צו של בית-משפט מחוזי זה ת"א 49/55 מיום 24.2.55. רכושו של הנעדר כולל את חלקה 21 בגוש 16687 בעפולה. סעיף 15(א) לחוק האפוטרופוס הכללי תשל"ח-1978 [1] קובע: "האפוטרופוס הכללי ינהל נכס עד שיתייצב אדם ויוכיח להנחת דעתו שהוא רשאי לקבלו, או שהוברר לאפוטרופוס הכללי שהנכס חדל להיות נכס עזוב". שני המשיבים (פרידה שמקוביץ ושמעון אלפרוביץ) פנו אל האפוטרופוס הכללי וטוענים, כי הם יורשי שמואל אלפרוביץ שהוא-הוא הנעדר שמואל אלפרוביציוס שרכושו מנוהל על-ידי האפוטרופוס הכללי; המשיבים מבקשים כי תמסר לידיהם חלקת האדמה בעפולה. המשיבים בפניתם לאפוטרופוס הכללי צרפו תצהירים שונים (המצורפים לבקשה הנוכחית) וזאת בהתאם לתקנה 26 לתקנות האפוטרופוס הכללי (סדר דין וביצוע), תשל"ח-1978 [2]. האפוטרופוס הכללי לא נחה דעתו מהראיות שבידי המשיבים והינו מהסס מלקבוע כי המשיבים אכן הינם יורשיו של הנעדר שמואל אלפרוביציוס. לפיכך, כאמור, פנה האפוטרופוס הכללי לבית-המשפט וזאת על פי סעיף 14 לחוק הקובע: לפי בקשה של האפוטרופוס הכללי, של מעונין או של היועץ המשפטי לממשלה, ואף מיוזמתו הוא, רשאי בית-המשפט לתת לאפוטרופוס הכללי הוראות בכל הנוגע למילוי תפקידו וכן בענין מתן הענקות לאדם הזכאי למזונות מבעל נכס עזוב ומתן הלוואות לבן-זוג או לקרובי משפחה של בעל הנכס". היו לי היסוסים באם האפוטרופוס הכללי רשאי לפנות בבעיה כזו לבית-המשפט כדי לקבל הוראות מאחר ועל פי סעיף 15(א) [1] קבע המחוקק כי הראיות של המשיבים צריכות "להניח דעתו" של האפוטרופוס הכללי ולא של בית-המשפט. גם אין האפוטרופוס הכללי צריך לחשוש מתביעות נגדו באם טעה בשיקוליו מאחר ובהתאם לסעיף 19(א) לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978 [1] וסעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 [3] אין האפוטרופוס אחראי בנזיקים אלא אם עשה מעשהו מתוך רשלנות (ראה גם סעיף 3 לחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978 [1]). כפי הנראה מבקש האפוטרופוס הכללי לחסות בצלו של 19(ב) לחוק הקובע כי האפוטרופוס הכללי לא ישא באחריות לכל נזק אם פעל בהתאם להוראות בית-המשפט או באישורו. ברם לאור ניסוחו הגורף של סעיף 14 לחוק הקובע כי בית המשפט רשאי לתת לאפוטרופוס הכללי הוראות "בכל הנוגע למילוי תפקידו" נראה לי כי האפוטרופוס הכללי היה רשאי לפנות לבית-המשפט בבעייתו זו. סימוכין לפירוש זה מוצאים אנו גם כן בתקנה 28 לתקנות האפוטרופוס הכללי (סדרי דין וביצוע), תשל"ח-1978 [2]. יחד עם זאת נראה לי כי מן הראוי שהאפוטרופוס הכללי יפנה לבית-המשפט בענין סעיף 14 רק במקרים נדירים וכאשר קביעת הזכאות של הפונים אליו ניתנת לבירור בצורה מהירה. בקשות במסגרת סעיף 14 לחוק הן למתן הוראות, ומיסודן חייבות להפתר במהירות ובדרך מקוצרת. במקרה הנוכחי מן הראוי היה שהאפוטרופוס הכללי, לאחר שלא נחה דעתו מהראיות שהובאו לפניו, ידחה את בקשת המשיבים עם איזכור האפשרות שהמשיבים תמיד רשאים להגיש תביעה לבית-המשפט המוסמך כדי לקבל פסק-דין הצהרתי שהינם היורשים של הנעדר שמואל אלפרוביציוס. בתובענה לפסק-דין הצהרתי תהיה גם ההזדמנות ללבן באופן כול את הבעייה ולחקור את העדים בחקירה נגדית יסודית. במקרה הנוכחי, לאחר עיון בתצהירים, אין בית-משפט זה מוכן לקבוע כי המשיבים הינם יורשיו של הנעדר לפיכך הנני נותן בזה הוראות לאפוטרופוס הכללי כי ידחה בקשת שמואל אלפרוביציוס. אין צו להוראות.מתן הוראותאפוטרופסות