החלטה זו, עניינה בקשות אחדות, תלויות ועומדות, מטעם החייב, מטעם עו"ד כהן (להלן: "המנהל המיוחד"), מטעם הכונ"ר ומטעם עיריית אילת. אציג, תחילה, את הבקשות, שהינן בבחינת "בקשות מסגרת" ולאחר מכן, אתייחס לבקשות נלוות לבקשות המסגרת. הבקשה הראשונה, בקשת החייב להחלפתו של המנהל המיוחד כמייצגו בהליך הגבייה כנגד החייבת - ים המלח רויאל מנג'מנט (להלן:"החייבת") (להלן: "הבקשה הראשונה"). הבקשה השנייה, עניינה התנגדות המנהל המיוחד לאישור הסדר הנושים המוצע, אגב בקשתו לאישור שכ"ט בגין פועלו כמנהל מיוחד לצורך ביצוע הליך גבייה, בהתאם למינוי ביהמ"ש ("הבקשה השנייה"). הבקשה השלישית, עניינה בקשת החייב לאישור הסדר נושים (להלן: "הבקשה השלישית"). הבקשה הרביעית, עניינה אישור הסדר פריסת חוב, אשר הושג בין המנהל המיוחד לחייבת לרבות, אופן תשלום החוב הפסוק (כפי שנפסק במסגרת הליך ת.א. 1386/02) והגורם, אליו ישולמו הכספים (קופת הפש"ר או המנהל המיוחד) (להלן: "הבקשה הרביעית"). הבקשה החמישית, עניינה בקשה למתן הוראות מטעם הכונ"ר, באשר לאופן ביצוע ההסדר, אם וככל שיאושר ע"י בית משפט זה (להלן: "הבקשה החמישית"). הבקשה השישית והאחרונה, עניינה בקשת הנושה - עיריית אילת, לבטל הליכי הפש"ר של החייב, נוכח העובדה כי יצר, כלפיה, חובות חדשים (להלן: "הבקשה השישית"). הקדמה בתאריך 24.11.04, נתן ביהמ"ש צו לכינוס נכסי החייבים (החייב ואשתו) ע"פ בקשתם. בתאריך 28.6.05, הכריז ביהמ"ש על החייבים פושטי רגל ומינה את הכונ"ר, כנאמן על נכסיהם. בשלב כלשהו בהליך, מונה עו"ד דבאח כבעל תפקיד לצורך בדיקת תביעות החוב בעניינם של החייבים. ביום 23.10.11, הגיש עו"ד דבאח דו"ח מטעמו בתום בדיקת תביעות החוב של הנושים. ע"פ המפורט בדו"ח, כנגד החייבים (גם יחד) הוגשו 5 תביעות חוב, אשר אושרו בסכום כולל של כ-241,000 ₪. לימים ובמסגרת בקשה למתן הוראות, אותה הגיש הכונ"ר במסגרת תיק זה, נוכחתי, כי כנגד החייבים הוגשו, הלכה למעשה, 14 תביעות חוב, מתוכן תביעת חוב של מע"מ, בסך של 86,000 ₪, בדין קדימה . תביעות חוב בדין רגיל, הוגשו בסכום כולל של כ-934,249 ₪. ביום 16.10.07, עתר החייב (בהסכמת הכונ"ר) כי ביהמ"ש יאפשר לו להמשיך ולנהל הליך משפטי, כנגד החייבת. לבקשתו, הותר לו, ביום 22.10.07, להמשיך ולנהל ההליך, כמבוקש "ובלבד שהוצאות ההליך או ההוצאות שייפסקו לחובת החייב, לא תבואנה מקופת הכינוס". למותר לציין, כי באותה עת, עו"ד גדעון כהן, הוא זה שייצג את החייב, בהליך המשפטי. ביום 14.2.10 הגיש הכונ"ר בקשה למתן הוראות, לפיה ימונה עו"ד גדעון כהן כמנהל מיוחד לשם ניהול הליכי גבייה לביצוע פסה"ד בת.א. 1386/02 (להלן: "פסק הדין") ובהתאם לבקשתו, הוריתי על מינוי כאמור. במסגרת החלטתי זו, הוריתי על העברת סך של 5,000 ₪ מקופת פשיטת הרגל למנהל המיוחד, כאמצעי מימון של הליך הגבייה. בהחלטתי הנזכרת, קבעתי, כי שכרו של המנהל המיוחד ייקבע, בבוא העת, על פי תקנות החברות כפי שהוסכם, על ידו. עד כאן, הרקע העובדתי הדרוש. הבקשה הראשונה - דיון והכרעה ביום 14.12.10, עתר החייב לביהמ"ש, כי יאשר הסדר נושים, כמוצע על ידו וכן, כי ביהמ"ש יורה על ביטול מינויו של המנהל המיוחד ומינויו של עו"ד דוד ביטון (ב"כ החייב), תחתיו. ע"פ המפורט בבקשה, עו"ד גדעון כהן, אינו מייצג עוד את החייב ועו"ד ביטון הוא זה אשר מייצג את החייב בהליכים בתיק זה ובתוך כך, אף ניצח על המו"מ והניסיון להגיע להסדר עם הנושים, בהליך זה. לטענת החייב, המנהל המיוחד שמונה, לא הגיש דו"ח, כפי שנתבקש לעשות בהתאם להחלטת ביהמ"ש, המורה על מינויו. כמו כן נטען, כי מאחר והחייב הגיע להסדר עם נושיו, אין עוד צורך במינוי מנהל מיוחד בוודאי, שעה שלדידו של החייב, מינוי זה ממילא לא הביא לתוצאות כלשהם. ביום 26.10.11, בחלוף זמן רב, ולאחר מתן שלל ארכות בנדון, פעל המנהל המיוחד להגיש תגובתו, האוחזת, לא פחות מ-54 עמודים. במסגרת תגובתו, טען המנהל המיוחד, כי בקשת החייב באה לעולם אך כדי לנסות ולהתעשר, שלא כדין, ע"ח המנהל המיוחד ועל מנת שלא לשלם לו שכר טרחתו, המגיע לו, הן בתוקף תפקידו כמנהל מיוחד והן בתוקף תפקידו כב"כ החייב במסגרת ת.א. 1386/02, זאת על פני פרק זמן העולה על 7 שנים. לטענת המנהל המיוחד, החייב, באופן שיטתי, התנהל כמי שמסתיר מהמנהל המיוחד בקשות והחלטות מהותיות בהליך זה, לרבות עצם ההליך וכי המנהל המיוחד למד, לראשונה, אודות בקשת החייב להחליפו, עקב החלטת ביהמ"ש מיום 3.8.11, המורה לו להגיש תגובתו לבקשה. לגופן של טענות, טוען המנהל המיוחד, כי טענות החייב כי "המינוי לא הביא לתוצאות", אין בהן כל אמת, שכן מס' חודשים לפני פנייתו לביהמ"ש, פנה החייב אל המנהל המיוחד להתעדכן אודות הנעשה בתיק ההוצל"פ והוא קיבל פירוט על פעילות המנהל המיוחד. המנהל המיוחד פעל לצרף לתגובתו, דו"ח מפורט, אודות פועלו כמנהל המיוחד, כאשר אין חולק, אף לשיטת המנהל המיוחד, כי דו"ח זה הוגש באיחור ניכר ואולם, מעיון בדו"ח האמור, בוודאי לא ניתן לומר כי המנהל המיוחד הפגין חוסר מעש ופועלו, אף אם נעשה על פני פרק זמן ארוך יחסית, בוודאי שהיה בו כדי להשיא תועלת לנושים ולקופת פשיטת הרגל. החייב פעל להגיש תשובתו לבקשה, במסגרתה שב וחזר על חובתו של המנהל המיוחד להגיש דו"ח בתום 6 חודשי מינוי, אשר כאמור לא הוגש במועד ואשר הצריך את ב"כ החייב לפנות, בכוחות עצמו, ללשכת ההוצל"פ לשם בירור הפעולות שנעשו במסגרת תיק ההוצל"פ. לטענת החייב, העובדה כי מסירה בוצעה לחייבת אך במהלך חודש 03/2011, יש בה משום שיהוי בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת. לסיום טוען החייב, כי למעשה נותר "שבוי" בידי המנהל המיוחד, אשר מצידו, לא מיהר לקיים את התחייבויותיו וכל שכן, ביעילות ומאידך,החייב אינו מקבל החוב הפסוק המגיע לו, אשר יאפשר לו, עם קבלתו ובבוא העת, לצאת לדרך חדשה, כאשר חוב פסוק זה ישמש כפלטפורמה להצעת הסדר מטעם החייב. עד כאן טענות הצדדים. בפתח דבריי יאמר, כי לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת החייב וכל שכן, מנימוקי בקשתו. החייב, פעל להגיש בקשתו, אגב אורחא, בד בבד עם בקשתו לאישור הסדר ומתן הפטר, אשר אין ספק כי היא שעמדה לנגד עיניו של החייב, בהגישו בקשתו כאמור. החייב שטח טענותיו וטרוניותיו כלפי המנהל המיוחד באופן סתמי למדיי, מבלי לתמוך טענותיו במסמכים, המעידים על התנהלותו "המדשדשת" של המנהל המיוחד. לא הוצגו מטעם החייב מסמכים, התכתבויות ופניות, במסגרתם, ביקש החייב, אם בכלל, לדעת מה עלה בגורל הליך הגבייה, אותו מנהל המנהל המיוחד, למעט טענותיו (אשר לא נתמכו בתצהיר), בדבר פניותיו, החוזרות ונשנות, למנהל המיוחד, באשר לגורל הליך הגבייה. באשר לטענה לפיה לא מילא המנהל המיוחד, אחר חובתו, להגיש דו"ח מטעמו בתום 6 חודשי מינוי, יאמר כי אין חולק, אף לשיטת המנהל המיוחד, כי זה לא קיים אחר חובתו לעשות כן ואולם, בוודאי שאין בכך כדי להצדיק החלפתו, בטרם מוצו אמצעים, אשר פגיעתם במנהל המיוחד או ביעילות ההליך, פחותים יותר. הנה כי כן, ראוי היה כי החייב יקדים ויגיש בקשה מטעמו לתיק ביהמ"ש, במסגרתה יעתור, כי ביהמ"ש יורה למנהל המיוחד להמציא לעיונו דו"ח על פעילותו. בנוסף, לא ראיתי, ולו ראשית ראיה, אודות פניית החייב למנהל המיוחד לקבלת מידע עדכני אודות התקדמות הליך הגבייה ומצב ההליך. בכל הכבוד, בקשתו של החייב להחלפת המנהל המיוחד, הינה בגדר שליפת "התותחים הכבדים", כאשר לא מצאתי כל דופי בהתנהלות המנהל המיוחד וכל שכן כזה, המצדיק החלפתו, כאמור. אמנם, אין חולק כי החלטת המינוי ניתנה עוד ביום 15.4.10, כאשר מסירת האזהרה הראשונה לחייבת, נעשתה ביום 28.9.10, היינו - כחמישה וחצי חודשים לאחר החלטת המינוי ואולם בוודאי שלא ניתן להתעלם, מכל אותם מכשולים, אשר עמדו לו למנהל המיוחד, טרם עלה בידו להמציא האזהרה לחייבת, כדבעי. כך למשל, העובדה כי המנהל המיוחד נדרש למתן הבהרות מאת רשם ההוצל"פ, באשר לפשר פתיחתו תיק הוצאה לפועל במקום הזוכה, העובדה כי הכספים, אותם הוריתי לכונ"ר להעביר, לצורך הבטחת הוצאות הגבייה, הועברו בפועל, לידי המנהל המיוחד, אך ביום 16.9.10 וכיוב' (ראה דו"ח המנהל המיוחד). העובדה כי יחסי החייב והמנהל המיוחד, עלו, בשלב כלשהו, על שרטון, אין בה, כשלעצמה, להצדיק החלפתו של המנהל המיוחד, אשר אין חולק כי לפחות במבחן התוצאה, הצליח (אדרש לכך בהמשך), לגבות החוב הפסוק, במלואו. נמנעת אני במודע מלקבוע מסמרות באשר לאופן התנהלותו של החייב כלפי המנהל המיוחד, גם לנוכח טענת המנהל המיוחד, כי החייב הכשיל אותו בביצוע תפקידו ואולם, לא מן הנמנע, כי עת הבין החייב כי המנהל המיוחד גבה בעבור שירותיו המשפטיים, סכומים שבשלב כלשהו, לא היו עוד, לרוחו של החייב, אצה לו הדרך לשכור שירותיו המשפטיים של עו"ד אחר, תוך שהחייב מתחייב לשכ"ט נמוך מזה שהוסכם (ככל שהוסכם) עם המנהל המיוחד, בזמנו. אינני רואה, בעובדה כי החייב מיוצג, לעת הזו, בהליך זה, ע"י עו"ד אחר, בפרט כאשר זה מונה, לראשונה, לאחר מינויו של עו"ד כהן כמנהל מיוחד ספציפי וממילא לאחר שזה החל בפועלו, משום עילה לשנות המינוי האמור וסבורתני, כי היה על החייב לנהוג באורך רוח ובסבלנות ראויה, אשר בוודאי הייתה תורמת ליעילות הליך זה ולהחשת השגת אפשרות להסדר, מבלי שיידרשו הצדדים לשפוך דיו רב בדמות "בקשות למתן הוראות", "בקשות למתן החלטה", "בקשות לעיכוב ביצוע" וכיוב'. במקרה זה, היה על החייב לתת למנהל המיוחד להשלים מלאכתו כראוי בבחינת "ואידך זיל גמור". לנוכח כל האמור לעיל, אינני רואה כל הצדקה בהחלפתו של המנהל המיוחד לצורך ביצוע הליך הגבייה, וזה יוסיף וישמש במלאכה. הבקשה השנייה - דיון והכרעה אבקש תחילה לציין את הברור מאליו, כפי שנקבע, במסגרת החלטות שיפוטיות, קודמות. במסגרת בש"א 1797/06, עתר המנהל המיוחד (כתוארו אז, "ב"כ החייב בהליך האזרחי") לאישור שכר טרחתו בהליך האזרחי, אשר הותר לחייב לנהל כנגד החייבת. ביהמ"ש בהחלטה מיום 7.3.06, קבע כדלקמן: "בית המשפט אינו מוצא לנכון בשלב זה של הדברים לאשר שכ"ט למבקש על פי מה שהוסכם בינו לבין החייב. בית המשפט יחזור וישקול זאת על פי תוצאות ההליך. בשלב זה, ייפסק למבקש שכר על פי ס'8 (א) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ושכרם)." מאוחר יותר, עת נעתרתי לבקשת הכונ"ר למינוי עו"ד כהן כמנהל מיוחד לצורך ניהול הליך הגבייה כנגד החייבת (החלטה מיום 15.4.10), קבעתי בסיפא להחלטתי, כי "שכרו של המבקש ייקבע, בבוא העת, על פי תקנות החברות וכמוסכם על ידו." הנה כי כן, לפחות באשר לחוב הפסוק, כפי שנפסק כנגד החייבת ולאחר גביית החוב הפסוק, במלואו, זכאי המנהל המיוחד לשכר בהתאם לסעיף 8 (א) לתקנות החברות ,בתוספת מע"מ. אבקש לציין בהקשר זה, הגם שאתייחס לכך בהרחבה בהמשך דבריי, כי כל עוד לא תועשר קופת פשיטת הרגל במלוא החוב הפסוק, אין המנהל המיוחד זכאי לקבל שכר טרחתו, שכן זה עומד ביחס ישיר להעשרת קופת פשיטת הרגל, בפועל. ככל והמנהל המיוחד הגיע להסדר עם החייבת, לפיה החוב הפסוק ישולם ב-6 תשלומים שווים, הרי שרק עם פירעון מלוא החוב הפסוק בקופת פש"ר, רשאי יהיה המנהל המיוחד לגבות שכרו, מתוך כלל החוב הפסוק שנגבה. לא כך הדבר, באשר לשכר הטרחה, ש"סוכם" בין המנהל המיוחד לבין החייב, בראשית התקשרותם. באשר לזה, הרי שביהמ"ש מעולם לא הכיר בזכותו של המנהל המיוחד לקבל שכ"ט בהתאם למתווה שסוכם, ככל שסוכם, בין החייב למנהל המיוחד. ביהמ"ש ציין מפורשות הדברים באופן מפורש בהחלטתו מיום 7.3.06. אמנם, לא נשללה , באופן מוחלט, זכאות לקבלת שכר טרחה, מעבר לקבוע בתקנות החברות ואולם, בוודאי שאין בכך משום הבטחה, ישירה או משתמעת לקבלת שכר טרחה כאמור. יתרה מזאת, ראוי היה כי המנהל המיוחד יהיה "עם היד על הדופק", בכל הנוגע לתשלום שכר טרחת. הציפייה הסבירה הייתה, כי ביום 2.7.09 או בסמוך לכך, עת ניתן פסק הדין לזכות החייב במסגרת ההליך האזרחי כנגד החייבת, יעתור המנהל המיוחד לאישור שכר טרחה, בהתאם לחוב הפסוק שנקבע ומעבר לזה שהוקצה לו ע"פ תקנות החברות ואולם, הוא לא עשה כן ואם לא די הרי שלעת הזו , בשל העדר הרשאה לגבות גם את השכר המוסכם, מבקש המנהל המיוחד להתנגד להסדר הנושים. אמנם, רשאי היה המנהל המיוחד לעתור לקבלת הוצאות נוספות בגין פועלו המיוחד ומאמציו הבלתי נלאים (כך לשיטתו), בהליך האזרחי, לרבות הליך הגבייה, כפי שהדבר מתאפשר בתקנות החברות ואולם בקשה כאמור, לא הוגשה לעיוני, עד למועד כתיבת שורות אלה. המנהל המיוחד נאחז, כמוצא שלל רב, בנוסח הסכם שכר טרחה, לפיו הוא זכאי לקבלת 1/3 מהחוב הפסוק, ואולם, אין לי אלא להביע תמיהה, מדוע לא פעל המנהל המיוחד להציג לעיוני עותק מהסכם שכר הטרחה הנזכר ואף לא את הסכם המשכון, אשר נטען כי החייב הוחתם עליו, לצורך הבטחת תשלום שכר הטרחה. כמו כן, לא צורפה שאילתא מאת רשם המשכונות, המעידה על היות המשכון, רשום כדין. כל שהוצג לעיוני הינו הודעת משכון, חתומה בידי הצדדים, מבלי שזו נחתמה ואושרה ע"י רשם המשכונות. שלא לדבר על הרהורים הנובעים מעצם החתמת החייב על שטר משכון לצורך הבטחת שכר טרחה באמצעות בטוחה, אשר נכון למועד הודעת המשכון (שיעבוד צף) , טרם התגבש משלא הוצג לעיוני שכר טרחה והואיל ושכרו של המנהל המיוחד, טרם אושר ולכל היותר המדובר בסיכום בין החייב ובין המנהל המיוחד, אינני רואה, כי ניתן לאשר למנהל המיוחד שכר טרחה, כמבוקש על ידו. למעלה מן הדרוש אציין , כי ככל ולמנהל המיוחד בטוחה, המקנה לו מעמד של נושה מובטח, רשאי היה המנהל המיוחד לגבות חובו, במנותק ואף ללא כל קשר להליך זה, ואם אין זה המצב המשפטי, ראוי היה כי המנהל המיוחד יגיש תביעת חוב מטעמו (אף אם זו הייתה מוגשת באיחור, אך לאחר מתן פסק הדין בעניינו של החייב) בצירוף הסכם שכר הטרחה, אשר כאמור לא הוצג לעיונו של ביהמ"ש. הנה כי כן, המנהל המיוחד ידע לפחות מאז חודש 05/2006 או בסמוך אליו (עת עתר לאישור שכר טרחה במסגרת בש"א 1797/06), כי החייב מצוי תחת הליך פש"ר, כך שממילא לא ניתן לקבל את טענת המנהל המיוחד בדבר אי ידיעתו אודות הליכי הפש"ר בעניינו של החייב, אלא זמן רב לאחר שהחלו. בנסיבות אלה, אינני רואה כי ניתן להיעתר לבקשת המנהל המיוחד לאישור שכר טרחה, מעבר לזה הקבוע בתקנות החברות ואף זאת, לאחר תשלום מלוא החוב הפסוק לקופת פשיטת הרגל. יצוין, כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמנהל המיוחד לעתור לפסיקת שכר טרחה בגין מאמץ מיוחד מטעמו ,בהתאם לתקנות החברות. הבקשה השלישית, החמישית והשישית - דיון והכרעה נדמה, כי משהוסרה העננה בדבר המשך תפקודו של המנהל המיוחד, כמו גם שאלת שכרו יש לשוב ולהידרש להצעת החייב להסדר, אשר לפחות ע"פ קביעותיי בהחלטה זו, ראוי כי החייב ייתן הבהרותיו ביחס אליה, שכן, משהוצרך החייב להבטיח תשלום שכר טרחה למנהל המיוחד, ע"פ תקנות החברות, יש בכך כדי לשנות משיעור חלוקת הדיבידנד, לנושים. בנוסף, לא ניתן להתעלם מאי בהירויות ומסוגיות נוספות, הטעונות ליבון והכרעה, טרם אישור ההסדר, , אותן אפנה לפרט, להלן: ראשית, טרם הועבר מלוא החוב הפסוק, בהתאם להסדר, אליו הגיע המנהל המיוחד עם החייבת וכפי שאושר בהחלטתי מיום 24.8.11 וטרם נפרעו מלוא השיקים, אשר הופקדו ע"י חב' ב.ב.ד.ד. השקעות בע"מ, לצורך סילוק חובה לחייב, כאשר מועד פירעונו של האחרון מביניהם, הינו 18.3.12. לעניות דעתי, ראוי להמתין עד אשר תתבהר מצבת הכספים, העומדת לרשות הנושים ובתוך כך, עד אשר יועברו ו/או יפרעו מלוא הכספים לטובת קופת פשיטת הרגל, כמו גם לאחר תשלום שכר טרחה והוצאות למנהל המיוחד והכונ"ר. סוגיה חשובה, לא פחות, הינה, כי ביהמ"ש איננו מודע וכל שכן באופן נחרץ, באשר למספר תביעות החוב שהוגשו, היקפן ומהם הסכומים הנדרשים בדין קדימה. הנה כי כן, ע"פ דו"ח בעל התפקיד מיום 23.10.11, צויין, כי כנגד החייבים הוגשו 5 תביעות חוב בלבד, בסכום כולל של 241,000 ₪. לעומת זאת, בבקשה למתן הוראות, מטעם הכונ"ר, אשר הוגשה ביום 22.11.11 (כחודש לאחר מכן) - הבקשה החמישית, התברר כי כנגד החייבים הוגשו לא פחות מ-14 תביעות חוב בהיקף כולל של 934,250 ₪, מתוכן כ-86,000 ₪ בדין קדימה. במסגרת הבקשה למתן הוראות, ציין הכונ"ר כי בבקשה לאישור הסדר נושים, אשר הוצגה מטעמו של החייב, לא נכללו תגובותיהם של שני נושים משמעותיים - ויזה כאל בע"מ ומע"מ, כאשר אין זה ברור כי ניתן להידרש להסדר, בלא קבלת תגובתם. יצוין, כי בתשובה שהגיש החייב לבקשת הכונ"ר, צורפו הסכמות הנושים הנ"ל להסדר המוצע ונראה כי לפחות סוגיה זו, באה על פתרונה, טרם אישור ההסדר באופן סופי. מכל מקום, אבקש להבהיר כי במסגרת החלטתי מיום 24.8.11 קבעתי, כי "כספי ההסדר יועברו לקופת הכונ"ר לצורך חלוקתם בין הנושים השונים...או אז יחולקו הכספים בהתאם למפורט בהסדר, אלא שבהחלטה מאוחרת מיום 11.9.11, קבעתי, מפורשות, כי "בשלב זה ועד להכרעה בבקשה (הבקשה להחלפת המנהל המיוחד), תעוכב החלטתי ביחס להצעת ההסדר." עניין נוסף, העומד לחייב לרועץ במסגרת הצעת ההסדר, הינה בקשה תלויה ועומדת מטעם הנושה - עיריית אילת (מיום 20.9.11) לביטול הליכים כנגד החייב, בין השאר, נוכח היותו ממשיך וצובר חובות חדשים בחסות הליך זה - הבקשה השישית. בהחלטה מיום 9.10.11, נתבקשה תגובת החייב וזו נתקבלה במסגרת תגובת החייב לבקשת הכונ"ר למתן הוראות (הבקשה החמישית). במסגרת זו טען החייב, כי החוב לעיריית אילת הוסדר עוד בטרם ניתנה החלטת ביהמ"ש מיום 9.10.11 וליתר דיוק, כבר ביום 22.9.11 והחייב פעל לצרף קבלה מעיריית אילת מתוארכת למועד הנזכר. בכל הכבוד, אין באפשרותי לאשר, אל נכון, כי ע"י תשלום החוב, כפי שבוצע ביום 22.9.11, פרע החייב חובותיו לטובת עיריית אילת וליתר דיוק חובות חדשים, שנצברו לחובתו, אם בכלל, בתקופה מאז מועד מתן צו הכינוס ואילך. ככל והגיע החייב להסדר עם העירייה, מחוץ להליך זה, בין היתר ביחס לחובות שנוצרו קודם למועד מתן צו הכינוס, היה על החייב להגיש בקשה לאישור הסדר כאמור אולם, לא מצאתי בתיק ביהמ"ש אינדיקציה לבקשה כאמור. מכל מקום, ראוי כי החייב ייתן הבהרות ביחס לחוב, לרבות אופן הסדרתו בצירוף אישור הנושה, על העדר חובות חדשים, לאחר מועד מתן צו הכינוס. הנה כי כן, בשלב זה, ולנוכח קביעותיי במסגרת החלטה זו, הרי שאין בדעתי לאשר ההסדר, בשלב זה וע"פ המוצע, וכל עוד לא תתבהר התמונה ביחס לכספים הניתנים לחלוקה, שלא באופן תיאורטי, כמו גם שאלת זהות הנושים (מס' תביעות החוב) וקבלת הבהרות ביחס לנושה - עיריית אילת. הבקשה הרביעית - דיון והכרעה בקשה זו, עניינה אישור הסדר פריסת חוב, אשר הושג בין המנהל המיוחד לחייבת - ים המלח רויאל מנג'מנט, לרבות אופן תשלום החוב הפסוק (כפי שנפסק במסגרת הליך ת.א. 1386/02) והגורם, אליו ישולמו הכספים (קופת הפש"ר או המנהל המיוחד). ביום 16.8.11, עתר המנהל המיוחד למתן הוראות (בהסכמת הכונ"ר), לפיהן יאשר ביהמ"ש למנהל המיוחד להסכים להצעת החייבת להסדר תשלומים, לפיו תשלם החייבת את מלוא חוב ההוצל"פ, העומד ע"ס של כ-580,000 ₪ ב-6 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים. בהחלטה מיום 24.8.11, קבעתי, כי "על מנת שלא לסכל הצעתה התלויה ועומדת של החייבת החבה כספים לחייב - פושט הרגל ועל דעת המנהל המיוחד ולבקשתו, מורה כי תקובל הצעת החייבת לשלם בעבור פושט הרגל את מלוא החוב הפסוק ב-6 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים...על החייבת להפקיד השיקים בנאמנות במשרדי הכונ"ר וכל שכן עד להכרעה בבקשת החייב להחליף את המנהל המיוחד בתיק. הכונ"ר יפעל להמציא לידי ב"כ החייבת פרטי חשבון להפקדה." ביום 22.9.11, עתר המנהל המיוחד בבקשה חוזרת ודחופה לאפשר הפקדת כספים בחשבון המנהל המיוחד, אשר ביחס אליה ניתנה החלטתי מיום 9.10.11, הקובעת כי החלטתי מיום 24.8.11, תיוותר בעינה וכי "כספי ההסדר יועברו לקופת הכונ"ר וכי הכונ"ר מתבקש בתוך 48 שעות להעביר פרטי חשבון בנק לצורך הפקדת הכספים." החייב מצידו הגיש בקשה למתן הוראות, במסגרתה פירט כי המנהל המיוחד אינו מקיים אחר החלטת ביהמ"ש וכי החייבת אינה מעבירה התשלומים, לקופת פשיטת הרגל. המנהל המיוחד מצידו, פעל להגיש תגובתו ולפיה, החייבת מעוניינת לשלם לחשבון המנהל המיוחד בלבד. מוסיף המנהל המיוחד וטוען כי ביהמ"ש דחה את בקשת המנהל המיוחד להפקדת הכספים בידו ולכן, שני תשלומים נוספים שהחייבת הייתה מוכנה לשלם - לא שולמו! לטענת המנהל המיוחד, מייד עם העברת פרטי חשבון ע"י הכונ"ר, הודיע המנהל המיוחד לביהמ"ש על סגירת החשבון המיוחד שפתח ועל העברת כל הכספים שהיו בו (כ-100,243 ₪) לחשבון הכונ"ר, כאשר צורף תדפיס המאשר זאת. לסיכום, טוען המנהל המיוחד, כי כתוצאה מבקשת החייב, הוקפאו התשלומים שהחייבת הייתה מוכנה לבצע, כל פניותיו של המנהל המיוחד לביהמ"ש לקבלת תשלומים אלו- נדחו וכי אין בידי המנהל המיוחד כספים נוספים להעביר, מלבד אלה שהועברו, זה מכבר. בכל הכבוד, אין בדעתי לקבל עמדת החייבת, מפי המנהל המיוחד, ובוודאי שאין זה מעניינה של החייבת למי מהגורמים עליה להעביר את סכום החוב בהוצל"פ, בין אם זה לקופת הפש"ר או למנהל המיוחד. החלטתי המורה על הפקדת הכספים בקופת הפש"ר עומדת בעינה ובנסיבות בהן מסרבת החייבת, לפחות לשיטת המנהל המיוחד, לקיים התחייבותה לתשלום החוב, ראוי כי זו תגיש עמדתה הסדורה, הכתובה לתיק ביהמ"ש ובוודאי שלא מפי המנהל המיוחד. בכל הכבוד, עמדה זו של החייבת, איננה ברורה לי וברי כי ככל שזו תחזור בה מההסדר, יחודשו הליכי ההוצל"פ במלוא עוזם כנגד החייבת ואולם, לא מתקבל על הדעת כי מחד, לא תקיים החייבת אחר ההסדר, כפי שהוצע על ידה ואף אושר על ידי ומאידך, תהנה מעיכוב הליכים בהוצל"פ. בנסיבות אלה, מורה לחייבת - חב' ים המלח רויאל הוטל מנג'מנט בע"מ, ע"י ב"כ עוה"ד גיל הירשמן, מרח' ברקוביץ 4, תל-אביב (פקס' 03-6935177) להגיש תגובתו, בתוך 20 יום באשר לאי קיום החלטת ביהמ"ש מיום 24.8.11 ובכלל זה, התנגדותו, ככל שקיימת, להעברת תשלום החוב לקופת הפש"ר ונימוקי התנגדות זו. מתן הוראותשכר טרחה