בפני בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת בהתאם לחוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב - 2001 (להלן: "החוק"). הצדדים לבקשה הם שכנים מזה כשנתיים, מאז שנת 2010. המבקשים טוענים במסגרת בקשתם כי מאז שנכנס המשיב לגור בבניין, בדירה הסמוכה לדירתם, החלו לסבול ממטרד של רעש. הטענה היא כי בנו של המשיב, אשר, אמנם, אינו מתגורר עם המשיב אך מגיע לעיתים לדירתו, מנגן בתופים. רעש התופים מפריע את מנוחתם ופוגע באיכות חייהם. המבקשים טוענים כי החלו לסבול מבעיות בריאות שונות עקב מטרד זה. לבקשה צורפו מסמכים שונים המעידים על טיפול המבקשים בנושא מדצמבר 2011, לרבות פניה למשרד להגנת הסביבה ומשטרת ישראל. צורפו מסמכים רפואיים לגבי טיפול נפשי למבקש בשנת 2011 וצורפה חוות דעת מומחה לגבי מפלסי הרעש במקום מינואר 2012. בגין מטרד הרעש הגישו המבקשים תובענה בבית משפט השלום ברחובות (ת"א 34420/06/12) לצו מניעה קבוע ופיצויים ובמסגרתה עתרו ביוני 2012 לצו מניעה זמני אשר יורה על הפסקת הנגינה בתופים עד להכרעה בתובענה העיקרית. בית משפט השלום ברחובות קבע דיון בבקשה לסעד הזמני ליום 9.9.12. המבקשים הגישו בקשה להקדמת הדיון. ביום 6.8.12 דחה בית המשפט את הבקשה בקבעו כי "על פי הנטען בתביעה, המטרד הנטען מתקיים לפחות במשך שנה וחצי מלפני הגשת כתב התביעה, שעה שהתביעה הוגשה פחות מחודש לפני הפגרה". יצוין כי באותו היום הוגשה הבקשה דנן. המשיב בתגובתו ובמסגרת בקשה לדחייה על הסף שהגיש טוען, כי הבקשה מהווה ניסיון לעקוף וכביכול לערער על החלטות בית משפט השלום ברחובות בבקשה זהה לחלוטין בתכנה. נטען כי הבקשה מוגשת בחוסר ניקיון כפיים ובהעדר תום לב. המבקשים העלימו מבית המשפט את תגובת המשיב ותצהירו ולא הציגו את החלטות בית משפט השלום ברחובות בעניין מועד דיון הסעד הזמני. התצהיר שצורף לבקשה זהה לתצהיר שצורף לבקשה דנן. כלל לא נטען בבקשה דנן לנסיבות חדשות או להחמרה של המצב. מדובר בהטרדות, אשר, כנטען, נמשכות מזה שנתיים. לא הוכח כלל מטרד רעש, גם על פי חוות הדעת שצרפו המבקשים. מדובר בתיפוף מצטבר של כשבע שעות בשבוע, כולן בשעות אחר הצהריים ובעצמה המותרת על פי תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן - 1990. דווקא המבקשים מטרידים את המשיב ובנו. בתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג - 1992 קיימות הוראות ספציפיות המתייחסות לנגינה בכלי נגינה, כאשר נגינת בנו של המשיב תואמת הוראות אלו. תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן - 1990. דווקא המבקשים מטרידים את המשיב ובנו. בתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג - 1992 קיימות הוראות ספציפיות המתייחסות לנגינה בכלי נגינה, כאשר נגינת בנו של המשיב תואמת הוראות אלו. דיון במעמד הצדדים התקיים היום בפני, במסגרתו, למרות המלצת בית המשפט, עמדו המבקשים על בקשתם וטענו כי מדובר בבקשה שונה מזו שהוגשה בבית משפט השלום ברחובות. הם טענו כי מצבם הבריאותי מדרדר. הם טענו כי לא פנו עד היום בבקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת כיון שניסו לשמור על שכנות טובה. המשיב חזר על עמדתו כי יש לדחות הבקשה על הסף. לאחר שקילת טענות הצדדים והמסמכים שצורפו מסקנתי היא כי אין להיעתר לבקשה. מסעיף 2(א) לחוק עולה כי תנאי למתן צו בהתאם לחוק הוא קיומה של הטרדה, במובן מונח זה בחוק. קיימים שני יסודות. יסוד המתייחס לקיומה של הטרדה בעבר, ויסוד הצופה פני עתיד, כאשר הנסיבות נותנות בסיס סביר להניח, כי המבקש יוטרד שוב. בפסיקה נקבע כי החוק נחקק לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ויש בו הגבלה לא מעטה על חירות האדם, אשר מבקש הצו רוצה להגבילו. לפיכך, נקבע, מן הראוי כי הפעלת החוק תיעשה באופן מושכל ומידתי, שכן מול זכותו של המבקש לשקט ושלווה עומדות גם זכויות הפרט של המשיב (ראה: בר"ע (י-ם) 179/04 נס שובל נ' ניסים, 10.8.04; ע"א (י-ם) ג.ס. נ' א.ר. , 21.8.05). זוהי נקודת המוצא. ההטרדה הנטענת בענייננו היא רעש הנגרם מכלי נגינה. ברעש מסוג זה דנות תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג - 1992. תקנה 3 לתקנות אלו קובעת מהן השעות המותרות להשמעת רעש מכלי נגינה בתוך בניין מגורים. תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן - 1990 משלימות תקנות אלו לעניין מפלסי הרעש המותרים. הצדדים חלוקים ביניהם אם אכן נשמרות הוראות התקנות אך גם אם תתקבל עמדת המבקשים כי בנו של המשיב מנגן בשעות שאינן בהתאם לתקנות, עדיין, איני סבורה כי מדובר בהטרדה מאיימת במובן אליו כוון החוק תקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), תש"ן - 1990 משלימות תקנות אלו לעניין מפלסי הרעש המותרים. הצדדים חלוקים ביניהם אם אכן נשמרות הוראות התקנות אך גם אם תתקבל עמדת המבקשים כי בנו של המשיב מנגן בשעות שאינן בהתאם לתקנות, עדיין, איני סבורה כי מדובר בהטרדה מאיימת במובן אליו כוון החוק וכי צו למניעת הטרדה מאיימת הוא צו מתאים אשר יש לתיתו בנסיבות העניין. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר כי "המושג "הטרדה מאיימת" או במקורו בשפה האנגלית stalking"" מתייחס לדפוסי התנהגות הכוללים הטרדות ואיומים מסוגים שונים, אשר פוגעים בשלוות חייו, בפרטיותו או בגופו של אדם, ועל פי ניסיון החיים המצטבר, מקימים גם חשש לפגיעה בגופו או בחייו של האדם המוטרד. מרבית המעשים המצטרפים יחד לכדי הטרדה מאיימת מהווים, כל אחד בפני עצמו, עבירה פלילית...מרבית הקרבנות להטרדה מאיימת הן נשים הנרדפות על רקע מערכת יחסים שהסתיימה, מערכת יחסים קיימת, יחסים שהם על סף סיום, או על רקע מערכת יחסים מדומה שהיא רק בגדר שאיפתו של המטריד". איני סבורה כי נגינתו של אדם המנגן בתוך ביתו, גם אם שכנו טוען כי היא מפריעה לו ורועשת, נכללת בגדר הטרדה מאיימת אליה כוון החוק. נגינה זו אכן עשויה להוות מטרד כבד, אך ניתן לפעול כנגדה במסגרת תובענה להסרת מטרד ובמסגרת החקיקה הדנה במפגעי רעש, בדיוק כפי שפעלו המבקשים בהגישם התובענה בבית משפט השלום ברחובות ובפנייתם לגורמי אכיפת החוק עד כה. צווים למניעת הטרדה מאיימת נועדו למקרים בהם נעשים מעשים מכוונים, על גבול המעשים הפליליים, כאשר המטרה הדומיננטית שלהם היא להטריד ולפגוע באדם אחר מסיבות שונות. נגינת אדם לעצמו, כשאין מדובר במעשה אשר המטרה הדומיננטית שלו היא להטריד אדם אחר, לא תיחשב, לטעמי, הטרדה מאיימת. אכן, סעיף 10 לחוק קובע כי אין להימנע מלדון או מלהחליט בבקשה לתת צו למניעת הטרדה מאיימת מחמת זה בלבד שהעניין מתברר בהליך אחר, אך עדיין, אני סבורה כי קיומו של סעד חילופי, מתאים וספציפי, וקיומו של הליך מקביל הדן בדיוק באותה הבקשה, כאשר דיון בהליך זה עומד להתקיים במועד קרוב, הוא שיקול רלוונטי במסגרת כלל השיקולים במסגרת הדיון בבקשה למתן צו. בעניין מטרד רעש הנגרם מכלי נגינה קיימות הוראות חוק ספציפיות. קיימת אפשרות להגיש תובענה מתאימה, אשר אכן הוגשה ומתבררת כעת, לרבות בקשה לסעד זמני, ודומה שהגשת בקשה לצו זה מהווה ניסיון לעקוף ולשנות החלטות שניתנו בבית המשפט שדן בתובענה, שלא באמצעות ערעור. נימוק כבד משקל נוסף לדחיית הבקשה הוא מועד הגשתה. על בית המשפט, בבואו לשקול האם ליתן צו הטרדה מאיימת, לקחת בחשבון, במסגרת מכלול שיקוליו, את מועד פניית המבקש לבית המשפט והאם היה בפנייתו משום שיהוי (בר"ע (י-ם) 179/04 הנ"ל). בענייננו, מדובר במטרד הנמשך, כנטען, כשנתיים. הנושא מטופל מזה כשנתיים ועד היום לא סברו המבקשים כי מדובר בהטרדה מאיימת ולא פנו בבקשה להוצאת צו בהתאם לחוק. בקשה לסעד זמני זהה, אשר נדונה על ידי בית המשפט הדן בתיק העיקרי, נדחתה, ואף נדחתה בקשה להקדמת הדיון לתקופת הפגרה. הדיון בבקשה לסעד הזמני, הוא הסעד המבוקש בבקשה דנן, קבוע ליום 9.9.12, עוד כשבועיים. לא הוכח כי מדובר בנסיבות חדשות שנוצרו מאז החלטת בית משפט השלום ולא הוכח כי מדובר במטרד חדש. גם לא הוכח כי חלה החמרה במצב הבריאותי של המבקש עקב המטרד, כנטען על ידו. בנסיבות אלו, נראה כי מדובר בשיהוי בהגשת הבקשה אשר מהווה שיקול נוסף לדחייתה. לאור כלל האמור, אני דוחה הבקשה. שקלתי אם לחייב את המבקשים, אשר עמדו על שמיעת הבקשה עד תומה למרות המלצת בית המשפט, בהוצאות, אך כיון שלא אוכל לקבוע כי מדובר בבקשה "קנטרנית" בהתאם לסעיף 9 לחוק, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו, כאשר התנהלות הצדדים תילקח בחשבון במסגרת ההליכים המשפטיים הנוספים המתנהלים ביניהם. הטרדה מאיימתצוויםהטרדה