1. בין הצדדים נתגלע סכסוך ביחס לחנות הידועה כחלקה 35 בגוש 13054, בעיר העתיקה של צפת (להלן : "החנות"). 2. בתאריך 1/11/2004 הגיש המבקש, מר משה פרג' (להלן : "המבקש/התובע"), תביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו יוצהר כי הוא זכאי להחזיק ולהשתמש בחנות וכי אין הנתבע רשאי לעשות כל פעולה ו/או מעשה שיש בו משום הפרעה לחזקתו בחנות ו/או לנקוט כל צעד לפינויו מהחנות. בד בבד עם התביעה הוגשה אף בקשה למתן צו הצהרתי זמני וצו מניעה זמני. 3. הרקע לתביעה נעוץ בטענת המבקש, שהינו יורשו של המנוח, חיים פרג' ז"ל, כי בשנות השישים הראשונות רכש אביו מאת עיריית צפת את החנות בעסקת חליפין, והחזיק בה עד לפטירתו בשנת 1996. או אז הועברה החנות לחזקתו, ומשמשת היא מאז ועד היום כעסק למכירת תכשיטים. מנגד, טען המשיב, מר שמעון טרבלסי (להלן : "המשיב/הנתבע"), כי המבקש או אביו מעולם לא היו הבעלים של השטח או המחזיקים כדין. היפכא מסתברא, הוא המחזיק ובעל הזכות להירשם כבעלים של החלקה האמורה וזאת מכוח הסכם מכר שאושר על ידי ביהמ"ש המחוזי ביום 15/05/2002. בהתאם לזאת, ביום 27/10/2002 הגיש התובע בלווית אחיו תביעה למתן פסק דין הצהרתי בצירוף בקשה למתן צו הצהרתי זמני וצו מניעה זמני, כנגד הנתבע והאפוטרופוס במסגרת ת.א 1716/02. בדיון שהתקיים בפני ביום 1/2/2004 קבעתי, כי אין בסמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתיק, ולכן הועבר הדיון לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת מוניץ בבית המשפט המחוזי ביום 18/10/2004, בקש ב"כ התובע לאור דברי ביהמ"ש למחוק את התביעה, והחליט להגיש את התביעה הנדונה (ת.א. 1012/04), לפיה מבקש הוא מביהמ"ש שיצהיר כי התובע זכאי להחזיק ולהשתמש בחנות הנדונה, בצירוף כאמור לבקשה למתן צו הצהרתי זמני וצו מניעה זמני. 4. בתאריך ה- 19/01/2005 בהיעדר התייצבות מעם המבקש או מי מטעמו נדחתה בקשתו. 5. בתאריך 20/1/2005 הוגשה בקשה דנא, שעניינה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות. לטענת המבקש, הוא הגיע אל ביהמ"ש עוד לפני השעה 9:00, השעה שהיתה קבועה לדיון, אלא שהסתבר לו כי שכח את חוות דעת המתווך, אותה התכוון להציג בדיון, או אז נסע למשרדו ועד שחזר לאולם ביהמ"ש עברו רק 11 דקות משעת הדיון. אשר על כן מן הדין ומן הצדק לבטל את פסק הדין. אלדיבא דמשיב, יש לדחות את הבקשה, שכן המבקש זומן כדין ולא התייצב במועד, אי לכך אין לו מה להלין אלא על עצמו. 6. בתאריך 1/06/2005 הגיעו הצדדים בפני להסכם דיוני, לפיו מסמיכים הם את בית המשפט לפסוק בתוקף סמכותו, על דרך הפשרה, מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת ביחס לדמי שימוש ראויים ולהוצאות בגין ביטול פסק הדין. 7. לאור האמור לעיל המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשתי סוגיות: א. הסוגיה הראשונה עניינה ביחס לדמי שימוש ראויים ותקופת השימוש. לגרסת המבקש, מתבקש ביהמ"ש לא לחייבו בדמי שימוש ראויים בחנות, או לחילופין לחייבו לשלם לנתבע 100$ לחודש, סכום העולה מחוות הדעת שצורפה לסיכומים מטעמו, ואשר על פיה בהתחשב בתנאי המקום והסביבה ולאור מצבה של החנות, דמי השכירות הראויים בעד החנות הנ"ל הנם 100$ לחודש, וכל זאת עבור התקופה בה היה קיים צו מניעה זמני ולא יותר, דהיינו תקופה של 150 יום. לגרסת המשיב, יש לשלם דמי שימוש ראויים בסה"כ 400$ מכוח חוות דעתו של המתווך מר רועי סופר, וזאת מיום 15/5/2002, יום בו נתן ביהמ"ש המחוזי צו המורה למכור לשמעון ושרה טרבלסי את נכס המקרקעין ועד ליום הפינוי הלכה למעשה, הלא הוא 6/7/2005. ב. סוגיה שנייה שנתגלעה בה מחלוקת בין הצדדים עניינה בהטלת הוצאות. הצדדים הסכימו ביניהם כי פסק הדין מיום 19/01/2005 יבוטל, אלא שלגרסת המבקש יש לדחות את התובענה ללא צו להוצאות וזאת לאחר שבית המשפט יפסוק על פי סעיף 79א'. לגרסת המשיב, יש לדחות את התובענה עם הוצאות, במיוחד לנוכח ההליכים הרבים שנהל המבקש. 8. לאחר עיון בכתבי הטענות, בסיכומים ובמסמכים שבתיק, ובתוקף סמכותי לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, הנני פוסק על דרך הפשרה כדלקמן: א. התובע ישלם לנתבע דמי שימוש בסה"כ 250$ וזאת מיום 15/5/02, או אז הפך לבעלים בנכס מכוח צו של ביהמ"ש המחוזי (בש"א 6786/02) - שקבע, כי יש למכור לנתבע את נכס המקרקעין שמכיל בחובו בין היתר את החנות, נשוא כתב התביעה - ועד ליום 1/07/2005, מועד בו קבעו הצדדים כי יבוצע פינוי בנכס. סכום זה ישולם בתוך 60 יום בשקלים, לפי שערו היציג של הדולר ביום התשלום. לא ישולם הסכום האמור בתוך תקופה זו, יישא הוא בשוויו השקלי, הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מאותו מועד ועד ליום תשלומו המלא בפועל. ב. פסק הדין מיום 19/01/2005 מבוטל והתובענה נדחית ללא צו להוצאות, שכן משהסכימו הצדדים למתן פסק-דין על דרך הפשרה, תוך קיצור ההליך וייעולו, איני רואה לעשות צו להוצאות. צו הצהרתיצווים