הרקע לערעור הנוכחי 1. המערער נפגע בתאונת דרכים ביום 3/10/07 ונחבל בראשו, בצווארו ובגבו. המשיב הכיר בארוע זה כבתאונת עבודה ושילם למערער דמי פגיעה בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 14/11/07. 2. המערער ביקש לקבוע את דרגת נכותו מעבודה בשל התאונה האמורה. לפיכך, הועמד המערער לבדיקת פוסק רפואי, אשר קבע ביום 6/1/09, כי החל מיום 15/11/07, דרגת הנכות היציבה של המערער עקב התאונה, היא בשיעור 0%. 3. המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי. המשיב החליט שלא להביא את הערר לדיון, בשל טענתו על כך שהמערער לא הגיש נימוקי ערר. כנגד אותה החלטה הגיש המערער תובענה לבית דין זה (ב"ל 1628/10). במהלך ההתדיינות בתובענה (שבטעות סווגה כאילו היא ערעור על החלטת ועדה לעררים), חזר בו המשיב מעמדתו המקורית, ובהתאם לכך - ניתן ביום 24/5/10, ניתן פסק דין שלפיו על המשיב להביא את עררו של המערער לדיון בפני ועדה רפואית לעררים. 4. בהתאם לפסק הדין מיום 24/5/10, כונסה ביום 30/6/10 ועדה רפואית לעררים, אשר דנה בערר ביום 30/6/10, והחליטה לדחותו. כנגד ההחלטה האמורה, שב המערער ופנה לבית דין זה בערעור (אשר התברר בְּפָנַי) בתיק 9200-07-10. בפסק הדין שניתן על ידי באותו ערעור ביום 2/11/10, קבעתי כי היה פגם בהרכב הועדה והוריתי על העברת עניינו של המערער אל ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה. 5. על פי פסק הדין מיום 2/11/10, הועבר עררו של המערער להידון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב שונה (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה בדקה את המערער ביום 20/12/10, והחליטה לדחות את הערר. בפרוטוקול שערכה הועדה באותו יום נאמר, בין השאר, כך: "מפגין הגבלה ניכרת ובלתי סבירה בתנועות הצוואר עקב חוסר שת"פ.". 6. המערער שב לבית דין זה וערער גם כנגד החלטת הועדה מיום 20/12/10. גם ערעור זה התברר בפני, בתיק - 35890-02-11 . ביום 24/5/11 נתתי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, שלפיה התקבל ערעורו של המערער ועניינו הוחזר אל הועדה, כדי שתפעל כאמור להלן: א. הועדה תבדוק את טווח התנועות בחלק הצווארי של עמוד השדרה. ב. אם הועדה תחשוד שהמערער אינו משתף עמה פעולה כראוי, היא תזהיר אותו ותאפשר לו להגיב על כך. ג. הועדה תבדוק את הכתף ותרשום את ממצאיה, ואם היא תגיע למסקנה שהממצאים אינם קשורים לתאונה - היא תסביר זאת באופן מנומק. 7. בהתאם לפסק הדין מיום 24/5/11, הוחזר עניינו של המערער פעם נוספת אל הועדה, אשר התכנסה שוב ביום 25/7/11. בסעיף 21 לפרוטוקול שערכה הועדה ביום 25/7/11, שבו היתה הועדה אמורה לציין את הממצאים שלה, נאמר כך: "אין שיתוף פעולה במהלך הבדיקה למרות שהובהר לתובע מס' פעמים במהלך הבדיקה ולפניה, כי עליו לשתף פעולה. למרות זאת, הפגין התובע מגבלה בלתי הגיונית ובלתי אפשרית, עד כי נמנע מהזזת יד שמאל הצמודה לפלג גופו השמאלי. נמנע, אף, מלכפתר את כפתורי חולצתו בעזרת יש שמאל. הגבלה מסוג זה היתה אמורה לגרום לדלדול ניכר במסת שרירי הגפה השמאלית, אך במדידה אובייקטיבית של היקף הזרוע נמצא כי מסת שרירי זרוע שמאל, אף מפותחת במידת מה מזו של ימין. גם ההגבלה שהפגין התובע בתנועות הצוואר אינה מתיישבת עם ממצאים אובייקטיביים אחרים כמו הלורדוזיס הצווארי שנראה שמור." ובסעיף 23 לפרוטוקול, שבו אמורות להירשם המסקנות, נאמר כך: "ניתן לאמר כי לא ניתן לבצע בדיקה קלינית, אף לא ברמה המינימאלית עקב אי שיתוף פעולה מלא, אף שכאמור הובהרה לתובע משמעות הדברים.". 8. למחרת היום שבו התכנסה הוועדה (כלומר ביום 26/7/11), שלח המשיב עצמו מכתב אל המערער, שבו נאמר כך: "הוועדה בפניה הופעת לא בדקה אותך עקב אי שיתוף פעולה. אי שיתוף פעולה לא מאפשר לוועדה לבצע את פס"ד. בקרוב תוזמן שנית לוועדה. מצ"ב העתק מדוח הוועדה.". 9. בהתאם לאמור במכתב, זימן המשיב את המערער אל הועדה פעם נוספת, ביום 5/9/11. המערער התייצב באותו מועד בפני הועדה, אך הועדה (שלא הסכימה עם עמדת המשיב בדבר הצדקת הזימון הנוסף, לא ניסתה עוד לבדוק את המערער, אלא כתבה בפרוטוקול מיום 5/9/11, כך: "ביום 25.7.11 דנה הוועדה וסיכמה את דיוניה על פי האמור בפסה"ד של בית הדין לעבודה בנצרת מיום 24.5.11. ולפיכך לא היה מקום לזמן את התובע פעם נוספת. החלטתה של הועדה בעינה עומדת.". 10. הערעור שבפני הוגש כנגד החלטותיה של הועדה מיום 25/7/11 ומיום 5/9/11. תמצית טענות באי כחם של הצדדים 11. לטענת ב"כ המערער - - הועדה לא פעלה כשורה על פי הוראות פסק הדין מיום 24/5/11. הועדה לא הזהירה את המערער מה יהיו תוצאות חוסר שיתוף הפעולה המיוחס לו. הועדה לא הסבירה למערער כי במצב כזה היא תפעל לפי ראות עיניה ותתעלם מתלונותיו בעניין תנועות הצוואר. - אם הועדה סברה שהיא אינה מסוגלת לקיים את הוראות פסק הדין, היה עליה לפנות בבקשה למתן הוראות מבית הדין. - גם המשיב סבר, כנראה, שעל הועדה לבדוק את המערער פעם נוספת, שכן המשיב שלח למערער מכתב הזמנה לישיבה נוספת של הועדה. 12. לטענת ב"כ המשיב - - הועדה פעלה כראוי ולא נפל פגם בהחלטתה. - הועדה היתה אמורה לפעול בהתאם לפסק הדין, אך לא הצליחה לבדוק את המערער בשל חוסר שיתוף פעולה מצדו, למרות שהועדה הזהירה אותו מספר פעמים. - המכתב שלפיו זומן המערער ליום 5/9/11, נשלח כנראה בשל טעות, אך אין מדובר בטעותה של הועדה. גורל הערעור 13. על פי ההלכה הפסוקה, זכאית ועדה רפואית לעררים לקבוע ממצאים גם בהסתמך על חוסר שיתוף פעולה מצד הנפגע, או על התחזות שלו כשהוא מעלה תלונות שאינן משקפות את המצב האמיתי. אולם, ועדה רפואית לעררים רשאית לעשות זאת רק לאחר שהודיעה על כך לנפגע ונתנה לו הזדמנות להגיב על כך. בענין זה נקבע בדב"ע נב/01-27 ממן - המוסד לביטוח לאומי, (פד"ע כו 334 שייקרא להלן: "הלכת ממן") כך: "הוועדה התייחסה בהחלטתה לחוסר שיתוף פעולה מצד המערער. ... הוועדה היתה רשאית להתחשב באי-שיתוף הפעולה של המבוטח בבואה להחליט. כמו-כן, היתה רשאית לשקול גם מאמצים של המערער להסתיר את נכותו האמיתית. עם זאת, כאשר יש חשד של התנהגות כזאת של מבוטח לפני ועדה, הדרך הדיונית הנכונה היא, להודיע למבוטח על החשד ולשמוע את תגובתו.". למעשה, קבע ביה"ד הארצי בהלכת ממן את הדרך שבה מוטל על ועדה רפואית לעררים לפעול במקרה שבו היא נתקלת בחשד להתחזות מצד המבוטח. זו גם היתה הסיבה שבפסק הדין הקודם נקבע כפי שנקבע. עניינו של המערער הוחזר אל הועדה גם במטרה שבמקרה שהועדה תתרשם שהמערער אינו מציג בפניה את מצבו האמיתי, היא תבהיר לו שכך היא מתרשמת, ותאפשר לו להגיב על כך. מכאן שהועדה פעלה כשורה בכך שהזהירה את המערער מספר פעמים, כעולה מהפרוטוקול שהיא ערכה. 14. איני סבור שנכון היה לדרוש מן הועדה לפנות לבית הדין בבקשה למתן הוראות. כשיש פסק דין שמטיל על ועדה רפואית לעררים חובה לערוך בדיקה, וכאשר המבוטח הוא זה שמסכל את ביצוע הבדיקה, יכולה הועדה לצאת ידי חובת קיום פסק הדין, במתן הסבר מדוע לא עלה בידיה לקיים את פסק הדין, ובלבד - שהמבוטח יקבל הזדמנות ראויה להגיב על כך. בעניינו של המערער - הוא קיבל הזדמנות להגיב, בכך שהועדה הזהירה אותו מספר פעמים, גם במהלך הבדיקה עצמה, שעליו לשתף פעולה עמה. תגובתו היתה (כעולה מפרוטוקול הועדה), בכך שהוא השאיר את ידו השמאלית צמודה לגוף, באופן שאינו יכול להתיישב עם פגימה רפואית רלוונטית לעניינו (גם זאת - על פי האמור בפרוטוקול הועדה). 15. משהועדה לא הצליחה לבדוק את המערער בשל התנהגותו, איני מוצא פגם בכך שהיא ביססה את מסקנותיה על מה שעלה בידיה להבחין בו (עצם הצגת המצג שאינו משקף את המצב האמיתי, העובדה שאין דלדול שרירים ביד השמאלית והעובדה שהלורדוזיס הצווארי נראה שמור). בנסיבות אלה, ניתן לראות את הועדה כמי שיצאה ידי חובת קיומו של פסק הדין. 16. אמנם, בנסיבות האמורות לעיל, לא היתה כל סיבה להזמנתו הנוספת של המערער אל הועדה, לישיבתה הנוספת ביום 5/9/11. אכן, הועדה תמהה על פעולתו של המשיב בהזמנתו הנוספת של המערער, והביעה את עמדתה בהחלטתה מיום 5/9/11, שצוטטה לעיל. הטעות בהזמנתו הנוספת של המערער אל הועדה, לא היתה טעות של הועדה, אלא טעות של המשיב. מאחר שהמשיב הוא בעל דינו של המערער, התלבטתי אם נוכח טעותו של המשיב יש מקום לחייב את המשיב לדאוג לכך שהמערער אכן ייבדק פעם נוספת על ידי הועדה, אך הגעתי למסקנה שאין מקום לעשות כך. הועדה, למעשה, סיימה את דיוניה ביום 25/7/11, וכאמור לעיל - במועד זה פעלה כראוי, בכך שניסתה לקיים את הוראות פסק הדין, אך הדבר לא עלה בידיה נוכח התנהגותו של המערער. בנסיבות אלה, משהועדה עצמה לא ביקשה לזמן את המערער לבדיקה נוספת, אין מקום לקבוע שנפל פגם בעבודתה, רק מחמת העובדה שחלה טעות אצל המשיב שהחליט לזמן את המערער לבדיקה נוספת. את תוצאות הטעות האמורה, ניתן לתקן באמצעות חיובו של המשיב בתשלום הוצאות למערער על הטרחתו המיותרת לישיבת הועדה ביום 5/9/11. לסיכום 17. בשל האמור לעיל, משהמערער עצמו לא איפשר לועדה לקיים את הוראות פסק הדין כלשונן, פעלה הועדה כראוי בכך שהיא הודיעה על כך למערער מספר פעמים. המערער לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו כדי לשנות את התנהגותו או להסביר אותה, ובנסיבות אלה - יצאה הועדה ידי חובה כשהסתמכה על עניינים אחרים מלבד בדיקתו של המערער. לפיכך, אני דוחה את הערעור. 18. בשל כך שעקב טעותו של המשיב נגרמה למערער הוצאה מיותרת בכך שביום 5/9/11 הוא זומן לשווא אל ישיבת הועדה שלא היתה אמורה להתקיים, אני מחייב את המשיב לשלם למערער הוצאות בסך 400 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/12, אם לא ישולם לפני כן. 19. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. התנגדות לבדיקה רפואיתרפואה