1. ביום 28.10.2013 הגישה המשיבה תביעה בסך 719,097 ₪ נגד המבקשת. בבסיס התביעה עומד הסכם שנערך בין המשיבה, שהינה חברת בניה, לבין המבקשת, העוסקת ביזמות פרויקטים, על פיו תבצע המשיבה עבור המבקשת עבודות שלד בפרויקט בנין מגורים רב קומות בתל-אביב. לטענת המשיבה, על אף שהיא עמדה במלוא התחייבויותיה על-פי ההסכם, הפרה אותו המבקשת ולא שילמה לה את מלוא התמורה המוסכמת. 2. במועד הגשת כתב התביעה, הגישה המשיבה בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד של כספים המגיעים למבקשת מידי 53 מחזיקים. הבקשה נתמכה בתצהירו של ח'אלד מחמיד, מנהל המשיבה, בו, בין השאר, הוא שטח באריכות את התשתית העובדתית שפורטה בכתב התביעה. ביום 31.10.2013 ניתן על-ידי הרשמת ספרא-ברנע צו עיקול זמני אצל המחזיקות מס' 2-1 בלבד. 3. ביום 29.12.2013 הגישה המשיבה בקשה נוספת למתן צו עיקול זמני, על כספים המגיעים למבקשת מידי 7 מחזיקות, ביניהן שתי המחזיקות נשוא צו העיקול הראשון. הבקשה נתמכה בתצהיריהם של ח'אלד מחאמיד, מנהל המשיבה, ואיהאב מחאמיד, שהינו חוקר פרטי. 4. תצהירו של מנהל המשיבה כלל התייחסות לעילת התביעה, למאזן הנוחות, למצבה הכלכלי של המבקשת ולצורך בבקשה הנוספת למתן צו עיקול זמני. באשר לעילת התביעה צוין בסעיף 9 לתצהיר, כי לפי יעוץ משפטי ולפי עובדות כתב התביעה, חייבת המבקשת למשיבה את סכום התביעה מכוח הסכם מפורש ו/או מכללא ו/או מכוח דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט. באשר למאזן הנוחות, צוין כי אי הטלת צו עיקול זמני יותיר את המשיבה בפני שוקת שבורה, ללא אפשרות לגבות מהמבקשת את הכספים המגיעים לה. מנהל המשיבה הצהיר מידיעתו האישית כי המבקשת נקלעה לקשיים כלכליים ונמצאת על סף חדלות פירעון. את הצורך בצו עיקול זמני נוסף הוא נימק בהודעת המחזיקות נשוא צו העיקול הראשון, לפיה אין בידיהן נכסים או כספים השייכים למבקשת. בתצהירו של החוקר צוין כי המבקשת ממשיכה לבצע עבודות עבור שתי המחזיקות נשוא צו העיקול הראשון ובנוסף היא מבצעת ברחבי הארץ עבודות עבור חמש חברות (המחזיקות מס' 7-3), וביניהן חברת שיכון ובינוי בע"מ, חברת גב-ים לקרקעות בע"מ וחברת מבני תעשייה בע"מ. 5. ביום 29.12.2013 נעתרתי לבקשה הנוספת למתן צו העיקול. ביום 6.1.2014 הגישה המבקשת בקשה לביטול צו זה, שנתמכה בתצהירו של רועי אופיר, סמנכ"ל הכספים שלה. עיקרי הנימוקים לבקשה לביטולו היו: (1) צו העיקול "תפס" אצל שתיים משבע המחזיקות סכומי כסף העולים בהרבה על סכום התביעה; (2) המשיבה לא פעלה כמצוות תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ולא המציאה למבקשת במועד את העתק הבקשה הנוספת למתן צו העיקול; (3) כתב התביעה, על נספחיו, אינו מגלה עילת תביעה; (4) הטענה בדבר מאזן הנוחות, הנוטה כביכול לטובת המשיבה, אינה נשענת על תשתית עובדתית, באשר אין בסיס לקביעה כי החברות עבורן מבצעת המבקשת עבודות שונות אינן משלמות לה, ואין כל התייחסות לנזק שעלול להיגרם למשיבה במידה ויבוטל צו העיקול; (5) לא הוצגו "ראיות מהימנות לכאורה" לקיום חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין; (6) המשיבה לא פעלה בתום-לב, כאשר הסתירה בבקשתה את העובדה כי ביום 15.12.2013 הגישה נגדה המבקשת תביעה שכנגד בסכום גבוה מסכום תביעתה. ביום 8.1.2014 הגישה המבקשת בקשה להורות כי צו העיקול פקע, לאור אי המצאתו למבקשת, כמצוות תקנה 370(3) לתקנות, ולאור קביעת מועד לדיון בבקשה לביטול הצו למועד מאוחר, מעבר לשבעה ימים כנדרש בתקנה 367(ב), מבלי שנרשמו טעמים מיוחדים. 6. הדיון בשתי הבקשות - לביטול צו העיקול ולהכרזה כי הוא פקע - התקיים ביום 26.1.2014. במהלכו של הדיון נחקר מנהל המשיבה על תצהירו אשר צורף לבקשה למתן צו העיקול. כשנשאל לפשר הקשיים הכלכליים אותם ייחס בתצהירו למבקשת, הוא אמר: "כל הזמן אני שמעתי את כל קבלני המשנה מתגוננים (מתלוננים - א"ג) שהם לא מקבלים את הכסף שלהם ואחרי שחקרתי את הענין הבנתי כי יש תביעות נגד הנתבעת ולכן הסקתי שיש לה קשיים כלכליים" (עמ' 4 לפרוטוקול). תשתית נורמטיבית 7. פרק כ"ח של התקנות עוסק בסעד זמני. סימן א'1 לפרק זה עוסק בסעד של עיקול זמני. לפניו מצוי סימן א', ובו קבועים הפרמטרים למתן כלל הסעדים הזמניים הקבועים בפרק. אסקור תחילה, בקצרה, את התנאים לשם מתן סעד זמני מכל סוג, ולאחר מכן את אלו המיוחדים לסעד של עיקול זמני. 8. על אופן הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בדונו בבקשה לסעד זמני, לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עמד המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799 (1997): "המפנה חל עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית (סעיף 3), והסב את תשומת-הלב גם לשיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לתת צו זמני; ובמה נשתנה לעניין זה צו זמני מסעד סופי? שהצו הזמני, שניתן מעצם טבעו, שלא על יסוד ראיות מלאות, עשוי לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, בעוד שהסעד הסופי ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי-הדין; גברה ההכרה שבתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתי-המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה". 10. תקנה 362 מתנה מתן סעד זמני בהתקיימות שלושה תנאים עיקריים: (א) קיומה לכאורה של עילת תביעה; (ב) מאזן נוחות, לפיו יש לבחון את הנזק מאי מתן הצו לעומת הנזק מנתינתו וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי; (ג) שיקולי צדק ויושר, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". 11. לגבי עילה לכאורה - על מנת שיינתן סעד זמני, שאחת מתכליותיו הינה שמירה על מצב קיים, על בית המשפט להשתכנע בקיומה לכאורה של עילת תביעה. בתהליך שהחל עוד בשנות השמונים של המאה הקודמת הסיטה הפסיקה את הדגש מהצורך בקיום 'זכות לכאורה' בידי המבקש לעבר מבחן אחר: האם הוכח שהתביעה אינה תביעת סרק, ומעלה שאלה רצינית שיש לדון בה (ראו: (ראו רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי ( 20.9.2011); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ ( 28.6.2010)). בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. 12. לגבי מאזן הנוחות - על המבקש סעד זמני להראות שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. בין שיקול זה לבין השיקול של עילה לכאורה קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה "מקבילית כוחות", דהיינו - ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן, ולהפך. 13. לגבי תום לב ושיקולי צדק - החובה לנהוג בתום לב בהליך הדיוני של בקשה לסעד זמני, המתקיים בין צדדים יריבים (בשונה מתום הלב החוזי) עוגנה בפסיקה שקבעה כי מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לנהוג בהגינות ובסבירות, ולגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168 (1993); רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 443-441 (2001)). 14. תקנה 362, המצויה בסימן א' לפרק כ"ח, קובעת כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב). התקנה, שהוספה בשנת 2001, קובעת כי על מנת לתת צו עיקול זמני על בית המשפט להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. משמעותה של אותה הכבדה נדונה בפסיקה, בה נקבעו עקרונות ושיקולים לאורם על בתי המשפט לפעול. נפסק כי הדגש במתן צו עיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק דין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין, וכי אין ליתן עיקול זמני על דרך השגרה. על בית המשפט לנהוג במידתיות, להביא את האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע, ולשקול שיקולי צדק. את ההכבדה על-פי תקנה 374(ב) יש לבחון על-פי יכולתו של זוכה פוטנציאלי לממש את זכייתו. שאלה זו הינה תמיד תלוית נסיבות, ואינה פרי קטגוריות מוחלטות. הוכחת מעשי הברחה עשויה לבסס טענת הכבדה, כמו גם העדר יכולתו הכלכלית של נתבע, אך לעיתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה. ראו: רע"א 6614/06 כפרות תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC ( 4.1.2007); רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC ( 28.11.2007); בש"א (מחוזי י-ם) 3896/08 ברוכין נ' סורוצקין ( 12.3.2009). יישום 15. במקרה הנוכחי הוכיחה המשיבה קיומה לכאורה של עילת תביעה. אמנם תצהירו של מנהל המשיבה, אשר צורף לבקשה השניה למתן צו העיקול, אינו מפורט ולמעשה מסתפק בהפניה לאמור בכתב התביעה, אך אין להתעלם מתצהירו שצורף לבקשה הראשונה לצו עיקול, ובו נכלל פירוט נרחב של עובדות אשר מצביעות על כך שאין בפנינו תביעת סרק. 16. לא הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. הן המבקשת והן המשיבה הינן חברות הפועלות בתחום המקרקעין ועסקי הבניה. המשיבה תבעה את המבקשת לתשלום 719,097 ₪ ואילו המבקשת הגישה נגד המשיבה תביעה שכנגד בסכום של 2,444,006 ₪. הקפאה של סכום התביעה אצל מחזיקות החייבות כספים למבקשת עלולה להסב לה נזק בפעולותיה העסקיות השוטפות שאינו בהכרח מצומצם יותר מהנזק שעלול להיגרם למשיבה במידה ויבוטל צו העיקול הזמני. בענין זה לא סיפק מנהל המשיבה מידע מוצק המאפשר לקבוע כי נזקה של המשיבה עלול להיות גדול מנזקה של המבקשת. 17. המשיבה לא הצליחה להצביע על יסוד ממשי של הכבדה. עצם העובדה (שלא הוכחה) כי מתנהלות תביעות נגד המבקשת אינו תומך בהנחה כי המבקשת מצויה בקשיים כלכליים או כי היא נוהגת שלא לשלם כספים על-פי התחייבויותיה. דווקא האמור בתצהירו של החוקר הפרטי איהאב מחאמיד מצביע על היותה של המבקשת חברה פעילה, המצויה בקשר עסקי עם חברות ידועות, מהן היא עתידה לקבל כספים. מסקנותיו של מנהל המשיבה, אותן תיאר בחקירתו הנגדית, הינן הערכות בלבד שאינן נשענות על בסיס מוצק. 18. לא מצאתי ממש בטענת המבקשת, לפיה הבקשה החוזרת למתן צו עיקול זמני נגועה בחוסר תום לב. מעבר לדרוש אעיר כי אין הצדקה למתן צו עיקול נוסף לגבי אותן שתי מחזיקות אשר לגביהן ניתן צו העיקול הזמני הראשון. באשר לטענת המשיבה, לפיה הודעת מחזיקות אלו במענה לצו העיקול איננה נכונה, שמורה לה הזכות לפעול נגדן בדרך הקבועה בתקנות. הטלת עיקול חוזר אינה דרך ראויה. 19. משלא הוכיחה המשיבה את קיום התנאים למתן הסעד של עיקול זמני, לא מצאתי טעם לדון בטענות נוספות שהועלו על-ידי המבקשת. לאור האמור לעיל, הנני מורה על ביטול צו העיקול אשר ניתן על ידי ביום 29.12.2013. 21. בגין הוצאות הבקשה תשלם המשיבה למבקשת 3,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. 20.עיקול זמניצוויםעיקול