1. בפניי בקשה לפסילת שופט ולביטול הוצאות, שהוגשה על ידי התובע (המבקש, להלן: התובע). כבר בפתח הדברים אציין כי חלק מטענות התובע נוגעות לטעות משפטית שנפלה לדעתו בהחלטת בית הדין, ומקומן הוא בערעור ולא בבקשה ממין זה. הבקשה לביטול ההוצאות היא בקשה לעיון חוזר למעשה, והיות ואין הליך כזה, (וראה ע"א 4623/06 פז גז 1993 בע"מ נ' יעקב חודדה, ניתן ביום 24/8/06) הרי שדינה להידחות. היות ולא הוגש ערעור על החלטת בית הדין, והמועד להגשת הערעור חלף, במסגרת החלטה זו אדון אך ורק בשאלת הפסלות. 2. רקע עובדתי וההליכים בתיק: א. התובע הגיש לבית הדין תביעה לזכויות סוציאליות שונות, בעודו ממשיך, לטענתו, לעבוד אצל הנתבעת. התביעה כוללת תביעה להפרשי שכר, שכר בגין עבודה בשעות נוספות, פיצויי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, וזכויות נוספות וסכום התביעה עולה על 1,200,000 ₪. ב. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן צו עיקול. ג. הבקשה הועברה לתגובת הצד שכנגד, ובתגובה טענה הנתבעת (המשיבה, להלן: הנתבעת) כי לא התקיימו בינה לבין התובע יחסי עובד-מעביד. לטענת הנתבעת תלושי השכר שהונפקו לתובע היו פיקטיביים ונועדו לתשלום שכר בגין עבודת אחיו. משהתגלה למנכ"ל החדש של הנתבעת כי הנתבעת מנפיקה תלושים פיקטיביים הודיע על סיום הסדר זה, ואז החליט התובע להגיש לבית הדין את תביעתו. ד. ביום 24/2/08 התקיים בפני דיון בבקשה למתן צו עיקול. לדיון זה לא התייצב אחיו של התובע, אף כי הוגש תצהיר מטעמו, וגם התברר במהלך הדיון כי המשכורות שהן לכאורה של התובע, הופקדו מאז ומעולם בחשבון הבנק של אחיו. ה. במסגרת הדיון המליץ בית הדין לתובע לחזור בו מבקשתו למתן צו עיקול, והתובע שהיה מיוצג הסכים לכך, לאחר הפסקה והתייעצות. הנתבעת מצידה טענה כי יש לחייב את התובע בהוצאות בגין הבקשה למתן צו עיקול. התובע התנגד לחיוב בהוצאות וטענות הצדדים נרשמו בפרוטוקול. ו. בסופו של הדיון קבע בית הדין, בנוכחות הצדדים, כדלקמן: "1. התובע הגיש בקשה למתן צו עיקול ותמך אותה בתצהיר ערוך על ידו ועל ידי אחיו. העובדה שאחיו לא התייצב היום להעיד וזאת כאשר הטענה העיקרית של הנתבעת היא שאחיו של התובע הוא שהועסק ולא התובע עצמו, מעוררת הרבה תמיהות וזאת בלשון המעטה. בית הדין אף תמה על טענת התובע כאילו היה צריך להזמין את העד מטעמו. אילו התובע היה סבור שאחיו יכול לתמוך בגרסתו היה דואג שאחיו יתייצב היום לדיון שכן בלי התייצבותו תצהירו היה מוצא מהתיק. 2. התובע תמך את בקשתו בין היתר על טענות בדבר הברחת נכסים וזאת על אף שלא הציג לכך ראייה כלשהי וכל המסמכים שהגיש בדבר מצב המקרקעין של הנתבעת, על פי דרישת בית הדין, מעידים על ההפך. 3. בית הדין קבע את התיק לדיון וזאת לנוכח תלושי המשכורת וכרטיסי הנוכחות אשר העידו לכאורה על שעות עבודה רבות וארוכות. גרסת הנתבעת לפיה התובע לא עבד כלל והעברת השכר הייתה בעצם לאחיו באמצעות תלושים פיקטיביים מעמידה בסימן שאלה גדול את אמינותם של תלושי המשכורת וכרטיסי הנוכחות. 4. בתשובה לשאלת בית הדין השיב התובע כי לא העלה בדעתו שהנתבעת תטען שלא עבד אצלה, וזאת על אף שמתשובה אחרת עולה שכל הכסף שהיה אמור להרויח מעבודתו נכנס דווקא לחשבון הבנק של אחיו. גם ההסבר בעניין הגבלה על החשבון מעורר תמיהות. 5. ראוי היה כי התובע ישקול היטב האם ראוי היה בכלל להגיש בקשה לצו עיקול על כל הפגיעה שסעד כאמור גורם לזכויות הקנייניות של המשיבה. משכך, ישא התובע בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ וזאת בתוך 60 יום. 6. בית הדין ממליץ לתובע לשקול אם הוא עומד על תביעתו ואם יהיה בידו להרים את הנטל ולהוכיחה." ז. בעקבות החלטה זו, וכשבעה ימים לאחריה, הגיש התובע בקשה לפסילת שופט ולביטול הוצאות. 3. נימוקי הבקשה : א. דעתו של בית הדין ננעלה שכן בית הדין המליץ מפורשות לתובע לשקול את המשך תביעתו ובכך הביע את דעתו המפורשת. בית הדין גיבש עמדה סופית היוצרת חשש למשוא פנים באופן שאינו מאפשר המשך התדיינות בפני אותו מותב. ב. יש לשקול במקרה זה את מראית פני הצדק ותחושת בעל הדין ולהורות על פסלות המותב. 4. נימוקי ההתנגדות: א. ההלכה היא כי התבטאויות שופט בקדם משפט לרבות הבעת דעה לכאורה על סיכוי התביעה, אין לראות בהן חריצת דעה ממשית שאינה ניתנת לשינוי. ב. בית הדין התייחס לראיות כפי שהובאו בפניה וזאת בנסיבות של בקשה למתן צו עיקול שבהן על בית הדין להכריע ובסיכויי התביעה לכאורה. 5. דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להדחות, וזאת מן הטעמים הבאים: א. נפלה טעות בפני התובע לעניין סמכויות מותב זה, שכן בהיותי רשמת, לא אדון בתביעתו העיקרית של התובע. יתר על כן, ספק אם אדון בהליכים המקדמיים הנוספים בתובענה זו, אך מחמת הזהירות אשקול בקשה זו כאילו אני עשויה להמשיך ולקיים את ההליכים המקדמיים בתיק. ב. כאשר צד מגיש בקשה להטלת עיקול עליו להראות, בין היתר, כי יש בידו ראיות מהימנות לכאורה להוכחת תביעתו. בית הדין מצידו בשוקלו בקשה מסוג זה בוחן את הראיות שהוצגו בפניו ועל כן החלטה בבקשה למתן צו עיקול, של צו זמני אחר, מתייחסת במישרין לסיכויי התביעה. מכאן שהמלצתי לתובע נבעה מהראיות לכאורה שהציג התובע בפני בית הדין ומהתשובות שנתן התובע המהלך הדיון לשאלות הנוגעות לראיותיו. ג. הדין הוא כי לא די בחשש סובייקטיבי גרידא למשוא פנים אלא שופט ייפסל רק כאשר עסקינן בחשש ממש ואובייקטיבי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו (ראה למשל ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פד מח(ד) 608 (1994), ע"א 11484/05 טאוב נ' אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ 23/3/06, יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 194, 196). בית הדין אף ציין כי עדות של אחיו של התובע הייתה יכולה לשפוך אור אחר על טענות הצדדים, ומכאן שדעתו של בית הדין לא ננעלה. במקרה זה היות ומדובר בהליך של צו מניעה שיש בו הצגה של הראיות לכאורה בפני בית הדין, הרי שבית הדין רשאי לחוות דעה לכאורה על טיבן של ראיות אלו. היות ומדובר בהליך מקדמי וממילא מותב זה לא ידון בתיק העיקרי הרי שאין מקום כי בית דין זה יפסול את עצמו. משכך הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו. צוויםעיקול