לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי שעניינה החלטה לשחרר את העותר משירותו הצבאי שחרור מוקדם בעילת "התנהגות רעה וחמורה (סמים)", תוך שלילת מלוא ההטבות להן זכאי חייל המשתחרר מצה"ל. רקע ביום 1.2.2011, התגייס העותר לצה"ל ושובץ לשרת כטבח בבסיס של חיל האוויר, כאשר מועד שחרורו נקבע ליום 31.1.2014. במהלך שירותו הצבאי, צבר העותר לחובתו 22 הרשעות בהליכים משמעתיים שונים, וריצה בגינם 74 ימי מאסר מאחורי סורג ובריח. צירופם של ימי כליאתו לימים בהם נפקד העותר משירותו, הביא לדחיית מועד שחרורו ליום 7.5.2014, וזאת בהתאם לסעיף 18 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות ביטחון), אשר מחריג ממניין תקופת שירות החובה ימים בהם חייל סדיר היה כלוא או נפקד. ביום 19.2.2012, הורשע העותר בבית דין צבאי בשתי עבירות של שימוש בסם מסוכן, ונגזרו עליו 16 ימי מאסר לריצוי בפועל. בהתאם לפקודות הצבא, הובילה הרשעתו של העותר לכינוסה של ועדת הסמים, אשר מוסמכת לבחון את התאמתו של חייל שהורשע בעבירות סמים להמשך שירות צבאי, ולהמליץ למפקד מיטב (בסיס קליטה ומיון לשעבר) בקשר להמשך שירותו של החייל בצה"ל. ביום 17.4.2012, נערך דיון בועדת הסמים בעניינו של העותר, ובמהלכו הביע העותר את רצונו להמשיך לשרת בצה"ל. בעקבות זאת, המליצה ועדת הסמים למפקד מיטב לאפשר לעותר להמשיך ולשרת בצה"ל, ובד בבד חתם העותר על "הצהרת התחייבות לשירות תקין", במסגרתה התחייב להמשיך בשירותו הצבאי באופן תקין והסכים לעריכת בדיקת סמים, בכל עת. עוד הצהיר העותר, כי הוא מודע לכך שאם הוא לא יעמוד בהתחייבויותיו, ניתן יהיה להזמינו לדיון מחודש בפני ועדת הסמים, אף אם לא יורשע בעבירת סמים. ביום 22.4.2012, קיבל מפקד מיטב את המלצת ועדת הסמים, ואישר את המשך שירותו הצבאי של העותר. חרף התחייבותו של העותר, כמפורט לעיל, הפרות המשמעת מצידו לא תמו. בחודש ספטמבר 2013, התעורר בקרב מפקדו של העותר החשד שהוא השתמש בסמים מסוכנים. לפיכך, הורה לו מפקדו להתפנות למצ"ח, אך העותר סירב ובמשך מספר ימים שלח הודעות טקסט מאיימות לטלפון הסלולארי של מפקדו. בעקבות מעשים אלו, התכנסה בחודש אוקטובר 2013, ועדת התאמה לבחינת המשך שירותו הצבאי של העותר. ועדת ההתאמה החליטה להיעתר לבקשתו של העותר לאפשר לו לסיים את שירותו הצבאי, והסתפקה בנזיפה בלבד, תוך שהובהר לעותר כי המשך שירותו בצה"ל מותנה בשיפור התנהגותו המשמעתית ובהימנעותו משימוש בסמים. בחודש דצמבר 2013, נראה העותר בבסיס צבאי כשהוא תחת השפעת סמים, והוא הודה בפני מפקדיו כי השתמש בסם מסוכן. בחקירת מצ"ח שנפתחה בעקבות האירוע, העותר לא שיתף פעולה, וסירב לתת דגימת שתן, בניגוד להתחייבותו מחודש אפריל 2012. בנוסף, במהלך אותו חודש נעדר העותר משירותו הצבאי במשך 16 ימים. נוכח מעשיו אלו של העותר, התכנסה ועדת ההתאמה לדיון מחודש בעניינו והחליטה לשנות את עמדתה בנוגע להמשך שירותו, בהמליצה למפקד מיטב להורות על שחרורו של העותר מצה"ל. ביום 6.3.2014, אימץ מפקד מיטב את המלצתה של ועדת ההתאמה והורה על פיטוריו של העותר מצה"ל. בהמשך לכך, המליץ מפקד מיטב לראש אגף כוח אדם בצה"ל לשלול מהעותר את מלוא ההטבות המגיעות לחייל המשוחרר מצה"ל (להלן: ההחלטה הראשונה). מכאן העתירה למתן צו על-תנאי שלפנינו. העתירה וההליכים בעקבותיה בעתירה נטען, כי ההחלטה לשחרר את העותר משירות צבאי, תוך שלילת מלוא ההטבות המגיעות לו מכוח היותו חייל משוחרר, הינה בלתי סבירה, ונעשתה משיקולים זרים ובחוסר תום לב. העותר ציין, כי ההחלטה לשחררו משירות צבאי נתקבלה לאחר שהוא שירת למעלה מ-37 חודשים, וכחודש וחצי לפני מועד סיום שירות החובה שלו. זאת, על-אף שכבר בשלב מוקדם של שירותו הצבא התברר שהעותר הוא "חייל בעייתי", וחרף השיפור שניכר בהתנהגותו, עם התקדמות שירותו הצבאי. לפיכך, כך לטענת העותר, החלטתו של מפקד מיטב ניתנה בשיהוי רב, ובנסיבות המלמדות על "חוסר תום לב מופגן". עוד טען העותר, כי חוסר הסבירות של ההחלטה לשלול ממנו את מלוא ההטבות המגיעות לו בולט במיוחד נוכח מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, והפגיעה האנושה הטמונה בהחלטה זו בהשתלבותו בחיים האזרחיים. העותר הוסיף וטען, כי ההחלטה לשחררו מבוססת על שיקולים זרים, הנוגעים בעיקרם למצבו הכלכלי הקשה ולהיותו "חייל חריג מעט בנוף". על יסוד הדברים האלה, ביקש העותר את התערבותנו בהחלטתו של מפקד מיטב. בתגובה טען המשיב, כי יש לדחות את העתירה על הסף ולחלופין לדחותה לגופה. מתגובת המשיב עולה, כי במקביל להגשת העתירה למתן צו על-תנאי, ערער העותר על ההחלטה הראשונה של מפקד מיטב לגופים המוסמכים בצה"ל. בעקבות הגשת הערעור, זומן העותר פעם נוספת לועדת ההתאמה, אשר בחנה, בפעם השלישית, את התאמתו של העותר לשירות צבאי. ביום 24.3.2014, המליצה ועדת ההתאמה למפקד מיטב, לשחרר את העותר בעילה של "התנהגות רעה וחמורה", ובמקביל לשלול ממנו רק מחצית מן ההטבות, להן הוא זכאי עם שחרורו. ביום 25.3.2014, קיבל מפקד מיטב את המלצותיה של ועדת ההתאמה, הורה על שחרורו של העותר מצה"ל בעילה הנזכרת, והמליץ לראש אגף כוח אדם לשלול מהעותר מחצית מן ההטבות להן הוא זכאי (להלן: ההחלטה השנייה). ביום 15.5.2014, נשלחה לעותר הודעה, לפיה ראש אגף כוח אדם קיבל את המלצתו של ראש מיטב, והורה על שלילת מחצית מן ההטבות המגיעות לו. עוד עלה מתגובת המשיב, כי ביני לביני, ביום 10.4.2014, שוחרר העותר משירותו הצבאי. לעמדת המשיב, העתירה שלפנינו הוגשה בטרם מיצה העותר את מלוא ההליכים המנהליים שעמדו לרשותו, ולפיכך דינה להידחות בעילה של אי מיצוי הליכים. המשיב הדגיש, בהקשר זה, כי לעותר עודנה שמורה הזכות לערער לרמטכ"ל על החלטתו של ראש אגף כוח אדם, זכות אותה טרם מימש. עוד טען המשיב, כי משנתקבלה ההחלטה השנייה בעניין שחרורו של העותר, חל שינוי בתשתית העובדתית שביסוד העתירה, דבר המצדיק, כשלעצמו, את דחייתה על הסף. לגופו של עניין, טען המשיב, כי לעותר ניתנו מספר רב של הזדמנויות לתקן את דרכיו אך הוא לא עשה כן, ובכל פעם הוא שב לסורו והמשיך לעבור עבירות משמעת ועבירות סמים. לשיטת המשיב, בנסיבות אלו, ההחלטה לשחרר את העותר מצה"ל הינה סבירה ואף מתבקשת. ביום 15.6.2014, הגיש העותר תשובה לתגובת המשיב. בתשובתו ציין העותר, כי ניתנה לו הודעה מוקדמת בת ימים ספורים בדבר שחרורו מצה"ל, הודעה שלא איפשרה לו למצות את הליכי הערעור עובר לשחרורו. לדידו של העותר, בנסיבות אלו, לא ניתן לבוא אליו בטרוניה על כך שהוא לא מיצה הליכים, טרם הגשת העתירה. בנוסף ציין העותר, כי ביום 28.5.2014, הוא ערער לרמטכ"ל על החלטתו של ראש אגף כוח אדם, ובהתאם לכך מסר העותר כי: "נכון להיום...מתקיימים שני הליכים מקבילים: הערעור המונח על שולחנו של הרמטכ"ל, ושממתין לתשובתו. וההליך הראשון בזמן...הוא ההליך נשוא בקשה ותגובה זו ומצוי בפני בית המשפט הנכבד". הכרעה לאחר שעיינתי בעתירה למתן צו על-תנאי, בתגובת המשיב ובתשובת העותר, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף. העתירה שלפנינו מכוונת כנגד החלטתו הראשונה של מפקד מיטב, במסגרתה הוא הורה על שחרורו המוקדם של העותר בעילה של "התנהגות רעה וחמורה - סמים", והמליץ על שלילת מלוא ההטבות, להן זכאי העותר בעקבות שחרורו מצה"ל. ואולם, עיון בתגובותיהם של הצדדים מעלה, כי חלו שינויים משמעותיים בתשתית העובדתית שבבסיס העתירה. מאז הגשתה של העתירה, זומן העותר בשלישית לועדת ההתאמה, ותחת ידיו של מפקד מיטב יצאה החלטה שנייה בעניינו של העותר. במסגרת החלטתו מיום 25.3.2014, קבע מפקד מיטב כי העותר ישוחרר בעילה של "התנהגות רעה וחמורה", ולצד זאת שינה מהמלצתו לשלול מהעותר את מלוא ההטבות להן הוא זכאי. ואכן, בהתאם להמלצתו האמורה של מפקד מיטב, החליט ראש אגף כוח אדם על שלילת מחצית מההטבות להן זכאי העותר. מהשתלשלות עניינים זו עולה, כי ערעורו של העותר כנגד ההחלטה הראשונה של מפקד מיטב נשא פרי, והגופים המוסמכים בצה"ל ניאותו לבחון מחדש את עניינו. בהתאם, ולאחר דיון נוסף בועדת ההתאמה, ניתנה החלטתו השנייה של מפקד מיטב, במסגרתה צוינה עילת שחרור שונה במעט, וחל שינוי משמעותי בהיקף שלילת הטבותיו של העותר. בנסיבות אלה, נראה כי העתירה מיצתה את עצמה ככל שהיא נוגעת להחלטתו הראשונה של מפקד מיטב, ולפיכך דינה להידחות על הסף (בג"ץ 2542/12 פלונית נ' בית הדין האזורי בחיפה (14.5.2014); בג"ץ 4780/13 אמונה - תנועת האשה הדתית לאומית נ' השר לשירותי דת (25.4.2014)). בנוסף, מתשובתו של העותר עולה שבימים אלה תלוי ועומד ערעור שהגיש העותר לרמטכ"ל, כנגד שלילת מחצית מההטבות להן זכאי חייל סדיר עם שחרורו. לפיכך, העותר טרם מיצה את הליך הערעור בו החל, וגם מטעם זה יש להורות על דחייתה של העתירה על הסף (בג"ץ 5610/12 אקסטל נ' מדינת ישראל (10.2.2013); בג"ץ 4069/13 בן שבת נ' מדינת ישראל (משטרת נהריה) (30.10.2013)). אשר על כן, העתירה למתן צו על-תנאי נדחית בזאת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. צו על תנאיצווים