בקשה למתן צו עשה בית הדין לעבודה

בפנינו בקשה למתן צו זמני שימנע את הפסקת עבודתו של המבקש ולהורות למשיבה להמשיך להעסיקו באותם תנאי העסקה עד לבירור התיק העיקרי. העובדות הצריכות לעניין 1. המבקש הועסק אצל המשיבה מיום 01/06/97 ועד ליום 14/04/04. 2. בתחילת העסקתו אצל המשיבה הועסק המבקש כעוזר נהג רכבת וכשנה וחצי, עובר לפיטוריו, עבד המבקש כנהג רכבת. 3. על פי דו"ח וועדת החקירה, ביום 28/02/04 כאשר נהג המבקש ברכבת משא בסמוך לתחנת תל-נגילה הודיע המבקש לאתת תחנת לוד כי הוא אינו מצליח לעצור את הרכבת. בעקבות זאת הופנה המבקש על ידי אתת לוד לכיוון האוטם (החסם) של התחנה. 4. המבקש לא הצליח לעצור את הרכבת והתנגש באוטם. כתוצאה מהתנגשות הרכבת, קטר הרכבת נשמט והתהפך וכן הקרון הראשון ברכבת אשר היה טעון במכולה. 5. לבית הדין הוגשו תמונות ממקום האירוע, מוצג מש/2, אשר מהן ניתן ללמוד על מימדי האירוע. 6. המבקש זומן לשימוע ביום 01/03/04 במשרדו של יצחק סרי סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש דאז במשיבה, ובאותו יום הוחלט על השעייתו של המבקש עד לקבלת דו"ח סופי של ועדת החקירה. 7. ביום 02/03/04 זומן המבקש להעיד בפני ועדת החקירה שמונתה לצורך חקירת האירוע. 8. ביום 14/04/04 זומנה ועדת בירור שנייה בעניינו של המבקש, אשר החליטה על פיטורי המבקש על אתר מעבודתו אצל המשיבה לאחר שמצאה אותו אשם בשורה של עבירות תפעוליות חמורות. 9. ביום 18/04/02 הגיש המבקש ערעור על החלטת ועדת הבירור השנייה בפני "ועדת השניים" שהורכבה ממר יוסי מור, מ"מ מנכ"ל המשיבה ומר חיים שייב, מחזיק תיק תחבורה בהסתדרות החדשה. 10. ועדת השניים החליטה לאמץ את מסקנות ועדת הבירור השנייה ודחתה את ערעור של המבקש. 11. במשך כל שנות עבודתו של המבקש אצל המשיבה מעולם לא הועלתה כנגדו כל תלונה בכל עניין שהוא. טענות המבקש 12. המבקש עובד שבע שנים אצל המשיבה, בתקופה זו התנהגותו הייתה ללא דופי ובמשך תקופה זו הוא לא נעדר יום אחד מעבודתו. 13. המבקש סומן על ידי המשיבה כ"שעיר לעזאזל" והיה היחיד שנענש בצורה חמורה כל כך על ידי המשיבה וזאת על אף שממצאי וועדת החקירה קבעו ממצאים חמורים מאוד כנגד כל המעורבים בפרשה. 14. המבקש הופלה ביחס לנהגי קטר אחרים אשר ביצעו עבירות תפעוליות חמורות, חלקן חמורות מאלו שביצע המבקש, ולא פוטרו מעבודתם. גם גם אם קנה המידה לבחינת הפיטורים הנו הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירות התיפעוליות, הרי שעובדים אחרים אשר גרמו לנזקים גבוהים בהרבה עקב עבירות תיפעוליות שונות לא פוטרו מעבודתם. 15. המבקש, שהנו עולה חדש מחבר העמים, טוען כי הבסיס לאפליה הנו מעמד חברתי: המבקש לא יצר קשרים חברתיים עם ועד העובדים או עם גורמים בעלי השפעה במשיבה ואין איש שיילחם את מלחמתו. 16. המשיבה הפרה את כללי הצדק הטבעיים בכך שלא העניקה למבקש זכות שימוע אמיתית. כאשר ביקש המבקש להביע את דעתו היו חברי הועדה קצרי רוח, קטעו את דבריו, והתייחסו אליו בביטול. כאמור המבקש הינו עולה חדש והעובדה כי לא ניתנה לו האפשרות לבטא את עצמו הנה פגם היורד לשורשו של הליך השימוע. על כן משהליך השימוע הנו פגום מיסודו יש לבטל את הליך הפיטורים. 17. מבחינת מאזן הנוחות טוען המבקש כי הנזק שייגרם לו היה ולא יינתנו הסעדים הזמניים הינו עצום. המבקש התמחה בעבודתו אצל המשיבה ויש באפשרותו לעבוד בתחום זה רק אצל המשיבה. מאחר שהמבקש נעדר כישורים אחרים, רכישת מקצוע אחר תעלה למבקש כסף רב ובמצב הכלכלי הנוכחי כלל לא מובטחת לו עבודה גם לאחר הכשרה שכזו. 18. המבקש נושא בנטל פרנסת משפחתו והוריו הפנסיונרים ואי מתן הסעדים המבוקשים יביא הדבר לאובדן ביטחון ויציבות המבקש כעובד במקום עבודה יציב. טענות המשיבה 19. כטענת סף טוענת המשיבה כי המבקש השתהה יתר על המידה בהגשת הבקשה לסעדים זמניים. המבקש אינו עובד בפועל למעלה משנה אצל המשיבה ומתן סעדים זמני והעובדה כי השתהה פרק זמן ארוך כל כך יש בה לכשעצמה בכדי לדחות את בקשותיו לסעדים זמניים. 20. השיהוי בהגשת הבקשה הנו כולו באשמת המבקש ואין הוא מצדיק כל נימוק מיוחד המצדיק היעתרות לבקשתו על אף השיהוי. 21. מהותה של בקשתו של המבקש איננה מניעת פיטוריו כי אם השבתו לעבודה. על כן מבקש הוא צו עשה, אשר הקריטריונים על פיהם ניתנים צווי עשה על ידי בית הדין הינם נוקשים יותר מאשר צווי מניעה. 22. פיטוריו של המבקש הינם תוצאה של העבירות התפעוליות החמורות שביצע. יחד עם זאת, לא פוטר המבקש מעבודתו אלא לאחר שוועדת בדיקה מטעם המשיבה בדקה את האירוע, הקשיבה למבקש והסיקה את את מסקנותיה. 23. למבקש בוצע שימוע כדין בפניי ועדת בירור אשר בדקה את האירועים מיום 28/02/04 ולמערער אף ניתנה אפשרות לערער על החלטות הוועדה בפני "ועדת השניים" בה ישבו מ"מ מנכ"ל הרכבת ומחזיק תיק התחבורה בהסתדרות. 24. טענתו של המבקש באשר לאפליה אין לה על מה שתסתמך. האירועים אליהם מצביע המבקש, בהם לכאורה בוצעו עבירות חמורות יותר, שונים בנסיבותיהם מהאירוע בו היה מעורב המבקש. 25. המשיבה טוענת כי המבקש פוטר עקב חומרת מעשיו ולאו דווקא לפי תוצאותיהן, אם כי גם להן היה משקל בהחלטה שנתקבלה. אומנם היו אירועים בהם גרמו עובדים אחרים לנזקים כבדים יותר עקב שימוט קרונות, אך אירועים אלו היו תוצאה של התנהגות חמורה הרבה פחות מצד אותם עובדים ועל כן לא היה צורך לפטרם. 26. המשיבה אינה נוקטת במדינות של "איפה ואיפה" אלא בוחנת כל אירוע משמעתי על פי חומרתו. לעניין זה מציינת המשיבה כי פיטרה נהג קטר אשר ביצע עבירה תפעולית חמורה אך הנזק שנגרם כתוצאה מעבירה זאת היה קטן. 27. באשר למאזן הנוחות טוענת המשיבה כי השבתו של המבקש לעבודה תעביר מסר חמור לעובדיה ותכרסם באופן משמעותי ביכולתה של המשיבה להקפיד על כללי בטיחות. 28. על כן, האינטרס הציבורי כי ברכבות יקפידו על כללי בטיחות נאותים עולה על האינטרס של המבקש לקבלת צו עשה להשבה לעבודה, פרק זמן ארוך לאחר שפוטר. הכרעה לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בתיק בית הדין הגענו למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הכל מהנימוקים שיפורטו להלן: התשתית הנורמטיבית 29. מטרתו של סעד זמני הינה בעיקרה שמירה על המצב הקיים ומניעת נזק בלתי הפיך מהמבקש, שייגרם לו ללא הצו הזמני. זאת על מנת שנתבע לא ינצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה העיקרית. תפקידו של צו זמני הוא לשמר מערכת נסיבות קיימת כדי להבטיח את ביצועו של פסק דין סופי שינתן אחריו. (ראו ספרו של א.גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 399 וכן ספרו של ד"ר וינוגרד צווי מניעה חלק כללי עמ' 65, וכן דב"ע מז/3-3 עיריית רמת גן נ' מלכה אנגלסמן פד"ע יח 141). 30. השיקולים הבאים בפני בית הדין בעת שהוא שוקל מתן סעד זמני הינם, קיומה של זכות, נקיון כפיו של התובע (שיקולי יושר), הכבדה, מאזן נוחות ונזק בלתי הפיך. 31. שיקולים אלה מעוגנים גם בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, החלות בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשכ"ט - 1969 והקובעות- בקשה לסעד זמני (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר. (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. (ההדגשה לא במקור). 32. ככלל, בית הדין ייעתר לבקשה לסעד זמני כאשר מטרתה הינה שימור המצב הקיים ולא שינוי המצב הקיים (בש"א 535/03 בן דוד נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות עבודה ארצי לג (1), 43, 44). 33. כאמור, המשיבה טוענת כי המבקש למעשה מבקש צו עשה ולא צו מניעה. המבקש לעומתה הפנה את בית הדין לפסק הדין בעניין לוינגר (ע"ע 1189/00 אילנה לוינגר נ' מדינת ישראל עבודה ארצי לג (1), 25) אשר בו נאמרו הדברים הבאים על ידי בית הדין הארצי: "...צו עשה וצו מניעה חד הם. שניהם מונעים הפסקת העסקתו של עובד עד לבירור בתביעה העיקרית. פיטורין על אתר או קודם שהמפוטר מספיק לפנות לבית הדין יביאו לכך שהבקשה תהא לצו עשה. אין הבדל בין מקרה זה למקרה שיש סיפק בידו של עובד המפוטר לפנות טרם הפסקת עבודתו לבית הדין. השאלה האמיתית היא אם יש מקום לשמר מצב קיים, שפירושו להשאיר את העובד במקום העבודה עד לבירור התביעה העיקרית..." (שם, בעמ' 29) 34. אין ספק כי המבקש לא פוטר על אתר אלא היה זה הליך בן כחודשיים ובמהלך זמן זה היה באפשרותו לפנות אל בית הדין ולמנוע את פיטוריו. באשר למצב הקיים, נראה כי שנה לאחר שפוטר המבקש מעבודתו, המצב הקיים הינו, שהמבקש איננו עובד אצל המשיבה. אי השבתו של המבקש לעבודה לא תביא להחמרה נוספת במצבו של המבקש. שיהוי 35. הלכה היא כי בית הדין יזקק לטענת שיהוי במקום בו תובע "ישן על זכויותיו" והצד שכנגד שינה מצבו בעקבות אותו שיהוי. טענת השיהוי עשויה להיות רלוונטית במיוחד כאשר בפני בית הדין ניצבת בקשה לסעד זמני. (לעניין זה ראו עוד י. לובוצקי , סיום יחסי עבודה , הוצאת ניצן מהדורת 2004 , פרק 5 עמ' 33 וכן דב"ע נא/69-3 יגאל אנושי נ' עיריית חולון פד"ע כב 371) . 36. מיום פיטורי המבקש חלפה למעלה משנה. על פי הטענות שמעלה המבקש, היה עליו להשמיע טענות אלו בתקופה שבין השעייתו לבין פיטוריו בכדי שבית הדין יוכל להקפיא את המצב. 37. אלא שהמבקש המתין למעלה משנה. בתקופה זו המשיבה פיטרה אותו והוא נותר חסר תעסוקה. המבקש טוען כי על פי ההלכה הפסוקה אין להתייחס לשיהוי כאל טענה מכריעה לעניין סעד זמני וכי בכדי לדחות בקשה לסעדים זמניים יש להסתייע בעוד טענה כבדת משקל ועל בית הדין לשקול כל מקרה לגופו. 38. אכן טענת השיהוי לא עומדת בפני עצמה. אך לענייננו, ברמה הליכאורית, השיהוי הרב שלוקה בו בקשה זו מכביד מאוד את הנטל המוטל על המבקש להוכיח כי יש טעמים המצדיקים היעתרות לבקשתו. מאזן הנוחות 39. בכדי שינתן צו מניעה זמני על המבקש להראות כי אם לא יוענק לו הצו , יש חשש ממשי שיגרם לו נזק בלתי הפיך , אשראינו ניתן לתיקון. הסעד ינתן רק כאשר הוא כה הכרחי, עד כדי להצדיק את התערבותו של בית הדין בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה. (לעניין זה ראו: י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה , הוצאת ניצן מהדורת 2000 , פרק 18 עמ' 8 . וכן רע"א 338/88 חמיס נ. שטרן , פ"ד מג (4) 552). 40. לענייננו, כפי שנטען על ידי המשיבה, מתבקש בית הדין ליתן צו עשה, קרי, השבתו של המבקש לעבודה, ולא מניעת פיטוריו. משפוטר המבקש לפני למעלה משנה, אין באפשרות בית הדין למנוע נזק זה ממנו. המבקש מצביע על מצבו הכלכלי הרעוע ועל התלויים בו, אך נימוקים אלו, כבדי משקל לכשעצמם, אינם מהווים נימוק למתן צו שיורה להשבתו של המבקש לעבודה אצל המשיבה שלכאורה פיטרה אותו כדין. על המבקש חלה אחריות לדאוג לפרנסתו ולפרנסת התלויים בו ולא על המשיבה. השימוע שנערך למבקש וטענות הפליה 41. באשר לשימוע שנערך למבקש, נוכחנו לראות כי ברמה הליכאורית, לא נפלו בהליך זה פגמים חמורים המצדיקים את התערבות בית הדין. למבקש הייתה הזדמנות להשמיע את דבריו שלוש פעמים. 42. מעבר לכך, את האירועים שהובילו לפיטורי המבקש בדקה וועדת חקירה אשר מצאה כי המבקש ביצע עבירות תפעוליות חמורות. הלכה היא כי אין זה מתפקידו של בית הדין לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, לה המומחיות והמקצועיות לבחינת מצבים כגון דא. לאחר שלמבקש ניתנה ההזדמנות, לפני שפוטר, להשמיע את דבריו, אין אנו רואים בשלב זה עילה להתערבותנו. סיכומו של דבר 43. המבקש השתהה יתר על המידה בהגשת הבקשה, השיהוי הרב הביא לכך שמאזן הנוחות השתנה. יתרה מזאת, לא הרים המבקש את נטל הראיות, בשלב לכאורי זה, המצביעות כי המשיבה נהגה בצורה פסולה, עד כדי כך שתצדיק את התערבות בית הדין. 44. בשולי הדברים נציין כי דעתנו אינה נוחה מהדברים ששמענו על נהלי המשיבה, אכיפתם ומידת בהירותם. כאמור, אין אנו שמים את שיקול דעתנו במקום שיקולה של ועדת הבדיקה מטעם המשיבה, בשלב לכאורי זה, אך היה בראיות שהביא המבקש בכדי ליצור ספק לגבי מידת הבהירות של נהלי הבטיחות הנוהגים אצל המשיבה. מן הראוי לציין כי העדר הבהירות והעובדה כי נהלים רבים אינם נאכפים ומבוצעים בפועל עלולה לגבות מחיר בחיי אדם כפי שאירע לאחרונה מספר פעמים. 45. כאמור סבורים אנו כי דין הבקשה להידחות. 46. המבקש ישלם הוצאות הבקשה בסך 5000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. צו עשהבית הדין לעבודהצווים