ענייננו בבקשה לעיכוב ביצוע הליכי פינוי הקבועים ליום 10.1.2010 בהמשך להחלטתו של כבוד השופט מ. סובל ברע"א 41361-12-09 אשר דחתה את בקשתה של המבקשת ליתן לה רשות ערעור על החלטתו מיום 15.12.09 של כבוד רשם ההוצאה לפועל, שהורה כי הליך הפינוי הקבוע ליום 10.1.2010 יבוטל כנגד הפקדת הסך של 30,000 ₪ בקופת ההוצאה לפועל על חשבון החוב. בנוסף לכך, דחה כבוד השופט סובל את הבקשה להורות על עיכוב ביצוע הפינוי עד להחלטה בבקשה למתן רשות ערעור מבלי לחייב את המבקשת בהפקדה ולחילופין, בסכום נמוך. הבוקר, יום שישי 8.1.2010, הוגשה "בקשה דחופה ביותר לעיכוב פינוי הקבוע למועד 10.1.2010", במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד השופט סובל הנ"ל. מציין כבוד השופט בהחלטתו, כי כבר ביום 18.11.09, כחודשיים לפני המועד שנקבע לביצוע הפינוי, נמסרה למבקשת הודעה על מועד הפינוי. עם זאת, בקשותיה לעיכוב הפינוי הוגשו רק במועד הסמוך למועד שנקבע לפינוי, התנהלות שאיננה ראויה. עוד ציין כי סכום ההפקדה אינו אמור לכסות רק את הוצאות הפינוי שיבוטל אלא גם להוות תמורת-מה כנגד חובה של המבקשת לבנק ההולך וגדל מחד, ואי התשלום בגינו מאידך. חסד עשה הרשם הנכבד עם המבקשת כאשר קבע סכום של 30,000 ₪ כתנאי לעיכוב הפינוי. כאמור, על החלטה זו של כבוד השופט סובל שניתנה ביום 6.1.2010 מוגשת בר"ע זו, ובכללה בקשה דחופה לעיכוב הפינוי. עיינתי בכל החומר הנמצא לפני, ואני סבורה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, להדחות הן מטעמים של שיהוי וחוסר תום לב והן לגופה. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניין: המבקשת ובעלה, שהוא המשיב 3 (להלן: "הבעל"), רכשו דירה ברח' הציונות 49 באריאל, היא הדירה אותם הם מתבקשים לפנות (להלן: "הדירה"). למימון הרכישה, נטלו בני הזוג מבנק המזרחי טפחות בע"מ, המשיב 1 (להלן: "הבנק"), כספים בהתאם לחוזה הלוואה. כבר מתחילה, לא עמדו החייבים בביצוע תשלומי ההלוואה כסדרם. אשר על כן הוגש המשכון שנרשם לטובת הבנק על זכויות החייבים בדירה לביצוע בהוצאה לפועל. האזהרות נמסרו להם כבר בתאריך 11.11.2001 היינו, ענייננו בתיק הוצאה לפועל שנפתח כבר בשנת 2001 לפני תשע שנים, לביצוע שיעבוד רשום לטובת הבנק ועד היום לא נתאפשר ביצועו, הכל ועקב התנהגותם של המבקשת ובעלה אשר מנעו בהליכים כאלה ואחרים את פינויים מן הדירה במשך השנים. בתאריך 3.3.2002, מונה המשיב 2 (להלן: "הכונס") ככונס נכסים למימוש זכויות החייבים בדירה וזאת להבטחת פירעון החוב לבנק. ההודעה על המינוי נמסרה להם כבר ביום 8.5.2002. בעקבות מינוי כונס הנכסים, פנו הם לוועדה בין-משרדית של הבנק בבקשה לפריסת חוב הפיגורים ומשאושרה להם בקשה זו, לא עמדו בתשלומים על פי ההסדר כפי שהתחייבו, ולפיכך חודשו ההליכים נגדם. ביום 5.1.2003 פנו המבקשת ובעלה לראש ההוצל"פ להכרזתם כ"חייב מוגבל באמצעים" לאחר שצברו חובות רבים עקב התנהלות כלכלית כושלת. ביום 21.3.2005 הוגשה בקשה למתן צו לפינוי הדירה המפרטת את השתלשלות ההליכים בתיק עד לאותו מועד, ובעקבותיה ניתן צו פינוי והודעות הפינוי נמסרו להם. בעקבות כך, פנו המבקשת ובעלה בבקשה נוספת לוועדה הבין-משרדית שאישרה ביום 5.6.2005 את פריסת חוב הפיגורים ובלבד שביצוע ההחלטה יבוצע בתוך 30 ימים, שאם לא כן יחודשו ההליכים המשפטיים נגדם. המבקשת ובעלה לא עמדו גם בתנאי החלטה זו של הוועדה, ולפיכך הוגשה בתאריך 18.6.2006 בקשה חוזרת למתן צו לפינוי הדירה. הודעות הפינוי נמסרו להם, וניתן צו לפינוי הדירה שמועדו נקבע לתאריך 2.8.2006. בתאריך 15.7.2006, פנו המבקשת ובעלה בבקשה לעיכוב הליכי פינוי בתיק ההוצל"פ במסגרתה העלו טענות בדבר אי-ויתורם של הגנת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (הגנת בית מגורים). החלטת כבוד ראש ההוצל"פ בבקשה זו היתה כי הטענות האמורות אינן בסמכותו, וניתנה להם השהות להגיש את בקשתם לבית המשפט המוסמך עד לתאריך 20.8.2006. ואכן, במהלך חודש אוגוסט 2006, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באמצעות בא כוחם עו"ד איתמר טורס, על פי מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב - 1972 כתב תביעה למתן פסק דין הצהרתי ובקשה לפטור מאגרה. בהמשך, חזרו המבקשת ובעלה לבנק בבקשה מיוחדת נוספת לפריסת חוב הפיגורים, וכן העלו טענות בדבר בקשה להפחתת ריבית הפיגורים. לפנים משורת הדין נעתר הבנק לבצע פריסה של חוב הפיגורים ולהארכת תקופת ההלוואה (ראו נספחים ד-ז לתגובת הבנק לבית משפט השלום). לאחר שהמבקשת ובעלה חתמו על הסדר פריסה בו הודו בקיומו של החוב כפי שמופיע בספרי הבנק, וכן אימצו בהסדר הפריסה את כל סעיפי ההלוואה המקוריים לרבות סעיפי הגנת בית המגורים, מחקו המבקשת ובעלה את התובענה שהגישו בהמרצת הפתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה.פ. 1007/06) בדבר הצהרה על בטלות סעיף הפטור מהעמדת דיירות מוגנת וסידור חלוף. בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק דין למחיקת התובענה ללא צו להוצאות בתאריך 7.4.2009. על אף האמור בהסדר הפריסה וביתר המסמכים עליהם חתמו המבקשת ובעלה, הוגשה בתאריך 25.10.09 תובענה חדשה למתן הצהרה כי הסדר התשלומים עליו הם חתמו, יבוטל (ה.פ. 1798/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב). התובענה נמחקה בתאריך 22.11.09. בין לבין ניהלו המבקשת ובעלה הליכים נוספים בהוצאה לפועל אשר קצרה היריעה מלפרטם, עד אשר הגישו בתאריך 10.12.09 את הבקשה לעיכוב הליכי פינוי לפני ראש ההוצל"פ, שעל החלטתו הוגשה בר"ע לבית משפט השלום לפני כבוד השופט סובל, ומכאן גם הבר"ע לבית משפט זה, במסגרתו הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי שלפני. בנסיבות האמורות, שפורטו על קצה המזלג ועלו מתוך עיון במסמכים שהיו לפני הערכאה הדיונית, אך לא פורטו בבקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע הפנוי, אני סבורה כי אין מקום לעכב את הליכי הפינוי גם ללא קבלת תגובת הצד שכנגד. אדגיש כי בקשתה של המבקשת כפי שהיא איננה מספרת כרונולוגית ועניינית את כל השתלשלות האירועים ואת התנהגותם שלה ושל בעלה במהלך השנים, הצהרותיהם, חזרה מהצהרותיהם, התחייבויותיהם וחזרה מהתחייבויותיהם, הכל כמפורט לעיל. יש בכך חוסר ניקיון כפיים המחייב את דחיית בקשתם על הסף. בנוסף לכך, יש בהתנהגותם משום שיהוי שגם מטעמו יש מקום לדחות על הסף את הבקשה. גם לגופה, החלטתו של כבוד ראש ההוצל"פ בנסיבות העניין והחלטתו של כבוד השופט סובל עומדות במבחן הביקורת ואינן מצדיקות עיכוב ביצוע הפינוי אלא ובהתאם לתנאים שנקבעו. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי נדחית. מאחר שלא התבקשה תגובת הבנק והכונס, אין צו להוצאות. צו פינויצוויםפינוי