בפני ערר על החלטת בימ"ש תעבורה רמלה בתיק 2654-01-10, כב' השופטת מגי כהן, לפסול רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים. על פי עובדות הצריכות לעניין הוגש כתב אישום כנגד העורר המייחס לו עבירות של נהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) + 39 א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961, נהיגה בזמן פסילה סעיף 67 לפקודה הנ"ל, נהיגה ללא ביטוח תקף לפי סעיף 2(א) לפקודת הביטוח רכב מנועי נוסח חדש תש"ל-1970. הנהיגה בשיכרות התרחשה ביום 16.12.09 בשעה 02:41 בכביש מספר 40 בקילומטר 277. העורר נהג כשהוא שיכור ובדוגמא של אוויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהול 505 מיקרוגרם. ביום 17.12.09 נפסל מנהלית ל-30 יום. ביום 13.1.10 בשעה 11:00, נמצא נוהג ברכב סיטרואן ברחוב סן-מרטין בלוד, זאת בשעה שיודע כי נוהג בפסילה וכן נהג ללא ביטוח תקף. על ההחלטה לפסילה מנהלית הגיש העורר בקשה לביטולה וניתנה החלטה על ידי כב' השופטת טאובר ביום 6.1.10 במסגרת החלטה זו, נדחתה הבקשה להורות על החזרת רישיון הנהיגה. לאחר ביצוע העבירה של נהיגה בזמן פסילה נפסל העורר מנהלית ל-30 יום נוספים מיום 13.1.10 (להלן: פסילה שניה). ביום 17.1.10 הוגש כתב אישום ויחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לפסילה עד תום ההליכים לפי סעיף 46 לפקודות התעבורה. בקשה זו נידונה ביום 19.1.10 וההחלטה בה ניתנה ביום 28.1.10 והיא נשוא הערר שלפני. בנימוקי הערר מציין ב"כ העורר כי לא היה מקום לפסילה המנהלית השנייה, ואין לקצין המשטרה סמכות להורות כן ולא היה מקום לסרב לעורר מייד בתום תקופת פסילה מנהלית ראשונה, קרי, 16.1.10 להחזיר רישיונו. המשיבה טענה למסוכנות העורר, בין היתר נסמכה על נהיגתו בזמן פסילה, כמפורט בכתב האישום, ובמעמד הדיון בפני כב' השופטת טאובר בדבר ביטול הפסילה המנהלית, לא אמרה המשיבה מאומה לעניין עמדתה להארכת הפסילה. עוד נטען כי המשיבה לא נוהגת להגיש בקשות להארכת פסילה, מקום שמדובר בכמות של 505 מ"ק. עוד נטען כי העורר זקוק נואשות לרישיון הנהיגה במסגרת עבודתו כשליח בסופר-מרקט, מדובר בעורר אב ל-5 ילדים הנמצא בהליכי שיקום ולאחר שיצא מהשוליים, מנהל חיים נורמטיביים. לחלופין נטען כי היה מקום לקצוב תקופת הפסילה עד תום ההליכים. לגופו של עניין, למשיבה הסמכות להגיש בקשה לפסילה עד תום הליכים יחד עם הגשת כתב אישום גם במקום שפסילה מנהלית בת 30 יום הסתיימה זה מכבר. ומשכך, אין מקום לבחון בנקודת זמן זו סמכות המשיבה בהגשת בקשה לפסילה מנהלית, היא הבקשה השנייה. השאלה הצריכה להכרעה הינה, האם ההחלטה נשוא הערר מיום 28.1.10 נכונה, אם לאו. במסגרת בקשה לפסילה עד תום הליכים יבחן בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה המתוארת בכתב האישום המצורף לבקשה לפסילה עד תום ההליכים, וכן יבחן שאלת מסוכנות נהיגתו של העורר. הכרעה בשאלה זו תינתן לאור נסיבות האירוע עצמו ועברו התעבורתי של העורר. עניין קיומן של ראיות לכאורה - עיון בתיק החקירה שהומצא לבית המשפט על ידי המשיבה מלמד כי בבדיקה באמצעות מכשיר הינשוף נמצאה כמות העולה פי שניים מהכמות המותרת בחוק וכן מצויים בתיק החקירה העתק צילום של פלט כיול המכשיר, דו"ח בדיקת שיכרות, דו"ח עיכוב, בדיקת מאפיינים, נדף מפיו ריח חזק של אלכוהול, עמידתו יציבה אך בהליכה על קו התנדנד ונעזר בהרמת ידיו לשמירה על יציבות, החטיא הבאת אצבעות לאף, התרשמות השוטר כי השפעת האלכוהול אצל העורר בינונית. עוד עולה מחומר החקירה, כי בעת נהיגתו ובעת עצירתו, לא שלט בריכבו, נראה מזגזג, יורד לשול ימין, חוזר לנתיב, מדיף ריח חריף של אלכוהול. בנתונים אלה יש להצביע לכאורה על נהיגתו של העורר בשיכרות ויש תשתית לפסילת רישיון עד תום ההליכים. ראה לעניין זה בש"פ 7163/08 בנימין פינגרות נ' מדינת ישראל, . לעניין עברו התעבורתי - וותק נהיגה מאז שנת 91 - 19 שנה - וצבר לחובתו 24 הרשעות קודמות בתעבורה, ויש לעורר עבר פלילי בסמים. אילו היה מדובר בכמות גבולית של אלכוהול בדמו של העורר והתרשמות השוטר כי השפעת האלכוהול בינונית, היה מקום לקבל הערר. אלא במקרה זה, מדובר בכמות פי שניים מהמותר בחוק. מבדיקת המאפיינים עולה כי החטיא בהבאת אצבעות לאף, זיגזג בנהיגתו, בהליכה על קו ישר היה צריך להסתייע בהרמת ידיו לשם שמירה על יציבות והודאתו כי שתה כוס וודקה בבית חבר במושב זיתן, אלה מעידים על חוסר שליטה ברכב, נהיגה מסוכנת ואין צורך להרחיב על תוצאות נהיגה בשיכרות. די בנהיגתו בשיכרות בנסיבות אלה כדי להורות על פסילה עד תום ההליכים. אני מקבלת עמדת ב"כ העורר כי היה על בית משפט להורות על קיצוב התקופה. נוכח כך אני מורה על פסילה של 6 חודשים מיום הנתן ההחלטה נשוא הערר. ההחלטה תישלח בדואר לב"כ הצדדים על ידי המזכירות. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה