תביעה זו הוגשה נגד החלטת פקידת התביעות מיום 29.7.08 על פיה נדחתה תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בשל אי שיתוף פעולה לפי סעיף 19(א) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980. העובדות הצריכות לעניין הן כדלהלן: התובעת הגישה תביעה ראשונה לגמלת הבטחת הכנסה ביום 15.6.08. בתביעתה, שהוגשה על גבי טופס המיועד לכך ואשר עליו הודפסו פרטים שהתובעת אישרה בחתימתה, נאמר: "אני נשואה לואיל שמקורו בשכם. גרה בשכירות בראס אלעמוד, לבעלי יש בית בשכם קומה אחת בלבד כיום ריק אני עובדת בחברת קריירה 4 ימים בשבוע, 11 שעות בשבוע. בעלי לא עובד מבוגר, בן 65. אין לי או לבעלי רישיון נהיגה או רכב על שמנו". אין מחלוקת כי מילוי הטופס נעשה על ידי פקידת קבלת קהל בנתבע, גב' מירב זבורוף, לאחר שגב' זבורוף תירגמה לתובעת את דרישות הטופס (טופס התביעה (נ/1), פרוטוקול דיון מיום 31.5.10, עמ' 2, שורות 9-10). במעמד הגשת תביעתה קיבלה התובעת מכתב (מיום 15.6.08) בו היא נדרשה להמציא לנתבע מסמכים שונים כדי שניתן יהיה לטפל בתביעתה. בין המסמכים שנדרשו היה "שאלון נכסים" וכן "תכניות בניה של בית בעלך בשכם או לחילופין צילומי הנכס מבפנים ומבחוץ כך שניתן יהיה לראות את הנכס במלואו + אישור על גודל אדמה". ביום 9.7.08 נשלח לתובעת מכתב תזכורת בקשר לדרישה להמצאת מסמכים. ביום 29.7.08 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה בשל אי המצאת שאלון נכסים ותכניות בניה לנכס בעלה בשכם או לחלופין תמונות הנכס כמפורט במכתב הדרישה. ביום 31.8.08 המציאה התובעת לנתבע שאלון נכסים ושתים עשרה תמונות. בשאלון הנכסים סומנה התשובה "כן" לשאלה "האם בבעלותך או בבעלות בן/בת זוגך דירה נוספת או יחידת דיור". במקום המיועד לפירוט כתובת הדירה נכתב "יש בשכם בית לבעלי (תושב שטחים)". לשאלה "האם הדירה הנוספת או יחידת דיור משמשת למגורי אדם אחר" השיבה התובעת "לא" והוסיפה "הבית בשכם ריק". לטענת התובעת, המקובלת עלינו, השאלון מולא על ידי אדם שגבה ממנה תשלום בעד השירות של מילוי השאלון, תוך שאותו אדם מתרגם לתובעת את הפרטים הנדרשים בשאלון והתובעת משיבה לו (עמ' 3, שורות 4-24). רוב התמונות שהתובעת המציאה צולמו מתוך הנכס. הן מראות קירות דירה ברמת תחזוקה ירודה (קירות מתקלפים), ללא אפשרות לקבוע את שטח הדירה. צולמו מספר תמונות מחצר קטנה שצופה על דלת כניסה לדירה, ממרחק קטן שאינו מאפשר לראות את הנכס לכל גובהו. במעמד המצאת שאלון הנכסים והתמונות על ידי התובעת ביום 31.8.08, הודיע פקיד קבלת קהל לתובעת כי התמונות אינן מספקות וכי לא ניתן על יסודן להזמין הערכת שמאי לנכס בעלה בשכם. ביום 1.9.08 נשלח לתובעת מכתב בו אושרה קבלת שאלון נכסים ותמונות ביום 31.8.08 ונאמר בו: "יש לציין שתמונות המצאת לנכס בעלך בשכם אינם ברורות ולא מראות את נכס בעלך מבחוץ ומכל האגפים וכל הקומות. ופקיד התביעות הסביר לך שתמונות אלו אינם מספקות. במידה ואת מעוניינת לבדוק את זכאותך להבטחת הכנסה עליך להמציא את הנדרש שלא יאוחר מ 60 יום מתאריך הדחייה שהוא 29.7.08". אין מחלוקת כי התובעת קיבלה את מכתב הנתבע מיום 1.9.08 (מוסכמה מס. 3 בדיון המוקדם). מהחומר שבפנינו עולה כי הלשכה לסיוע משפטי פנתה לנתבע ביום 6.1.09 וביום 15.1.09 השיב הנתבע ללשכה לסיוע משפטי תשובה מפורטת בה הוסבר כי התמונות שהיא המציאה לא היו ברורות. המחלוקת השאלה שבה נדרשת הכרעתנו, כפי שהוגדרה בדיון המוקדם, היא "האם בדין נדחתה תביעת התובעת להבטחת הכנסה ב-29.7.08 בשל היעדר מסירת כל המסמכים שנדרשה. האם יש להסתפק במסירת המסמכים החלקיים שמסרה התובעת לנתבע, או יש לקבל את טענת הנתבע כי יש לדחות תביעתה בהעדר מסירת כל המסמכים". טענות התובעת התובעת העידה בתצהירה שהנכס בשכם הינו נכס בן שתי קומות, כשבכל קומה דירה אחת בת שני חדרים, שירותים ומטבח. בנוסף קיימת קומת "באיקה", מתחת למפלס הקרקע, ששימשה בעבר הרחוק להחזקת חיות וכיום אינה בשימוש ואינה ראויה לשימוש. התובעת הסבירה כי הנכס היה שייך לסבא רבה של בעלה והוא הורישו לשני ילדיו, עארף (סבו של בעל התובעת) ויוסף. התובעת פירטה בתצהירה את ילדי עארף (שבעה בנים ובת), ביניהם חמה אחמד. אחד מילדי עארף (דוד בעלה של התובעת) מתגורר בקומה העליונה ומשלם דמי שכירות לילדיו של יוסף בגין חלקם בדירה בתור יורשי אביהם. גם הדירה בקומה התחתונה מצויה בבעלותם המשותפת של כל יורשי עארף ויוסף. התובעת הסבירה כי בעבר היא התגוררה בדירה זו עם בעלה והם שילמו דמי שכירות ליורשי יוסף, בגין חלקם בדירה. התובעת סיפרה כי מפתחות הדירה שבה היא התגוררה בעבר עם בעלה עודם בחזקת בעלה. התובעת צירפה לתצהירה הסכם שכירות והעתקי קבלות על תשלום דמי שכירות בכתב ידם של יורשי יוסף על יסוד האמור לעיל טוענת התובעת, כי הואיל ורק לגבי יחידת הדיור בקומה הראשונה יש לבעלה זכויות (בשיעור זניח מתוך כלל הזכויות בנכס), דרישת הנתבע להמצאת תמונות של כל הנכס, לרבות הקומה השניה, אינה כדין משום שהנתבע אינו יכול לדרוש ממנה מידע או תמונות בקשר לנכס שאין לה או לבעלה זכויות בו. בנסיבות אלה, התובעת טוענת כי בעת שהמציאה לנתבע ביום 31.8.08 את שאלון הנכסים והתמונות, היא קיימה במלואה את דרישת הנתבע להמצאת מסמכים ומידע ולא היה בסיס לדחיית התביעה בשל אי שיתוף פעולה. התובעת מוסיפה וטוענת כי נוצרה אי הבנה בינה לבין פקידת הנתבע גב' מירב זבורוף ביחס למהות נכס בעלה עליו מסרה התובעת לגב' זבורוף במעמד מילוי טופס התביעה ביום 15.6.08. לטענת התובעת, גב' זבורוף הסתפקה בתשובה דו-משמעית ולקונית של התובעת שלבעלה "בית בשכם קומה אחת בלבד". ממילים אלה ניתן להבין כי לבעל התובעת נכס בן קומה אחת או כי לבעל התובעת זכויות בקומה אחת בבית). לטענת התובעת, מוטל על פקיד הנתבע הממלא טופס תביעה עבור מבוטח, במיוחד בנסיבות בהן מדובר בתביעה ראשונה לגמלת הבטחת הכנסה, לוודא כי נמסרים לו מירב הפרטים הרלוונטים לצורך קביעה אם לתובע גמלה יש "נכס" וקביעת מהותו המדוייקת של "נכס" זה, כאשר הבירור צריך להיעשות תוך מודעות להגדרת "נכס" בחוק הבטחת הכנסה. לטענת התובעת, אופן מילוי הטופס על ידי גב' זבורוף מעלה כי היא לא דאגה לקבל מהתובעת פרטים מדוייקים אודות מהותה המדוייקת של זכות בעלה של התובעת בנכס בשכם, ומשלא הוזמנה גב' זבורוף לעדות, חזקה שעדותה היתה פועלת לחובת הנתבע. בהקשר זה אין לזקוף לחובת התובעת את הרשום בשאלון הנכסים בו נכתב "יש בשכם בית לבעלי (תושב שטחים)", שכן התובעת אינה יודעת עברית וכפי שהעידה, לא היא מילאה שאלון זה אלא אדם אחר שתרגם את דבריה מערבית לעברית, בנסיבות בהן לתובעת אין אחריות על מידת הדיוק שבתרגום. התובעת צירפה לתצהיר עדותה הראשית צילומים שצולמו על ידי צלם מקצועי שאת שירותיו שכרה התובעת, והנתבע יכול להזמין שומה לנכס בשכם על יסוד תמונות אלה, וככל שייקבע כי יש לייחס לתובעת הכנסה רעיונית, תינתן החלטה בתביעתה של התובעת לגופה תוך קיזוז ההכנסה הרעיונית, וככל שייקבע כי התובעת זכאית לגמלת הבטחת הכנסה בשיעור כלשהו, היא תשולם לה מתחילת מועד הזכאות. לטענת התובעת, פסק הדין בעבל 552/05 סיורי עאידה נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.2.06), שניתן בנסיבות דומות בהן לא היה ברור כי דרישות הנתבע מהמערערת דהתם היו נהירות לה בהיותה מי שאינה מבינה עברית, תומך בעמדה זו. לטענת התובעת, סעיף 19(ב) לחוק הבטחת הכנסה מסמיך את הנתבע לעכב טיפול בתביעה או להחליט על אי מתן גמלה, ובעניינה לא היתה הצדקה להחליט על אי מתן הגמלה להבדיל מהחלטה על עיכוב הטיפול בתביעה, ומכל מקום נותנת תעודת עובד הציבור לא הסבירה מה היו השיקולים שהביאו להחלטה על אי מתן הגמלה להבדיל מעיכוב הטיפול בתביעה. טענות הנתבע הנתבע טוען כי על בית הדין לבחון אם החלטת הדחייה היא סבירה בהיבט המינהלי, וזאת על פי הנתונים שעמדו בפני הנתבע במועד מתן ההחלטה. הנתונים שעמדו בפני הנתבע הם שבתביעתה הצהירה התובעת על כך שלבעלה נכס פרטי בשכם. בנסיבות אלה, בהתאם לתקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה, היה מקום לייחס לתובעת הכנסה רעיונית בהתאם לשווי הנכס על פי הערכת שמאי, ודרישות הנתבע להמצאת מסמכים מיום 15.6.08, שנועדו לקידום בירור שווי הנכס, היו חיוניות. הנתבע טוען כי, כפי שהעידה נותנת תעודת עובדת ציבור, גב' פורת, הנתבע נהג בעבר לדרוש תכניות בנייה לצורך שומת נכסים, ואולם משהוברר כי העלות למבוטחים של הפקת תוכניות כאלה היא גבוהה, מסתפק הנתבע בקבלת תמונות של הנכס המאפשרות לקבוע את גודלו, כתחליף לכך. ואולם, לשם הסתפקות בתמונות כאמור, על התמונות לעמוד בדרישות מסויימות, ביניהן - שהן תקפנה את הנכס מכל צדדיו. לעניין זה הסבירה גב' פורת שבשל קשיים בטחוניים ואחרים, הנתבע אינו שולח שמאים לבקר בנכסים שמצויים באיזורי A, ונכסים אלה נישומים על סמך תמונות. התמונות שסיפקה התובעת ביום 31.8.08 לא איפשרו הזמנת שומה לנכס על פיהן. לא ניתן היה לראות את הנכס מכל צדדיו ולקבוע את גודלו. דבר זה הובהר לתובעת בעל פה במעמד המצאת התמונות על ידה וגם במכתב הנתבע מיום 1.9.08. העובדה שבמסגרת תצהיר עדותה הראשית צירפה התובעת תמונות באיכות טובה יותר שצולמו על ידי צלם מקצועי, תומכת בטענת הנתבע שבמועד מתן החלטת הדחייה, התובעת לא המציאה תמונות שעונות על דרישת הנתבע. אין לקבל את טענות התובעת כאילו דרישת הנתבע לתמונות של כל הנכס אינה סבירה בהיעדר כל זכויות לבעלה בקומה העליונה של הנכס, באשר התובעת הצהירה, הן בתביעתה והן בשאלון הנכסים, כי לבעלה נכס, ואין היא יכולה להישמע בטענה שלא ניתנה לה הזדמנות מלאה להבהיר באופן מדוייק את מהות זכויות בעלה בנכס, וודאי שאין היא יכולה להטיל על הנתבע את האחריות לאי הבהירות, ככל שקיימת. ניסיונה של התובעת לעשות כן דווקא במסגרת הליך זה מחזק את סבירות החלטת הנתבע. מכלול התנהגותה של התובעת מעיד על שיתוף פעולה חלקי וניסיון התחמקות, שכן טענות התובעת בדבר מהות הזכויות של בעלה בנכס בשכם פורטו רק במסגרת ההליך המשפטי. מדובר, במקרה הנוח לתובעת, בטענה עובדתית חדשה או הבהרה חדשה שלא נמסרה בעת הגשת התביעה או המצאת המסמכים במסגרת הטיפול בתביעה. לטענת הנתבע, עניינה של התובעת אינו דומה לעניין שנדון בעבל 552/05, שכן התובעת אינה טוענת לנבערות ומעדותה לא עולה שיש לקבל את טענתה כי לא הבינה את הדרישות של טופס התביעה וטופס שאלון הנכסים. בעניין 552/05 התרשם בית הדין הארצי לעבודה כי היתה כוונה של המבוטחת לשתף פעולה בתוך לב עם בירור המוסד לביטוח לאומי, ואין זה הרושם המתקבל מהתנהלותה של התובעת, בשים לב לכך שהתובעת כתבה גם בשאלון הנכסים שמולא על ידה בסיוע אדם אחר שאינו פקיד הנתבע, כי לבעלה יש בית בשכם. מכל מקום, פסק הדין בעניין סיורי אינו מהווה הלכה ובפסיקה מאוחרת יותר (עבל 224/07 אניס עומר מחאמיד נ. המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 21.1.08)), נקבע כי בדרך כלל יש להשעות תשלום גמלה עד להיענות התובע לדרישת המסמכים, וזאת בתנאי שמדובר בעיכוב סביר. רק במקרה של המצאת המסמכים תוך זמן סביר עמדה העומדת על דחיית התביעה לא תיחשב כסבירה. לטענת הנתבע, זו בדיוק הגישה העולה מדרך הטיפול שנוקט הנתבע עליה העידה נותנת תעודת עובדת ציבור, הגב' פורת. דיון והכרעה לאחר שבחנו את הראיות ואת טענות הצדדים, הגענו למסקנה שאין מקום להתערבות בית הדין בהחלטת פקיד התביעות מיום 29.7.08 בדבר דחיית תביעת התובעת לפי סעיף 19(ב) לחוק הבטחת הכנסה, בשל אי המצאת מסמכים שנדרשו ממנה לפי סעיף 19(א) לחוק. סעיף 19(א) לחוק הבטחת הכנסהמטיל חובה על תובע גמלה למסור למוסד כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, על פי דרישת המוסד. סעיף 19(ב) לחוק מסמיך את המוסד, כל עוד לא קויימה דרישה כאמור בסעיף 19(א) לחוק, "לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גמלה או להחליט על אי מתן הגימלה". בענייננו, התובעת נדרשה בכתב, במעמד הגשת תביעתה ביום 15.6.08 ובמכתב תזכורת מיום 9.7.08 להמציא תוכנית בניה של בית בעלך בשכם או לחלופין צילומי הנכס מבפנים ומבחוץ כך שניתן יהיה לראות את הנכס במלואו +אישור על גודל אדמה". טענתה הראשונה של התובעת היא כי היא לא הפרה את החובה שסעיף 19(א) לחוק מטיל עליה, הואיל והיא המציאה ביום 31.8.08 תמונות של הקומה התחתונה של הנכס שרק בה יש לבעלה זכויות. טענה זו אינה מקובלת עלינו, ואיננו סבורים שבהמצאת התמונות שהתובעת המציאה ביום 31.8.08 יש משום מילוי הדרישה שהוצגה לה בעניין תמונות הנכס. התמונות שהומצאו לנתבע, כפי שתוארו לעיל, אינן עונות על הדרישה, שהיא סבירה ומוצדקת, להראות את הנכס "כך שניתן יהיה לראות את הנכס במלואו". טענת התובעת כי הנתבע לא היה מוסמך לדרוש תמונות של כל הנכס מאחר שלבעלה אין זכויות בכל הנכס, אינה מקובלת עלינו, מאחר שבמועד המצאת התמונות, התובעת כלל לא העלתה בפני הנתבע כל טענה או הסבר לפיו זכויות בעלה בנכס מוגבלות לקומה הראשונה. על כן אין למצוא טעות בקביעת פקיד התביעות כי התמונות שהומצאו אינן עונות על הדרישה שנדרשה מהתובעת. לא למותר לציין, בהקשר זה, כי התובעת ציינה בשאלון הנכסים שהגישה ביום 31.8.08 כי "יש בשכם בית לבעלי", והיא לא סייגה אמירה זו. טענתה כי בשל אי ידיעתה את השפה העברית אין להטיל עליה אחריות לדברים שנכתבו ואושרו בחתימתה, אינה מקובלת עלינו. מדובר במסמך שהתובעת מילאה תוך הסתייעות באדם אחר תמורת תשלום, וודאי שאין להטיל על הנתבע אחריות לאופן שבו נכתבו הדברים, ומשהם נכתבו, אין לבוא לנתבע בטרוניה על כך שהמשיך לעמוד על קבלת תצלומים של הנכס המראים אותו במלואו. אף מקובלת עלינו טענת הנתבע שצירוף תמונות שצולמו על ידי צלם מקצועי לתצהירה, מחזק את הטענה שבהמצאת התמונות ביום 31.8.08, לא עמדה התובעת בדרישה שנדרשה ממנה. נותר לנו לדון בטענת התובעת כי בנסיבות העניין, לא היתה הצדקה להפעלת הסנקציה של דחיית התביעה, להבדיל מעיכוב בטיפול בה, וכי עתה, עם המצאת התמונות בתצהירה של התובעת, על הנתבע לערוך שומה לנכס ולקבוע את זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה לגופה וככל שתימצא זכאית לגמלה, לשלם אותה לתובעת החל מתחילת זכאותה. כאמור, התובעת מבססת את עמדתה על פסק הדין בעניין עאידה סיורי, שם נאמר: "המערערת אינה יודעת קרוא וכתוב ולפחות קיים ספק אם דרישות המוסד ממנה לפירוט זכויות בנכסי משפחתה היו נהירות לה. ברם, משהיא לא השיבה לאותן דרישות, נדחתה תביעה על פי סעיף 19 לחוק. על פי סעיף זה, כל עוד לא קויימה הדרישה כאמרו, רשאי המוסד לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה ששולמה בשעתו, או להחליט על אי מתן גימלה חרף הזכאות לה. בשלב זה של אי הענות לדרישה להמצאת מסמכים, לא רשאי המוסד להחליט על דחיית התביעה. לפיכך, דחיית המוסד את התביעה - לא כדין היתה". הנתבע היפנה לפסק הדין בעניין אניס עומר מחאמיד, שם נאמר: "הלכה פסוקה היא כי, לפי האמור בסעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה "כל עוד לא קויימה הדרישה כאמור [להמצאת מסמכים..], רשאי המוסד לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה ששולמה בשעתו או להחליט על אי מתן גימלה חרף הזכאות לה. בשל זה של אי הענות לדרישה להמצאת מסמכים, לא רשאי המוסד להחליט על דחיית התביעה (עבל 552/05 סיורי עאידה - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 2.6.06). לאור האמור, הדרך הנכונה במקרים של אי המצאת מסמכים היא, בדרך כלל, להשעות את תשלום הגמלה עד לקבלת מסמכים, זאת בהנחה שמדובר בעיכוב סביר. אם לאחר המצאת המסמכים מסתבר, שלגופו של עניין, היה מקום לשלילת תשלום הגמלה - תומר ההחלטה להשעיית תשלום הגמלה בדחיית תשלומה. אם לעומת זאת יסתבר - שהמצאת המסמכים מאשרת את עמדת המבוטח, יש לשלם, בדרך כלל, את הגמלה למפרע מיום הפסקתה". הנתבע מדגיש בסיכומיו את דברי בית הדין הארצי לעבודה בעניין אניס עומר מחאמיד לפיהם הכלל שנקבע בעניין עאידה סיורי חל כל עוד העיכוב בהמצאת המסמכים הינו סביר. מדברים אלה משתמע, לטענת הנתבע, כי כאשר העיכוב בהמצאת המסמכים חורג מגדר הסביר, מוסמך המוסד לביטוח לאומי להחליט על דחיית התביעה לפי סעיף 19(ב) לחוק. לטענת הנתבע, לאחר שהוסבר לתובעת במעמד הגשת התמונות על ידה ביום 31.8.08 ובמכתב הנתבע אליה מיום 1.9.08 כי המסמכים שהגישה אינם עונים על דרישת הנתבע, היא לא פעלה להגשת תמונות אשר יעמדו בדרישת הנתבע תוך זמן סביר, ולכן היה אין בסיס לדרישה כי הנתבע יחזור בו מהחלטת הדחייה. לדעתנו, אכן נכון לקבוע שפסק הדין בעניין אניס עומר מחאמיד מסייג את הכלל שנקבע בפסק דין עאידה סיורי, כפי שמציע הנתבע. בנסיבות ענייננו, כאשר התובעת קיבלה את מכתב הנתבע מיום 1.9.08 ולא פעלה להגשת תמונות שעונות על דרישת הנתבע עד להגשת תצהיר עדותה הראשית בהליך זה, יש לקבוע כי העיכוב בהיענות התובעת לדרישה להמצאת תמונות המאפשרות הזמנת שומה, לא היה סביר. אך מעבר לכך, מקובלת עלינו טענת הנתבע שמלכתחילה אין מקום להחלת פסק הדין בעניין עאידה סיורי על עניינה של התובעת. כל זאת מאחר שבעניין עאידה סיורי נקבע כי התקיים ספק אם דרישות הנתבע היו מובנות לגב' סיורי, ולכן לא היה מקום לקבוע כי דרישת המוסד לפי סעיף 19(א) לחוק "לא מולאה" על ידי גב' סיורי. איננו סבורים שדרישות הנתבע להמצאת תמונות של הנכס של בעלה לא היו מובנות לתובעת. הדרישה הוצגה במכתב שנמסר לתובעת במועד הגשת תביעתה ביום 15.6.08 ובתזכורת מיום 9.7.08. בהחלטת הדחייה מיום 29.7.08, הוסבר לתובעת כי לא מולאה הדרישה להמצאת "צילומי הנכס מבפנים ומבחוץ כך שניתן יהיה לראות את הנכס במלואו", ובעקבות זאת התובעת המציאה ביום 31.8.08 תמונות שאינן עונות על הדרישה שפורטה. עצם המצאת תמונות על ידי התובעת מוכיחה כי היא הבינה כי היא נדרשה להמציא תמונות של נכס בעלה, ובכך נבדל עניינה של התובעת מעניינה של גב' סיורי. התובעת לא העידה באופן ישיר כי הדרישה להמצאת תמונות שמראות את הנכס במלואו - לא היתה מובנת לה בעת שקיבלה את מכתבי הנתבע מיום 15.6.08 ו-9.7.08. בעמ' 3 לפרוטוקול, שורה 3 טענה התובעת כי "בפעם השניה אמרו לי תצלמי בחוץ". עדות זו אין משמעותה שהתובעת לא הבינה את הדרישה שהתמונות יראו את הנכס במלואו. אך אף אם נניח לטובת התובעת כי דרישה זו לא היתה מובנת לה, הרי שלא יכול להיות חולק שהיא היתה מובנת לה ביום 31.8.08 לאחר שהוסבר לה שהתמונות שהיא המציאה באותו יום אינן מספקות. למרות זאת, התובעת המציאה לנתבע תמונות נוספות רק במצורף לתצהיר עדותה הראשית. גב' פורת העידה בפנינו: "בענין סעיף 19 יש לנו אפשרות גם לדחות וגם לעכב. אנו דוחים את התביעה ל-21 יום ועד 14 להמצאת המסמכים. אם המסמכים לא הומצאו בשלמותם אנו דוחים את התביעה ונותנים אפשרות של 60 יום להמציא את המסמכים. אם הוא ימציא אחרי 70 יום, אנו לרוב חוזרים בנו. אנו לא עומדים עם סטופר" (עמ' 5, שורות 20-23). בעניינה של התובעת התביעה נדחתה ביום 29.7.08. ייתכן שבאותו מועד, החלטת הדחייה היתה שגויה על פי אמות המידה שנקבעו בפסק דין סיורי. אך בהתאם לנוהל עליו העידה גב' פורת, משהתייצבה התובעת ביום 31.8.08 והמציאה מסמכים, הנתבע היה נכון, עקרונית, לחזור בו מהחלטת הדחייה בשל אי הגשת מסמכים, אלא שהתמונות שהתובעת המציאה ביום 31.8.08 לא ענו על הדרישה להראות את הנכס במלואו. בנסיבות אלה, לא התקבלה החלטה על ביטול החלטת הדחייה מיום 29.7.08, אך ניתנה לתובעת הודעה בכתב, ביום 1.9.08, כי עליה להמציא תמונות התואמות את דרישת הנתבע לא יאוחר מ-60 יום מתאריך הדחייה, דהיינו עד ל- 29.9.08. התובעת, כאמור, לא המציאה לנתבע את התמונות הנדרשות עד למועד זה. בחודש 1/09 פנתה התובעת לנתבע באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, והיא הגישה תביעה זו ביום 5.4.09. ביום 3.2.10 הגישה את תצהיר עדותה הראשית לה צירפה תמונות שצולמו על ידי צלם מקצועי. בנסיבות אלה, כאשר התובעת הועמדה על הסיבה בעטייה התמונות שהמציאה ביום 31.8.08 אינן עונות על דרישת הנתבע, הן בקבלת קהל והן במכתב מיום 1.9.08 ולא פעלה להמצאת תמונות העונות על דרישת הנתבע תוך זמן סביר, אנו סבורים שעל פי הנאמר בפסק הדין בעניין אניס עומר מחאמיד, אין בסיס להורות על ביטול החלטת הדחייה מיום 29.7.08. לאור האמור, החלטנו לדחות את התביעה. סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה - תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. הבטחת הכנסה