רקע: 1. ענייננו בבקשת התובע לפסילת חוות דעתו הרפואית של פרופ' צ. פרידמן, מומחה עיניים שמונה ע" בית המשפט. כמתואר בתביעה, בתאריך 24/9/02, עת שהה התובע על שפת הבריכה במלון כרמל בנתניה, פתח המציל בבריכה את זרם המים בצינור הכיבוי, ובשל עוצמת הזרם הצינור קפץ ופגע בחוזקה בתובע באזור עין ימין. עוד מציין התובע בתביעתו, כי בעקבות התאונה והפגיעה בראייתו בעין ימין, היה במעקב וטיפול רפואי אינטנסיבי, הן אצל הרופא המטפל, והן אצל פרופ' לבנשטיין, מנהלת מחלקת עיניים בבי"ח איכילוב. 2. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של ד"ר מרזוק פאדל, מומחה לרפואת עיניים, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 30% בגין אובדן הראיה בעין ימין, כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת רפואית נגדית של פרופ' ארנה גייר, מומחית לרפואת עיניים, אשר קבעה כי הראיה בעין ימין הינה טובה מהנטען, ומכל מקום, מצב העין אינו קשור לתאונה הנטענת מ- 24/9/02. 3. לאור הפער בין קביעות המומחים הרפואיים מטעם הצדדים מונה ע"י בית המשפט מומחה שלישי בתחום רפואת העיניים, הוא פרופ' פרידמן, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין הליקוי בראייתו בעין ימין. עם זאת, קבע פרופ' פרידמן כי הליקוי בעין ימין אינו קשור לתאונה נשוא התביעה, אלא למצב קודם - חבלה משנת 1996. חוו"ד פרופ' פרידמן סומנה ב/1. 4. בישיבת בית המשפט מיום 18/1/11 הודיע ב"כ התובע, כי לאור קביעות פרופ' פרידמן, ובהתייעצות עם המומחה מטעמו, בכוונתו להפנות את התובע ל- "בדיקה אובייקטיבית בבית חולים רמב"ם שקוראים לה בדיקה אלקטרו-פיזיולוגית של מערכת הראיה", ולאחר שזו תתבצע, בכוונתו להפנות למומחה שאלות הבהרה. במאמר מוסגר אציין, כי התברר כי בדיקה זו כבר התבצעה עוד בתאריך 31/10/10 (סומנה ת/1). שאלות הבהרה מטעם התובע הופנו למומחה בשתי הזדמנויות (סומנו ב/2 +ב/4) ותשובות המומחה נתקבלו (סומנו ב/3 + ב/5). אחריהן ביקש התובע לזמן את המומחה ולחקור אותו על חוות דעתו, והמומחה אכן נחקר. לאחר התלבטות ארוכה הגיש התובע בקשתו זו העומדת להכרעה, אותה הכתיר: "בקשה לפסילת חוות דעת המומחה ו/או למינוי מומחה אחר תחתיו ו/או לקביעת הנכות והקשר הסיבתי ע"י ביהמ"ש". נימוקי הבקשה בתמצית: 5. א. התובע טען כי חוות דעת המומחה מוטעית על שני פניה, הן בשאלת גובה הנכות הרפואית שקבע והן בשאלת העדר הקשר הסיבתי לתאונה. ב. מדובר בפגיעה קשה של צינור כיבוי אשר חדר לעינו הימנית של התובע [ההדגשה שלי - ס"י], וגרם לליקוי בראיית התובע בעין ימין. ג. הפרופיל הצבאי שנקבע לתובע, 97, מלמד כי לא סבל מהפגיעה הנטענת של המומחה בעברו, משנת 1996, ואשר התבטאה בנכות בשיעור 10% בעין ימין, כפי שהמומחה קבע. ד. המומחה לא היה עקבי בחקירתו, נתפס לטעויות רבות, וכל הזמן ניסה להתחמק במתן תשובותיו. ה. לאור בדיקת ה- VEP (ת/1), שהינה בדיקה אובייקטיבית, התובע סובל מ"כושר ראיה נחות משמעותית מימין...", וזו, לטענת התובע, תוצאה ישירה של התאונה. ו. המומחה לא היה עקבי, כשפעם ענה כי הפגיעה משנת 1996 הייתה ברשתית, ופעם ענה כי זו הייתה בקרנית. ז. בהיות התובע בגיל 19, הוציא רישיון נהיגה על משאית, ללא שצוין דבר לגבי ליקוי ראיה, דבר המאשש את הטענה שלא סבל מליקוי ראיה בעברו. ח. בדיקת ד"ר שאולי, יומיים לאחר התאונה, (נ/1), הראתה ליקוי ראיה של 6/12 ו- 6/18, אחריה באה בדיקת פרופ' לבנשטיין, כחודש וחצי לאחר התאונה (מ- 4/11/02) (סומנה ת/2), הראה ליקוי ראיה בעין ימין 6/36, ואחריה בדיקת המומחה משנת 2010, אשר הראתה עיוורון. השתלשלות זו מחייבת את המסקנה כי מצב העין החמיר במרוצת השנים, הכל כתוצאה מהתאונה. כבר אעיר לעניין טיעון זה, כי הוא לוקה בחוסר דיוק עובדתי. פרופ' לבנשטיין מצאה בבדיקה ליקוי ראיה בעין ימין 6/36 ? 6/20; ואילו המומחה לא קבע בחוות דעתו כי התובע סובל מעיוורון בעין ימין, אלא מנכות בשיעור של 10%, שאינה קשורה לתאונה. ט. חוות דעת המומחה הועתקה ממקור אחר או מתיק אחר. זאת למדים מכך שהמומחה כתב בחוות דעתו: "כב' השופט נאסר...", בעוד שהשופט שדן בתיק הוא השופט סוהיל יוסף, וכן כתב שהתובע עובד כמציל בבריכה, מה שאינו נכון. תגובת הנתבעות: 6. א. המומחה קבע כי הנזק שמצא ברשתית עין ימין הינו ישן והיה קיים עוד משנת 1996, כך שאינו קשור לתאונה. ב. המומחה הסביר היטב מדוע בדיקת ה- VEP אינה יכולה לסייע בידי התובע בטענתו בדבר קיומה של נכות הקשורה לתאונה (מפנה לעמ' 14, ש' 24-32). ג. המומחה הסביר את מסקנותיו, כי מדובר במצב רפואי משנת 1996, בכך שהבדיקה בבי"ח איכילוב שהייתה לאחר התאונה זהה לבדיקה משנת 1996 (מפנה לעמ' 12, ש' 12-18). ד. גם לעניין הפרופיל הצבאי, הסביר המומחה כי ייתכן שמדובר ב"פספוס" בבדיקה; מה גם שהתובע לא הציג מסמכים כלשהם כדי לאמת טענתו בעניין הפרופיל הצבאי או לעניין רישיון הנהיגה וחידושו. ה. המומחה הסביר שוב ושוב כי מקור בעייתו הרפואית של התובע בתאונה משנת 1996 (מפנה לפרוטוקול: עמ' 15, ש' 31-32; עמ' 16, ש' 1-4, 17-18, 29-32). חוות דעת המומחה: 7. כאמור, המומחה קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10%, בגין ליקוי ראיה בעין ימין, שאינה קשורה לתאונה. אביא להלן דברים ממצים שכתב המומחה בחוות דעתו בסעיף "דיון ומסקנות": "בבדיקות עיניים ישנות אותן עבר בביה"ח בנהריה בשנת 1996 (אז פנה עקב כניסת גוף זר לעין ימין), נימצא ע'י שני רופאי עיניים (דר. ברסודסקי ודר. קנבסקי) בבדיקות ניפרדות, כי ראיתו בעין הימנית נעה בין 6/24 ל 6/36 , ממש כפי שמצאה פרופ' לבנשטיין חדשיים לאחר החבלה הנידונה (ר' מיכתבה מ 4.11.02 ). אין לי ספק כי בבדיקתו במרפאתי היה משום התחזות בטענתו כי ליקוי הראיה בעין הימנית חמור בהרבה. בודאי לא קיימת כל סיבה לכך שראיתו תורע מאז בדיקתו אצל פרופ' לבנשטיין (לאחר החבלה) ועד לבדיקתו במרפאתי. בבדיקותיו בנהריה בשנת 1996 כבר צוין פרט לליקוי בראיה, גם מציאות צלקת במקולה ברישתית העין הימנית וכן כבר אז הודה מר חביש כי יודע על כי ראיתו בעין זו לקויה מילדות." דיון והכרעה: 8. שבתי ועיינתי עיין היטב בחוות דעת המומחה, בשאלות ובתשובות ההבהרה. בפרוטוקול חקירתו הנגדית ובמוצגים הרפואיים שהוגשו, והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המומחה נתן חוות דעת מבוססת ומנומקת היטב והוסיף עליה נימוקים וביסוסים, הן בתשובות ההבהרה והן בתשובותיו בחקירה הנגדית. בוודאי שאין לומר כי לאחר בחינה של מכלול הדברים נותר בלבי ספק באשר לאמיתות קביעותיו של המומחה, או שנותרו בלבי תהיות ותמיהות שלא ניתן להשלים עמן. 9. באשר לבדיקת ה- VEP, הסביר המומחה כי אמנם מדובר בבדיקה אובייקטיבית, שאינה מצריכה שיתוף פעולה מצד הנבדק, אך אין היא בדיקה קובעת, אלא בדיקת עזר לבדיקות הקליניות, וכי אין בה דיוק בבדיקת חדות הראיה (עמ' 11, ש' 11-18). לדוגמא על חוסר הדיוק בבדיקת VEP, מסב המומחה תשומת לבנו לכתוב בדו"ח הבדיקה (ת/1), תחת סע' "Pattern VEP", הן לגבי עין ימין והן לגבי עין שמאל בדבר "גלים נחותים, בעוד שבסע' "מסקנה" נרשם כי הבדיקה מצביעה על כושר ראיה נחות משמעותית בעין ימין וסביר בעין שמאל (ר' עמ' 14, ש' 24 עד עמ' 15, ש' 3). 10. טענת התובע כי מדובר בפגיעה קשה של צינור הכיבוי אשר חדר לעינו הימנית, אינה נכונה, ולא מצאתי לה תימוכין בתיעוד הרפואי. המסמך הרפואי הראשון מ- 25/9/02 (סומן ת/4) מלמד, כי התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי רק למחרת התאונה, עת הגיע למרפאת קופ"ח לאומית, ונבדק ע"י רופא המשפחה. אין במסמך זה תיאור של חבלה חודרת בעין ואין בו תיאור של תלונה בדבר ראיה לקויה. כל שתואר במסמך זה הוא סיפור "מאתמול" של חבלה בעין ימין, מלווה בכאב. מלבד אודם בלחמית עין ימין לא תוארו ע"י הרופא סימני חבלה נוספים בעין ימין. ואכן, יום לאחר מכן, ב- 26/9/02, נבדק התובע ע"י ד"ר שאולי, רופא עיניים מומחה. ד"ר שאולי ציין במכתבו הרפואי (סומן נ/1), בין היתר, כי אין סימני חבלה חיצוניים, לא בפנים ולא באזור ארובות העיניים, אין דימום בעפעפיים, אין נפיחות ואין סימנים קליניים של שבר בארובות העיניים, וככל הנראה האודם בלחמית העין, שצוין יום קודם לכן, חלף. עוד ציין ד"ר שאולי במכתבו הנ"ל דבר קיומה של צלקת מקולרית ישנה, ללא סימני טראומה טרייה, ללא דימום וללא סימנים אחרים. די במסמכים הנ"ל כדי לתמוך בקביעותיו ומסקנותיו של המומחה, כי התאונה לא הסבה לתובע פגיעה משמעותית כלשהי בעיניו, וכי הליקוי שנמצא אינו אלא תמונה של מצב רפואי מ- 1996 שקדם לתאונה. 11. זאת ועוד, טענותיו של התובע בדבר חוסר אמינותו ואמיתותו של המסמך נ/1 אינן במקומן. טענות אלו נדחו עוד במהלך שמיעת חקירתו של המומחה (ר' עמ 22). התובע חזר, במסגרת בקשתו זו, אם כי בחצי פה, על טענתו נגד המסמך נ/1 (ר' סע' 5 סיפא לבקשה). אבהיר שוב, אין בלבי ספק בדבר האותנטיות של מסמך זה, הגם שהוצג ללא פרטיו המזהים של התובע. מדובר במסמך שהוא פלט מחשב חתום ע"י ד"ר שאולי מתאריך 26/9/02, בחותמתו ובחתימת ידו, יומיים לאחר התאונה, יום לאחר ההפניה של רופא קופ"ח (ת/4) לבדיקת רופא עיניים. סיפור המקרה כמתואר במסמך נ/1 הוא אותו סיפור מקרה כנטען בתביעה ותאריך המקרה המתואר (24/9/02) זהה; מקום התאונה, מלון כרמל, ונסיבות האירוע אותן נסיבות. מנגד, לא הוצג ע"י התובע מסמך רפואי אחר המעיד על פניה לרופא כלשהו בסמוך לאחר ההפניה מ- 25/9/02. 12. בבקשתו שב התובע והעלה את הטענה כי מדובר בחוות דעת מועתקת ממקור אחר, זאת נוכח אמירת המומחה בחוות דעתו: "לפי הוראת כבוד השופט נאסר עלי...". לטענת התובע מדובר ב- "דופי רב בלב לבה של חוות הדעת". הגם שבמהלך חקירתו הנגדית הועמד ב"כ התובע על טעותו, שב, באופן תמוה, יש לומר, והעלה אותה טענה בבקשתו לפסילת חוות דעת המומחה. כך מצאו הדברים ביטויים בפרוטוקול חקירת המומחה: "ש: אתה גם כתבת בחוות דעתך שני דברים לא נכונים, שם השופט, שופט: נאסר, אתה כנראה מעתיק מחוות דעת אחרת? ת: לא. ש: יש לך שבלונה? ת: לא. ש: אז למה כתבת "כב' השופט נאסר". זה כב' השופט סוהיל יוסף. מפנה לעמ' 2 באמצע. ת: הכוונה "נאסר עליי.."." (עמ' 26, ש' 16-22) ברור הוא שהמומחה התכוון לומר "נֶאֱסַר עלי..." ולא התכוון לשם עצם פרטי "נאסר עלי". 13. ב"כ התובע מפנה לטעות "נוספת" בחוות דעת המומחה, שציין כי התובע נפגע בעת עבודתו כמציל בבריכה, אף שהדברים אינם נכונים. המומחה נשאל בעניין זה במסגרת שאלות ההבהרה והשיב כי קרוב לוודאי שכך מסר לו התובע. לי נראה כי אין המדובר אלא בטעות תמימה שמקורה בתיאור הנסיבות כפי שעולה מהמסמך הרפואי (נ/1), ויכול גם מתיאורו של התובע בעצמו, עת התייצב לבדיקה אצל המומחה. אכן, יש מעורבות של מציל שעבד בבריכה בתאונה הנטענת, זהו המציל שפתח את זרם המים לצינור כיבוי האש. נראה כי אכן המומחה טעה עת סבר כי התובע עבד באותה בריכה כמציל. זוהי טעות שולית שאינה יורדת לשורש העניין, אין לה השפעה על מהימנות חוות דעת המומחה, ואינה פוגמת בקביעותיו ומסקנותיו של המומחה. 14. גם העובדה כי יומיים לאחר התאונה מצא ד"ר שאולי בבדיקת הראיה בעין ימין 6/18 ו- 6/12, לעומת מה שמצאה פרופ' ענת לבנשטיין, אף היא מומחית ברפואת העיניים, בבדיקה שבוצעה ביום 4/11/02 (ר' ת/2), שם צוינה חדות ראיה של 6/36 ? 6/20, אינה מצביעה על החמרת מצב העין כתוצאה מהפגיעה בתאונה נשוא התביעה. המומחה הסביר: "6/18 ו- 6/20 זה מאוד קרוב. זה עניין של שיתוף פעולה. פעם 6/36 , פעם 6/20 ופעם 6/18" (עמ' 23, ש' 22). 15. על העדר קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע נכון להיום לבין הפגיעה בתאונה נשוא התביעה, ניתן ללמוד, בין היתר, מהממצא הרפואי במכתב הרפואי של ד"ר שאולי (נ/1), רק יומיים לאחר התאונה, בדבר צלקת ישנה, וכן העדר סימני טראומה בעין. על הקשר הסיבתי עם החבלה משנת 19996 דווקא, לומד המומחה מהממצאים הזהים, בהשוואה בין הבדיקות מ- 1996 (מסמכים רפואיים מצורפים לחוות דעתו ב/1), לממצאים של פרופ' לבנשטיין מ- 4/11/02 (ת/2). המומחה מבהיר עוד, כי הצלקת ברשתית שהינה ישנה מ- 1996 לא ניתנת לתיקון ע"י משקפיים, ומשום כך יש לראות בה כמחלה שהופיעה עוד בשנת 1996. חיזוק לקשר הסיבתי לעברו הרפואי של התובע, שאינו קשור לתאונה, מוצא המומחה ברישומים הרפואיים של בי"ח נהריה (מצורפים לחוות דעתו): "... משנת 1996 הנפגע הגיע לבי"ח בנהריה בגלל סיבה אחרת, היה לו משהו בעין והגיע לחדר מיון בבי"ח נהריה בשנת 1996. במכתב שיצא מחדר מיון כתוב שקיימת צלקת ברשתית, בעין הימנית וראייתו 6/36, פעם אחת, ובמכתב השני 6/24. שני המכתבים נכתבו ע"י רופאים שונים. שניהם מצאו את אותו ממצא. אחד הרופאים כותב בפירוש שהתובע יודע על ראיה לקויה, שיש לו ראיה לקויה, בעין ימין, מילדות..." (עמ' 15, ש' 31 עד עמ' 16 ש' 4) הנה לנו עוד הוכחה לכך שמדובר במצב חולי שקדם לתאונה נשוא החבות. 16. לאור המקובץ לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה. התובע יישא בהוצאות משפט לנתבעים, אשר לוקחים בחשבון קיום הישיבה בה נחקר המומחה, וכן בקשה זו, בסכום של 3,000 ₪ (כולל מע"מ), וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו. 17. נקבע לישיבת קד"מ לתאריך 9/7/13 בשעה 9:30. עינייםפסילת מומחהחוות דעת מומחהפסילת חוות דעתמומחהחוות דעת