1.בפניי בקשה לפסילת חוות-דעת מומחה רפואי שמונה מטעם בית-המשפט, ביטול מינויו והחזרת הוצאות עריכת חוות-הדעת לנתבעים. הרקע לבקשה 2.ביום 3.7.2005 מונה פרופ' מ' נוימן כמומחה מטעם בית-המשפט לקביעת נכותו של התובע בתחום הפסיכיאטרי. בהחלטה נקבע, כי הנתבעים יישאו בשכרו של המומחה במימון ביניים. התובע, תושב מחנה הפליטים עאידה בנפת בית לחם, תבע את הנתבעים לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעצרו ומהחקירות שעבר בבית הכלא בחברון. התובע נעצר ביום 1.10.1993 והוחזק במעצר עד 11.4.1995, עת הופסקו ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו בבית-המשפט הצבאי בחברון ובית-המשפט הורה על אשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי בשל מחלת נפש. התובע טוען, כי יש לחייב את הנתבעים לפצותו על-פי דיני הנזיקין, בגין עוולות התקיפה, הרשלנות והיפר חובה חקוקה. כפי שצוין, מונה מומחה מטעם בית-המשפט לקביעת נכותו של התובע בתחום הפסיכיאטרי. זאת, בין היתר, לנוכח הפערים המשמעותיים בין חוות-הדעת שהוגשו מטעם בעלי-הדין (ד"ר זאב וינר, המומחה הרפואי מטעם התובע, קבע כי דרגת הנכות של התובע בתחום הפסיכיאטרי היא 100%, ואילו פרופ' שמואל טיאנו, המומחה הרפואי מטעם הנתבעים, קבע כי שיעור הנכות הוא 20%). ביום 7.11.2005 ערך פרופ' נוימן את חוות-דעתו. חוות-הדעת נערכה לאחר שהתובע נבדק במרפאתו של פרופ' נוימן ביום 3.11.2005. פרופ' נוימן ציין בחוות-דעתו, כי זו נערכה על בסיס אינפורמציה שהתקבלה מהחומר הרפואי שנשלח על-ידי באי-כוח הצדדים וכן משיחה עם אמו של התובע. פרופ' נוימן ציין, כי עורך-הדין לביב חביב, בא-כוח התובע, שימש כמתורגמן. עוד נאמר בחוות-הדעת, כי התובע נכנס לבדיקה, כשהוא מלווה באמו, בעורך-הדין חביב ובמאבטח. במהלך הבדיקה לא הצליח פרופ' נוימן ליצור קשר עם התובע. התובע ישב בשקט ומילמל דברים לא ברורים, זולת שני משפטים שהמתורגמן, עורך-הדין חביב, הצליח לפענח. לאחר קיום הבדיקה, ביום 4.11.2005, ובטרם נערכה חוות-הדעת, שלח עורך-הדין חביב מכתב למומחה, עם העתק לבא-כוח הנתבעים, ובו ביקש עורך-הדין חביב להבהיר נושא עובדתי שעלה בעת הבדיקה בדבר השתתפותו של התובע בקורס משטרתי וסילוקו ממנו. לטענת בא-כוח התובע, הרישום לקורס היה לאחר המעצר בשנת 1993, ולא לפני כן, כפי שסבר, בטעות לפי הטענה, פרופ' טיאנו. מסקנתו של פרופ' נוימן הייתה, כי נכותו הנפשית של התובע כתוצאה מהמעצר והחקירות היא בשיעור של 70% לצמיתות. מכאן בקשת הנתבעים שבפניי לפסול את חוות-דעת המומחה ולבטל את מינויו. טענות הצדדים 3.הנתבעים טוענים, כי נגרמה פגיעה קשה ויסודית בזכותם למשפט הוגן, השומר על כללי הצדק ועל מראית פני הצדק. על-פי הטענה, לא ניתן להתיר ייצוג של צד אחד בפני מומחה מטעם בית-המשפט, במיוחד כאשר הדבר נעשה ללא ידיעתו וללא הסכמתו של הצד שכנגד. קל וחומר, כאשר בא-כוח התובע לא רק נכח במקום, אלא לקח חלק פעיל בבדיקה ושימש כמתורגמן לתובע ולאמו. כאשר המדובר בבדיקה פסיכיאטרית, במובחן מבדיקות רפואיות אחרות שבהן ניתן להסתמך על מימצאים אובייקטיביים, אותם בוחן הרופא באורח בלתי אמצעי, ישנה חשיבות מיוחדת למילים ולמשמעותן לצורך קביעת המימצאים והמסקנות הרפואיות. במצב דברים זה קיימת חשיבות מיוחדת לכך שתרגום דברי הנבדק או קרוביו ייעשה על-ידי גורם אובייקטיבי, ללא אפשרות סינון ועריכה של צד מעוניין. בא-כוח הנתבעים מבהיר, כי בטרם עריכת הבדיקה לא היה עליו לצפות שהמומחה יזדקק למתורגמן, שכן המומחה לא העלה את הצורך בכך, ובבדיקה הפסיכיאטרית שנערכה לתובע על-ידי פרופ' טיאנו, הוזמן מתורגמן על-ידי המומחה באופן עצמאי. אשר למכתב ששלח עורך-הדין חביב למומחה טרם עריכת חוות-הדעת, טוענים הנתבעים, כי המידע שבמכתב שימש אחד הנדבכים העובדתיים החשובים בקביעת מסקנות המומחה בחוות-דעתו. זאת, למרות שהנתבעים דרשו מהמומחה להתעלם מהאמור במכתבו של עורך-הדין חביב, במכתב ששלחו לו ביום 6.11.2005. לאור כל זאת סבורים הנתבעים, כי מעורבותו של בא-כוח התובע בעריכת חוות-הדעת כפי שתואר לעיל, גרמה לכך שנפל פגם חמור בחוות-הדעת, היורד לשורשו של עניין ומצדיק את פסילתה. 4. בא-כוח התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, הצורך בתרגום דברי התובע למומחה היה מינימלי ביותר, שכן, כפי שעולה מחוות-הדעת, התובע ישב במהלך הבדיקה בשקט וסירב להשיב לשאלות המומחה. בחוות-הדעת נכתב, כי בא-כוח התובע הצליח לתרגם רק שני משפטים קצרים מתוך מלמוליו הלא ברורים של התובע. מכאן, שחוות-הדעת לא נסמכה על פעולת התרגום של בא-כוח התובע, אלא על החומר הרפואי שהועבר למומחה על-ידי הצדדים ועל התרשמות המומחה מאישיותו ומהתנהגותו של התובע. עוד נטען בעניין זה, כי הנתבעים נמנעו מלדאוג, מבעוד מועד, לנוכחות מתורגמן, וכן הם לא הביעו בעבר התנגדות לתרגום מסמכים רפואיים שערך בא-כוח התובע. לפיכך, מושתקים הנתבעים מלטעון נגד התרגום שנעשה על-ידי בא-כוח התובע. אשר למכתב שנשלח למומחה, טוען בא-כוח התובע כי הרגיש עצמו מחויב לפעול להבהרת התמיהה שעלתה משאלתו של המומחה בעת הבדיקה. עוד נטען, כי אף הנתבעים היו צריכים לשאוף לבירור עובדתי מלא ולתיקון הטעות, וכן כי הייתה להם הזדמנות נאותה להתייחס לאמור במכתבו של עורך-הדין חביב, שכן עותק של המכתב האמור הועבר אל בא-כוח הנתבעים עם העברתו למומחה. עוד טוען בא-כוח התובע, כי אף אם יימצא כי נפל פגם במעשיו, אין הצדקה לפסול את חוות-הדעת, שכן אין חשש ממשי לעיוות דין העלול להיגרם לצד שכנגד. דיון 5.מומחה הממונה מטעם בית-המשפט הוא בחזקת זרועו הארוכה של בית-המשפט. על המומחה לנהוג בדרך שיש בה הקפדה דווקנית על היעדר משוא פנים, להלכה ולמעשה (ראה, למשל: ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' שגב [1]; ע"א 33/75 איר טרמו בע"מ נ' אתרים בחוף ת"א-יפו בע"מ [2]). הלכה ידועה היא, כי לצורך הכנת חוות-דעתו רשאי המומחה בתחום הפסיכיאטרי לקיים שיחות וראיונות עם אנשים היכולים למסור לו, לפי דעתו המקצועית, מידע מועיל הנובע מקירבתם לנבדק. כך, מקובל הוא שהמומחה הפסיכיאטרי נעזר במידע שמספקים לו בני משפחה, חברים, מורים ואחרים. מידע זה, הנשאב ממקורות מגוונים, מאפשר למומחה הפסיכיאטרי להגיע לחקר האמת בדבר מצבו של הנבדק ולהציג בפני בית-המשפט תמונה שלמה ומדויקת ככל האפשר. יש להזכיר, כי אפשרות זו של המומחה הפסיכיאטרי אינה גורעת מחובתו "...להשתמש רק במידע אמין, שיהיה ככל יכולתו גם בדוק ומאומת, ועליו להזהיר את עצמו שלא להשתמש בסברות, בהשערות או במסקנות של נותני המידע. כן עליו לזכור שההיתר שניתן לו אסור שיסיח את דעתו ואת חוות דעתו מן העיקר, שהוא גיבוש חוות דעת מקצועית ואובייקטיבית על מצבו של הנבדק..." (רע"א 7265/95 גלדשטיין נ' בראל [3], בעמ' 217; ראה גם: ע"פ 566/89 מרציאנו נ' מדינת ישראל [4], בעמ' 545). 6.אולם, נראה, כי אין אף בהלכה מרחיבה זו כדי להכיל את נסיבות המקרה שבפניי ולהכשיר את התנהגותו של בא-כוח התובע. במה דברים אמורים. במקרה שבפניי קיים טעם לפגם בהתנהגותו של בא-כוח התובע, אשר יש בו כדי לפגום באושיות חוות-הדעת של המומחה מטעם בית-המשפט ובכך בתקינות ההליך המשפטי כולו, עד כדי פסילתה של חוות-הדעת. ראשית, בא-כוח התובע נכח במהלך הבדיקה, מבלי שניתנה לבא-כוח הצד שכנגד אפשרות דומה או הזדמנות להתנגד, מבעוד מועד, לנוכחות זו. נוכחות חד-צדדית של בא-כוח אחד מבעלי-הדין במהלך בדיקה רפואית על-ידי מומחה שמינה בית-המשפט פוגעת, מטבע הדברים, בעקרון השוויון בין בעלי-הדין המתחייב מההליך האדברסרי. בכך נפגעת מראית פני הצדק בהליך השיפוטי. שנית, ליקוי חמור עוד יותר קיים בכך שבא-כוח התובע נטל על עצמו תפקיד פעיל במהלך הבדיקה, בכך שתרגם את חילופי הדברים בין המומחה לבין אמו של התובע והתובע עצמו. ודוק: אף אם התובע לא הרבה במילים במהלך הבדיקה, אין מחלוקת כי בא-כוח התובע שימש כמתורגמן בדיאלוג שבין המומחה לבין אמו של התובע. לפעולת התרגום הלשוני, ככלי הכרחי לתקשורת בין הצדדים, נודעת חשיבות לא מבוטלת, במיוחד כאשר המדובר בבדיקה פסיכיאטרית שבה לתוכן דברי הנבדק ולתגובותיו המדויקות לשאלות אותן שואל המומחה, תפקיד חשוב בהתרשמות המומחה מהנבדק. אכן, בבדיקה רפואית קיים גם רכיב שאינו ורבלי, של התרשמות בלתי אמצעית מן הנבדק, ואולם בענייננו, לנוכח העובדה שהתובע לא שיתף פעולה עם המומחה במהלך הבדיקה וישב בשקט, ניכרת חשיבות יתרה לאינפורמציה שקיבל המומחה מאמו של התובע, באמצעות בא-כוח התובע. מומחים בכלל, ומומחים בתחום הפסיכיאטרי והפסיכולוגי בפרט, חייבים, ככל האפשר, להיות בעלי יכולת לקיים קשר ישיר ובלתי אמצעי עם הנבדק, כתנאי לקיומה של התרשמות אובייקטיבית ומדויקת ככל הניתן (ת"א (חי') 677/99 ח'טיב נ' "קרנית" קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים [11]). לפיכך, ניכרת חשיבות רבה כי תרגום חילופי הדברים בין המומחה לנבדק ייעשה על-ידי גורם אובייקטיבי לחלוטין, אשר אין לו כל עניין בתוצאות הבדיקה. נטילת תפקיד התרגום של דברי הצדדים המעוניינים בתוצאות הבדיקה על-ידי הגורם שמייצגם, ללא יכולת של הצד שכנגד לפקח על תוכן הדברים, יוצרת, לכל הפחות, פגיעה חמורה במראית פני הצדק ומהווה פגם היורד לשורשו של עניין (ראה והשווה: ת"פ (חי') 443/00 מדינת ישראל נ' ליסר [12], בפיסקה 3). בנוסף, ישנה חשיבות מיוחדת גם לכך, כי פעולת התרגום תיעשה על-ידי גורם מקצועי. 7.עוד ייאמר, כי לא ניתן לקבל את טענת בא-כוח התובע שלפיה הנתבעים מנועים עתה מלהעלות טענות נגד חוות-הדעת בשל כך שהם לא דאגו לנוכחותו של מתורגמן בבדיקה. נראה, כי האחריות לנוכחותו של מתורגמן בבדיקה על-ידי מומחה מטעם בית-המשפט מוטלת באופן שווה על כל הגורמים הנוגעים בדבר, והיא אמורה להימצא דווקא בראש מעייניו של התובע, המבקש להוכיח את תביעתו. בא-כוח התובע, אשר היה ער לצורך בנוכחותו של מתורגמן לשפה הערבית במהלך הבדיקה, לא יכול היה לסמוך על "שתיקת" הנתבעים, אשר לא נדרשו לנושא התרגום בעצמם. בוודאי לא יכול היה להניח כי יסכימו לתרגום על-ידיו. שומה היה על בא-כוח התובע לפנות לבא-כוח הנתבעים מבעוד מועד ולשתף עמו פעולה בנוגע לנוכחות מתורגמן, ובוודאי לא להעמיד את בית-המשפט ואת הצד שכנגד בפני עובדות מוגמרות. 8.מכאן נמצא, כי נוכחותו של בא-כוח התובע במהלך הבדיקה ובעיקר התפקיד הפעיל שלקח על עצמו כמתורגמן גרמו לפגם של ממש בהליך השיפוטי ולפגיעה בזכויותיהם של הנתבעים. עתה נותר לבחון אם הפגם האמור מצדיק את פסילת חוות-הדעת ואת ביטול מינויו של המומחה. 9.לא בנקל תיפסל חוות-דעתו של מומחה מטעם בית-המשפט. הכלל הוא, שחוות-דעתו של מומחה רפואי שהתמנה בידי בית-המשפט תיפסל רק אם שוכנע בית-המשפט כי נפל בה פגם היורד לשורש העניין, כגון, פגם בשיקול-דעתו המקצועי של המומחה, פגם העשוי להעיד על חוסר תום-לב, משוא פנים או דעה קדומה. על בית-המשפט לצאת מתוך ההנחה, כי המומחה הרפואי שמינה עשה מלאכתו נאמנה, ללא משוא פנים וביושר, על-פי מיטב כישוריו, ניסיונו ושיקול-דעתו (ראה: רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח נ' סאלח [5], בעמ' 100; רע"א 11147/03 ביטון נ' אלעזרה [6]; המ' (י-ם) 3096/98 גרבניק נ' ג'יוסי [13]; בר"ע (י-ם) 3034/98 קנדוב נ' קנדוב [14] והאסמכתאות שם). עוד יש לשקול אם כתוצאה מהפגם שנפל בחוות-הדעת נגרם לבעל-הדין הנוגע בדבר עיוות דין (רע"א 3358/91 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ציון [7]), וכן אם השגגה שיצאה תחת ידו של המומחה ניתנת לתיקון (רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ [8] והאסמכתאות שם). 10.בנסיבות המקרה שבפניי, נראה כי אין מנוס מלפסול את חוות-דעתו של המומחה, לבטל את מינויו ולמנות מומחה אחר תחתיו. שיקול-דעתו, תום-לבו, כישוריו וניסיונו של המומחה בענייננו הם ללא דופי. מקור הפגם שנפל בהליך במקרה זה אינו טמון במלאכתו של המומחה מטעם בית-המשפט, אלא במעשיו של בא-כוח התובע. כפי שבואר לעיל, מעורבותו הפעילה של בא-כוח התובע בעריכת חוות-הדעת, הן בעצם נוכחותו במהלך הבדיקה הן בכך ששימש כאיש הקשר בין המומחה לבין התובע ואמו, הביאה לידי כך שלא ניתן לסמוך עוד על חוות-הדעת כחוות-דעת אובייקטיבית וחסרת פניות. דרך הילוכו של בא-כוח התובע הכשילה את האפשרות לסמוך על האמור בחוות-הדעת, גרמה לנתבעים עיוות דין ויצרה פגם היורד לשורשו של עניין. יש להדגיש, כי ההנחה שבבסיס החלטתי איננה כי בא-כוח התובע תרגם באופן לא ראוי את חילופי הדברים שבין המומחה לבין התובע ואמו, אלא שבנסיבות שנוצרו, אשר נגרמו בעטיו, לא ניתן לסמוך כי הליך הבדיקה היה חף ממשוא פנים. לא למותר להזכיר מושכלות ראשונים, כי צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות כי נעשה. בנסיבות אלה, אין אפשרות לרפא את הפגם שנוצר בהליך אלא על-ידי מינוי מומחה חדש מטעם בית-המשפט. 11.למעלה מן הנדרש ייאמר, בכל הנוגע לטענות הצדדים באשר למכתב ששלח בא-כוח התובע למומחה, כי אף שבא-כוח התובע חרג במעשיו מן הכלל שלפיו אסורה פנייה ישירה של צד אחד למומחה מטעם בית-המשפט, שלא באמצעות בית-המשפט או בהסכמת הצד שכנגד, אין במהלך זה, כשלעצמו, כדי להביא לפסילת חוות-דעת המומחה ולביטול מינויו. מומחה בית-המשפט, ככל מומחה אחר, מביא בפני בית-המשפט מערכת של נתונים עובדתיים, שעל יסודם הוא מבקש להסיק מסקנה מסוימת. מערכת נתונים זו ניתנת לבדיקה ולחקירה (ע"פ 889/79 חמו נ' מדינת ישראל [9]). הכלל הוא, כי התשתית העובדתית שעליה מבוססת חוות-דעת מומחה טעונה הוכחה ככל עובדה אחרת, בדרך הקבועה בחוק (ע"פ 566/89 הנ"ל [4]; רע"א 1559/96 קופת חולים של ההסתדרות נ' כהן [10]). בענייננו, חרף הפנייה האסורה של בא-כוח התובע למומחה, עומדת בפני הנתבעים, גם עתה, האפשרות לתקוף את נכונות הנתון העובדתי שסיפק בא-כוח התובע למומחה במכתבו ושעליו, בין השאר, ביסס המומחה את מסקנותיו. בהיעדר הסכמה בין הצדדים, ניתן לפנות לבית-המשפט ולבקש את הכרעתו. לפיכך, לו הייתה הבקשה שבפניי נסמכת אך על הפגם שנפל בפנייה הישירה למומחה, ניתן היה לרפא פגם זה ולהימנע מפסילת חוות-הדעת כולה. ואולם, לנוכח המסקנה שאליה הגעתי באשר לטעם העיקרי שביסוד הבקשה, הנעוץ במעורבותו של בא-כוח התובע בבדיקת התובע על-ידי המומחה, אין בכך כדי להועיל. 12.לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה לפסול את חוות-דעתו של פרופ' נוימן, לבטל את מינויו, ולמנות מומחה אחר מטעם בית-משפט תחתיו. אני ממנה כמומחה מטעם בית-המשפט לקביעת נכותו של התובע בתחום הפסיכיאטרי את ד"ר יואב כהן, מבית החולים "הדסה" עין כרם. כל צד יעביר למומחה את החומר הרפואי, לרבות חוות-דעת. למען הסר ספק, מובהר כי אין להעביר למומחה את חוות-דעתו של פרופ' נוימן. לאור נסיבות העניין והמצוקה הכלכלית שבה שרוי התובע, הוטל על הנתבעים לשאת בשכרו של פרופ' נוימן במימון ביניים. ואולם, בשל העובדה כי התנהגותו של בא-כוח התובע הביאה להכשלת המהלך ולצורך במינוי מומחה חדש, יש מקום להטיל על התובע לשאת במלוא שכרו של ד"ר כהן, אף זאת במימון ביניים. התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ. 13. ישיבת קדם המשפט שנקבעה ליום 2.3.2006 - מתבטלת. מועד נוסף לקדם משפט ייקבע בסמוך לאחר שתוגש חוות-דעתו של ד"ר כהן. התיק יובא לעיוני לצורך מעקב בתאריך 10.4.2006. התחום הנפשיפסילת מומחהחוות דעת מומחהפסילת חוות דעתפסיכיאטריהמומחהחוות דעת