סכסוך גירושין בין המשיבה לבין המבקש הביא לכך שבמהלך שנה וחצי מאז פתיחת ההליכים, הוגשו, לביהמ"ש זה, 6 תביעות ו-21 בקשות. בתחילת ההליכים, היו שני הצדדים מיוצגים כל צד על ידי פרקליטה מטעמו. לאחר 3 ישיבות ק. משפט ( 05.03.2007) , מגישה ב"כ המבקש "הודעה על הפסקת ייצוג - ד.י.". בסעיף 1 בגוף הבקשה - "על פי הוראותיו ובקשתו המפורשת של ד.י., החתומה מטה מתכבדת להודיע לכב' ביהמ"ש על הפסקת ייצוגו של הבעל....". משלב זה, בוחר המבקש לייצג את עצמו בהליכים המשפטיים המתנהלים בענייניו. המבקש מגיש בקשות, הודעות, תכתובות לביהמ"ש, ומרביתם לא על פי סדרי דין. כן מתייצב המבקש בעצמו, וללא ייצוג, לישיבת קדם משפט נוספת. נוכח טיב הסכסוך - מאבק כלכלי במסגרת הליך גירושין שמסלים ומתעצם - תוכן הבקשות - בקשות לפסילת מומחים שמונו ע"י ביהמ"ש, ולשונן -לשון בוטה ובלתי ראויה כלפי המומחים, מצאתי לנכון לייחד בפתח החלטתי זו מספר מילים באשר לסיכון שנוטל על עצמו בעל דין המייצג את עצמו ובאשר לחובה לנקוט בלשון מרוסנת כלפי מומחים ורק לאחר מכן אכריע לגוף הבקשות ואפתח ב-סיכון שנוטל על עצמו בעל דין המייצג את עצמו בתיקי מעמד אישי. בתיקי המעמד האישי, מוגבר "היסוד הנפשי" - על כך אין צורך להרחיב הדיבור. בעלי הדין המעורבים בסכסוך נוקטים, לא אחת, פעולות המושפעות במידה רבה, בנגיעות, פניות אישיות, יצרים, נצחנות, או דעה קדומה. הניסיון השיפוטי מלמד כי בעלי דין מתקשים לייצג את עצמם שכן שיקולים אמוציונאליים מקלקלים, לא אחת, את שורת ההיגיון, תום הלב תוך התמקדות בטפל ובצד שכנגד. לא רק בעלי דין חסרי השכלה מתקשים לייצג את עצמם. בעל דין אינו מסוגל באופן רגיל להתמודד בכוחות עצמו עם בעיה משפטית מורכבת ועלול להתקשות ולהתמודד גם עם סוגיות פשוטות, שכן אין לו את המיומנות המקצועית והנסיון הנדרש ובמיוחד עלולה מעורבותו הרגשית להקשות על ייצוגו. זאת ועוד, בשיטה האדברסארית אין השופט יכול למלא תפקיד כפול - של שופט ושל פרקליט כאחד. הגם ששופט מדריך בעל דין שאינו מיוצג בסדרי הדין, מוגבל השופט ביכולתו לשמור על זכויות בעל הדין, לזמן עדים, להביע התנגדויות ועוד. ראה באנלוגיה מאמרה של רינת קיטאי-סנג'רו "חובת המדינה למנות סניגור ציבורי לכל נאשם בפלילים" מחקרי משפט כג 195 (תשס"ז-2006). במקרה שבפני, מדובר במבקש בעל יכולת כלכלית ורכוש נאה שיכול לשכור לעצמו עו"ד אלא בשל בחירתו המודעת והרצונית נמנע לעשות כן. המבקש מתייצב לבדו לדיון, הגיש הודעות, תכתובות ובקשות לביהמ"ש שמרביתם שלא בהתאם לסדרי הדין. שתי בקשותיו האחרונות מלמדות כי הוא נוטל על עצמו סיכונים מיותרים, נוקט בהליכי סרק, מגיש בקשות שאינן חופפות דוקא את טובתו אלא מונעת על ידי אינטרס אישי וכוחני. ההלכה היא כי למבקש לא ינתן יתרון ו/או זכות יתר על המשיבה ששכרה פרקליטה. (ראה: ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח (3) 385; ע"א 518/78 והבה נ' והבה, פ"ד לג (3) 134 ; ע"א 6810/97 י. בן שושן נ' ר. בן שושן פ"ד נא (5) 375, 378 ; ע"מ 643/01 (י-ם) גדלוב נ' גדלוב מפי כב' השופט מ' גל; ת.א. (ת"א) 40780/04 ד"ר גד חסון נ' עיזבון המנוח מר רון דן ז"ל ואח' מפי כב' השופט י. שינמן; תמ"ש (חי') 24962/98 י.ק. נ' י.ק. פסקה 52 לפסק הדין של השופטת קינן מיום 26.01.2006; תמ"ש (ת"א) 48530/06 א.מ. נ' י.מ. מפי כב' השופט פאול שטרק). מעתה אמור - כל בעל דין שמעורב רגשית בענייניו, ראוי שלא ייצג את עצמו. המימרה הרווחת בקרב עורכי הדין שלפיה עורך דין המייצג את עצמו מעניק ייצוג גרוע ללקוח טיפש, מלמדת כי קל וחומר שבעל דין בהיותו חסר יידע מקצועי (הגם שהוא משכיל) הוא נעדר את המיומנות הנחוצה כדי להגן על עצמו, יכול להתרשל בשמירה על זכויותיו ואין בידיו את הכלים להימנע מתמרונים משפטיים. במצב זה - ראוי ורצוי שיהיה מיוצג על ידי פרקליט, שמומחיותו בתחום דיני המשפחה. לעו"ד תפקיד מרכזי ב"משולש הכוחות" - ביהמ"ש, בעלי דין ועורכי דין. עו"ד הפועל מטעמו ובשליחותו של בעל הדין, הוא "הבריח התיכון" בהליכים. בכוחו לבלום ולרסן במידה ניכרת את הגשתם של הליכי סרק וככזה משמש "מונע הנזק הזול ביותר". משה בר-עם "הליכי סרק אזרחיים", עלי משפט ו 135, 176 (מאי 2007 - תשס"ז). יתירה מזו, "צד שבוחר שלא להיות מיוצג במהלך ההתדיינויות ניתן לראות בהתנהגותו 'נטילת סיכון', מדעת שכן בשל העדר מומחיותו וכישוריו המשפטיים ויש בסיכון שנטל כדי ללמד במקרים המתאימים על העדרה של אחריות קונקרטית מצד עורך הדין של יריבו ולמצער, על רשלנות תורמת מצידו". (בר עם, לעיל, בעמ' 197). הדיון הקרוב הינו דיון הוכחות. מומלץ למבקש לשקול בחיוב, ייצוגו על ידי פרקליט הבקיא בתחום המעמד האישי. ועתה - לחובה לנקוט בלשון מאופקת ומרוסנת כלפי מומחים שמונו מטעם ביהמ"ש. חוות הדעת שניתנו על ידי המומחים, הם חלק מהראיות במשפט אך המומחים אינם צד להליכים ואין לגררם לזירת היריבות. תהא היריבות אשר תהא ותהא דעתו של המבקש על המומחים אשר תהא, עליו לנצור לשונו ולנקוט בשפה מאופקת ומרוסנת. בעל דין אינו רשאי ליתן פורקן לרגשותיו עד כדי שימוש בשפה או בביטויים פוגעים ובסגנון בוטה או מעליב. המבקש בבקשותיו, לא חסך שבט לשונו כלפי המומחים והשתמש בלשון בוטה, בלתי ראויה ובלתי מכובדת. דוגמא אחת משלל התבטאויותיו - "מה עוד צריך מומחה כדי לרצות שנים בכלא"? זה הסובר כי חרצובות לשונו ישרתו את מטרתו - טועה. בעל דין הנוקט בלשון משתלחת, פוגענית ובלתי מרוסנת, שאינה דרושה כלל להשגת מטרתו, עלול להיות מחוייב בדין ובהוצאות לדוגמא. ראה באנלוגיה ללשון הרע - ע"פ (ת"א) 546/92 רם דורון נ' טליה טריינין-גורן, עו"ד, פ"מ נד (1) 441 ; ע"א (ת"א) 1506/02 גיל עודד, עו"ד נ' חיר פואד, עו"ד; ת"א (ת"א) 184850/02 דרחי ציון, עו"ד נ' פנינת ינאי, עו"ד; ע"פ (ת"א) 72031/05 אברהם (רמי) לב נ' עו"ד נתן רסקין. בקשת המבקש לא תשמש עיר מקלט לאמירות בוטות כלפי המומחים. הטחת עלבונות במומחים באופן החורג מכל מידה סבירה באופן שאינו מידתי ואינו ראוי, תחייב בהוצאות. ועתה הכרעה לגוף הבקשות. הבקשה האחת - בקשה לפסילת חוות דעת השמאי (בש"א 2097/07 בתיק תמ"ש 16590/05) והשנייה - בקשה לפסילת חוות דעת האקטואר (בש"א 2342/07 בתיק תמ"ש 16591/05). שני המומחים - השמאי, מר ברלינר והאקטואר מר שטרנפלד - מונו על ידי בית משפט בהחלטה מיום 26.03.2007 (החלטה מתוקנת מיום 29.03.2007) וזאת לאחר דיון במעמד הצדדים, ולעת ההיא היה המבקש מיוצג ע"י עורכת דין מטעמו. בבש"א 2097/07 - הבקשה לפסילת חוות דעת שמאי המקרקעין, מר ברלינר, נטען כי הערכת המקרקעין על ידו אינה תואמת את ערכו האמיתי של הנכס וזאת לאחר סקר שוק שביצע והתייעצויות עם שמאים אחרים. עוד נטען כי המומחה התחמק מתשובות ענייניות לשאלות ההבהרה ששלח וכי הנכס, נשוא חוות הדעת, שווה 260,000$ ולא 185,000$ כחוות דעת המומחה. כמו כן נטען כי השמאי המומחה ביקר בנכס כ-20 דקות בלבד ולא צירף מסמכים לחוות הדעת, לא כלל בחוות הדעת את הפרק גורמים ושיקולים ולא צירף את פרק התחשיב. על כן התבקש לפסול את חוות דעתו ולמנות מומחה אחר תחתיו. בתגובתה ביקשה המשיבה לדחות את בקשתו הסתמית של המבקש. נטען כי כל טענותיו הינן עלומות שם, לא ציין את שמות המומחים מטעמו ולא צירף כל נתון אחר. כמו כן נטען כי תשובותיו של המומחה היו ענייניות וניתן ללמוד מהן כי בצע את מלאכתו נאמנה. המשיבה טענה כי הגשת הבקשה הינה לניצול הליכי ביהמ"ש לרעה ולפיכך יש לדחות את הבקשה. בבש"א 2342/07 - בקשה לפסילת חוות הדעת של המומחה שטרנפלד ומינוי מומחה אחר תחתיו. בבקשה נטען כי המומחה עשה שגיאות חמורות לטובת התובעת כגון עריכת תזרים מזומנים לשנת 2005 בלבד בעוד ביהמ"ש הורה על עריכת חוות הדעת גם לשנת 2004, תשלום למע"מ אשר העביר לחשבון החברה, התעלמות מחובות משותפים, התעלמות מהלוואה מחברת מנורה, הגשת חוות דעת משוערכת אף כי לא התבקש לכך, התעלמות מזכויות האישה, התעלמות מהלוואה מקרן השתלמות לכיסוי יתרת חובה ועוד. על כן ביקש לפסול את חוות הדעת המוטה לדידו באופן ברור לטובת האישה ואשר מנסה להטעות את ביהמ"ש. בתגובתה טענה המשיבה כי יש לדחות בקשתו זו תוך שהיא מצביעה על דרך התנהלותו של המבקש ולדרור שנתן לעצמו להטיל רפש במומחה ובבא כוח המשיבה. המשיבה התייחסה אחת לאחת לטענות המבקש ובתגובה ביקשה לחייב את המבקש בהוצאות משפט כבדות, בהוצאות לדוגמא, לאור השימוש לרעה אותו עושה המבקש, באין מפריע, בהליכי משפט. כאמור לאחר שקראתי הבקשות, התגובות ועיינתי בחוות הדעת, אני בדעה כי יש לדחות את הבקשות. הכלל הוא, כי ביהמ"ש לא יטה לפסול את חוות דעת מומחה מטעמו. וכך אומר ביהמ"ש העליון ביחס לפסילת חוות דעת ברע"א 5144/05 יפה-נוף - תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' מאיר הפלר, עו"ד ואח', תק-על 2005(3) 355, 356: "כבר נפסק כי עילות ההתערבות בחוות דעתו של שמאי מוסכם מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי בחריגה מסמכות, שלא בהגינות, בחוסר תום לב, במרמה, תחת השפעה לא הוגנת או שחוות דעתו הושגה באמצעים לא כשרים (ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פ"ד מח (5) 381, 391). עוד נקבע בעניין אחר בו נדונה חוות דעתו של מומחה, שמונה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, כי בעלי הדין רשאים לדרוש הבהרות מן המומחה בקשר לחוות דעתו, ואף לחוקרו, אך הם מוגבלים בהבאת ראיות נוספות (ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי, פ"ד לט (4) 185, 189-190". נקבע בפסיקה כי, פסילת חוות דעת מומחה אינה עניין שבשגרה, ולפני צעד כה קיצוני, יש למצות אפשרויות אחרות, כמו חקירת המומחה - רע"א 2273/99 ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, דינים נו 77 (1999). נקודת המוצא היא, שהמומחה פועל בהגינות ובתום לב ולא כל שגגה או תקלה יביאו לפסילתו - רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, דינים נג 79 (1997). עוד נקבע כי פסילת חוות דעת מומחה הינה צעד קיצוני, השמור לאותם מקרים בהם המומחה גילה בהתנהלותו או בניסוח חוות דעתו נטייה כה ברורה ובלתי-מוצדקת לטובת אחד מבעלי הדין, עד שיש בכך כדי להצביע על חוסר אובייקטיביות שלו באופן מובנה. נקודת המוצא היא כי המומחה מוחזק כמי שעשה את מלאכתו נאמנה, ללא משוא פנים וביושר, בהתאם לשיקול דעת המתבסס אך ורק על ידיעותיו וניסיונו (רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סאלח, פ"ד נה (3) 97, 100; רע"א 11147/03 ביטון נ' אלעזרה, תק-על 2004(1) 3211, פסקה 5 סיפא). הנטל להוכיח אחרת רובץ על הטוען זאת, ואין הוא נטל קל כל ועיקר. חוות דעת המומחה תיפסל בגין כשל שנפל בה, רק כאשר הטעות הנובעת מן הכשל אינה ניתנת לתיקון (רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון, תק-על 97(3) 1051). הפסיקה חזרה והדגישה כי מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט. בית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר על פי מכלול הראיות שבפניו, ורשאי בית המשפט לדחות מסקנתו של המומחה או לבור חלקים מחוות דעתו - ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ (5) 104 (1997); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח (2) 583 (2004); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים, פ"ד מז (3) 240 262-263 (1993); ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' פואד אסעד קנג', פ"ד נ (1) 499, פסקה 11 (1996). והרי על פי סדרי דין והן על פי החלטתי מיום 28.03.2007 למבקש שמורה הזכות לחקור המומחים. סוף דבר, דין הבקשות להדחות. אני מחייבת המבקש בהוצאות משפט בגין שתי הבקשות בסך של 7,000₪, אשר ישולמו כדלקמן: סך של 3,500₪ לטובת המשיבה ו-3,500₪ לטובת אוצר המדינה. כל הסכומים ישולמו תוך 60 יום מהיום. חוות דעת