בקשה לפסילת נציגי ציבור - פסילת מותב בבית הדין לעבודה

1. לפני ערעור על החלטתו של בית-הדין האזורי בחיפה (השופטת פיקרסקי ונציגי הציבור רדר ומידן; בש"א 8241/98 (ע"ב 2418/98)) מיום 23.12.1998, אשר דחתה את הבקשה לפסילת המותב שהגיש בא-כוח המערער. 2. המערער, יליד 1982, הנו סטודנט הלומד לקראת תואר שני בפקולטה למתמטיקה שליד הטכניון. המערער הגיש כתב-תביעה ובקשה למתן צו עשה זמני נגד המשיב, שעניינם חיוב המשיב להעסיק את המערער כמתרגל רגיל בפקולטה למתמטיקה במשרה מלאה. בית-הדין קמא דחה את הבקשה למתן צו עשה זמני (בש"א 3550/98), בעיקר מהטעם, כי למבקש אין זכות קנויה לשמש כמתרגל וכי החלטה בעניין זה מסורה לשיקול-דעתם של המוסדות המתאימים בטכניון. בית-הדין קמא הוסיף, כי המבקש לא הוכיח את קיום זכותו ולו לכאורה. בא-כוח המערער הגיש לבית-הדין קמא בקשה לפסילת מותב, מהטעם שהן בדיון שהתקיים בבקשה שהגיש למתן צו עשה זמני, בו, בין היתר, אסרה השופטת בתחילה כניסת קהל לאולם, והן לאחר הדיון; אופן ניהול ההליך עד כה; הערות השופטת, בעיקר לגבי המערער; דחיית מרבית הבקשות שהגיש המערער, בפרט בקשתו למתן צו עשה זמני, מעלים חשש סביר למשוא פנים. 3. בית-הדין קמא דחה, כאמור, את הבקשה וכך נאמר: "העובדות המשמשות עילה לפסילת המותב, רובן ככולן הן תקיפות של החלטות ביניים שנתן בית הדין במהלך הדיון... וההחלטה בבקשה למתן צו המניעה הזמני... שמקומן בבית משפט לערעורים ואינן מהוות עילות לפסילה... יצויין, כי זו פעם שניה שהמותב מתבקש לפסול עצמו מלדון בתיק זה". על החלטה זו הערעור שבפני. יש להוסיף, כי בהחלטתו הקודמת של בית-הדין קמא בבקשה לפסילת המותב נאמר כדלקמן: "לא הבענו במהלך הדיון דעתנו לגופו של עניין. שמענו את טענות המבקש בפתיחות, בסבלנות ובסובלנות. העלינו הצעה להסדר, שלא היתה מקובלת על המבקש, אך מובן, שאין ללמוד מעצם ההצעה, על קיומה, כביכול, של דעה קדומה של מי מחברי המותב. כל החלטה שיפוטית שניתנה במהלך הדיון, הנראית למבקש שגויה, פתוחה בפניו הדרך לבקש רשות ערעור עליה, אך לא במסגרת של בקשה לפסילת המותב. למעלה מכך, כל הטענות העובדתיות בבקשה שיש בהן כדי לייחס למי מחברי המותב משוא פנים, דעה קדומה, חוסר רצינות, או זלזול במבקש בכל צורה שהיא - אינן נכונות". 4. בא-כוח המערער חזר בפני על טענותיו, כפי שהועלו בפני בית-הדין קמא, כי אופן ניהול ההליך על-ידי בית-הדין קמא והערות השופטת כלפי המערער, מעלים חשש כבד כי קיימת אפשרות ממשית כי מותב בית-הדין סובל ממשוא פנים ומדעה קדומה. לטענת באת-כוח המשיב יש לדחות את הערעור על הסף, מהטעם שהוגש באיחור, כ-18 ימים לאחר מתן ההחלטה. לגופו של עניין נטען, כי המערער קיבל את החלטת המותב בבקשתו הראשונה לפסילת המותב ונמנע מלערער עליה. אולם, עם קבלת החלטת המותב בבקשתו העיקרית לקבלת צו עשה זמני, החליט המערער, במקום לתקוף את ההחלטה על דרך ערעור, שהינה מעוטת סיכוי, לתקוף את ההחלטה בדרך של בקשה לפסילת מותב. באת-כוח המשיב מוסיפה, כי בית-הדין קמא נהג במערער באופן הוגן וסבלני ואף יותר מכך. 5. המסגרת המשפטית לבחינת נושא פסילת שופט ונציג ציבור מלשבת בדין מעוגנת בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 ובתקנות 112א-112ג לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן - התקנות). 6. על-פי האמור בתקנה 112ג(ב) לתקנות ערעור על החלטת בית-הדין קמא יש להגיש לבית-דין זה, תוך עשרה ימים מהיום שבו הודעה לבעל-הדין ההחלטה בבקשה. במקרה דנן, החלטת בית-הדין קמא הומצאה למערער ביום 31.12.1998 (יום ה') והערעור הוגש לבית-דין זה ביום 11.1.1999. מכאן, כי הערעור הוגש במועד. 7. ההלכה הנוהגת בעניין פסלות נושא תפקיד שיפוטי, הן בבתי-הדין לעבודה והן בבתי-המשפט, היא כי אין לקבל טענת פסלות אלא אם קיימות נסיבות מוכחות שעל-פיהן קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים בניהול המשפט או לדעה משוחדת של נושא התפקיד השיפוטי. קיומו של חשד או חשש בלבד אינם מספיקים כדי להביא לפסילה. המבחן בכגון דא הוא אובייקטיבי (ראה: דב"ע נב/26 - 92 תופיק גאנם - משרד החינוך [1], בעמ' 167; דב"ע נד/4 - 96 שמעון פריזנט - קוינאמטיק ישראל ואח' [2], בעמ' 230 ; דב"ע נה/2 - 96 אריק בן-חורין - מדינת ישראל ואח' [3], בעמ' 195). 8. תפקידו של השופט, הוא לנהל את ההליך המתקיים בפניו באופן ענייני, צודק, יעיל ולקבל החלטות, ככל שידרש, על יסוד שיקולים עניינים, גם אם יש בהם פגיעה חוזרת ונשנית באחד מבעלי-הדין. בנוסף, על השופט לנהל את ההליך בסבלנות, במתינות, ובאיפוק. התבטאות שופט במהלך המשפט, אשר מעוררת בבעל-דין חשש כי יש בלבו דעה קדומה נגד בעל-הדין, אינה מצדיקה את פסילתו של השופט אלא במקרה קיצוני ביותר. לשם פסילת נושא תפקיד שיפוטי יש להוכיח כי הלה בעל דעה קדומה וכי אין סיכוי כי דעתו זו תשתנה במהלך הדיון בהליך. מה שאין כן במקרה דנן. התבטאויות השופטת, כפי העולה מתצהירו של המערער, אין בהן כדי להעיד על גיבוש עמדה מוקדמת ונחרצת כלפי המערער, עמדה השוללת אפשרות סבירה של ניהול ההליך באופן אובייקטיבי והכרעה עניינית בהליך (ראה: דב"ע נז/11 - 96 יעקב נפוסי ואח' - סולומון את ססבון תעשיות זיווד בע"מ [4]; דב"ע 3/98 - 96 חוה שטיינפלד ואח' - ויקטוריה גליקמן [5]). 9. ההחלטות שהתקבלו על-ידי מותב בית-דין קמא ניתנות לבחינה של בית-דין זה במסגרת ערעור אך לא במסגרת בקשה לפסילת שופט בשל משוא פנים. הצטברותן של מספר החלטות בהן נדחו בקשותיו של המערער אינה מעלה, כי קיים משוא פנים. הטעם לדחייה הוא הקובע וכנגד נימוקי בית-הדין קמא רשאים בעלי-הדין להגיש ערעור. טעם זה אינו מוליד עילה לפסילה (ראה: ע"א 960014/98 נתן עמיצור ואח' - בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע ואח' [6]). במקרה דנן, החלטות המותב ניתנו מטעמים ענייניים על-פי התשתית הראייתית והטיעונים שהועלו באותו הזמן. 10. בהליך של בקשה לפסילת נושא תפקיד שיפוטי, בית-דין זה ייחס חשיבות לתחושת הנוגע בדבר, שאינו רואה עצמו פסול מלשבת בדין (ראה: דב"ע נה/2 - 96 הנ"ל [3], בעמ' 195 והאסמכתאות שם; השווה: דב"ע 183/98 - 9, דב"ע 9/98 - 96 דב בורג - בתי הזיקוק לנפט בע"מ [7]). 11. אין לנוכחות או להיעדרות תקשורת מדיון, כדי להצדיק חשש ממשי למשוא פנים. הכלל הוא, כי הדיונים בבתי-הדין לעבודה פתוחים לאמצעי התקשורת. על החלטה האוסרת כניסתם של נציגי התקשורת לאולם הדיונים רשאי בעל-דין להגיש בקשת רשות ערעור לבית-דין זה. אולם, שופט רשאי לאסור על נציגי התקשורת להיות נוכחים בחילופי דברים המתקיימים בלשכת השופט, המיועדים להביא את הצדדים להסכם פשרה. בנוסף, בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה מכהנים שבעה שופטים ולרשותם עומד אולם אחד. ייתכנו מקרים שמחוסר מקום נציגי התקשורת יהיו מנועים מלהיכנס לדיון. 12. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות ערעור זה בסך של 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ. מותב / הרכב שופטיםשופטיםנציגי ציבור (בבית הדין לעבודה)פסלות שופטבית הדין לעבודה