לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ביתן) מיום 6.3.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 37631-03-10. 1. נגד המערער ונגד 3 נאשמים נוספים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ייבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ונתינת מחסה או סעד אחר למסתנן (להלן: כתב האישום). המערער, נאשם 2 בכתב האישום, הואשם בנוסף בהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והסתייעות ברכב לביצוע פשע. המערער כפר באישומים המיוחסים לו. עם זאת, מאז הוגש כתב האישום התבקשו וניתנו דחיות בתיק, הן על ידי המשיבה הן על ידי המערער ובאי-כוחו, ולא חלה התקדמות של ממש בבירור הפרשה. 2. ביום 3.3.2011, בחלוף עשרה מועדים לדיון בתיק וערב המועד הראשון שנקבע לשמיעת הוכחות, הגיש המערער באמצעות באי-כוחו בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשת הפסלות העלה המערער לראשונה טענה לפיה בית המשפט (השופט א' ביתן) ייצגו בעבר, בהיותו עורך דין, בהליך פלילי אחר בשנת 2001. המערער טוען כי בנסיבות אלו נוצר בעניינו חשש ממשי למשוא פנים, שכן לא מן הנמנע שבית המשפט נחשף, בתפקידו דאז, לעברו הפלילי של הנאשם ולמידע אחר בעל חשיבות להליך הנוכחי. המשיבה טוענת מנגד כי טענת הפסלות מועלית בשיהוי ניכר בהתחשב במספר הדיונים שכבר התקיימו בתיק. 3.בהחלטתו מיום 6.3.2011, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את בקשת המערער. בית המשפט קבע כי אינו מכיר את המערער ואינו זוכר אותו או את התיק בו נטען שהמערער יוצג על-ידו. לפיכך אין כל יסוד לטענה כי קיים חשש למשוא פנים במשפטו של המערער. עוד תמה בית המשפט על מועד העלאתה המאוחר של טענת הפסלות, בהתחשב במספר הפעמים הרב בו התייצב המערער בפניו. מטעמים אלו, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, שב המערער וטוען כי קשר עורך דין-לקוח שהתקיים בעבר בין השופט ובינו מקים חשש ממשי למשוא פנים בעניינו. זאת, לאור הקירבה בין הייצוג שניתן בשעתו להליך הנוכחי, וכן לאור משך הזמן בו יוצג המערער, לטענתו. עוד טוען המערער כי דחיית בקשת הפסלות עשויה להוביל לפגיעה בזכות הייצוג, שכן נאשמים לא יוכלו להפקיד סודותיהם בידי עורכי דינם מתוך חשש כי אלו עשויים באחד הימים לשבת בדינם. 5. לאחר שעיינתי בחומר שלפני ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. כקבוע במפורש בסעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], בקשה לפסילת שופט יש להעלות בהזדמנות הראשונה, מייד עם היוודעה ולפני כל טענה אחרת. בעל דין המעלה טענת פסלות באיחור נדרש לעמוד במבחן "היכולת לדעת", ואינו יוצא ידי חובה אלא אם הראה כי לא סביר היה שייוודע לעילת הפסלות במועד מוקדם יותר (ע"פ 1179/94 אשכנזי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 320 (1994); בג"ץ 1622/00 יצחק נ' נשיא בית-המשפט העליון א' ברק, פ"ד נד(2) 54 (2000)). הטעם המרכזי המצוי ביסודו של כלל זה הוא, שככל שההליך מצוי בשלב מתקדם יותר, כך גדל הקושי בפסילת השופט - לצדדים, למערכת המשפט ולשלטון החוק עצמו. ההליך השיפוטי צורך זמן ומשאבים רבים, והחלפת השופט בשלבים מתקדמים טורפת את ההליך ומורידה משאבים אלו לטמיון (בג"ץ 1622/00 יצחק נ' נשיא בית-המשפט העליון א' ברק, פ"ד נד(2) 54, 61 (2000); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 64 (2006)). כך בכלל וכך בעניינו של המערער בפרט. תיקו של המערער בפני בית המשפט מתנהל כבר שנה תמימה, והתקיימו בו עשרה דיונים - הגם שבעיקרם היו אלה דיונים שהתייחסו לקבלת חומר חקירה ולדחיות שונות - עד למועד בו נזכר המערער בייצוג הנטען בידי השופט ביתן, בהיותו עורך דין. קבלת טענת הפסלות כעת תגרור עיכוב נוסף בניהול התיק בו מואשם המערער. גם בשים לב למעצרו הנמשך של המערער, שהוארך בידי בית משפט זה בבש"פ 9299/10 ובבש"פ 825/11, תוצאה זו אינה רצויה. 6.די בשיהוי שחל בהגשת בקשת הפסלות על מנת לדחות את הערעור. אולם גם לגופם של דברים לא הראה המערער שהתגבשה עילת פסלות בעניינו. אומר מייד, כי בטענתו של המערער אודות הפגיעה הנטענת בזכות הייצוג לא מצאתי ממש. באשר לחשש ממשוא פנים שעשוי לנבוע מהייצוג עצמו, המערער טרח לצרף לערעור תצלום של פרוטוקול ההליך הקודם, ממנו עולה כי אכן יוצג על ידי עו"ד ביתן. מהפרוטוקולים שצורפו על ידי בא-כוחו של המערער עולה, כי ייצוגו של המערער בידי השופט בהיותו עורך דין ארע לפני עשור, וכן כי שירותיו של השופט כעורך דין נשכרו רק לקראת סיום ההליך שהסתיים בהסדר טיעון וצוין בו כי אין למערער - הנאשם שם - הרשעות קודמות. כפי שקבע בית משפט זה בע"א 6640/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' סלע יצחק נד (5) 581 (2000), כל מקרה בו קוימו יחסי עורך דין לקוח בעבר בין שופט ובעל דין בהווה יש לבחון לפי נסיבותיו, ולקבוע האם יחסים אלו מקימים חשש ממשי למשוא פנים כלפי מי מבעלי הדין בהווה. בין השיקולים השונים שינחו את בית המשפט בבחינה זו ניתן למנות את משך הקשר ואת עוצמתו, את המידה בה קשור העניין בו ייצג השופט את בעל הדין לעניין הנדון בפניו כעת, וכן את משך הזמן שעבר מאז ייצג השופט, בהיותו עורך דין, את בעל הדין. במקרה דנן, קבע השופט ביתן כי אינו מכיר את המערער, אינו זוכר אותו ואינו זוכר את התיק בו נטען כי יוצג על ידו. ככל שאכן ייצג השופט את המערער בעבר היה זה ייצוג קצר, שהסתיים לפני שנים רבות, ועסק בעניין אחר, שאינו נושא קשר ענייני או מהותי לאישומים נשוא ההליך הנוכחי. בנסיבות אלו, אין ביחסי עורך דין לקוח בעבר כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. אשר על כן, הערעור נדחה. עורך דיןשופטים