התובעת הגישה תצהיריה בתיק ביום 14.10.10 ובד בבד הגישה בקשה לדחיית מועד הגשת ראיה. ביום 21.12.10 ניתנה החלטת בית הדין אשר דחתה את בקשת התובעת לעניין מועד הגשת ראיה. ביום 22.12.10 - יום לאחר שניתנה החלטת בית הדין ויתכן שאף לאחר שההחלטה הגיעה לצדדים הגישה הנתבעת תצהירים מטעמה. ביום 30.1.11 הגישה התובעת תצהיר מאוחר (של חוקר פרטי) מטעמה וזאת מבלי לבקש רשות מבית הדין. הנתבעת הגישה בקשתה להוצאת תצהירו של החוקר הפרטי מתיק בית הדין, בטענה שהתצהיר הוגש בניגוד להחלטת בית הדין מיום 21.12.10. התובעת מתנגדת לבקשת הנתבעת בטענה כי "לא נקבע כי התובעת מנועה מהגשת הראיה הנוספת". דיון והכרעה תחילה יצויין, כי במקרה דנן התובעת עשתה דין לעצמה והגישה תצהיר לא על פי הסדר הקבוע בדין ובניגוד להחלטת בית הדין. עם זאת - מאחר והנתבעת הגישה תצהיריה יום לאחר מתן החלטת בית הדין לענין דחיית מועד הגשת הראיה - למעשה - לא היה לתובעת מספיק זמן להגיש את התצהיר מטעמה עובר להגשת תצהירי הנתבעת. מכאן - שגם אם התובעת היתה פועלת כדין, והיתה מבקשת להוסיף תצהיר נוסף לתצהיריה לאחר שקיבלה את החלטת בית הדין, ממילא - לא היה לה זמן לעשות כן. מכל מקום - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים - ומאחר ועדיין לא החלו דיוני הוכחות בתיק - הרי שהנתבעת תוכל לתקן את הנזק שנגרם לה על ידי האיחור בהגשת התצהיר על ידי התובעת, בכך שתנתן לה הזדמנות להגיש תצהירים נוספים מטעמה המתייחסים לטענותיו של החוקר הפרטי - וזאת תוך 30 יום מהיום. היות ולאור התנהלות התובעת נאלצה הנתבעת להגיש בקשתה לפסילת ראיה והיות והנתבעת תאלץ גם להגיש תצהיר נוסף, לאחר שכבר הגישה תצהירים מטעמה - תישא התובעת בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. פסילת ראיות