ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקצרין (השופטת ב' סמסון) מיום 19.10.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 524/00. 1. בין הצדדים מתנהלת תביעה, במסגרתה ביקשה המשיבה סעד של סילוק יד כנגד המערער ממזנון בשמורת הטבע יהודיה, וכן תשלום דמי שימוש ראויים. ביום 27.6.2006, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות והוגשו סיכומי הצדדים, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. את הבקשה ביסס המערער על מספר נימוקים: ראשית, נטען כי ביום 10.6.2006 נודע למערער, כי בשנת 2003, עת היו הדיונים בתיק בעיצומם, ערכו אנשי המשיבה, במימון המשיבה, טיול ג'יפים הכולל ארוחת צהריים למספר שופטים מאזור הצפון, וביניהם השופטת שדנה בהליך שבין הצדדים. נטען כי השתתפות השופטת בטיול על חשבון המשיבה, יש בה כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. לכל הפחות, יש בכך כדי ליצור מראית עין של טעם לפגם, המצדיק פסילת השופטת. המערער ציין כי לאורך כל מהלך התובענה הוא חש שהחלטות השופטת אוהדות ונוטות בצורה גלויה לטובת המשיבה, אך הוא שמר לעצמו תחושות אלה. ואולם משנודע לו על הסיור, סבר כי מדובר באירוע המבסס את תחושותיו. עילת פסלות נוספת מצא המערער בעובדה ששמאי שמונה בתיק הינו בנה של מזכירתה של השופטת או בנה של מזכירת בית המשפט בקרית שמונה, המקורבת לשופטת. עובדה זו נודעה למערער, לטענתו, רק לאחר קבלת חוות הדעת של השמאי. נטען כי קביעות השמאי מוטות בצורה בולטת לטובת המשיבה, והמערער סבר כי קיים קשר בין החלטות השופטת לבין קביעות השמאי. בנסיבות אלו, טען המערער, כי קיימת אפשרות מסתברת מאוד כי נבצר מהשופטת לדון בעניינם של הצדדים. 2. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה של העדר עילת פסלות. אשר לסיור בו השתתפה השופטת נטען כי מדובר בסיור לימודי-מקצועי, אשר נועד להקנות לשופטים, הדנים בתיקים פליליים העוסקים באיכות הסביבה ובעבירות על חוקי הטבע והמורשת, מומחיות ומיומנות בנושאים אלה. זאת באמצעות חשיפה באופן בלתי אמצעי לנושאים אלה, והענקת כלים להבנתם. הובהר כי למען הסר רבב, פנתה המשיבה ביום 3.4.2001, לועדת האתיקה של השופטים, וזו אישרה כי אין מניעה להשתתפותם של שופטים בסיורים כאמור. צוין כי הסיורים נעשים בכל רחבי הארץ, ומעולם לא הוגשה ולא התקבלה בקשה לפסילת שופט הדן בתיקי המשיבה על רקע זה. הודגש כי הסיורים אינם נוגעים בשום שלב ובשום אופן לתיק ספציפי כזה או אחר הנדון בבתי המשפט. עוד צוין כי כל כיבוד ותקרובת הניתנים בסיורים ממומנים על ידי השופטים עצמם, ולמעט הסיור וההדרכה לא ניתנת לשופטים המסיירים כל הטבה. אשר לטענת המערער להטיית הדין בשל קרבתה של השופטת לשמאי שמונה מטעם בית המשפט, נטען כי הקשר הנטען לא הוכח. יתרה מכך, גם אם הדברים נכונים, אין בהם טעם לפגם. קצרין היא עיר קטנה יחסית, ובסביבת מגורים קטנה אופייני שמתקיימים קשרי ידידות ומשפחה בין נותני השירותים. אין במצב זה כדי להטיל דופי באמינותה של השופטת ו/או של המומחה, וודאי שאין בכך כדי להקים עילת פסלות. 3. בית המשפט, בהחלטה מיום 19.10.2007, דחה את בקשת הפסלות. צוין כי השופטת אכן השתתפה בסיור שופטים שנערך בשנת 2005, ביחד עם שופטים מבתי משפט השלום במחוז חיפה והצפון. בניגוד לנטען, ארוחת הצהריים מומנה על ידי השופטים עצמם, והשופטת מימנה אישית את עלות השתתפותה בסיור. הובהר כי הסיור נערך באישור ועדת האתיקה של השופטים, ולא היה לו כל קשר לתיק הנדון או לכל תיק אחר. נקבע כי תחושתו של המערער בדבר חשש ממשי למשוא פנים היא תחושה סובייקטיבית ואין בה כל ממש. ההחלטות שניתנו בתיק נתונות לביקורת ערכאת הערעור, וגם אם לא היו לטובת המערער, אין בכך כדי להוות עילת פסלות. אשר לשמאי שמונה בתיק, הובהר כי הוא מונה בהסכמת שני הצדדים, אשר ידעו היטב בעת המינוי כי הוא בנה של המזכירה הראשית של בית משפט השלום בקרית שמונה, אשר בינתיים פרשה לגמלאות. צוין כי השמאי שמונה נמנה עם רשימת השמאים המתמנים כמומחים מטעם בית המשפט והוא אינו זוכה להעדפה כלשהי. הודגש כי חוות דעתו של המומחה תבחן לגופה, במסגרת פסק הדין שינתן. נקבע כי אין כל רלוונטיות לעובדה כי עם אמו של השמאי מקיימת השופטת מערכת יחסים ידידותית, הנובעת מקשרי עבודה בין השתיים, טרם פרישתה של המזכירה לגמלאות. צוין כי אם המערער היה מביע התנגדות כלשהי למינוי בשנת 2002, השמאי לא היה מתמנה. ואולם העובדה שהמערער אינו שבע רצון מחוות הדעת שהוגשה על ידי השמאי, אינה מהווה עילה לפסילת השופטת. בנוסף, הבקשה בעניין זה הוגשה בשיהוי ניכר, וגם מטעם זה דינה להידחות. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות, ומוסיף כי לא עניין הסיור ולא הקרבה בין השמאי למזכירת ההרכב הובאו לידיעתו על ידי בית המשפט, אלא נודעו לו רק עובר להגשת בקשת הפסלות. לטענת המערער, העובדה שהסיור אושר על ידי מנהל בתי המשפט, אין בה כדי להפחית את החשש האובייקטיבי שיכול וצריך להתעורר בלבו של בעל דין מקום בו המותב שקיבל אירוח מהמשיבה בא להכריע בין המשיבה לבין המערער בסכסוך ביניהם. המערער סבור כי דווקא העובדה שמדובר בסכסוך אזרחי, בו המשיבה היא צד ישיר, היא הגורמת את הפגיעה, לעומת תיקים פליליים, בהם המשיבה אינה צד ישיר. נטען כי הגיוני וסביר להניח כי אירוח כפי שקיבלה השופטת ישפיע עליה באופן כלשהו מקום בו היא נדרשת להכריע בין הצדדים. אשר למינוי השמאי, נטען כי למרות האמור בהחלטת בית המשפט, בפרוטוקול הדיון במסגרתו נתנו הצדדים הסכמתם למינוי השמאי, לא מוזכר כי בית המשפט ידע את המערער על קרבת המשפחה של השמאי עם מזכירת בית המשפט. אם אכן נאמרו הדברים לצדדים, הם היו צריכים להיכתב בפרוטוקול הדיון, אשר חייב לשקף את מהלך הדיון כולו ובוודאי שעובדה כה חשובה. על כן, משלא מופיעים הדברים בפרוטוקול, יש להניח, כממצא שבעובדה, שהם לא נאמרו. אשר לעיתוי הגשת הבקשה, נטען כי זו הוגשה בסמוך לאחר שהתגלו למערער העובדות המקימות עילת פסלות. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, קובע כי שופט לא יישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. סעיף 77א(א1)(1) לחוק מוסיף וקובע כי שופט לא יישב בדין ביודעו שצד להליך, בא כוחו או עד מרכזי הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת. הנה כי כן, הן לפי העילה הכללית שבסעיף 77א(א) לחוק, והן לפי העילה הספציפית שבסעיף 77א(א1)(1), אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של שופט לבעל דין או לעד מרכזי כדי להביא לפסילתו, ונדרשת קרבה ממשית. קרבה זו אינה אלא אותה קרבה שממשותה היא המבססת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 1190/05 גבאי נ' אומצה מפעלי בשר בע"מ (לא פורסם); ע"א 7098/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם)). יפים לענייננו דבריו של הנשיא שמגר, שציין כי: "אם השופט יפסול עצמו בכל מקרה בו קיימת היכרות מן העבר או מן ההווה, בלי שהדבר מעוגן ביחסי קירבה מיוחדים, יפריז לצד החומרה ללא הצדקה עניינית וגם יכביד ללא צורך על פעולתה של המערכת השיפוטית. היכרות, ותהיה זו היכרות שבהווה, אינה הופכת את השופט לפסול. היא אינה יוצרת מראש חריצת דין אישית כה מהותית כלפי האדם עד שיהיה בכך כדי ליצור נטיית לב המשתלטת על שופט מקצועי בעזות כה רבה עד שאינו יכול להגיע להכרעה עניינית. זהו תחום מובהק אשר בו בא לידי ביטוי היישום של אמת המידה של השופט המקצועי היודע להשתחרר מהשפעתה של היכרות שגרתית...בענייני היכרות גרידא אין להפריז ואין להיתפס לנטיה לפסילה עצמית, כי היכרות אינה צריכה ליצור אצל השופט הממוצע והסביר כל נטיה לחומרה או לקולה, ואף אינה צריכה להצביע על אפשרות ממשית כאמור, בעיני ערכאת הערעור." (מ' שמגר "על פסלות שופט-בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 110-109). בדיון בבקשת פסלות יש לבחון, אפוא, את כלל נסיבות המקרה, ובין היתר, את טיב ההיכרות ומסגרתה, את משכה, ואופייה. בהקשר זה יכול שתהיה רלוונטיות גם לשאלה אם השופט מכהן בבית משפט בעיר שדה, שאז הסיכוי להיכרות עם הצדדים להליך, והעדים המומחים הוא בהכרח גבוה יותר, דבר העשוי להביא לסטנדרט נמוך יותר של פסילה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 243, 261). כן יינתן משקל לשאלה האם מדובר בהיכרות ישירה של השופט עצמו או בהיכרות רחוקה יותר, ולשאלה אם ההיכרות רלוונטית להליך אם לאו. יש להבחין גם בין היכרות בעלת אופי אישי משפחתי, שיש בה לרוב משום עילת פסלות, לבין היכרות מקצועית גרידא, שלרוב אינה עילה לפסילה. 6. במקרה הנוכחי, טוען למעשה המערער, כי קיימות נסיבות המבססות "קרבה ממשית אחרת" בין בית המשפט למשיבה וכן בין בית המשפט לשמאי שמונה, באופן המצדיק פסילת בית המשפט מלדון בעניינם של הצדדים. אשר לטענות המערער בעניין הסיור בו השתתפה השופטת, עולה השאלה האם יש בהשתתפות כדי להביא לגיבוש עמדה סופית בליבו של בית המשפט בעניינם של הצדדים, היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3)573; ע"פ 13/05 אבו ראמילה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כפי שהובהר, ההיכרות של בית המשפט עם המשיבה היתה היכרות מקצועית גרידא, שכן מדובר היה בסיור לימודי-מקצועי, שנועד להקנות לשופטים שהשתתפו בו, הדנים בין היתר בתיקים פליליים העוסקים באיכות הסביבה ובעבירות על חוקים שנועדו להגן על ערכי הטבע והמורשת, מומחיות ומיומנות בנושאים אלה. זאת ועוד, כמו יתר הסיורים, גם הסיור בו השתתפה השופטת לא התייחס לתיקים ספציפיים, ולא כל שכן לעניינו של המערער, שהוא הליך אזרחי. מכיוון שכך, ההיכרות הנובעת מהסיור אינה רלוונטית להליך שבין הצדדים. בנוסף, הסיור הוא אחד מתוך שורת סיורים שנערכו בידיעת ובאישור ועדת האתיקה של השופטים. כמו כן, צוין כי ארוחת הצהריים שניתנה בסיור מומנה על ידי השופטים, כאשר השופטת מימנה אישית אף את עלות השתתפותה בסיור. בנסיבות אלה, דעתי היא כי לא עלה בידי המערער להצביע על כך שההשתתפות בסיור מקימה חשש ממשי למשוא פנים. 7. אשר למינויו של השמאי, בניגוד לטענת המערער, ציין בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות כי עובר למינוי ידעו הצדדים כי השמאי המוצע הוא בנה של המזכירה הראשית של בית משפט השלום בקרית שמונה. הלכה היא שאם בית המשפט אינו מקבל את הגרסה העובדתית של המבקש בבקשת הפסלות, באשר לעובדות שבבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בית המשפט (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2)599; ע"א 6829/01 אבס נ' אבס (לא פורסם)). המערער, במקרה הנוכחי, לא עמד בנטל זה. המסמך שצורף לערעור הוא החלטת המינוי, ולא פרוטוקול המתעד את הדיון שקדם להחלטה. גם אם יידוע הצדדים בפרט האמור אינו מופיע בפרוטוקול, עדיין תגבר גרסתו של בית המשפט, שכן יתכן ודברים שנאמרו לא יופיעו בפרוטוקול, לאור העובדה שאין אפשרות לנהל רישום מילולי מלא של כל מה שנאמר במשפט (ע"א 345/75, 33 איר טרמו בע"מ נ' אתרים בחוף תל אביב יפו בע"מ, פ"ד ל(1)547; רע"א 1497/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם)). זאת ועוד, השמאי מונה בהחלטה מיום 18.7.2002. לפיכך, אם אכן ידעו הצדדים על הקשר בין השמאי למזכירת בית המשפט, כפי שקבע בית המשפט, הרי שהבקשה בעניין זה הוגשה בשיהוי ניכר. 8. גם אם עובר למינוי לא ידעו הצדדים על יחסי הידידות בין השופטת לאימו של השמאי, אלא לכל היותר על עבודתה של אימו של השמאי בבית המשפט, ואילו על קשרי הידידות נודע למערער רק סמוך להגשת בקשת הפסלות, לא שוכנעתי כי יש בכך כדי להביא לפסילתה של השופטת. ראשית, ההיכרות בין השופטת לשמאי אינה בגדר קרבה ממשית המצדיקה פסלות: במקרה הנוכחי לא נטען כי ישנה היכרות ישירה בין השופטת לשמאי שמונה, אלא מדובר בידידות בין השופטת לאימו של השמאי, על בסיס היכרות בעבודה. ודאי שקרבה שכזו אינה קרבה ממשית כמשמעה בחוק, אלא מדובר בקשר רחוק שאינו מצדיק פסילת השופטת. זאת ועוד, השופטת מכהנת בעיר שדה. במקרה כזה הסיכוי שמומחים העובדים עם בית המשפט הם קרובי משפחה של עובדי בית המשפט הוא בהכרח גבוה יותר, ולכן אין די בעובדה זו כדי למנוע מינויו של המומחה על ידי בית המשפט או לפסול את השופטת. כפי שציין בית המשפט, לעובדה כי עם אמו של השמאי מקיימת השופטת מערכת יחסים ידידותית, הנובעת מקשרי עבודה בין השתיים, אין כל רלוונטיות למינויו של הבן. בית המשפט הבהיר כי השמאי לא זוכה להעדפה בעקבות ההיכרות האמורה. השמאי מונה על מנת לקבוע את גובה דמי השימוש הראויים להפעלת המזנון בו מחזיק המערער בשמורת יהודייה. חזקה על השופטת, שכשופטת מקצועית, תבחן את חוות הדעת לגופה במסגרת פסק הדין שינתן, מבלי שלהיכרות עם אמו של השמאי תהא השפעה כלשהי על כך, כפי שאף ציינה השופטת בהחלטתה בבקשת הפסלות. זאת ועוד, הטענה שקביעותיו של השמאי מוטות לטובת המשיבה בשל העדפת השופטת את המשיבה, הינה האשמה חסרת בסיס. מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה, כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות (ע"א 10379/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' גולדברג (לא פורסם); מרזל, בעמ' 84). על כן, ברור כי חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); מרזל, בעמ' 85). במקרה הנוכחי, חשדותיו של המערער, המבוססים על תחושות והשערות, לפיהם כיוון שבית המשפט מעדיף את המשיבה מוטה חוות דעת השמאי, שעם אימו מיודדת השופטת, לטובת המשיבה, אינם יכולים להקים עילת פסלות. ככל שהמערער אינו שבע רצון מחוות הדעת, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אך אין בכך כדי להקים עילת פסלות. 9. לבסוף, בהעלאת הטענה לעניין היותן של החלטות בית המשפט מוטות לטובת המשיבה חל שיהוי. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם)). במקרה הנוכחי מודה המערער כי החריש בעניין זה, על אף תחושתו, ורק לאחר הגשת הסיכומים, כשנודע לו על הסיור, החליט לטעון לפסלותו של בית המשפט. על כן, דינה של טענה זו להידחות על הסף, ולו בשל השיהוי בהעלאתה. גם לגופו של עניין אין בטענה זו ממש. העובדה שהמערער אינו שבע רצון מהחלטות בית המשפט אינה מקימה עילת פסלות. השגות צד להליך על החלטות בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 178-174). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' בוקשפן משלי (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); מרזל, בעמ' 175). בנסיבות אלה, נחה דעתי כי בית המשפט לא גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה, וכי דעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערער. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי השתתפות בית המשפט בסיור, מינוי השמאי והחלטות שונות שקיבל בית המשפט מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. שופטיםפסלות שופט