בפני בקשה לפסיקת הוצאות המבקשת בהליך שבכותרת. המבקשת עותרת לפסיקת הוצאות ריאליות בסך של 80,640 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה כדין וכן הוצאות לדוגמא. הצדדים הפליגו בטיעוניהם על פני עשרות עמודים ונספחים, משל הייתה הבקשה לפסיקת הוצאות סיכומים בתיק העיקרי. כן הקפידו לפזר בכתובים האשמות הדדיות בדבר התנהגות חסרת תום לב ושימוש לרעה בהליך ההתנגדות. סבורתני כי יכולים היו באי הכוח למעט בפירוט האמור מבלי לפגוע בענייני לקוחותיהם ולחסוך בכך מזמנם-הם ומן הזמן השיפוטי. יש בבקשות ובתגובות קצרות ותמציתיות במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך כדי לייעל את הדיון, למקד את היושב בדין, ואף לזרז את מתן ההחלטה. הפטנט שבכותרת קובל ופורסם להתנגדויות הציבור ביום 17.5.2010. המתנגדת הגישה הודעת התנגדות ביום 17.8.2010 ואת כתב טענותיה, לאחר קבלת ארכה לכך, ביום 17.10.2010. עילת ההתנגדות מבוססת על טענת המתנגדת לבעלות בפטנט בהתאם לסעיף 31(3) לחוק הפטנטים, התשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק"). טענה נוספת המועלית בכתב הטענות הינה כי בקשת הפטנט אינה מתארת את דרכי הביצוע של האמצאה. כתב הטענות בתשובה מטעם המבקשת הוגש ביום 11.1.2011. לאחר שהליכי גילוי מסמכים בין הצדדים לא צלחו, הגישה המבקשת ביום 17.3.2011 בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ועיון בהם ולמתן מענה לשאלון. המסמכים, שגילויים נתבקש, והשאלון נוגעים לטענות המתנגדת בדבר פרויקט משותף של המבקשת והמתנגדת אשר הוליד את הפטנט נושא ההליך. המתנגדת הסכימה לגילוי מסמכים בתנאי שהצו שיינתן יהיה הדדי. המבקשת סירבה להדדיות האמורה מן הטעם שהמתנגדת לא הראתה, לטענתה, כי מתקיימים טעמים המצדיקים ליתן את הצו האמור גם לטובתה. המועד להגשת ראיות הצדדים נדחה, לבקשת המתנגדת, בשל הבקשה לגילוי מסמכים ובטרם ניתנה החלטה בבקשה אחרונה זו, משכה המתנגדת את התנגדותה והוענק הפטנט. אין מחלוקת כי המבקשת זכאית לפסיקת ההוצאות הריאליות שהוציאה בהליך בתנאי שהן הכרחיות לניהול ההליך, מידתיות, ואין בהן כדי להטיל עלות יתר על המפסיד בדינו (ראה בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר, (2005)) (להלן: "עניין תנובה", התנגדות לבקשה לרישום סימן מסחר 172221 (בקשה לפסיקת הוצאות) א.מ.ל.פ יבוא ושיווק בע"מ נ' מטעם כזה טקס בע"מ, פורסמה באתר רשות הפטנטים (2010)). הסכם שכר הטרחה בין עורך הדין או עורך הפטנטים לבין הלקוח עניין הוא לצדדים לאותו הסכם. ואולם שעה שמבקש בעל דין לקבל שיפוי בגין שכר הטרחה ששילם לבא כוחו במסגרת אותו הליך, אין מנוס מלבחון את סבירות החשבונות. בענייננו הוגשו חשבונות שכר טרחה על סך כולל של 80,640 ₪ בצירוף מע"מ. החשבונות הינם מפורטים דיים והבקשה כולה נתמכת בתצהיר. עם זאת, סבורתני כי ההוצאות בחלקן אינן עומדות בתנאים שקבע בית המשפט העליון בהחלטנ בעניין תנובה. כך, למשל, הוגשו חשבוניות מס' 503937 ומס' 503325.1 בסך כולל של כ- 15,000 ₪ בגין הגשת הבקשה לפסיקת הוצאות וחשבונית נוספת על סך של כ-8,000 ₪ בגין טיפול בתשובה לבקשת ארכה להגשת ראיות. הצדדים טענו בפניי גם לעניין הצורך בהגשת הבקשה למתן צווים לגילוי מסמכים ולמתן מענה לשאלונים ולחיוב המתנגדת בגין ההוצאות שהוציאה המבקשת להגשת בקשה זו. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, שכן לא ניתנה בבקשה זו החלטה, נראה כי ניתן היה לצמצם את המחלוקת בין הצדדים לעניין זה אף בטרם הוגשה הבקשה ולא היה צורך בפתיחת חזית כה רחבה ביניהם. כן עתרה המבקשת לפסיקת הוצאות לדוגמא. מבלי להיכנס לעובי הקורה בשאלה האם מוסמך הרשם להטיל הוצאות עונשיות על הצדדים מכוח סעיף 162(ב) לחוק, איני מוצאת כי יש הצדקה להפעלת סמכות זו במקרה שבפניי, שכן מן החומר שבתיק ההתנגדות לא עולה כי המתנגדת חרגה מההתנהגות הסבירה המצופה מבעל דין בהליך מעין זה. 11. לאור מכלול השיקולים שנמנו לעיל, אני מחייבת את המתנגדת לשלם למבקשת הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך 45,000 ₪. סכום זה כולל מע"מ וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל. ז'קלין ברכה סגנית רשם הפטנטיםהוצאות לדוגמאפסיקת הוצאות