1. בפני בקשה אשר הוגשה על ידי ב"כ הנתבע - המבקש לפסיקת הוצאות ולהארכת מועד להגשת הבקשה. 2. ביום 1/9/11 הוגשה בקשה בהסכמה על ידי ב"כ שני הצדדים למחיקת התובענה ולהשבת יתרת האגרה. בסעיף 1 לבקשה נכתב: "לנוכח חלוף הזמן מהאירוע נשוא התביעה, אין עוד טעם כי בית המשפט הנכבד יידרש לתובענה, ואשר על כן - תימחק התובענה, כאשר אין בכך כדי לפגוע בטענות הצדדים לגופה של התובענה, לרבות טענות בדבר הוצאותיו של כל צד, אותן יהיה כל צד רשאי להעלות - אם בכלל יחפוץ בכך - בתוך 10 ימים מועד החלטת בית המשפט הנכבד בבקשה זו". 3. ביום 1/9/11 נתתי תוקף פסק דין ולפיו נמחקה התביעה ונקבע, כי האגרה תוחזר בהתאם לתקנות. כמו כן ציינתי, כי בשלב זה אינני פוסקת הוצאות ואם מי מהצדדים יטען לפסיקת הוצאות כמוסכם בסעיף 1 לבקשה, אזי בקשתו תישקל. 4. אין חולק על כך, שלא הוגשה בקשה לפסיקת הוצאות במועד אשר הוסכם על ידי ב"כ הצדדים. הסכמה אשר ניתן לה תוקף של פסק דין. 5. ביום 9/10/11 הגיש ב"כ הנתבע בקשה לפסיקת הוצאות ולהארכת מועד להגשת הבקשה. נטען, כי הבקשה לא הומצאה למבקש והוא נחשף להגשתה רק במסגרת החלטת בית המשפט. נוסח הבקשה תואם בין הצדדים בתחילת חודש אוגוסט 2011 אך "משום מה" הוגשה הבקשה רק ביום 1/9/11. ומאחר ונולד בן לב"כ המבקש ביום 18/9/11, הוא נאלץ להיעדר לתקופות ארוכות מהמשרד וראה את החלטת בית המשפט "רק בימים אלו". ב"כ המבקש ציין, כי ניתן לראות מעיון בתיק, שהושקעו מטעם המבקש אנרגיות עצומות ומאות שעות עבודה בעניין ויש לפסוק הוצאות גם אם התובע החליט בסופו של דבר לחזור בו מהתביעה. 6. ב"כ המשיב מבקש לדחות את הבקשה ולהשית הוצאות דווקא על המבקש - הנתבע לרבות הוצאות בשל הגשת הבקשה דנן. נטען, כי הבקשה למחיקת התביעה אשר הוגשה בהסכמת ב"כ שני הצדדים ובחתימתם הוגשה ביום 1/9/11 ובו ביום נשלחה לב"כ המבקש באמצעות הדואר האלקטרוני. לגופו של עניין, במסגרת הבקשה הוסכם, כי ניתן יהיה להעלות טענות ביחס לפסיקת הוצאות בתוך 10 ימים מועד החלטת בית משפט, ובהתאם להסכמה גם פסק בית המשפט מה שפסק ביום 1/9/11. התובע עצמו וויתר על זכותו להגיש בקשה לפסיקת הוצאות וזאת בין היתר נוכח העובדה שהנתבע לא הגיש בקשה שכזו. סמוך לראש השנה שחל בסוף ספטמבר 2011, התקשר התובע אל בא כוחו על מנת לוודא, שלא הוגשה בקשה מטעם הנתבע לפסיקת הוצאות. ולתדהמת התובע ובא כוחו, הגיש הנתבע בקשה לפסיקת הוצאות ביום 9/10/11 כ- 40 יום לאחר החלטת בית המשפט. נטען, כי אין עילה להארכת מועד וגם לגופו של עניין, דין הבקשה לפסיקת הוצאות להידחות. התביעה נמחקה בהסכמה בשים לב לחלוף הזמן מיום הגשתה ועד למועד שבו הוגשה הבקשה והדברים מצאו את ביטויים גם בנוסח הבקשה המוסכמת. ב"כ התובע תיאר את ההליכים שהתנהלו, אשר הובילו לכך שלמעשה ניתן היה להתחיל ולנהל את התיק באופן ענייני רק בסוף 2009 לאחר שניתן פסק דין בהסכמה בבית המשפט המחוזי בע"א 2508/08, ובשל חלוף הזמן, לא מצא התובע לנכון להותיר את התביעה על כנה, אם כי לא חזר בו כלל מהטענות לגופו של עניין. 7. ב"כ הנתבע הגיש תשובה לתגובה. 8. לא מצאתי לנכון להאריך את המועד להגשת בקשה לפסיקת הוצאות. אכן, הבקשה המוסכמת שהוגשה ביום 1/9/11 היתה ברורה ביותר. ב"כ הצדדים הם אלו שהסכימו על כך, שכל צד שיחפוץ בכך יוכל להגיש לבית המשפט את טענותיו בדבר פסיקת הוצאות וזאת בתוך 10 ימים ממועד החלטת בית המשפט. פסק הדין מיום 1/9/11 נשלח גם לב"כ הנתבע על ידי מזכירות בית המשפט ולמעשה אין טענה ולפיה לא התקבל במשרדו של ב"כ המבקש. טענת ב"כ הנתבע ולפיה, אמנם הוא חתם על הבקשה בהסכמה אך בקשה זו מעולם לא הומצאה למבקש עצמו, אין בה כל עילה להארכת מועד. משחתם ב"כ הנתבע על הבקשה המוסכמת, עליו לעמוד בתנאי ההסכמה ועצם העובדה שהוא לא מצא לנכון בזמן אמת ליידע את הלקוח בנוסח של אותה בקשה, (אם אכן לא הודיע לו על כך), אין בה משום עילה להארכת מועד. 9. לגופו של עניין, גם לא מצאתי כי יש מקום לפסוק הוצאות בנסיבות העניין. טוב עשה התובע כאשר לא מצא לנכון להמשיך את ההתדיינות בתובענה זו אשר הוגשה בשנת 2006, ואשר לא יכל לקדם בה את ההליכים לגופו של עניין עד סוף שנת 2009, שכן פסק הדין בערעור ניתן רק ביום 15/11/09. אין מדובר בתיק שהיתה בו הכרעה עניינית לגופו של עניין וקיים צד "זוכה" וצד "מפסיד" ובנסיבות אלו גם לגופו של עניין, לא הייתי פוסקת הוצאות לו היתה מוגשת בקשה במועד. 10. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. ב) לפנים משורת הדין, אינני פוסקת את הוצאות הבקשה דנן. ג)פסיקת הוצאות