1. בתאריך 15.01.02 הגישו התובעים למל"ל תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה. התביעה אושרה והגמלה שולמה להם מחודש 01/02. במכתב מיום 13.10.02 הודיע המל"ל לתובעים, כי החליט להפסיק את תשלום הגמלה מחמת אי שיתוף פעולה עם חוקר המל"ל, לאחר שהתובעת מס' 2, אשת התובע 1 (להלן:"פאטמה") סירבה להיחקר ע"י חוקר המל"ל. תשלום הגמלה הופסק רטרואקטיבית מחודש 6/02. המל"ל הנחה את התובעים להגיש תביעה חדשה ככל "שיראו עצמם בעתיד זכאים לגמלה". כמובהר במכתב,המל"ל ביסס החלטתו על הוראות סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980 (ראה מכתב המל"ל אשר צורף לכתב התביעה). 2. תביעה חדשה, אשר הוגשה ע"י התובע בחודש 11/02 (בהתאם להנחיית המל"ל במכתבו הנ"ל)- אושרה למפרע מחודש 10/2002. לחודש12/2002 נדחתה התביעה מן הנימוק, כי התובע מס' 1 לא התייצב כנדרש בשירות התעסוקה במהלך החודש (ראה מכתב הדחייה מיום 12.12.02). המל"ל חזר ואישר הזכאות לתובעים מחודש 1/2003 ואילך. 3. בתביעתם דנן מערערים התובעים על שתי החלטותיו הנ"ל של המל"ל ותובעים תשלום הגמלה לכל התקופה בה נשללה מהם, קרי - החל מ 6/02 ועד סוף 9/2002 (להלן: התקופה הראשונה) ולחודש 12/02 (להלן: התקופה השנייה). 4. העידו בפנינו התובע ואשתו, גב' פטמה-מחד. מטעם המל"ל העיד החוקר, מר טל אמיתי (להלן:"החוקר). 5. ההתייחסות בפס"ד זה תהא בנפרד לכל אחת מן התקופות, על העובדות הרלבנטיות ועל טענות הצדדים בהתייחס לכל תקופה. התביעה לתקופה הראשונה, מ- 6/2002 ועד 9/2002 (כולל) 6. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתאריך 12.6.02, בשעת צהרים, ביקר חוקר המל"ל בבית התובעים לצורך חקירתם של התובע ו/או אשתו. לחוקר נלווה מר מוניר אבו דולה (להלן:" מוניר"), אף הוא עובד המל"ל המועסק כמאבטח. מר מוניר דובר ערבית. 7. אין גם מחלוקת, כי בשעת הביקור נמצאה גב' פאטמה בבית ואילו התובע - נעדר מביתו. הדירה בה מתגוררים התובע ואשתו נמצאת בבנין מגורים בן 4 דירות, המאוכלסות כולן ע"י קרובי משפחה של התובע ואשתו ( בדירות האחרות מתגוררים אחיו של התובע ובני ביתם). 8. לגרסת החוקר, הזדהה בפני אשת התובע כחוקר המל"ל והסביר, כי הוא מבקש לחקור אותה או את בעלה. לדבריו, הגב' פאטמה "לא הסכימה להיחקר ללא נוכחות בעלה". בתצהיר עדותם הראשית (ת/1) טענו התובע ואשתו, כי אין להם "כל אינטרס לאי שיתוף פעולה עם חוקרי המל"ל, אולם המנטליות הערבית והיות התובעת לבדה בביתה ואי נוכחות בעלה בבית בזמן ביקור החוקרים - דברים שמנע מהתובעת להיחקר…התעקשות החוקרים לחקור האישה ללא נוכחות בעלה, ביחידות, דבר שגרם לתובעת פחד מאחר ואינה דוברת עברית בנוסף להיותה לבדה בבית גרמו לתובעת להרגשת אי נוחיות ולאי שיתוף פועלה לטענת הנתבע". בסיכומים אשר הוגשו מטעם התובעים חזר והדגיש בא כוחם, כי מאחר ואשת התובע "היא אשה דתיה, הרי לא יכלה להיות עם שני גברים במקום סגור" וכי על רקע זה, הקשור ב"מנטליות הערבית" (כך בלשונו) סירבה גב' פטמה להיחקר ולמסור הודעתה לחוקרי המל"ל. בעלה של התובעת חזר על הדברים בטופס התביעה החדש שהוגש על ידו עוד ב - 18.11.02 (נ/4) מסר: "האישה מסרה בחקירה שלא מוכנה להיחקר ללא נוכחות הבעל, אבל עכשיו אני הסברתי לה שלא תפחד לדבר כשאני לא בבית". 9. חוקר המל"ל העיד בפנינו, כי הגב' פאטמה עמדה על סירובה להיחקר גם עת הציע לה, כי החקירה תיערך בנוכחות שתי נשים מבוגרות ונער, אשר נמצאו במקום והזדהו בפניו כקרובי משפחה של התובע ואשתו, אשר מתגוררים בדירות האחרות בבניין. החוקר הדגיש, כי הצעתו זאת הועלתה בהיותו מודע למנטליות במגזר הערבי, לפיה - "שני גברים ואישה לבד, זה מהווה בעיה מבחינת המנהג והמסורת". עוד הבהיר החוקר, כי השיחה עם גב' פטמה התנהלה בשפה הערבית, באמצעות עובד המל"ל, מר מוניר, אשר התלווה אליו במיוחד לשם כך וכי לא היתה, אם כן, כל בעיה לעניין "השפה", לא היו כל קשיי תקשורת בין התובעת לחוקרים. לגרסת החוקר, אף הובהר על ידו לגב' פאטמה, כי סירובה להיחקר "עשוי להביא (כך במקור - ע.ק) לשלילת הגמלה" ואולם היא עמדה על סירובה ומשכך, עזב את המקום ביחד עם מר מוניר. 10. נציין, כי עדותו הנ"ל של החוקר היתה מהימנה עלינו לחלוטין, מה גם שגרסתו הנ"ל נתמכה בדו"ח חקירה (נ/3) אשר נערך על ידו בזמן אמת, מספר דקות לאחר שעזב את המקום וגם בו ציין החוקר: "אשת התובע היתה בבית אולם היא לא היתה מוכנה לדבר ולמסור הודעה ולחתום עליה ללא נוכחות הבעל…". כן תועדה בדו"ח הצעה לנהל החקירה בנוכחות בני המשפחה אשר נכחו במקום. מנגד לא מקובלת עלינו גרסת התובעת בעדותה בביה"ד, בה הכחישה טענת החוקר כי הוצע לה להיחקר בנוכחות שתי הנשים אשר נמצאו במקום ובנוסף טענה, כי למעשה החוקר כלל לא ביקש לחקור אותה אלא חיפש רק את בעלה. דא עקא שבגרסאות גב' פאטמה התגלו סתירות, אשר יש בהן כדי לקעקע מהימנותה. כך העידה, למשל, כי הגיעו "חוקר וחוקרת" וכי החוקרת דיברה "קצת ערבית". למותר לציין, כי שתי הגרסאות הללו אינן מתיישבות כלל ועיקר (כך בלשון המעטה) עם הטענה עליה מושתתת התביעה כולה, קרי - כי נבצר ממנה להיחקר מאחר ואינה דוברת עברית וכי עקב המנטליות הערבית נבצר ממנה להישאר בגפה בחברת שני גברים חוקרים (!). זאת בבחינת למעלה מן הצריך, מאחר ובסיכומו של דבר אין כלל מחלוקת בין הצדדיםלגבי העובדה, כי אשת התובע סירבה להיחקר ע"י חוקרי המל"ל. 11.בסעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980, בו נקבעו "חובות המבוטח" נאמר בזו הלשון: "(א) לצורך קביעת הזכאות לגמלה או המשך תשלומה, חייב התובע גמלה או המקבל גמלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי - (1) למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים; (2)... (3)להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש. (ב) כל עוד לא קוימה דרישה לפי סעיף קטן (א) רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גמלה או להחליט על אי מתן הגמלה". 12. מודעים אנו לבעייתיות העולה מטענות התובעים בדבר חששה של גב' פאטמה להימצא בגפה בחברת החוקר ועובד המל"ל אשר התלווה אליו, על רקע "המנטליות הערבית" (כך בלשונם) ובהיותה אישה דתייה. דא עקא, שנוכח עדות החוקר, כי הציע לנהל את החקירה בנוכחות 3 בני משפחה של בני הזוג, שתי נשים ונער, אשר נמצאו במקום ומשעדות זאת היתה מהימנה עלינו לחלוטין - הרי לאור הוראות סעיף 19(א) לחוק- סירובה גב' פאטמה להיחקר מהווה, בנסיבות אלו, הפרת חובתה כתובעת גמלה 13. בנסיבות דנן - נפל, אם כן, פגם של ממש בשיתוף הפעולה של אשת התובע ומשכך, הודעת המל"ל לתובעים במכתבו מ 13.10.02-, נעשתה במסגרת סמכותו עפ"י סעיף 19(ב) לחוק. יודגש, כי עפ"י הוראות סעיף 19(ב) לחוק - הסנקציה בגין אי שיתוף פעולה ומסירת מידע - איננה שלילת הזכאות לגמלה, אלא הפסקת תשלומה כל עוד לא קוימה דרישת המל"ל ובענייננו - כל עוד לא אפשרו התובעים לחוקרי המל"ל לחקור מי מהם, תוך שיתוף פעולה מלא מצידם בעת החקירה. (ראה לעניין זה פסה"ד אשר ניתנו לא מכבר בבית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 552/05 סיורי עאידה נגד המל"ל, פס"ד מ - 2.2.06 ועב"ל 368/05 יוחנן כהן נגד המל"ל, פס"ד מיום 4.12.05, שניהם טרם פורסמו). משכך, עת מסר התובע לפקיד התביעות,כי "הסביר לאשתו שאינה צריכה לפחד" וניתנה, אם כן, הצהרת התובעים כי מוכנים הם לשתף פעולה עם החוקרים, ככל הנדרש, הרי - הוכשרה הדרך לביצוע החקירה ולבדיקתה העניינית של הזכאות. בשלב זה שומה היה על המל"ל לחדש החקירה וליתן החלטה עניינית בדבר זכאות התובעים לתקופה אשר בהתייחס אליה הופסק תשלום הגמלה, קרי - לחודשים 6/02 - 9/02. משלא פעל המל"ל בהתאם - הרי הלכה למעשה נשללה זכאות התובע ואשתו לגמלה ותביעתם נדחתה, כפי שעולה במפורש אף מן האמור בסיפא מכתב המל"ל מ- 13.10.02, עת הורה המל"ל לתובעים כבר בשלב זה להגיש תביעה חדשה. במועד האמור - בפועל נדחתה, אם כן, התביעה וזאת - שלא כדין בטרם ניתנה לתובעים ההזדמנות למלא אחר דרישת המל"ל ולהשיב על שאלות החוקרים וזאת, חרף הצהרתם הנ"ל. תוצאה זאת אינה עולה בקנה אחד עם הסמכות כפי שהוענקה למל"ל בסעיף 19(ב) לחוק ומנוגדת לה. 14. בהזדמנות זאת נעיר, כי מן הראוי היה שהחלטה בדבר הפסקת גמלה בגין אי שיתוף פעולה, תימסר ע"י המל"ל לתובעים מיידית, על מנת ליתן בידם ההזדמנות למלא אחר דרישת המל"ל תוך פרק זמן סביר ולאפשר למל"ל השלמת הבדיקה העניינית בדבר זכאותם לגמלה, במהירות האפשרית. לא ברור מדוע בענייננו - נשלחה לתובעים ההודעה בדבר "הפסקת גמלה" רק בחלוף 4 חודשים תמימים (!) מן המועד בו סירבה התובעת לשתף פעולה, עת ממילא לא טיפל המל"ל בעניינם, בפרק הזמן שחלף מאז 6/02. התנהלותו זאת של המל"ל אינה ראויה, בשים לב לתכליתו של חוק הבטחת הכנסה בכלל ולהוראות סעיף 19 לחוק, בפרט. קל וחומר כך לאור שניים אלה : א. העובדה, כי ככלות הכל - תביעת התובעים דנן אושרה לגופה ממועד הגשתה ב -1/02 ועד 6/02, המל"ל חזר ואישר הזכאות מחודש 10/02 (מיד עם הגשתה של תביעתם החוזרת) ועפ"י האמור בכתב ההגנה - מאז 1/03 (לאחר הדחייה לחודש 12/02) שוב שולמה הגמלה לתובע, כסדרה וברציפות. ב. הצהרתו המפורשת של התובע, כי הוא ואשתו ישתפו פעולה וכי אשתו "לא תפחד עוד" מן החוקרים, הצהרה אשר ניתנה מיד לכשהודעה לו החלטת המל"ל מ- 13.10.02. 15. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל במצטבר, התביעה בהתייחס לתקופה מ 6/02 ועד 9/02 מתקבלת בכך, שהננו מורים למל"ל לבדוק עניינית זכאות התובעים לגמלה לפרק הזמן הנ"ל בו הופסק תשלומה, קרי - מחודש 6/02 ועד סוף חודש 9/02,בכפוף לשיתוף פעולה מלא של התובע ואשתו (עפ"י חובתם בהתאם לסעיפים 19(א) ו- 21 לחוק) ולהודיע לתובעים החלטתו העניינית של המל"ל בהתייחס לפרק זמן זה. ברי, כי ככל שתידחה התביעה לגופה, בהחלטה עניינית, פתוחה הדרך בפני התובעים לערער על ההחלטה החדשה, הכל בהתאם להוראות החוק ולתקנות אשר הותקנו מכוחו. יודגש, כי אין בהחלטתנו זאת כדי לקבוע ממצא בדבר עצם הזכאות לגמלה לתקופה הנ"ל ועל זו להיבחן בכפוף להוראות כל דין. בנסיבות העניין - אנו מורים למל"ל כי ידון בתביעה לגופה וייתן החלטתו בדחיפות. התביעה בהתייחס לחודש 12/02 16. לחודש זה נדחתה התביעה מחמת אי התייצבות התובע כנדרש בשירות התעסוקה במהלך חודש 12/02. עיון בגליון ההתייצבות אשר צורף ע"י המל"ל מעלה, כי התובע נדרש להתייצב בשירות התעסוקה פעם בשבוע. אין מחלוקת, כי בתאריך 26.12.02 שהיה יום ההתייצבות השבועי - לא התייצב התובע בלשכה. לטענת התובע - נבצר ממנו להתייצב בלשכה בהיותו חולה מתאריך 25.12.02 ועד 27.12.02. בתאריך 12.3.02 המציא התובע למל"ל תעודת מחלה לימים הללו. 17. עפ"י הרשום בתעודה- זו הוצאה, ידנית, בתאריך 25.12.02 ע"י דר' הואש מחמוד, רופא המרפאה העצמאית של קופ"ח כללית בג'דידה - מכר. המל"ל סירב לקבל את התעודה לאחר שרופא מטעמו בדק את כרטיסו הרפואי של התובע בקופ"ח ומצא, כי אין כל תיעוד לביקור שערך התובע אצל הרופא במועד הנ"ל וממילא אין כל רישום בדבר מחלה ממנה סבל התובע במועד הרלבנטי. משכך ונוכח העובדה, כי התעודה הוצגה למל"ל באיחור קבע רופא המל"ל, כי "המסמך שהוצג לפני לא מעיד על אי כושר של התובע לעבוד בתקופה זו". כרטיסו הרפואי של התובע הוצג בפנינו (נ/5) ועיון בו מעלה, כי אכן אין כל רישום המעיד על ביקור התובע אצל הרופא בתאריך 25.12.02, אף לא בימים 26/12/02 - 27/12/02. היעדר רישום כלשהו לתיעוד ביקורו (כך עפ"י טענתו) תמוה, מה גם נוכח עדות התובע בפנינו, כי בביקורו אצל הרופא במועד הנ"ל - טופל על ידו ואף קיבל זריקות (סיפא עמ' 6 לפרוטוקול). זאת ועוד. עיון בתעודת המחלה (נ/2) מעלה בבירור, כי נערך בה תיקון בהתייחס לחודש וזאת בשני רישומים בהם ננקב תאריך בתעודה. מדובר בתיקונים שבוצעו ידנית, בלא חתימת עורך התיקון. לא למותר יהא לציין עוד, כי כל הפרטים בתעודת מחלה זאת מולאו ידנית, הגם שכרטיסו הרפואי של התובע נוהל ככרטיס ממוחשב ותעודת מחלה שניתנה לו כחודש קודם לכן, לתאריכים 27.11.02 - 29.11.02 ואשר הוצאה אף היא ע"י דר' הואש מחמוד הנ"ל - הונפקה באמצעות המחשב. נוסיף, כי בביה"ד העיד התובע, כי קיבל את התעודה מאת הרופא "כאשר נגמרה לי המחלה של שלושת הימים" (המחלה "נגמרה" ביום 27.12.02). דא עקא, שתעודת המחלה ניתנה - עפ"י הרשום בה - בתאריך 25.12.02, שהיה יום המחלה הראשון, ככל שכך. לא נעלמה מאתנו עדות התובע, כי דר' הואש הנ"ל נפטר מאז ומשכך נבצר ממנו להעיד בביה"ד וליתן הסבריו. דא עקא, שבנסיבות כמתואר לעיל ובשים לב לכך, כי התעודה הומצאה למל"ל רק בחודש 2/03 ואף לכך לא ניתן הסבר כלשהו מפי התובע (טען, כי "אינו זכור" מועד מסירתה) לא שוכנענו, כי מדובר בתעודת מחלה אותנטית אשר ניתנה לתובע במועד בו מדובר ואשר יש בה כדי להעיד, כי נבצר ממנו להתייצב כנדרש בשירות התעסוקה בחודש 12/02, מפאת מחלה. 18. נוכח כל האמור לעיל במצטבר לא נותר אלא לקבוע, כי התובע לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו לגבי טענתו, כי לא התייצב בשירות התעסוקה כנדרש בחודש 12/02 מפאת מחלה. משכך - התביעה ככל שהיא מתייחסת לחודש 12/02 - נדחית. 19. לסיכום: התביעה בהתייחס לתקופה מ 6/02 ועד 9/02 מתקבלת עפ"י המפורט בסעיף 15 לעיל בפסק דין זה. התביעה ככל שהיא מתייחסת לחודש 12/02 - נדחית. כמקובל בתביעות בתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 20. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. ביטוח לאומי