1. בפני בקשה לצירוף חוות דעת רפואית בתחום הנפשי לכתב התביעה. הבקשה הוגשה על ידי איברהים בן חאלד שלבי (להלן: "שלבי") כנגד מדינת ישראל ואח' (להלן: "המשיבים"). כמו כן עותר המבקש שלא לחייבו בהוצאות בגין בקשה זו. העובדות הצריכות לעניין 2. בתאריך 30/12/93 נעצר ראלב בן פאלח מנסור (להלן: "מנסור") בחשד לרצח פרוצה, ובתאריך 14/1/94 נעצר גם שלבי באותו חשד. כנגד השניים הוגש כתב אישום בגין רצח בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. הבקשה למעצרם של השניים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם התקבלה על ידי בית המשפט, והם נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. 3. אבהיר מיד, כי אין בדעתי להתייחס במסגרת החלטה זו לתובענה של התובעים 1 ו-2, אלא רק לטענותיו של הנתבע 3 - הוא המבקש שלבי. 4. מכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 7/2/08 עולה, כי בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניינו של שלבי, הוא זוכה מעבירת הרצח שיוחסה לו, מחמת הספק, ולדבריו בכתב התביעה המתוקן, לא היה מקום מלכתחילה להגיש כנגדו כתב אישום בגין רצח הפרוצה. משכך מלין שלבי הן על הגשת כתב האישום ומחדלי החקירה שהביאו לחקירתו והן על עצם מעצרו למשך 509 ימים במסגרת התיק הפלילי, והנזקים שנגרמו לו בגין כך. 5. מבדיקת התיק עולה, כי שלבי לא צירף חוות דעת רפואית לכתב התביעה המקורי, אולם תיקן מחדל זה בכתב התביעה המתוקן, אליו צורפה חוות דעת רפואית בעניינו. עוד הנני למדה מהתיק, כי הנתבעים התנגדו לצירוף חוות הדעת הרפואית לכתב התביעה המתוקן, ובתאריך 12/8/18 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת צ. ברון) על הוצאת חוות הדעת בעניינו של שלבי והחזרתה לידיו, כך שמאז אותה החלטה, אין בתיק בית המשפט חוות דעת רפואית לאימות טענותיו של שלבי במישור הרפואי. 6. עם פרישתה של כב' השופטת צ. ברון לגמלאות הועבר תיק זה לטיפולי, ובהחלטתי מיום 30/4/09 דחיתי את תביעתו של שלבי על הסף מחמת התיישנות. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אשר ביטל את החלטתי ביום 12/5/11 והורה על המשך הדיון בעניינו של שלבי. זה המקום לציין, כי החלטתי בדבר דחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות ניתנה על פי בקשת הנתבעים, ועל כן רבה הייתה פליאתי כאשר התברר, כי החלטתו של בית המשפט העליון בדבר ביטול החלטתי והשבת התיק לדיון בפני ניתנה בהסכמת ב"כ הצדדים, לרבות הנתבעים, אשר הם היו אלו שבקשו לדחות את התובענה מחמת התיישנות מלכתחילה. 7. בהתאם להחלטת בית המשפט העליון הוחזר התיק לדיון בפני, או אז ביקש שלבי להגיש את חוות הדעת שהוצאה מהתיק בהתאם להחלטת כב' השופטת צ. ברון ולהשיבה על כנה, בקשה לה התנגדו הנתבעים - היא הבקשה נשוא החלטה זו. מעבר לצורך אציין, כי כבר בדיון שהתקיים בתאריך 24/4/12 הבעתי את מורת רוחי מהתנגדות הנתבעים לצירוף חוות הדעת, בתקווה שיסכימו להגשתה, אולם הנתבעים נותרו איתנים בהתנגדותם להגשת חוות הדעת, דבר המצריך מתן החלטה על ידי. טענות המבקש 8. בבקשתו מסביר שלבי, כי נמנע מהגשת חוות דעת לכתב התביעה המקורי מחמת חסרון כיס. שלבי מפנה להלכה, על פיה "הכלל הוא שחוות דעת רפואית אינה יוצרת עילת תביעה אלא מהווה ראיה התומכת בעילת התביעה. במקרים חריגים יתכן שחוות הדעת תהווה את עילת התביעה; מקרים כאלה מאופיינים בגילויים עובדתיים המצויים בחוות הדעת שלא נכללו בכתב התביעה" (רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' אסתר מונסונגו, )(סע' 18 לבקשה). התובע מפנה לכתב התביעה, שם נטען לקיומם של נזקים רפואיים בתחום הנפשי, כתוצאה מהאירועים נשוא כתב התביעה, ומבהיר, כי חוות דעת רפואית הינה ראייה ככל ראייה אחרת ולכן אין כל פסול בצירופה, גם בעת הזאת, מה עוד שהוא אינו מתכוון להוסיף עילות תביעה חדשות באמצעות חוות הדעת שהוא מבקש לצרף. 9. באשר לטענת השיהוי - שלבי טוען, כי טענה זו איננה יכולה להישמע, שכן "טרם התקיים קדם משפט ראשון בתיק" (סע' 21 לבקשה), ולדבריו, "חלון הזמן הממשי אשר בו המבקש יכול היה להגיש בקשה לצירוף חוות הדעת היה בין 12/8/18 - מועד החלטת כב' השופטת ברון לבין 30/4/09, בו ניתן פסק הדין החלקי שדחה את תביעתו. מדובר בפרק זמן של כשמונה חודשים אשר אינו יכול בשום אופן להיחשב כשיהוי לצורך חסימת בקשה זו" (סע' 22 לבקשה). שלבי אף מפנה לתנאים הנדרשים להוכחת טענת השיהוי ולדבריו אף אחד מהתנאים הללו לא התקיים, שכן הוא מעולם לא זנח את זכויותיו על פי כתב התביעה; מדובר בפרק זמן שכיח; המדינה ידעה על כוונתו להגיש חוות דעת והיא לא מחתה על כך, והיא אף קיבלה את חוות הדעת במצורף לכתב התביעה המתוקן שהומצא לה, מה עוד שלסברתו, המדינה אך שיפרה את מצבה בשל העיכוב בהגשת חוות הדעת (סע' 24 לבקשה). שלבי טוען, כי הגשת חוות הדעת הינה קריטית לצורך הוכחת תביעתו והוא חוזר ועותר להתיר לו להגישה. תגובת המשיבים 10. המשיבים מתנגדים למבוקש מכל וכל. הנתבעים מפנים לעובדה ששלבי לא הגיש חוות דעת לכתב התביעה המקורי, ולא ביקש פטור מהגשתה במשך שמונה שנים, עד להגשת הבקשה הנוכחית בסוף 2/12. לדבריהם "בתקופה זו שלבי לא הגיש בקשה מסודרת לצרו ף חוות דעת, או לפטור מחוות דעת, ואין הסבר למחדלו" (סע' 2 לתגובה). איחור זה מהווה איחור משמעותי וקיצוני אשר גורם נזק של ממש לנתבעים וליכולתם לנהל את הגנתם ביעילות, שכן "אם תאושר הבקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת חוות דעת רפואית, יכולת ההתגוננות של הנתבעים תיפגע ויהיה בלתי אפשרי למצוא חומר רפואי ועדים מלפני שנחים רבות כל כך" (סע' 8 לתגובה). לשיטת הנתבעים, "שלבי מנסה לתרץ את האיחור בטענה ל'חלון הזדמנויות' להגשת חוות דעת, לטענתו כ-8 חודשים ועוד תקופה בה טוען שהיה נתק (?!) בין המבקש ובא כוחו. הטענה איננה נכונה עובדתית ומשפטית ולא מגובה בתצהיר! היו למבקש ארבע שנים להגשה לפני החלטת כב' השופטת ברון, ועוד תקופה ממושכת מאד לאחריה". (סע' 7 לתגובה). 11. הנתבעים טוענים, כי התנהלותו של שלבי מעידה על זניחת טענתו לקיומו של נזק נפשי וויתור על זכותו להגיש חוות דעת. לא רק שהבקשה הנוכחית הוגשה כשמונה שנים לאחר הגשת התביעה המקורית וכשבע שנים לאחר כתיבת חוות הדעת, אלא שבמועד מחיקת התובענה, טרם השגת ההסדר הדיוני, הגישו התובעים תביעה חדשה (ת.א. 2688/07), אשר גם אליה לא צורפה חוות הדעת, למרות שהייתה בידי שלבי במועד הגשת תביעה זו. לשיטת הנתבעים, מצביעה דרך התנהלותו של שלבי על חוסר תום לב, וכוונה לשנות את מצבם של הנתבעים לרעה. הנתבעים מבהירים, כי נוכח אי הגשת חוות הדעת במשך שנים, נוהלה הגנתם על בסיס הידיעה, כי שלבי אינו עומד על טענתו בדבר קיומו של נזק רפואי בתחום הנפשי, דבר שהובילם להסכים להסדר הדיוני, על פיו תידון שאלת ההתיישנות בסופו של הדיון, והם אף נמנעו מאיסוף התיעוד הרפואי הנדרש לצורך בדיקת מצבו הנפשי של שלבי והמצאת חוות דעת נגדית. 12. עוד טוענים הנתבעים, כי אין להרשות לשלבי להגיש בשלב זה חוות דעת רפואית, שכן תביעתו התיישנה, וזאת טוענים הם למרות הסכמתם לביטול החלטתי בעניין התיישנות תביעתו של שלבי. תשובת שלבי 13. שלבי חוזר וטוען, כי הנתבעים היו מודעים לקיומו של נזק נפשי כתוצאה מהאירועים המפורטים בכתב התביעה, ואף ידעו, כי שלבי לא ויתר מעולם על זכותו להוכיח את נזקיו הנטענים באמצעות הגשת חוות דעת רפואית. דיון והכרעה 14. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת בעל דין לצרף לתביעתו חוות דעת לצורך הוכחת עניין שברפואה, ומשכך אין חולק, כי היה על שלבי לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, או להגיש בקשה לפוטרו מהגשתה מחמת חסרון כיס, או מכל סיבה אחרת, דבר שלא נעשה. לא זו אף זו. הנחת המוצא הינה, כי חוות הדעת הרפואית, במקרים בהם היא נדרשת מקימה את עילת התביעה ומהווה כמעין "מסננת" ראשונית למניעת הגשת תביעות סרק בלתי מבוססות, והפועל היוצא הוא, שהגשת תביעות נזיקין בעילה של רשלנות ללא חוות דעת מעלה ספק באשר לרצינותה של התביעה, או באשר ליכולתו של התובע להוכיח את תביעתו. 15. אחת מהטענות המרכזיות, אשר בגינן מתנגדים המשיבים לצירוף חוות הדעת הרפואית לתובענה הינה, כי התביעה של שלבי התיישנה כבר במועד הגשתה. טענה זו אינני יכולה לעמוד למשיבים בעת הזאת, שכן היא הועלתה ונדונה על ידי, ובמסגרת החלטתי אכן קבעתי, כי התביעה התיישנה, אלא שבמסגרת ערעור בבית המשפט העליון על החלטתי, הסכימו המשיבים להחזיר את התובענה לבית משפט זה ולנהלה, תוך שמירת זכותם להוכיח את טענת ההתיישנות. משהסכימו המשיבים לנהל את התביעה, אין הם רשאים עוד להגביל את נסיונו של שלבי להוכיח את תביעתו, לרבות הנזקים הנטענים, בטענה שהתביעה התיישנה, מה עוד שברור, כי שלבי לא יוכל להוכיח את נזקיו ללא המצאת חוות דעת רפואית מטעמו. 16. עוד טוענים המשיבים, כי משך הזמן הרב שחלף, קרי: השיהוי בניהול התובענה גרם להם לנזק ראייתי, שכן הם יתקשו לאתר את המסמכים הרלבנטיים הדרושים להם להוכחת טענותיהם, אלא שטענה זו לאו טענה היא, באשר הועלתה על דרך הסתם. ודוק: המשיבים אינם טוענים, כי ניסו לאתר חומרים רלבנטיים ולא מלחו בכך בשל משך הזמן שחלף. סברתם, כי ייתקלו בקשיים לאתר את התיעוד הרלבנטי היא ספקולטיבית, ואין לשעות לה בשלב זה של הדיון. באשר לטענת השיהוי - טענה זו עומדת למשיבים, אשר יהיו רשאים לנסות ולהוכיחה על פי אמות מידה שנקבעו בדין, ובין היתר, יהיו רשאים לנסות ולהוכיח, כי שלבי זנח את תביעתו. 17. עוד טוענים המשיבים, כי היה על שלבי להגיש תצהיר לאימות הטענות המועלות בבקשתו. אמנם ברגיל, חובה על בעל דין המגיש בקשה להמציא תצהיר לאימות העובדות הנטענות בה, וזאת בהתאם להוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא שבמקרה אשר בפני עולות העובדות מתוך התיק עצמו, ועל כן אין הכרח בצירוף תצהיר לבקשה, ומכל מקום, אין מקום לדחות את הבקשה בהיעדרו של התצהיר. 18. עוד, ולמען הסר ספק יש להבהיר, כי חוות הדעת הרפואית הינה ראיה ככל אחת מהראיות המוגשות בתיק. אלא מאי? בתביעות שעניינן הוכחת נזק רפואי נקבע בתקנות, כי יש להגיש את חוות הדעת במצורף לתובענה. הנחיה זו אינה מקנה לחוות הדעת הרפואית מעמד שונה ממעמדן של כלל הראיות בתיק, ובסופו של יום, מדובר בראיה, אשר מועד הגשתה הינו שונה בהתייחס למועד הגשתן של ראיות אחרות. הא ולו לא, ויפים לכך דברי כב' השופט א. גרוניס (כתוארו אז), בהבהירו: "לטעמי, תיקון כתב התביעה, במקרה זה של הוספת חוות דעת רפואית אינו מהווה הוספה של עילת תביעה. כאמור, החובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מעמידה דרישה לצירוף ראייה מסוג מסוים לכתב התביעה. ברור שהדברים הכתובים בחוות הדעת אמורים לתמוך בעילת התביעה המפורטת בכתב התביעה. כלומר, הוספה של חוות דעת רפואית לא אמורה להיות משום תיקון של עילת התביעה, אלא תמיכה בטענות העובדתיות המופיעות בכתב התביעה. היינו, בדרך כלל לא יהיה בתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות דעת רפואית משום שינוי, או תיקון של עילת התביעה..." (ראו: רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל נ' אסתר מונסונגו, וכן ראו: רע"א 1527/09 מדינת ישראל - משרד הבטחון נ' אבו עודה, ). 19. במקרה אשר בפני, ועל פי החומר המצוי בפני לא מצאתי עדות לזניחת טענותיו של שלבי בהתיחס לנזקיו הרפואיים כתוצאה מהמפורט בכתב התביעה. יתכן שאי הגשת חוות הדעת במקור נבעה מתוך רשלנות גרידא, ויתכן אף שאילוץ הנתבעים לנסות ולמצוא ליעוד רלבנטי יקשה עליהם, אלא שעל כך ניתן "לפצות" באמצעות פסיקת הוצאות, אולם אין בכך כדי למנוע משלבי את זכותו לנסות ולהוכיח את תביעתו, לרבות נזקיו הנטענים. 20. נוכח האמור הנני מתירה הגשת חוות הדעת. חוות הדעת הרפואית תוגש בתוך 30 ימים מהיום באופן שימי פגרת הקיץ יובאו במניין הימים. עם הגשתה, תיסרק חוות הדעת ותתוייק הן בתיק הנייר והן בתיק האלקטרוני. הנתבעים רשאים להגיש חוות דעת נגדית בתוך 120 ימים מהיום באופן שימי פגרת הקיץ ופגרת סוכות יובאו במניין הימים. נקבע לקדם משפט ליום 22/1/13 שעה 11:00. הצדדים יגישו תחשיבי נזק למועד הדיון. התובעים יגישו תחשיביהם 21 ימים לפני מועד הדיון עם העתק לב"כ הנתבעים ואילו הנתבעים יגישו תחשיביהם 7 ימים לפני מועד הדיון, גם כן עם העתק לב"כ הצדדים האחרים. רפואהצירוף חוות דעתחוות דעת