לפני בקשת התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לצירוף מסמך באמצעות תצהיר משלים. 1. הרקע הנדרש המסכת העובדתית הרלוונטית לענייננו פורטה במסגרת החלטתי מיום 23.5.12 ולא ארחיב בה. אציין רק, כי התובענה שבכותרת הוגשה על ידי המבקש, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), כנגד המשיבים ונתבעים נוספים בגין הלוואה שנלקחה לכיסוי חוב שנצטבר בחשבון הבנק של חלק מהנתבעים, אשר הנתבעים האחרים ערבו לפירעונו. הנתבעים, כולם, קיבלו רשות להתגונן, כאשר למשיבים ניתנה רשות להתגונן בשלוש טענות: הראשונה, כי נכרת הסדר פשרה בין הנתבעים לבין הבנק, שלפיו תשלום בסך 2.5 מליון ₪ יסולק חובם של הנתבעים כולם. השנייה, כי המשיבים חתמו על ההלוואה בשנת 2002 על יסוד ההנחה, כי היא נועדה לכסות את החוב בחשבון נשוא התביעה (הוא חשבון פרויקט לוי אשכול) ולא בחשבונות נוספים ושאם הם היו יודעים שזהו המצב, לא היו מסכימים ליטול את ההלוואה. השלישית, כי יתרת החוב הנכונה במועד חתימת הסכם ההלוואה בשנת 2002 בפרויקט לוי אשכול הייתה צריכה להיות 349,000 ₪ בלבד. במסגרת החלטתי מיום 11.4.11 הורתי כי תחילה יוגשו תצהירים בשאלה האם התשלום ששולם על ידי הנתבעים לבנק היווה הסכם פשרה לסילוק כל החוב כפי שטוענים הנתבעים והאם ההלוואה שנטלו המשיבים נועדה לכיסוי החוב בחשבון פרויקט לוי אשכול בלבד ולא בחשבונות נוספים שאינם קשורים אליהם. ביום 15.9.11 הגיש הבנק תצהירי עדות ראשית מטעמו וביניהם תצהירו של מר רענן בולוטין, אשר שימש כמנהל מרכז עסקים דן מטעם הבנק במועדים הרלבנטיים לתביעה. המדובר בתצהיר שנועד, במהותו, לשלול את טענת המשיבים כי לא ידעו שההלוואה נשוא התביעה נועדה לפריסת חובם הכולל של הנתבעים לבנק. לצורך כך צורפו לתצהיר מסמכים שונים מהם עולה, לכאורה, כי המשיבים ידעו, עוד קודם לחתימת טופס הבקשה לקבלת הלוואה, כי מטרת ההלוואה הינה פירעון יתרות חובם של הנתבעים כולם בחשבונותיהם בבנק. המדובר, בין היתר, במכתבים שנשלחו על גבי נייר פירמה הנושא את שמן של הנתבעות 1 ו-2, שבהם הנתבעים (ובכללם המשיבים) מתייחסים לכל יתרות החובה בכל חשבונות הבנק כאל מכלול אחד (נספחים רב/2-רב/4). המשיבים, שאמורים היו להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם עד ליום 1.12.11 הגישו ביום 24.11.11 בקשה להארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם, במסגרתה ביקשו מבית המשפט להורות לבנק להעביר למומחית הגרפולוגית מטעמם את המסמכים שצורפו כנספחים רב/2-רב/6 לתצהיר בולוטין, אותה דחיתי ביום 4.12.11. ביום 23.5.12 קיבלתי, בחלקה, בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 4.2.11 והורתי כי המסמכים המסומנים כנספחים רב/2-רב/4 לתצהיר בולוטין יועברו לידי המומחית הגרפולוגית מטעמם של המשיבים לצורך בדיקתם ולאחר מכן יוגשו התצהירים וחוות הדעת הגרפולוגית. קבעתי גם, כי הבנק יהא רשאי להגיש חוות דעת גרפולוגית נגדית מטעמו בתוך 60 ימים ממועד המצאתה של חוות הדעת הגרפולוגית מטעם המשיבים. ביום 24.6.12 הגיש הבנק בקשה לצירוף מסמך באמצעות תצהיר משלים, היא הבקשה שלפני. הבנק מציין בבקשתו, כי לאחר מתן החלטתי מיום 23.5.12, הוא פעל לאיתור המסמכים המקוריים שסומנו כנספחים רב/2-רב/4 לתצהיר בולוטין, ואשר בהתאם להחלטתי מיום 23.5.12 הוא אמור היה להעבירם למשיבים, ובמסגרת זו, כך לטענתו, אותר מסמך מקורי נוסף, בכתב יד, מיום 6.1.02, חתום על ידי הנתבעים כולם, לרבות המשיבים, ובו, כביכול, מורים הנתבעים לבנק להעביר כספים בין חשבונות הבנק שלהם. הבנק מציין עוד בבקשתו, כי העביר את המסמך החדש לידי המשיבים, ביחד עם המסמכים שהצטווה להעביר, על מנת שיוכלו לכלול גם את המסמך החדש בבדיקה הגרפולוגית. יצוין, כי בינתיים הוגשה חוות הדעת הגרפולוגית מטעם המשיבים לתיק בית המשפט, ובה התייחסות למסמכים המסומנים רב/2-רב/4 לתצהירו של בולוטין. המשיבים ציינו בהודעה שצורפה לחוות הדעת, כי היא איננה כוללת התייחסות למסמך נשוא הבקשה, לאור המחלוקת בעניין צירופו וכי הם מבקשים שתותר להם הגשת חוות דעת גרפולוגית משלימה בענייננו, ככל שהגשתו תותר. 2. טענות הצדדים הבנק טוען, כי לא זו בלבד שהמסמך נשוא הבקשה עשוי לסייע לבירור המחלוקת שבין הצדדים בסוגיית ידיעתם של המשיבים כי ההלוואה נשוא התובענה נועדה לפרוס את חובם של הנתבעים כולם בחשבונותיהם בבנק, אלא אף ייתכן שיהא בו כדי להכריע בסוגיה זו, הלכה למעשה. המשיבים טוענים, כי לא ראוי הוא שיתאפשר לכל צד להגיש ראיות באופן ובמועד שירצה כאוות נפשו. בוודאי ובוודאי שאין לאפשר צירוף ראיה חדשה ש"התגלתה" ולא הובא טעם אמיתי לכך שלא התגלתה קודם לכן, מלבד הסבר עמום על ביצוע בדיקה נוספת של חומר ראייתי, אשר בדיקה יסודית מוקדמת הייתה יכולה להביא לגילויו. המשיבים טוענים עוד, כי המדובר, הלכה למעשה, בניסיון לצירוף ראיה מפריכה, כתגובה לטענת המשיבים, לפיה המסמכים שצורפו כנספחים רב/2-רב/4 לתצהיר בולוטין אינם אותנטיים ולאור תוצאתה הצפויה של הבדיקה הגרפולוגית בעניינם. נטען, כי המדובר במהלך דיוני פסול ובלתי ראוי וניסיון מצד הבנק לעשות בסדרי הדין כבשלו. במענה לטענות המשיבים טוען הבנק, כי בהחלטת בית המשפט מיום 23.5.12 התיר בית המשפט למשיבים להגיש חוות דעת גרפולוגית אף שתצהירי הנתבעים האחרים הוגשו כבר בחודש דצמבר 2011, תוך העדפת אינטרס בירור האמת על פני אינטרסים דיונים. משכך, גם מטעמי הגינות דיונית, יש מקום להורות על צירוף המסמך, במיוחד מקום בו יש במסמך כדי לקדם את אינטרס בירור אותה סוגיה שבמחלוקת, אשר בגינה הותר למשיבים לצרף חוות דעת גרפולוגית, כשנה לאחר שהוגשו כל תצהירי הצדדים. 3. הבקשה לצירוף מסמך אכן, הכלל הוא, כי בעל דין צריך להגיש את ראיותיו ב"חבילה אחת" ולא ב"תפזורת", זעיר פה זעיר שם (ראו ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742 (1992)). עם זאת, מקום שבעל דין שוגה במהלך המשפט וניתן לתקן זאת מבלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, בית המשפט יתיר את התיקון. לפיכך, יש שתינתן רשות להגיש ראיה אף אם הוצע להגישה באיחור. בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת; בשלב אליו הגיע המשפט; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661, 665 (1993)). בענייננו, אין ספק, כי מלאכת החיפוש ואיתור המסמכים הרלבנטיים אמורה הייתה להתבצע על ידי הבנק עוד בטרם הגשת כתב התביעה, ולכל המאוחר בשלב הכנת התצהירים. חרף זאת, יש לאפשר לבנק להגיש את המסמך המבוקש. הטעם העיקרי לכך הוא שאכן המדובר בראיה שעשויה לסייע לבירור המחלוקת שבין הצדדים. כאמור, אחת מהשאלות הטעונות הכרעה בתיק זה היא האם ההלוואה שנטלו המשיבים נועדה לכיסוי החוב בחשבון פרויקט לוי אשכול בלבד ולא בחשבונות נוספים שאינם קשורים אליהם. על מנת לשלול את טענת המשיבים כי לא ידעו שההלוואה נשוא התובענה נועדה לפריסת חובם הכולל של הנתבעים לבנק, צירף הבנק, בין היתר, את המסמכים שצורפו כנספים רב/2 - רב/4 לתצהירו של בולוטין, שבהם מתייחסים הנתבעים, כביכול, לכל יתרות החובה בכל חשבונות הבנק כאל מכלול אחד. גם המסמך הנוכחי, שבו, כביכול, מבקשים הנתבעים להעביר כספים בין חשבונותיהם לצורך כיסוי יתרות החובה בהם, עשוי להפריך את טענת המשיבים ומשכך הוא עשוי לסייע בירור המחלוקת שבין הצדדים. על כך יש להוסיף, כי שלב שמיעת הראיות בהליך טרם החל והמשיבים יוכלו להגיש חוות דעת גרפולוגית משלימה בקשר עם מסמך זה, אשר בהחלט יתכן כי כבר שקדו על הכנתה. על כן, אין המדובר בנזק ממשי או בעיוות דין שייגרם למשיבים במקרה זה. עם זאת, התנהלות הבנק מצדיקה חיוב בהוצאות, בגין השחתת זמנו של בית המשפט ובגין הטרחה המיותרת שנגרמה למשיבים, בשל הצורך בהגשת חוות דעת גרפולוגית משלימה. 4. סוף דבר אני מתירה לבנק את צירוף המסמך המבוקש, באמצעות תצהיר משלים. המשיבים יהיו רשאים להגיש חוות דעת גרפולוגית משלימה בקשר עם המסמך החדש בתוך 45 ימים מהיום. הבנק ישלם למשיבים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪. מסמכיםצירוף מסמכים