1. במכתב מתאריך 28.11.05 הודיע המל"ל לתובע על דחיית תביעתו , רטרואקטיבית, החל מחודש 8/05, בהסתמך על סעיף 21 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: "החוק") , בגין אי שיתוף פעולה עם חוקרי המל"ל. במכתב נפרד, גם הוא מן המועד הנ"ל, הודע לתובע כי עקב הדחייה חייב הוא בהחזר הגמלה ששולמה לו בפרק הזמן הרלבנטי, בסך של 7,419 ₪. יצוין, כי מכתב המל"ל נכתב לתובע לאחר שהתקבל מכתב מאת התובע (מכתב מאתריך 14.11.05) בו הודיע, כי הוא מתחיל לעבוד ובכך חזר, בשלב זה, לשתף פעולה עם המל"ל, בהתאם לחובתו עפ"י חוק. 2. העידו בפנינו התובע מחד וחוקרי המל"ל, ה"ה ירון שדה (להלן: "שדה") ועבדאללה אבו רוקן (להלן: "עבדאללה") מצד שני. להלן העובדות הרלבנטיות כעולה מעדויות הצדדים : 3. לתובע משולמת גמלת הבטחת הכנסה עוד משנת 1999. 4. בתאריך 15.8.05 הגיעו לבית התובע , באום אל פחם, שני חוקרי המל"ל , ה"ה שדה ועבדאללה הנ"ל, לצורך ביצוע חקירה. השניים הגיעו בלווי מאבטח. 5. אין מחלוקת, כי החוקרים הוכנסו לבית התובע והחלו לגבות ממנו הודעה. החוקר שדה הוא ששאל את התובע שאלות ורשם את השאלות כמו גם את תשובות התובע, כמקובל בחקירות המל"ל. עפ"י ההודעה שהוצגה בפנינו , נ/1, גביית ההודעה החלה בשעה 11:58. 6. בעמ' השני להודעה, רשם שדה ההערה בזו הלשון: "בשעה 12:10 החקירה הופסקה , התובע עזב את הבית ויצא בהיסטריה וביקש להזעיק את השכנים, מנע מאתנו לצאת מביתו בגופו ולאחר מכן מהחצר , השתמש כגון (כך במקור - ע.ק, צריך להיות: השתמש במילים כגון....) 'אתה לא יוצא מפה עכשיו' ואף דחף אותי . לאור כך החקירה הופסקה ועזבנו המקום". התובע לא חתום על ההודעה, משהופסקה כאמור, בנסיבות כמתואר. חתום עליה החוקר שדה כ"גובה ההודעה" וכ “מקריא". 7. עפ"י עדויות ה"ה שדה ועבדאללה וכעולה מרישומים שערכו החוקרים, עוד במהלך החקירה "התובע נראה לחוץ ועצבני" (ראה רישום החוקר שדה, נ/2), ניסה מעת לעת (ללא הצלחה, מסתמא) ליצור קשר טלפוני עם מאן דהוא, באמצעות המכשיר הסלולארי וגם צעק, בערבית, לעבר אשתו (שהיתה במטבח), בערבית, "ללכת לקרוא לאנשים..אני חושב שמישהו הלשין..." וכי זו סירבה (ראה עדות החוקר עבדאללה ורישומיו). עוד ציינו החוקרים, כי לאחר שהתובע יצא את הבית בפתאומיות , הוא נראה "דופק בחוזקה על דלתות בית השכנים ומנסה לצעוק לאנשים...". בשלב זה הבינו החוקרים, לטענתם, כי התובע "מבקש ליצור פרובוקציה ומחשש לאלימות החלטנו לעזוב המקום". עת צעדו לעבר הרכב חסם התובע דרכם, בגופו, אף צעק כי לא ייתן להם לצאת את המקום - "אתם לא הולכים לשום מקום" ואף דחף את החוקר שדה. לדבריהם, אף לאחר שהצליחו להגיע לרכבם ולהכנס אליו, ניסה התובע לפתוח דלתות הרכב ודפק על החלון, אולם החוקרים הצליחו לעזוב את המקום ברכבם. לטענת המל"ל, השתלשלות העניינים כמתואר ע"י החוקרים, משמעותה האמיתית - אי שיתוף פעולה, משנאלצו להפסיק את החקירה עקב התנהלותו זאת של התובע ששיבש את החקירה ולא אפשר ניהולה התקין וסיומה, תוך שהוא נוקט כלפיהם אף באלימות (ראה דו"ח סיכום חקירה מודפס מתאריך 16.8.05). החוקר שדה הוסיף והבהיר, כי החוקרים נהגו עפ"י הנחיות המל"ל, לפיהן "במקרה כזה קמים ועוזבים", בטרם תהא התקהלות פרובוקטיבית סביבם. במאמר מוסגר נציין, כי עצם התלוות מאבטח לצמד החוקרים יש בה כדי להעיד על בעייתיות הקיימת, מסתמא, בביצוע חקירות באזור בו מדובר וכי חששם של החוקרים, כמובהר לעיל, לא היה , אפוא, תלוש מן המציאות. 8. לטענת התובע , מנגד, הוא התבקש לחתום על ההודעה ומאחר ואין הוא קורא עברית, רצה לקרוא לאחיו, עו"ד גמאל מחמיד הגר בסמוך, על מנת שהלה יקרא בפניו את ההודעה כפי שנרשמה ע"י החוקרים, בטרם חתימתו עליה. לדבריו, הוא אמר לחוקרים כי הוא הולך לקרוא לאחיו שיקריא לו ההודעה ואילו הם סירבו להמתין. התובע הכחיש טענות החוקרים כי חסם דרכם בגופו או כי צעק עליהם ו/או השתולל ו/או דפק על חלון הרכב וניסה לפתוח דלתותיו (עמ' 6 לפרוטוקול). יצוין, כי אשת התובע, מנגד, אישרה בעדותה כי עת ישבו החוקרים ברכב, אכן דפק בעלה על השמשה, הגם - לדבריה- על מנת שיחזרו (רישא עמ' 5 לפרוטוקול). 9. שני החוקרים הכחישו מכל וכל את גרסת התובע, לפיה אמר להם כביכול, כי הוא יוצא על מנת לקרוא לאחיו לצורך תרגום (ראו עדות שדה בעמ' 7, סיפא ועדות עבדאללה בעמ'9 רישא). החוקר שדה אף ציין , כי "אם היה מבקש זאת , היינו ממתינים. זה גם לא הצטייר מההתנהגות שלו". לא זו אף זו. החוקרים עמדו על כך, כי כלל לא ביקשו את התובע לחתום על ההודעה בשלב בו נאלצו להפסיק חקירתו , שכאמור - התובע קם ויצא בפתאומיות, כך ש"לא הגענו לשלב זה". ממילא לא היה כל צורך להזעיק "מתורגמן" בשלב בו מדובר. 10. מעדויות הצדדים עולה, כי אין למעשה מחלוקת, כי התובע קם ויצא את ביתו, במהלך החקירה, קרא לשכן/ים ודפק על דלתותיהם ובכך - הופסקה החקירה. גרסת התובע, כי התבקש לחתום על ההודעה וכי בשלב זה אמר לחוקרים שהוא יוצא על מנת להזעיק את אחיו לצורך תרגום לא הוכחה משהוכחשה ע"י החוקרים ומשלא הובאו לה תימוכין. ודוק, לא נעלמה מאתנו עדות אשת התובע בעדותה הראשית, כי "(החוקרים) ביקשו ממנו לחתום על המסמכים, הוא אמר שהוא לא קורא עברית..הוא ביקש לקרוא לאחיו שמדבר עברית", אולם בשים לב לעדותה בהמשך , משאישרה במפורש כי החקירה התנהלה בסלון , שם ישבו החוקרים עם בעלה ואילו "אני ישבתי במטבח, אני לא בדיוק יודעת מה הם דיברו", הרי עדותה הנ"ל לא מקובלת עלינו, מה גם בשים לכך, כי העידה על עצמה, כי אין היא שולטת היטב בשפה העברית והחקירה התנהלה, להזכיר, בעברית. קל וחומר כך בשים לב לסתירה בין עדותה לעדות התובע בהתייחס לדפיקה על חלון הרכב, כמתואר לעיל. 11. הוא הדין לגבי עדותה, כי "לא נכון שבעלי צעק על החוקר " בשים לב לכך שבחקירתה הנגדית עמדה אשת התובע על כך, כי לאמתו של דבר היא עצמה נותרה כל העת בדירה: "אני לא יצאתי מהדירה, הוא יצא מהבית, החוקרים יצאו אחריו ואני נשארתי לסדר את הבית". נוכח עדות החוקרים, כי הצעקות היו מחוץ לבית, בדרכם אל הרכב, משניסה התובע לחסום דרכם בגופו ולמנוע בעדם מלהגיע אל הרכב, הרי דווקא לאור גרסתה הנ"ל של אשת התובע, אף אם היא עצמה לא שמעה צעקות, כטענתה, אין בכך כדי להעיד על כך, כי לא היו צעקות. לכך יש להוסיף, כי אליבא דאשת התובע "בשעות הבוקר אין אף אחד בשכונה" ומשכך תמוהה לכשעצמה הגרסה, כי התובע דפק על דלת/ות בית/ים שכנים על מנת להזעיק את אחיו, עוה"ד. 12. מנגד, עדות החוקרים היתה קוהרנטית ולא מצאנו כל סיבה לפקפק בה. ככלות הכל , החוקרים הגיעו למקום במיוחד על מנת לגבות הודעתו של התובע , אכן החלו לגבותה ולא היתה להם כל סיבה להפסיק את החקירה ולעזוב את המקום בטרם הושלמה משימתם. עיון בהודעה גופה תומך אף הוא בגרסת החוקרים, כי מדובר בחקירה אשר טרם הושלמה ונקטעה באיבה. התמונה המתקבלת היא של תובע/נחקר, המשיב אמנם תחילה לשאלות החוקרים, אך מתנהל באי שקט ובשלב מסוים קם ויוצא את הבית, בפתאומיות ובחפזון, בלא להבהיר פשר יציאתו, דופק על דלתות , צועק ועת החוקרים יוצאים אף הם והולכים לרכבם (מחשש לפרובוקציה) מנסה התובע לחסום דרכם ולאחר מכן דופק על הרכב ו/או על השמשה. במצב דברים זה , בעיניים אוביקטיביות של כל אדם סביר, הרושם הוא כי מדובר בנחקר המבקש לחבל בחקירתו ולשבשה, עד כדי הפסקתה המוחלטת. לכך ייקרא אכן חוסר שיתוף פעולה ודי בכך לדחיית התביעה, אף לו קיבלנו את גרסת התובע כי לא התנהג באלימות ולא חסם דרכם של החוקרים בגופו (וכאמור, עדיפה בעינינו גרסת החוקרים גם לעניין זה). אין לנו ספק, כי התובע לא טרח להסביר לחוקרים פשר יציאתו, שאם לא כן - ברי כי לא היו ממהרים לעזוב את המקום "מחשש לפרובוקציה ו/או התקהלות". מכל מקום, התנהלותו כמתואר לעיל היתה תמוהה במיוחד, קל וחומר כך לו כל שביקש - לקרוא לאחיו לצורך תרגום (זאת - לגרסתו שכאמור אינה מקובלת עלינו). לכך יש להוסיף ולציין ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי כעולה מן ההודעה (החתומה ע"י חוקר המל"ל כגובה ההודעה) החקירה הופסקה, בגין יציאתו הפתאומית של התובע, בדיוק בשלב בו נחקר התובע לגבי שימוש ברכב של אחיו והספיק לומר, כי הרכב עומד לרשותו "מתי שאני צריך או מבקש" (עובדה שיצויין כי אושרה , לכשעצמה, ע"י אשת התובע, בחקירתה הנגדית בביה"ד). 13. בשים לב לכל האמור לעיל במצטבר שוכנענו, כי בדין נדחתה התביעה לפרק הזמן הרלבנטי , לאור התנהלות התובע במהלך חקירתו ע"י חוקרי המל"ל, התנהלות שיש בה אכן משום אי שיתוף פעולה ואף חבלה בחקירה ובמהלכה. 14. אשר על כן , התביעה נדחית. 15. כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 16. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תום 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. חוקר פרטיביטוח לאומי