1. המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3/6/03 אשר קבעה לו 19% נכות בגין תאונת עבודה מיום 12/12/96 (אוטם שריר הלב). 2. לטענת המערער, שגתה הועדה בהחלטתה, שכן לא הביאה בחשבון נכות קודמת של המערער (נכות אורטופדית), שהוכרה כתאונת עבודה (לטענתו - י.ה.) ומבקש לקבוע למערער 48% נכות צמיתה, על פי צירוף נכויות והחלת תקנה 15, ולשלם למערער קיצבה בהתאם (במקום מענק) מיום 12/12/96 בניכוי הסכומים ששולמו לו בפועל עד כה. לחילופין, להורות למשיב לדון בנכותו מחדש, בהתחשב בטענותיו. לחילופי חילופין, לשלם למערער גימלה לפי השיעור שהיה אמור להיות משולם במועד התאונה (12/12/96) אילו היה המשיב מקבל את תביעת התובע במועד שהיה עליו לקבלה. לחייב את המשיב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. 3. המערער בסיכום טענותיו, חולק על אופן חישוב המענק ששולם לו על פי אחוזי הנכות שנפסקו לו בגין אוטם שריר הלב (סעיף 28 לסיכום הטענות). 4. המשיב הגיש הודעה ביום 11/11/04, בה נטען, כי אין מדובר בערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, אלא מדובר בתביעה לצירוף נכויות ולאופן חישוב בסיס המענק ועל המערער היה להגיש תביעה לצירוף נכויות ולא ערעור, כפי שעשה במקרה הנדון. כך גם באשר לאופן חישוב הבסיס לתשלום המענק. לפיכך, טוען המשיב כי יש למחוק הערעור. 5. בתגובה טען המערער, כי הגיש בעבר בקשה לצירוף נכויות (צרף לתגובה מכתב מיום 11/11/2), אך טוען, כי המשיב התעלם מפניה זו. לטענתו סוגיה זו הובאה להכרעה בפני הועדה הרפואית לעררים, אלא שלמרבה הצער לא קיבלו טענותיו, והתעלמו ממנו ולא דנו כלל בטענה. לפיכך, נאלץ לפנות לבית הדין. ובאשר למענק, נטען כי מדובר בסעד חילופי לאור קביעת שיעורי הנכות על ידי הועדה הרפואית לעררים. גם בקשה זו לא נענתה ואין לפתוח בשני הליכים באותו עניין. לועדה הרפואית לעררים סמכות לדון בנכות המצטברת לפי תקנה 12 א-ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 ולפיכך נקט בהליך ערעור על פי תקנה 123 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995. עוד נטען, כי גם אם צודק המשיב בטענתו, יש לשנות את כותרת הערעור ל-"כתב תביעה" ואין למחוק הערעור כפי שנטען בהודעת המשיב ובבקשתו מיום 11/11/04, שכן מחיקה על הסף הינה צעד מרחיק לכת ואם ניתן לתקן הפגם - והמערער מבקש זאת - אין למחוק הערעור. לפיכך, עתר המערער לסעד חילופי נוסף, לשנות את כותרת הערעור ל-"כתב התביעה". המערער מוסיף, כי על המשיב היה להעלות הטענה מיד עם קבלת כתב הערעור והחלטת כב' הרשם לצו לסיכומים. 6. לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים, להלן החלטתי: א. צודק המשיב, כי ההליך הנכון במקרה הנדון הינה הגשת תביעה לצרף נכויות ואין מדובר בערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים. אמנם, המערער צירף לכתב הערעור את החלטת הועדה וטען, כי הועדה לא דנה בבקשתו לצירוף נכויות, אולם לא ניתן להסיק מעיון בפרוטוקול, כי הובאה בפניה בקשה שכזו. יחד עם זאת יצויין, מתוך עיון בפרוטוקול, כי יכול והיתה ישיבה קודמת לישיבת ה-3/6/03, שכן בפרוטוקול שהוצג בפניי, לא צויינו כלל טיעוני המערער, לאלא מתקבל הרושם כי הועדה סיכמה מסקנתה לאחר שהובא בפנייה התיק הרפואי של המערער על פי בקשתה (סעיף 21 לסעיף 12 לפרוטוקול הועדה). ב. אין להתעלם מהעובדה, כי המערער פנה בבקשה לצירוף נכויות ביום 11/11/02, (המכתב צורף לראשונה לתגובתו מיום 1/12/04), אם כי לאור השתלשלות העניינים בתיק זה שפורטה באריכות ובבירור בכתב הערעור ובסיכומי המערער, אין ספק כי לא דנו בבקשה זו, עובר למתן החלטה סופית בדבר אחוזי הנכות שזכאי המערער בגין התקף הלב שהוכר כתאונת עבודה (הכוונה להחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3/6/03). ג. זאת ועוד, המערער צרף לכתב הערעור את מכתב פקיד התביעות מיום 9/6/03 בדבר אחוזי הנכות שנפסקו לו על ידי הועדה הרפואית לעררים מיום 3/6/03 וצרף מסמך זה לכתב הערעור הנוכחי, לאור תקנה 14 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991. ולפיכך, נפתח התיק כערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, על פי סעיף 123 "לחוק". ד. המערער צירף גם מכתב למשיב מיום 27/5/04, לאחר החלטת הועדה הרפואית לעררים, בו ביקש לצרף נכויות וכן צירף שני מכתבי המשיב מיום 14/6/04 (ע/4) בדבר שיעור הגמלה וגובהה לעניין התקף הלב בלבד. ה. בתשובה למכתב המשיב מיום 14/6/04 בדבר אופן חישוב הגמלה, פנה המערער ביום 14/7/04 למשיב (ע/6) באמצעות בא כוחו וטען מפורשות על כך, כי יש לקבוע שיעור הגמלה לאור בקשותיו לצירוף נכויות, הדגיש כי המערער זכאי לקצבה ולא למענק וכן טען לעניין אופן החישוב והודיע מפורשות כי מאחר ולא נענה לפנייתו הקודמת, יעתור לבית הדין ואמנם עשה כן ביום 15/7/04 והגיש את הערעור הנוכחי. ו. לתיק בית הדין לא הומצא מכתב תשובה של פקיד התביעות לבקשתו זו ועל רקע עובדה זו פנה לבית הדין. ז. אולם, אין ספק, כי החלטה בדבר צירוף נכויות נתונה לפקיד התביעות על פי סעיף 121 "לחוק", כאשר פקיד התביעות מונחה על פי האמור בתקנה 12 לתקנות שצוטטו מפי המערער. על החלטת פקיד התביעות רשאי התובע להגיש תביעה לבית הדין, ואם מדובר בהחלטת הועדה הרפואית לעררים - יוגש ערעור על פי סעיף 123 "לחוק". ח. ככל שהוכח בפניי, עד כה לא ניתנה החלטה על ידי פקיד התביעות, האם קיימות נסיבות לצירוף נכויות על פי תקנה 12 לתקנות ולפיכך, אין מקום לדון בערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, שכן לא הוכח שניתנה החלטה כזאת על ידי פקיד התביעות, או כי הועדה הרפואית לעררים התבקשה לדון בצירוף נכויות ולא עשתה כן. ט. כך גם באשר להחלטת המשיב לעניין שיעור המענק. בסוגיה זו ניתנה החלטה, ככל שניתן להסיק מהמסמכים שצורפו לכתב הערעור, ואם אכן המערער חולק על אופן החישוב, עליו להגיש תביעה בסוגיה זו ולא בדרך של ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים. י. בנסיבות אלה, באשר לתביעה לצירוף נכויות, המשיב ימציא תשובתו לבקשת המערער לצירוף נכויות תוך 14 יום מהיום. התשובה תישלח ישירות למערער ואם אכן מבקש להגיש תביעה לבית הדין לאחר קבלת תשובת המשיב, רשאי יהיה לעשות כן תוך 30 יום ממועד קבלת התשובה במסגרת התיק הנוכחי. יא. ובאשר לתביעתו לאופן חישוב המענק - גם לגירסת המערער יש להמתין בסוגייה זו עד שתתקבל עמדת המשיב בבקשתו לצירוף נכויות (סעיף 22 ו-27 לסיכום הטענות) ולפיכך, אין לדון במסגרת התיק הנוכחי באופן חישוב המענק, אלא תישמר הזכות למערער להגיש תביעה לאחר קבלת החלטת פקיד התביעות בסוגיה זו. יב. למען הסר ספק, המשיב לא יטען כל טענת שיהוי, או התיישנות כלפי המערער בסוגיות אלה. 10. לפיכך, הערעור בדבר שיעור המענק - נמחק. התובע רשאי לתקן הערעור הנוכחי ולהגיש כתב תביעה לעניין צירוף נכויות תוך 30 יום ממועד קבלת תשובת פקיד התביעות בבקשתו שצורפה לתיק. התיק יסווג כתביעה רגילה. התיק ייקבע לדיון מקדמי בפני כב' הרשם בחודש פברואר 2005. 11. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. 11.צירוף נכויותנכות